באולם בית המשפט העליון התכנסו הורים שכולים והורי חטופים, נושאים עימם כאב שאין לו מנוח. אך במקום חמלה והכלה, הם נתקלו בגב קר. במקום להקשיב ולכבד את כאבם, השופטים בחרו להרחיקם בכוח מאולם הדיונים. הרגע שדרש אנושיות הפך לסמל של ניכור ממסדי
עזיבתו השקטה של גדי איזנקוט את המחנה הממלכתי אולי לא עוררה סערה מידית, אך ייתכן שהיא תוביל לטלטלה עמוקה בשדה הפוליטי. גנץ עומד כעת מול צומת קריטית - שמרנות ממלכתית או חבירה למחנה 'רק לא ביבי' שמאלני מובהק
איך לכל הרוחות הצליח יו"ר המחנה הממלכתי ליפול לכל המלכודות ולכל התרחישים שפוליטיקאים מיומנים היו צולחים? גם אחרי שנים בפוליטיקה בני גנץ מוכיח שהוא אולי כשיר לנהל עמותה, אבל מדינה זקוקה להרבה יותר מזה
חוסר ניסיון במלחמות זה שנים ותרבות שקר טראגית הובילו, בין היתר, את הרפובליקה האסלאמית להפסד מהדהד במלחמה עם ישראל • אלא שאיראן כעת חיה פצועה, והיא עלולה להיערך לנקמה - בטווח של שנים בודדות • אם לא ניערך - אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מופתעים
כמו בשאיפה לזכות במיליונים בלוטו, כך הרצון לראות בנשיא טראמפ כמושיע, היא התעלמות מהסיכונים. התמיכה בו נובעת מחלום מסוכן, ולא ממדיניות יציבה - ואיראן, אוקראינה, ואפילו מערכת המשפט שלנו כבר עלו על הלוח
אתה מנהיג מרשים וחכם, אבל לא חסין מטעויות. סיימת את המלחמה מוקדם מדי וטעית בהתבטאות על משפט נתניהו - בלי לבקש שיפרוש. הנה איך אפשר היה לפעול אחרת
במערכה מול איראן, הדיבורים על הישגים טקטיים ותעמולה מנצחת מסתירים את המציאות: לא הושגה הכרעה, והאיום האסטרטגי נותר בעינו. ניצחון אמיתי אינו זקוק לדובר - הוא מורגש וניכר בשטח. אם צריך לדברר אותו, סימן שהוא לא באמת ניצחון
ההצטרפות של אנשי מרכז-שמאל לקריאה להדחת ח"כ איימן עודה היא שגיאה חמורה - טקטית, דמוקרטית ומהותית. במקום להרחיק את מי שנאבק שנים למען שלום, שוויון ושותפות, על המחנה הדמוקרטי לראות בו שותף מרכזי ליצירת עתיד משותף ליהודים וערבים בישראל
מעורבותו חסרת התקדים של הנשיא טראמפ בהליך המשפטי נגד נתניהו מקבלת ביטוי באיומים שעלולים להשפיע על המשפט. הוא עשוי לפתוח בהליכים נגד גורמים בישראל, להקפיא הסכמים כלכליים ואף לבקש הסגרות. אך גם ללא לחציו של טראמפ - ברור כי דחיית המשפט היא אינטרס לאומי
על רקע הפסקת האש והאבל הלאומי, הכנסת דנה בהדחת ח"כ איימן עודה בהליך חסר תקדים ובעייתי. הדיון לא רק שפורץ את גבולות ההיגיון המשפטי, אלא חושף ניסיון שיטתי להצר את צעדי הנציגות הערבית בכנסת - מהלך שעלול לשמש בעתיד גם נגד אחרים
מותו של אלון דוידוב ז"ל, בן יחיד, הוא קריאה כואבת לחשיבה מחודשת. במדינה שמקדשת את החיים, אין זה מוסרי להותיר את ההכרעה על שירות קרבי בידי נערים והוריהם. הגיע הזמן למדיניות מחייבת: תפקידים משמעותיים - כן, חשיפה מיותרת לחזית - לא
בתוך מציאות של פחד מתמשך, ממשלת ישראל מקדמת צעדים מרחיקי לכת הפוגעים בזכויות אדם וחופש הביטוי. המאבק האזרחי חיוני עכשיו יותר מאי פעם - כדי שלא נישאר בלי זכויות כשאבק המלחמה יתפזר
המערכה מול איראן פותחת לראש הממשלה חלון נדיר לשינוי היסטורי - סיום הלחימה בעזה, הרחבת הסכמי אברהם, שיקום הכלכלה, והשבת התמיכה הבינלאומית. אך האם יבחר בדרך התיקון, או ייכנע שוב לפחדים ולכוחות ההרס שמכתיבים את דרכו?
