המשיח מוושינגטון והחמורים מהממ"ד: למה אני, איש שמאל מובהק, מקשיב לטאקר קרלסון?
הצצה למפגש בין כוחות פוליטיים אפלים, נשיא גחמתי ומערכת השפעה ישראלית מיומנת. האם דווקא אצל איש הימין השמרני-קיצוני מונחים היסודות לברית ישראלית-אמריקאית חדשה?
כשיהודים פנו החוצה - זה נגמר תמיד באסון
הפנייה של פרופ' כהן־אליה לטראמפ היא טעות היסטורית: לא פונים לפריץ, לא מוסרים מחלוקת פנימית להכרעת זרים, ולבטח לא מזמינים יד חיצונית שתכריע מי ינהיג כאן את המדינה. כי ביום שבו נתרגל לכך - לא רק המחלוקת תוכרע מבחוץ, אלא גם העתיד
נתניהו קבלן הפיצוצים: בין הישגי המערכה באיראן לסכנת אובדן השליטה
איראן על הברכיים וסופגת מכות בכל החזיתות, אך ללא סיום ברור והמשך לחץ מדיני ובינלאומי - הסכנה לא תחלוף. לצד ההישגים, מתחדדת הדילמה: מתי לעצור, לפני שהמלחמה תהפוך מנכס לנטל ותערער את התמיכה האמריקאית
מחדל "שאגת הארי": כשהריבון עוצם עיניים מול הטרור היהודי
חבורות פורעים מהמאחזים הבלתי חוקיים מקבלות מדי צה"ל וסיוע בנשק, והתוצאה היא מעשי הרג, ביזה והתעללות. בעוד הרמטכ"ל מתעורר באיחור גדול ונזכר לדבר על "מיעוט מאיים", והשב"כ תחת זיני לא מציג שום פעילות סיכול, בשטח כבר מתבצע טיהור אתני בחסות המלחמה באיראן
שאלה של אמון: זה הסימן שלפיו נוכל לדעת האם המלחמה הצליחה
התעמולה האיראנית משדרת ללא הרף סרטונים מבוימים על מגדלים קורסים בתל אביב. התקשורת הישראלית חופשית הרבה יותר, אך אפילו מקץ שלושה שבועות של לחימה, היא נכשלת מלספק תמונת מצב אמינה
גם במלחמה: מצבו הפוליטי של נתניהו הוא בעל חשיבות עליונה
שבועיים לאחר טבח 7 באוקטובר, נתניהו הזמין סקר מנדטים כדי לבדוק מה חושב הציבור. ומכאן נגזר הכול. וזה קורה, למרבה התדהמה, גם כעת. גם בימים ההיסטוריים הללו, גם במלחמה הקשה והמרה שבאויבות, עסוקים נתניהו, חלק מהשרים וחברי הקואליציה בפוליטיקה קטנה וזולה
חוט השני של העם היהודי: כוחה של ערבות הדדית חוצת גבולות
הקשר ביו מדינת ישראל ליהדות התפוצות הוא בלתי שביר, ונשזר דרך כאב משותף אל מול מתקפות טילים ואנטישמיות גואה. השותפות הגורלית והתמיכה ההדדית, המתבטאות ביוזמות כמו קרן "שאגת הארי" של הסוכנות היהודית, הן המקור לעוצמת העם היהודי ולחוסנו בשעות מבחן קיומיות
הגשר היבשתי מהמפרץ לישראל: ההזדמנות להפוך לצומת סחר עולמי
בעקבות האיומים הביטחוניים על נתיבי הים במזרח התיכון, גובר הצורך במסדרון יבשתי שיחבר את הודו ואירופה דרך מדינות ערב וישראל. עבור ישראל, מדובר בהזדמנות אסטרטגית נדירה לנצל את האינטרסים המשותפים עם שכנותיה כדי לבסס את מעמדה כנכס כלכלי וביטחוני חיוני באזור
העובדים הסוציאליים הם חומת המגן האמיתית של העורף
המציאות במלחמה הנוכחית חושפת שבריריות חברתית שמחריפה בצל המלחמה. העובדים הסוציאליים הפועלים בגישה מערכתית ארוכת טווח, הם אלו שמונעים את קריסת המרקם האנושי, אך ללא הכרה בשירותם כצורך חירום לאומי ותקצובו בהתאם - החוסן הלאומי שלנו נותר בסכנה
מנדט של צדק, לא של כוח: בחינה מחדש של ה"ארץ המובטחת"
ראש העדה האסלאמית האחמדית משיב להצהרות השגריר האקבי וטוען כי ההבטחה האלוהית שייכת לכלל "זרע אברהם" ואינה צ'ק פתוח לכיבוש. על פי כתבי הקודש, הזכות על הארץ אינה מורשת דם אוטומטית, אלא תנאי מוסרי המחייב רדיפת שלום, עשיית משפט וחמלה כלפי כלל יושביה
עוד בדעות ופרשנויות
מלחמה, לא חשוב על מה? הכירו את הנשק שישראל עוד לא ניסתה
גם אם נמאס לנו לשמוע את זה, הרי שהעורף הישראלי באמת חזק ונותן לצה"ל ולממשלה את כל הגיבוי הדרוש לניצחון במערכה. אולי בגלל זה מדהים לראות כמה מעט אנחנו מקבלים מהם בתמורה
בין הזדמנות לאיום: האם טורקיה נערכת לקריסת משטר האייתוללות?
