שובו של האידיוט השימושי: האם גם הפעם יציל בני את בנימין?

כמו פריחה עונתית, כמו אלרגיה בעונת מעבר, כמו ביוב שעולה על גדותיו לאחר הגשם הראשון, שוב חזר אל קדמת הבמה רעיון העוועים הזה: בני גנץ שוקל הצטרפות לממשלת נתניהו (חשיפה של מיכאל שמש, כאן 11).

אמנם לא חלף די זמן בכדי שנספיק לשכוח את הפעמיים הקודמות, אבל בכל זאת - לטובת הצופים שהצטרפו אלינו זה עתה, הנה תקציר הפרקים הקודמים: בעונה הראשונה הציל גנץ את נתניהו והקים עמו את "ממשלת החירום הלאומית" לעניין הקורונה. עד לאותו רגע היה גנץ בעיני חצי העם לפחות, מנהיג ראוי, תקווה פוליטית.

זה נגמר בכך שנתניהו, שמלכתחילה לא התכוון לקיים את ההסכם הקואליציוני ולתת לגנץ את הרוטציה המובטחת, פירק לו את הממשלה בפרצוף.

נו - רמטכ"ל, רמטכ"ל, אבל טירון פוליטי, אמר לעצמו המחנה (שחייב לשאול את עצמו מה לעזאזל עבר לו בראש עת חשב שגנץ מסוגל לנהל משהו או מישהו) וסבר שהוא לא הכיר את נכלולי נתניהו, לא האמין שמסוגלים לשקר לו ככה בפרצוף. איש ישר, סיכם לעצמו המחנה - ומחל.

הפעם השנייה הייתה בתחילת המלחמה: גנץ נכנס לממשלה בכוונת אמת להתגייס בשעת חירום. אך אבוי, לא רק שתרומתו לממשלה והחלטותיה הייתה אפסית, אלא שבסוף התברר שהוא היה השר השימושי ביותר להישרדות נתניהו:

פעם כשמנע מהעם המוכה והחבול מטבח 7 באוקטובר להפנות את זעמו לראש ממשלת המחדל, פעם אחרת כשסייע לו לתמרן בין חלקי הממשלה (בעיקר אמורים הדברים בשרי הימין הקיצוני), שמשקלם הסגולי פחת בשל הצטרפות גנץ - ובפעם האחרונה כאשר אפשר לו להפיל עליו חלק מכשלי המלחמה.

הנה, רק יצאו גנץ ואנשיו והתחלנו לעבוד: לחסל את נסראללה את סינואר, לפרק את רפיח ועוד.

לא חלף זמן רב והתברר שגנץ לא רק שאינו מסוגל להנהיג את מדינת ישראל, כמו שרצו אלה שמשחו אותו להנהגה רק מפני שבתעודת הזהות שלו לא כתוב "בנימין נתניהו" (ואל תבינו לא נכון, זו סיבה נכבדה אבל אי אפשר שהיא תהיה הסעיף היחיד בפרק הכישורים לתפקיד) - הוא אפילו לא מסוגל להנהיג את גדעון סער חסר החוליות.

עכשיו, כאמור, שב הרעיון המטריד הזה אל השולחן: "גנץ שוקל הצטרפות לממשלה" מדווחות הכותרות, עד שקשה לדעת על מי לרחם קודם: על בני גנץ או על עם ישראל.

לכאורה יש כאן חבל הצלה לגנץ, שעל פי הסקרים האחרונים לא עובר את אחוז החסימה (איזו התרסקות עבור מי שהוביל בסקרים רק לפני מעט יותר משנה!): הוא יצטרף לממשלה, יאפשר לנתניהו להעביר עסקת חטופים - ובעוד 14 חודשים ילך לקלפי שהעסקה רשומה (גם) על שמו.