אם אכן האינטרס הציבורי הוא שמניע את הנשיא הרצוג והיועמ"שית בהרב מיארה, הם מתבקשים להתעלות לגודל השעה ולפעול לסיום משפט נתניהו. זה יכול להיות פישור, גישור, עיכוב הליכים, חנינה או כל הסדר מקובל אחר וזה חייב להיות עכשיו, כי המצב הנוכחי בלתי נסבל
הברית הצבאית קבעה יעד תקציבי שאפתני של 5% מהתמ"ג עד 2035, והתריעה מפני התחמשות מואצת של רוסיה ומחזקת את הקשרים עם שותפות גלובליות באסיה ובצפון אמריקה. טראמפ התקבל בטקסיות ובחיוכים - אך נשאר מחוץ לקבלת ההחלטות המרכזיות
מאיראן ועד עיראק, מגואטמלה ללבנון - הניסיון ההיסטורי מראה שהפלת משטרים מבחוץ מובילה לכאוס ולא לדמוקרטיה. גם באיראן של האייתוללות, התקווה לשינוי טמונה באזרחים עצמם, לא בהתערבות זרה יהירה
נישא על גבי ההישגים וההצלחות באיראן, ובחסות החיבוק הנלהב מנשיא ארה"ב, נתניהו חידש את קרב הבלימה במשפט שלו, בתוך האולם ובדעת הקהל. אחרי שטראמפ כפה עליו את הפסקת האש עם איראן - הבאה בתור היא עזה - ונתניהו לא יוכל להגיד לו לא
לא בטוח אם נתניהו ביקש, תיאם או רק נהנה, אבל קשה להאמין שהקריאה של טראמפ לביטול המשפט לא הגיעה מתיאום מוקדם. אם נשיא מעצמה זרה מתערב בהליך פלילי בישראל כחלק מעסקה פוליטית, זו לא רק שעת מבחן למערכת המשפט - זו שעת מבחן לדמוקרטיה עצמה
כשהנשיא שראה שצה"ל משיג הישגים צבאיים אדירים ומהירים באיראן, הוא החליט להצטרף, לייצר אקט סיום ולזכות בתהילת מנצחים ששום תסריט בהוליווד לא היה מצליח לייצר. כעת הזרקור עובר לוויכוח על תוצאות התקיפה, ולשאלה עם יש עם מי לנהל מו"מ בטהראן ביום שאחרי
תחת מעטה של טלית ובשיח של שליחות שמימית, ראש הממשלה נתניהו מאמץ נרטיב אמוני ההופך את ההצלחה הצבאית לנס ואת ההנהגה לייעוד אלוהי. אלא שבמדינה ללא הפרדה בין דת למדינה, מחירו של נרטיב זה אינו רק סימבולי - אלא גם כלכלי, ביטחוני ודמוקרטי
ההטרלה היומית של נשיא ארה"ב קוראת לביטול משפטו של רה"מ והמהומה רבה. אין לייחס לה יותר מדי חשיבות, היא תדעך כשתגיע ההטרלה הבאה. גם אם זה מתואם וגם אם לא - מה שצריך להדאיג אותנו הוא שבינתיים דוחות סודיים דולפים, סנקציות מוסרות, ונפט איראני זורם חופשי לסין
למרות ההחלטה הנועזת לפתוח במלחמה עם איראן, חרף כל הסיכונים, נראה שהישראלים עדיין לא מוכנים לסלוח על 7 באוקטובר • הסקרים מציגים תמונה אחידה: לנתניהו אין אפשרות להקים ממשלה • עם זאת, אף אחד עוד לא יודע אילו אירועים מדיניים וביטחוניים עוד מחכים לנו
בתיק החמור בתולדות המדינה נגד ראש ממשלה מכהן, ברור שההכרעה עוד רחוקה. כשההליך המשפטי הופך לשנים של מאבק, יוזמה להסדר טיעון אינה כניעה - אלא אפשרות להפגין אחריות, איזון מוסדי ושמירה על האינטרס הציבורי
שר האוצר הסביר לנו היום בתכנית ברדיו 103 למה בלבנון ובאיראן הוא חתם על הפסקות אש, ולמה בעזה - מול אויב מובס וחלש פי מיליון, אסור לסגור את המלחמה. התשובה האמיתית היא שהחלום של סמוטריץ' הוא התנחלויות בעזה, גם אם זה יעלה בעוד ליטרים מדם הבנים שלנו
לפני שנה בדיוק, ב-25 ביוני 2024, קבע בג"ץ כי הפטור מגיוס לחרדים פקע, אך שנה אחרי אין שינוי ממשי בשטח. הפסיקה השמרנית לא הובילה לשוויון, לא לשינוי חברתי ולא לגיוס חרדים, והפער רק החריף
דווקא כשהכול רועד - נפתחת הזדמנות לעצור, להסתכל פנימה, ולבחון: האם אתם מתפקדים, או רק שורדים?
הפגיעות של השלטון הנוכחי בולטת מאי פעם, אך את ההפיכה לא נוכל לעשות במקומם. ההיסטוריה מלמדת - מהפכות מצליחות רק כשהן מבית, שחרור אמיתי לא נכפה מבחוץ. הניצחון האמיתי יגיע כשהאיראנים ייקחו את גורלם בידיהם, בדיוק כמו שההיסטוריה שלהם מחייבת
אלוף (מיל') עמוס גלעד, לשעבר ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, התייחס לאפשרות של איראן להתחמש: "להקיף את איראן מכל עבר ולהחליש אותה ואולי פעם ייווצרו התנאים להפלת המשטר", אמר. "יש לנו חטופים, זה אסון נוראי. זו חובה ייעודית ואסטרטגית"
שש אחרי המלחמה: ראש ממשלה נואם כמו מנהיג ערבי, הרמטכ"ל כמו פוליטיקאי, טראמפ משפיל אותנו בפני כל העולם, הציבור מפוחד ואיראן נהנית מהספק. כמה נקודות למחשבה ביום שאחרי, זה שבו התבשרנו גם על נפילת שבעה לוחמים בעזה
האופוזיציה והתקשורת התגייסו למאבק מול האיום האיראני, אך ההנהגה ניצלה את המלחמה להמשך המאבק במערכת המשפט: לוין תקף את נשיא העליון, ונתניהו התחמק מלהכיר בו. עכשיו השאלה היא: האם המערכה מול איראן תסייע לנתניהו להעביר את מינוי דוד זיני לראש השב"כ