בעוד אנקרה שומרת על טון דיפלומטי זהיר מול טהרן, מאחורי הקלעים גובר החשש מפני כאוס אזורי, גלי פליטים והתעצמות כורדית בגבולותיה. ישראל, השואפת להפלת המשטר האיראני, תידרש להתמודד עם היום שאחרי שבו טורקיה עשויה לנצל את הוואקום כדי להרחיב את השפעתה באזור
סכנה בבית: המחיר השקוף של הצפת הרחובות בנשק
בעוד המדינה דוהרת להרחבת חלוקת רישיונות הנשק בצל הטראומה הלאומית, אלפי נשים בישראל מוצאות עצמן תחת איום גובר בתוך ביתן. ללא שילוב מיידי של נתוני משרד הרווחה בהליך הסינון, הפריבילגיה להגנה עצמית הופכת לכלי טרור ומסוכנות כלפי מי שהמערכת אמורה להגן עליהן מכל
שאגת הארי: בשבוע השלישי כבר מותר לשאול האם אנחנו מפסידים?
שיגורי הטילים מאיראן פוחתים אך לא פוסקים, חיזבאללה משקם לא רק את יכולותיו אלא גם את מעמדו ובעזה מקיים חמאס מפגני ניצחון. זמן טוב לשאול: אתם בטוחים שאנחנו מנצחים?
משחקים באש: האם הכנסת חזרה לתפקד רק למען ההפיכה המשפטית?
המפלט האחרון של ההנהגה, שיגעון הגדלות של רוטמן והבל ההבלים של השופרות. בממשלה מדברים על אחדות, אבל עושים הכל כדי להרבות שנאה בשעת מלחמה
המעשה הכי מתועב שאפשר: נתניהו רוקד על סיפון הטיטאניק - ושובר שיאים של חוסר בושה
דרישת רה"מ לביטול משפטו, תוך שהוא משסה את טראמפ בהרצוג, בלתי נתפסת. האיש שהצהיר שוב ושוב שלא ינסה להימלט מאימת הדין ושהתיקים שלו קורסים גם ככה, נקלע לסחרור תוך הצגה פסיכולוגית שראויה להסתכלות. בנט נוכל? לפחות הוא לא פתח במכירת חיסול של ריבונות ישראל | דעה
למה אנחנו קונים אמיתות על איראן ממי ששיקרו לנו בקורונה?
השבוע נציין שש שנים לסגר הקורונה הראשון שהוטל על ישראל. הזדמנות טובה להיזכר ואולי גם לנסות לחבר בין המסכות של אז למרחבים המוגנים של השבועיים האחרונים
בין מלחמה לבחירות: החזית של טראמפ והקרבות של נתניהו ובנט
בניגוד להערכות הפרשנים, נשיא ארה"ב לא מתכוון לנטוש את המערכה הצבאית ומחויב לה. בישראל, רה"מ מתמרן בין חוק הגיוס למועד הבחירות כשבג"ץ והיועמ"שית על הכוונת, ובנט נאבק בצניחה בסקרים ומחשב מסלול שמאלה
בין התחושה שבעצמות טראמפ - למציאות של נתניהו: אף אחד לא מוכן להבטיח שקט
ריאיון אחד של הנשיא האמריקני חשף סוגייה עמוקה בניהול המלחמה: היא אינה מתנהלת לפי לו"ז ברור - ובוושינגטון שומרים על הקלפים החזקים ביותר בכיס. ראש הממשלה, שלא כהרגלו, התבטא כי ייתכן ונצטרך "להדוף את אויבנו שוב". במילים אחרות: סבבים נוספים, הכינו את הממ"דים
באולפנים עדיין לא הפנימו: המלחמה לא תשנה את המציאות - וגם לא הקלישאות
הגנרלים באולפנים, הקלישאות על "הכרעה" והפער ההולך וגדל בין עוצמה צבאית למציאות פוליטית. בעידן של מודיעין בזמן אמת ונשק מדויק, המלחמות הופכות הרסניות יותר אך כמעט שאינן משנות סדר פוליטי, אז למה אנחנו ממשיכים להשקיע במלחמות במקום בשלום?
