בעוד השלטון מנסה לקפל את מערכת המשפט, שני משפטנים בולטים סירבו למצמץ ובחרו שלא לברוח. הם לא ביקשו לקבל חיבוק או צ'אפחה, אלא הבינו את גודל השעה. וגם: כשנתניהו תוקף את היועצת, ומנפח ניגוד עניינים מדומיין כדי לערער אותה, זו שיטה. גם בסיציליה עשו את זה
הגיבוי האוטומטי מוושינגטון נסדק, והעולם המערבי לא חיכה לרגע. מדינות אירופה, יחד עם קנדה ואוסטרליה יצאו בגל מתואם של גינויים, סנקציות ואיומים - כשגם טראמפ מאותת שישראל כבר לא חסינה. ונתניהו? הוא מוצא את עצמו מבודד, ללא המטרייה שהגנה עליו במשך שנים
אפשר למנות את השקרים בנאומו של ראש הממשלה אחד לאחד ואפשר פשוט לשאול: איך זה שהמלחמה שאתה מנהל בעזה כבר 600 ימים, לא מצליחה לנצח ארגון שהנשק שלו הוא כפכף?
ארה"ב ואיראן יקיימו ביום שישי סבב מו"מ נוסף בנסיון להגיע להסכם גרעין. מקורות ישראליים ציינו שנתניהו מעוניין לנצל פיצוץ במגעים כדי לקדם תקיפה. בצה"ל סבורים שחלון ההזדמנויות לתקיפה באיראן עלול להיסגר בקרוב, ולכן אם השיחות ייכשלו, ישראל תצטרך לפעול במהירות
יאיר גולן אולי העלה חיוך רחב על פני נתניהו ושיגע את שותפיו למחנה, אבל לא שם מסתתר הסוד להחליף את רה"מ • גם באופוזיציה יודעים שיש דבר אחד חשוב שאותו צריך להשיג, וכל השאר - גם התבטאויות מיותרות - הם רק תפאורה
גם כשהם חלוקים בפסיקה, שופטי העליון מאוחדים בעקרון אחד: מקצועיות, אי-תלות ושקיפות הם תנאי יסוד למינוי נציב שירות המדינה - ולא זיקה פוליטית
כבר אי אפשר לטעות בזה: החטופים שחזרו ומצטרפים מיד למאבק למען עשרות חבריהם שנותרו מאחור מסומנים כאויבים • גוטליב הגדילה לעשות אתמול והפכה אותם למשת"פים של חמאס, אבל זה לא נעצר רק בה • תומכי הקואליציה מקדמים מטרה מזעזעת שגורמת לרעד רק מלחשוב עליה
בין הכאוס בממשלה, ההחרמות של המפלגות החרדיות והאיומים בפיזור הכנסת - מתקדמות יוזמות חקיקה דרמטיות כמו צמצום חוק השבות. הקיפאון הפוליטי בגלל אי ההסכמות על חוק ההשתמטות לא עוצר את התהליכים אלא מאפשר להם לקרות מבעד לערפל
רגע לפני שירושלים עוטה דגלים ביום חגה, אני מציע שנעצור ונשאל: לאן פניה של המדינה הציונית שכה עמלנו לבנות ולטפח? מדינה שרואה מעל לכל את ערך חיי בניה ובנותיה שנחטפו באכזריות ועושה הכל להשיבם. וגם: מצעד דגלים אחר
ישראל ממשיכה לתקוף בתימן, אבל זה לא עוצר אפילו טיל אחד. כל עוד המלחמה בעזה נמשכת - החות'ים ימשיכו לשגר, לשתק ולשבש. ההתמודדות איתם מחייבת אסטרטגיה רחבה שתישאר רלוונטית גם ביום שאחרי המלחמה בעזה - ורק סיום המערכה או הסדר מדיני כולל יוכלו לשים לזה סוף
הגבול המזרחי שוב נפרץ, אך בתוך האיום מסתתרת הזדמנות. מהלך חדש שישלב את הציבור החרדי בהגנה על המדינה מבלי לכפות שינוי באורח חייו. כך הופכת חולשה לאומית להצעה יעילה עם פוטנציאל לשינוי עמוק
יובל רפאל סחפה את אירופה עם שיר של כאב ותקווה, וזכתה בניקוד הגבוה ביותר מהציבור אך שופטי התחרות העדיפו להביט הצידה. הפער בין הקהל לשופטים לא שיקף הבדל מוזיקלי - אלא שבר תרבותי עמוק: בין אמת אנושית פשוטה, לבין פחד והתחמקות מאחריות מוסרית
שנה ושבעה חודשים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, ישראל עדיין רחוקה מהשגת יעדיה האסטרטגיים. כל עיכוב, כל היסוס - רק מחזקים את חמאס ומערערים את ההרתעה הלאומית. רק הכרעה צבאית, אזרחית ותודעתית תוכל להשיב את הביטחון, לשחרר את החטופים - ולהבטיח עתיד ראוי לישראל
המנגנון החדש להעברת סיוע לעזה נועד לשפר את תנאי המחיה של האוכלוסייה האזרחית - אך אם ינוצל לדחיקת תושבים ולהשפעה על פריסתם הגאוגרפית, הוא עלול להיחשב כהפרה חמורה של הדין ההומניטרי הבינלאומי ולבסס טענות לגירוש כפוי
"הסיוע ההומניטרי, בהמלצת צה"ל", מסר ראש הממשלה כדי להתמודד עם הביקורת. הטלת האחריות על הצבא, לא תפריע לו להתייצב מול המצלמות ולקחת את הקרדיט על פעולה מוצלחת
לרגע אחד שמה יובל רפאל את ישראל בלבבות האנשים, דווקא באירופה, היבשת שהיינו בטוחים שבחרה צד מזמן. עוד על ההצבעה שהוכיחה כמה עמוק הפער בין הממסד האנטי-ישראלי לבין האדם הפשוט
החטופים מדקלמים טקסטים שמנסח עבורם ארגון הטרור שחטף, רצח ואנס - ובערוצים והאתרים המרכזיים בישראל משתפים פעולה. במקום להציב גבול - היא משדרת את המסרים של האויב, מערערת את המורל, ממלאת תפקיד שארגוני טרור יכולים רק לחלום עליו - וחמאס מרוצה
בימים בהם מדינת ישראל התפצלה לשתי מדינות, נדרש מהנשיא הרצוג לצאת מגבולות הממלכתיות השקטה ולנקוט עמדה נחרצת. בין אם בקריאה לנבצרות, בדרישה להחזיר את החטופים או ביוזמת חנינה - זה הזמן למנוע את קריסת הבית מבפנים. או ש"נחכה", חלילה, שתפרוץ מלחמת אחים?
