במקום להחמיר עם בני הישיבות שלא מתגייסים, הגיע הזמן להפנות את המבט אל החיילים שכן משרתים. הם נושאים בעול כבד, ובמקרים רבים מוצאים את עצמם גם חשופים להליכים פליליים מחמירים בתוך הצבא. דווקא להם מגיעה הגנה, הבנה והקלה - לא סנקציות
עם שורשים עמוקים בחוגים משיחיים הקוראים להקמת מדינת הלכה, מינויו של דוד זיני לראשות השב"כ מעורר שאלות קשות על עתיד הדמוקרטיה וזהות הארגון. כשאשתו, חותנו ומוריו הרוחניים מקדמים חזון שמערער על ערכי הדמוקרטיה הישראלית האם שב"כ יוסב לכלי לקידום מדינת הלכה?
התקשורת העולמית וארגוני זכויות אדם מתייחסים למלחמה כאילו ישראל נלחמת ברוחות רפאים. אך האינטראקציה עם חמאס - שימוש באזרחים כמגן אנושי, מנהרות מתחת לבתי ספר ובתי חולים, והיעדר הבחנה בין לוחם לאזרח - היא שמחייבת את עוצמת ההרס והמורכבות המוסרית של הלחימה
החלטת הממשלה הצפויה להפסיק את כהונתה של היועצת המשפטית לממשלה בהרב מיארה מעוררת סערה ציבורית, משפטית ופוליטית, אך גם צפוייה להיתקל בצו ביניים של בג"ץ. בין טענות לאובדן אמון לבין דרישה להליך תקין, המדינה ניצבת בפני רגע מכריע הדורש פתרון ממלכתי שקול
הייתי ילדה קטנה, רק בת שש וחצי, שוכבת על אדמת היער, רועדת מקור, קודחת מחום, רעבה עד מוות. ביום שפורסמו התמונות של אביתר ורום - פניהם החלולות, גופם הדקיק - משהו בי נשבר. ואז עולה שוב אותה שאלה - האם מישהו יבוא להציל אותם?
השר שעלה להר הבית לא התפלל למען שחרור החטופים, הוא רק קרא "להוריד כל חמאסניק ולכבוש את עזה". הוא ודומיו לא מצליחים להבין שזה לא הזמן "לנצח", אלא להציל חיים. אידיאולוגיה חסרת רגש ונטולת אנושיות היא לא ניצחון - אלא בדיוק מה שהחריב את הבית פעמיים
את תמונות הימים האחרונים של היישוב נצרים, שאת עקירתו סיקרתי אז עבור "מעריב", אני נושא עימי כבר עשרים שנה. ועכשיו? לקרוא ולדפוק את הראש. הכתובת הייתה על הקיר
