עם חזרתו של רן גואילי החטוף האחרון, ניצבת בפני ישראל הזדמנות היסטורית לעבור ממדיניות של כניעה ללחצים לאסטרטגיה של הרתעה. ח"כ אוהד טל קורא לעגן בחקיקה קווים אדומים וברורים למשא ומתן, כדי להבטיח שהחטיפה הבאה לא תשתלם לאויב ולא תקרע שוב את החברה הישראלית
הוויכוח על חוק הגיוס הוא רק הסימפטום למערכת מעוותת המפרידה בין חובות לזכויות ומפקירה את האזרח לידי עסקנים ומתווכים. כדי לבנות חברה בריאה, על מדינת ישראל להפסיק את שיטת ה"קומבינות" ולעבור למודל של שותפות גורל ישירה מול כל אזרח, ללא קשר לשיוכו המגזרי
סגנית השר שרן השכל כותבת על הציניות של ההנהגה החרדית, המשתמשת בלוחמות צה"ל כמסך עשן לשימור הפטור המגזרי. בזמן שמעמד המשרתים קורס תחת הנטל, היא מבהירה כי עידן ה"ישראבלוף" הסתיים - הגיע הזמן לשוויון מלא בחובות, בלי החרגות ובלי קומבינות
השרלטנות של האיש המתיימר לעמוד בראש המדינה בולטת בכל סעיף וסעיף של כתב הבכיינות שלו. האיש הנקלה שמנהל את המדינה הזו כבר שנות דור חושב שכולנו מטומטמים. ממה האיש הזה עשוי? איך הוא יכול לחיות בתוך עצמו? להביט בעצמו במראה?
הביקור מגיע בנקודת זמן רגישה במיוחד והבית הלבן לא מכחיש את עצם קיום הפגישה. ייתכן שנתניהו בא לבלום עסקה מצומצמת מדי, לסייע לטראמפ בתרגיל הטעייה או אולי בכלל לתאם מהלך שכבר מזמן נמצא מעבר לדיפלומטיה. אז מה בדיוק עומד על הפרק? | כל התרחישים
המפכ"ל הפגין אומץ לב והמהלך שנקט - העברת תיק הפצ"רית ליועמ"שית משרד המשפטים - עשוי סוף סוף להוציא את האמת לאור. וגם, לנוכח הלעומתיות שבהרב מיארה מפגינה כלפי הממשלה, טוב שיש שופטים שמראים לה את הדלת
השבר בישראל הוא לא רק פוליטי, אלא התנגשות בין הליברליזם האירופי לזיכרון הקיום היהודי בארצות האסלאם. בעולם שבו המערב בגד והמזרח סיפק מחסה, ישראל חייבת להפסיק לפחד מהמרחב שבו היא חיה ולמצוא מודל קיום שאינו מבוסס על "אויב" או "מדינת לאום" קשיחה
פסק הדין בעניין הנציב הוא נזיפה מהדהדת בהתנהלות המכשילה של היועמ"שית, אך הוא טומן בחובו אירוע נדיר בהרבה: ביקורת גלויה של שופטי הרוב על התפיסות השגויות של חבריהם למיעוט. הרגע שבו המחלוקת יצאה מהחרכים, ובית המשפט העליון הפסיק להיות מקשה אחת
הטבח לא נפל מהשמיים, זו המדיניות שנתניהו הוביל. מסמכים, פרוטוקולים והקלטות מהשנים האחרונות מצביעים על מדיניות עקבית של שימור חמאס, למרות אזהרות ותרחישי חדירה שהוצגו לנתניהו. הכול היה ידוע מראש, והכול מתועד - מי שעיצב את מדיניות חמאס לא יכול לברוח מאחריות
הנוכחים בוועדה החסויה יצאו המומים מהדיון שנערך בהשתתפות רה"מ, שנתן שם את נאום חייו בנוגע לאסון: "זה לא ייאמן איך הוא מפיל הכל על כולם". כחטא על פשע, מקפיד נתניהו להשאיר על כתפה של ישראל את הקוף שמצווח שהייתה בגידה לפני ובמהלך 7 באוקטובר