בין ירושלים לניו יורק, דרך פריז וריאד, נרקם גשר מדיני חדש שמחזיר את הרוח לפתרון אמיתי לסכסוך. היוזמה הצרפתית-סעודית מציבה את המדינה הפלסטינית כנקודת מוצא - לא כיעד רחוק - ומסמנת שינוי עמוק בפרדיגמה שנכשלה. העולם מתחיל להבין: אי אפשר עוד להתעלם מהמציאות
בכל העולם ראו איך המסע הראשון של הנשיא באזור קפץ מעל ירושלים, תרתי משמע. רק בזירה אחת, בינתיים, הוא טרם כפה על נתניהו מציאות חדשה: המשך המלחמה בעזה. אך המסר החד שעלה מביקורו הוא שהוא בונה קואליציה אזורית, גם אם נתניהו, שכבול לבן גביר וסמוטריץ', נשאר מאחור
עד לאחרונה ידעו כולם כי הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים. והנה, השבוע נשארנו מחוץ למשתה המזרח-התיכוני שבו הוכח כי מעכשיו הדרך למנהיג העולם החופשי עוברת בריאד, בדוחא, באבו דאבי ובאנקרה. מדוע?
במקום הליך משפטי תקין שמברר את האמת, מתקיים מחזה רופף, שבו ראש ממשלה נאשם מנהל את האולם והשופטים מהססים לאכוף את הכללים. פריבילגיות חריגות, נאומים פוליטיים ועצימת עיניים, הופכים את משפט נתניהו לדוגמה כואבת לשחיקת היסודות של שוויון בפני החוק
במשך שנים ניסה נתניהו לחצוב מסילות מחודשות אל לבו של טראמפ, שזעם על כך שברך את ביידן ב-2020 • לרגע היה נדמה לו שהצליח ואנשי הליכוד צהלו בנובמבר האחרון מול "הכוכבים שמסתדרים" • ואז הגיעה המציאות: טראמפ משנה את האזור - וישראל נותרת לבד, בחוץ
בזמן שבממשלת נתניהו ממשיכים לזרוק סיסמאות על הכרעה צבאית, ארגון הטרור קוצר הישגים מדיניים, מנהל מגעים ישירים עם ארה"ב וזוכה ללגיטימציה כגורם מרכזי בזירה הפלסטינית. ישראל, שלא הציגה אלטרנטיבה מדינית, איבדה את המושכות והותירה את עיצוב המזה"ת בידי אחרים
כשטראמפ בוחר להעדיף את תומכי חמאס, עלינו לשים על השולחן את כל הדרישות - בעזה, באיראן ובחזון האזורי כולו. להיות פרגמטיים, נועזים, ובעיקר לא להתנצל
מאות משפחות שכולות נוספו למעגל הכאב בשנה האחרונה, והן מבקשות דבר אחד - תקווה. כשחוק פשוט למענן נבלם בשם פוליטיקה קטנה, הלב נשבר. זה הזמן לאחדות, לחמלה, ולצדק אנושי בסיסי
ההתמודדות של הודו עם תעמולה פקיסטנית עוינת חושפת דפוס פעולה מוכר היטב גם לישראל מאז 7 אוקטובר. זהו מאבק על התודעה, שבו גבולות המדינה נמתחים אל תוך הזירה הווירטואלית - והאיום המרכזי הוא הפגיעה באמון הציבור ובחוסן הלאומי
הכותרות צועקות "משבר ביחסים", העסקאות? "מעל הראש" של נתניהו ונראה שהנשיא האמריקאי זורק את ישראל אל מתחת לגלגלים • אבל אפשר להסתכל על כל האירועים הללו אחרת, ולזהות משחק ציני על חשבון כולנו שנועד להיטיב גם עם נתניהו וגם עם טראמפ
הטראומה של 7 באוקטובר לא רק זעזעה את מדינת ישראל, אלא חשפה את עומק הקשר — וגם את הפערים — בין יהדות התפוצות לישראל. דווקא בשעת מבחן זו, מתגלה ההזדמנות להגדיר מחדש את הציונות ככוח מאחד, פועל וערכי בעבור כל העם היהודי
בטור מיוחד לוואלה לקראת ביקור טראמפ, העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-עזיז חמיס מסביר את התנאים של ריאד לנורמליזציה עם ישראל: הפסקת אש יציבה בעזה, פתרון משטרי ושיקומי לרצועה ומסגרת מדינית אמינה להקמת מדינה פלסטינית