נתניהו ו"חצי העבודה": הניצחון מוכרז לפני שהמשימה הושלמה
ראש הממשלה מרבה להכריז על הישגים עוד לפני שהעבודה נגמרת, אך כשמדובר בחיזוק אויבים או בשימור שלטונו - המלאכה נעשית עד הסוף. בין הישגי צה"ל במלחמה, התלות באמריקאים והביזה התקציבית בלילה אחד בירושלים
הבחירה של הרצוג: להצטרף לשרים שמפרים את החוק, או להתנהג כמו האזרח מספר 1
מהודעת השר אליהו אתמול עוד היה אפשר לחשוב שמחלקת החנינות בעד החנינה. בפועל, לא רק שהיא נגד, היא סבורה שאין בסיס חוקי לנשיא לחון את נתניהו. הגיע הזמן שהרצוג יזנח "פתרונות יצירתיים" מופרכים. עליו להכריע - או להיכנע לטראמפ ונתניהו, או לפעול על פי חוק
משמידים משגרים: יכול להיות שגם לובשי המדים משקרים לנו בפנים?
כמה משגרים השמדנו באיראן, עד כמה הופתענו מהיכולות של חיזבאללה והאם הממ"ד מספק הגנה מלאה? בעודנו מתפללים שצה"ל ינצח במלחמה, קשה שלא להודות שהוא הפסיד בה את האמינות
נתניהו ממשיך לערבב את כולם ומחכה לנס. רק שאין לו שום סיבה להיות אופטימי
רה"מ הצליח להיפטר מחוק הגיוס, אבל האדמו"ר מגור לא קונה את התרגילים שלו, והבטיח לנקום בו. אז נתניהו פיזר לחרדים מיליארדים שהמשק כה זקוק להם, וקיבל זמן עד הבחירות, אבל גם שם מחכה לו שדה מוקשים - וכרגע לא נראה שיש לו איך לחצות אותו בשלום | פרשנות
המתקפה המשולבת של חיזבאללה ואיראן חייבת להפיל לישראל אסימון חשוב
העובדה שהישגי צה"ל במלחמה עדיין לא תורגמו להישגים מדיניים שוב פוגעת בישראל. ברקע החשש הקיומי של העדה השיעית, כניסת חיזבאללה למערכה שיפרה את כושר המיקוח שלו מול מדינת לבנון והתנהלות דומה מול טהראן עלולה להביא אותנו לסבבים בלתי פוסקים, שיתישו בעיקר אותנו
הלילה בו נחצו כל הקווים האדומים: ביזה? זה כלום לעומת מה שהממשלה מעוללת
הבושה התאבדה מהמקפצה ממנה נוהגת הממשלה להטיל עלינו את מימיה: הממשלה הכריזה על קיצוץ בחינוך, ברווחה ובבריאות - רק לא להתקרב לכספים הקואליציוניים. בעיצומה של המלחמה, הביזה נוגעת גם ליישובי הצפון- ואיך אומר ראש המועצה: כנראה שהם סוג ב'
העורף ממושמע? סיבוב קצר ברחבי תל אביב, מוכיח קצת אחרת
ככל שמתקרבים למלאת שבועיים למבצע "שאגת הארי", הולכת ונשחקת המשמעת של העורף הישראלי. למרות הסכנה, סיבוב בתל אביב מלמד שקשה לשמור לאורך זמן על שגרת חירום
הנפט, הבחירות והקשר הסיני: 3 אתגרים מרכזיים ינווטו את המשך המלחמה
טראמפ מתמרן בתוך המשולש המורכב שיקבע את המשך המלחמה. כבר ביוני התרעתי ש"חיה פצועה" כמו איראן אחרי "עם כלביא" היא המסוכנת ביותר. לכן, חייבים להגשים את שתי המטרות אליהן התנאים הבשילו: הפלת שלטון האייתולות וחיסול חיזבאללה
"אל תעצרו את התקיפה": הזעקה המושתקת של הרחוב האיראני
בעוד העולם המערבי חושש מ"הסלמה", אזרחי איראן רואים בתקיפת ארצם קרן אור של תקווה ושחרור משלטון המדכא אותם מבפנים. לאחר הטבח הברוטלי של ינואר, העם האיראני כבר לא מבקש הגנה מהאויב שבחוץ - הוא מייחל לקריסתו הסופית של האויב ששורף את ביתו כבר חמישה עשורים
חזון העצמות השבורות: מה עומד מאחורי הדימוי שבו השתמש נתניהו?
ראש הממשלה בישר בנאומו שאנחנו שוברים את עצמותיהם של האיראנים. הזדמנות טובה לבחון את הפעמיים הקודמות שבהן השתמשו בכירים ישראלים בדימוי הזה. רמז: זה לא נגמר טוב