זה לכאורה. כי למעשה יש כאן חבל תלייה. אלא שהבה ניקח כאן לרגע פאוזה ונאמר שאילו אכן כך היו פני הדברים, כי אז צריך היה להריע לגנץ, שמוכן למחול על כבודו כדי להציל נפש אחת בישראל, קל וחומר עשרה או אף את כל העשרים. אשרי המאמין.

אלא שהעניינים לא היו מגיעים אפילו לכדי כך: נתניהו - כך הוכח באינספור הזדמנויות, לא מעוניין לסדוק את הבלוק, הנכס הפוליטי היקר לו מפז. לו גורלם של החטופים האומללים היה נוגע לליבו יותר מכל נושא אחר, היו לו כבר מספיק נקודות שבהן היה יכול להוביל הסכם לשחרורם.

במקרה שכזה, לא רק שהיה זוכה לרשת ביטחון מרוב מפלגות האופוזיציה, אפילו היום, בתוך ממשלתו, יש לו רוב לקידום עסקה. הוא פשוט לא רוצה - ודי לראות את התהפכותו ממי שמוכן רק לעסקה חלקית למי שתובע עסקה כוללת, בדיוק ברגע שהצעתו לעסקה החלקית התקבלה...

אז לא רק שנתניהו לא רוצה, הוא אפילו לא צריך. כי בשביל מה הוא זקוק לגנץ כשר, כשיש לו אותו בחינם?

"גנץ, גנץ" קורא נתניהו ומטלטל את הסמרטוט האדום הדהוי הזה לנגד עיניהם של בן גביר וסמוטריץ' (שממילא הדבר האחרון שהם רוצים בו הוא לאבד את משרותיהם המתגמלות - והכוונה אינה לשכר השרים שמשולם להם, אלא את היכולת לחלוש על מיליארדים ולנתב אותם כרצונם).

נתניהו מפחיד, עד שסמוטריץ' ובן גביר מוצאים איזה ניסוח פתלתל להסתתר מאחוריו, או פורשים למראית-עין - רק בשביל לשוב אל שולחן הממשלה בהתגנבות יחידים (לטובת השניים: זו תרגולת ישנה שהיו עושים פעם בצבא, כדי שלא תרגישו מחוץ לשיחה - אנחנו יודעים שצבא לא בא לכם טוב).

זאת ואף זאת: כרגע, לפחות על פי הסקרים, גנץ מתנדנד על אחוז החסימה הוא נכס אדיר לנתניהו. לו הטיפשות תגבר עליו שוב, עוד יחליט גנץ שלא לפרוש מהחיים הפוליטיים ולהיזכר לנצח כסטוץ רע, כזה שמתביישים בו בבוקר שלמחרת, שהיה למחנה הרל"ביסטי, אלא למוטט את הבית על יושביו ולרוץ לבדו.

המשמעות למחנה שהתיימר פעם לייצג תהיה הרסנית, ממש כמו סירובה של מרב מיכאלי להתאחד עם מרצ, ערב הבחירות הקודמות.

נכון שהסיכויים לכך אינם רבים, אבל גנץ כבר הוכיח בעבר שתבונה פוליטית (או תבונה בכלל) היא ממנו והלאה - אז שנתניהו ימהר לוותר על הפוטנציאל האדיר הזה שעשוי, במצבו, להציל אותו - אם לא מהפסד בבחירות (שכרגע נראה ודאי) אזי לפחות מכפיית סיבוב נוסף על יריביו שיתקשו להקים ממשלה?

בסופו של דבר מדובר בטרגדיה. טרגדיה פוליטית לגנץ -שלמרות שבחר בתחום העיסוק שהכי לא מתאים לו, לא עושה רושם של איש רע.

טרגדיה למדינת ישראל שלא מצליחה להיפטר מהממשלה הרעה בתולדותיה - ובעיקר טרגדיה לחמישים משפחות ולעשרים חטופים חיים, שפתיל חייהם מתקצר עוד קצת בכל יום שחולף, עת מי שיכול להצילם מעדיף להתעסק בנוכלות פוליטית כדי להמשיך וליהנות ממנעמי השלטון.