ראשי האופוזיציה מנסים להימנע ממריבות בתוך הגוש, אך נתקלים ביאיר גולן, שדואג לעצמו, ואילו לפיד מבין שצרות בתוך הגוש הן ניצחון לימין. השבוע זה הגיע לשיא, ובכירים באופוזיציה אומרים לוואלה: "הוא מסכן את המחנה הליברלי כולו. הוא בעיה אסטרטגית של ממש"
שיחות הגרעין בין וושינגטון לטהרן נפתחות בעומאן תחת תנאי סף נוקשים של "אפס יכולת גרעינית", איומים צבאיים גלויים ולחץ כלכלי כבד על איראן. בעוד המתווכות האזוריות מציעות מתווה רחב בהרבה, טראמפ משדר מסר כפול: דיפלומטיה כחלון אחרון - וכוח צבאי שממתין מעבר לפינה
במציאות מתוקנת רה"מ היה צריך לזמן את בן גביר ולבקש ממנו למנות במקומו שר אחר ממפלגתו. אלא שהאיש שלפני 5 שנים בחר להסתיר את העובדה שהוא הולך למנות כהניסט עבריין לשר, מוכן היום לשלוח את ישראל למשבר חוקתי רק כדי שבן גביר ימשיך להיות אחראי על משטרת ישראל
כמו לפני חמש שנים, גם בבחירות הקרובות, הרבה יקום ויפול על המפלגות הערביות ככלל, ועל מנסור עבאס בפרט. אך האם הפעם, אחרי מחדל שבעה באוקטובר האיום והמלחמה הקשה שבאה בעקבותיו, הציבור הישראלית יראה באופציה זו כלגיטימית?
השיחות עם איראן שיחלו מסתירות את העובדה שברורה לכולם - טראמפ בונה "קייס", לתרחיש בו הדיפלומטיה לא תספיק. במקביל, רוביו מדבר על משא ומתן, אבל ואנס מזכיר שהקו האדום אינו תיאורטי. לפיכך, אם תגיע תקיפה - יהיה זה רק לאחר הוכחה שניתנה לשיחות הזדמנות, והיא תמה
בפעם הבאה שהשופטים יתלוננו שרודפים אותם, פוגעים בשלטון החוק, ומוציאים את דיבתם, צריך לומר להם 2 מילים: בצלאל זיני. המערכת שבאה בטענות לכל העולם, על כך שיש חרב שמונפת מעל לראשה, שוכחת שהיא עצמה תולה אותה שם על שערה של סוס, ואחר כך מתפלאת כשהיא מתהפכת עליה
כבר שנים ארוכות שאנקרה ודוחא משתפות פעולה ביניהן, אבל נראה שבעידן טראמפ כוחן מתעצם והשותפות ביניהן הופכת לאירוע שמשנה את האזור. בעוד שקטאר מביאה את הכסף, טורקיה מביאה את היכולת הטכנולוגית - וביחד הן הופכות למעצמה מסוכנת
בעוד ארצות הברית מאותתת על חידוש מגעים עם טהרן, בישראל ובמדינות נוספות באזור מזהירים מפני עיתוי בעייתי של משא ומתן. להערכת גורמים במערכת הביטחון, דיפלומטיה שאינה מגובה בכוח עלולה לאפשר לאיראן למשוך זמן, לחזק את מעמדה האזורי - ולהתבסס כמדינת סף גרעינית
זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, רק שהפעם היא על חשבוננו. שולחן הרשעים שסביבו יתכנסו כל אויבינו ביום שישי, הוא לא פחות מאיום קיומי על מדינת ישראל
הסכסוך המוכחש בצמרת משטרת ישראל הוא חלון ראווה לא רק לנעשה בתוכה, אלא למינויים הכושלים של בכירים במערכות חיוניות, שהפכו כבר לסמל מובהק של הממשלה הנוכחית
בעוד המשכן חוגג 77 שנים להיווסדו, חשבון הנפש של הכנסת מגלה רשות מוחלשת שזונחת את תפקידה כמפקחת על הרשות המבצעת לטובת חקיקת סרק ודיוני דמה. הנתונים המדאיגים על אחוז הצעות החוק שעוברות והזלזול בתקציב המדינה מחייבים שינוי מבני עמוק, לפני שהדמוקרטיה תישבר
איתמר בן גביר הוא לא "באג" במערכת, הוא מערכת הפעלה של רעש וספינים שנועדה להסתיר את היעלמותה של המדינה. בזמן שהשר רודף אחרי מצלמות אבטחה וסרטוני טיקטוק, ארגוני הפשע משגשגים בתוך הוואקום הניהולי ונהנים מממשלה שהחליפה את הטיפול בשורשי העומק במופעי יח"צ ריקים
ניסיון ההשתקה המתוזמר בבית הספר במעגן מיכאל הפך לשיעור חשוב בדמוקרטיה בזכות תגובה מהירה ונחושה של הורים, מנהלים ורשויות. מול אסטרטגיה של הפחדה ופוליטיזציה, רק התארגנות אזרחית רחבה וגיבוי בלתי מתפשר לצוותי ההוראה יוכלו להבטיח שיח חינוכי חופשי
בטורו בוואלה דרש ינון מגל התנצלות עבור רון דרמר, אך המציאות בשטח מספרת סיפור הפוך של הפקרות, היעדר חזון ותעמולה ששכתבה את סבל החטופים. בזמן שדרמר פנה "לעשות לביתו" לפני השלמת המשימה, המשפחות נותרו עם חלל עצום, והן אלו שראויות להתנצלות
הצעת החוק להרחבת הפרדה מגדרית בתארים מתקדמים מאיימת לערער את האיזון העדין שקבע בג"ץ ולפגוע בחופש האקדמי ובערך השוויון. מה שמתחיל כניסיון להנגשה, עלול להסתיים ביצירת תקרת זכוכית מחקרית ובפירוק אחד המרחבים הציבוריים האחרונים המאפשרים כור היתוך ישראלי אמיתי
ארה"ב בטוחה ששכונות יוקרה ו"דמוקרטיה" יהפכו את עזה לגן עדן ואת העזתים לשוחרי שלום, אך מתעלמת מההבדל התהומי שבין התרבות הפלסטינית לזו של יפן או גרמניה. כדי למנוע את המחדל הבא, ישראל חייבת להתעקש: פירוק חמאס הוא לא שלב בדרך לשיקום, אלא התנאי ההכרחי לקיומו
סיור במוזיאון הכנסת חושף מציאות שקשה לדמיין היום: יו"רים שנבחרים פה אחד, ממשלה של 12 שרים בלבד ומייסדים שחלמו על שוויון למרות שעלו ממשטרים אפלים. במחיר סמלי תוכלו להבין בדיוק מה הלך לאיבוד בין שולחן הממשלה הצנוע של בן גוריון לבין הקרנבל שהולך במליאה היום
המתקפה הפרועה שעליה הכריז הליכוד אמש, עוד תיזכר כגול-עצמי מפואר: הרגע שבו הכריזה תנועה ציונית מגוונת, שהפכה למופע של איש אחד, מלחמה על מדינת ישראל
נכון שהעסקה שהושלמה השבוע רחוקה מהניצחון המוחלט, אבל אסור לשכוח שתנאיה טובים פי אלף מאשר עסקת הכניעה שרבים רצו, כולל בכירי מערכת הביטחון. גם, הרקורד הבעייתי של מרבית חברי הוועדה שתוביל את עזה, ובאילו אמצעים נוקטים מתנגדי הממשלה על מינויי מפתח של השלטון?
ביקור במוזיאון השואה בוושינגטון חושף היעלמות של התערוכות האוניברסליות, ומעלה תהיות על הפיכת הזיכרון היהודי לגטו צר שמתעלם מסבל של אחרים. במציאות של כוחנות מופקרת בישראל וארה"ב, הגיעה העת למוסדות זיכרון שלא יעסקו רק ב"מה עוללו לנו" אלא גם ב"מה נדרש מאיתנו"
