גם אם הליך השימוע נגוע בפוליטיזציה, חובתה הערכית של היועצת המשפטית היא להתייצב. הימנעות מהופעה איננה רק החלטה פרוצדורלית, אלא אמירה עקרונית שמערערת את כבודן ההדדי של הרשויות ופוגעת באמון הציבור
למרות התחייבויות ממשלתיות מפורשות והצורך החיוני בעידוד חזרת התושבים, ביטול המענק שנעשה באישור טלפוני וללא דיון ציבורי - הוא לא רק עוול מוסרי, אלא מהלך מסוכן שפוגע באמון הציבור ובשיקום הלאומי של עוטף עזה
כשידידינו בעולם שואלים אותי מה קרה למדינה שהייתה פעם מגדלור, אין לי תשובה. 7 באוקטובר היה אסון אבל הדרך שבחרנו אחריו עלולה להחריב אותנו סופית. כמעט שנתיים אחרי - החטופים לא חזרו, החזון נעלם, והעולם שואל מתי הפסקנו להיות אנחנו
בעקבות התבוסה האיראנית במלחמת "עם כלביא", אנקרה שואפת למצב את עצמה כמנהיגת העולם האסלאמי. תוך ניצול הלקחים מהמלחמה, טורקיה משדרגת את יכולותיה הצבאיות, אך גם מבקשת לבודד את ישראל ולסכל את הסכמי אברהם, כולל האפשרות שסוריה תצטרף אליהם
הציבור הישראלי כבר מזמן לא היה מאוחד בסוגייה כלשהי כפי שהוא תמים דעים לגבי סיום המלחמה והשבת החטופים. הבעיה היא שנתניהו משחק על זמן והמשחק הזה עולה לנו בדם
בכל מקום שבו מתגוררים בני אדם, גם ביהודה ושומרון, יש אלימות. השאלה היא מה האינטרס של מי שמבקשים להפוך את סוגיית האלימות המתנחלית לאירוע גדול וחשוב ומדוע ישנם כל כך הרבה אנשי ימין שלא מבינים שמישהו משתמש בהם כדי לפגוע בכל מה שחשוב להם
בזמן שנתניהו מצטלם עם טראמפ ומאיים על איראן, בכנסת ובבית המשפט השעון ממשיך לתקתק. דחיות בעסקת החטופים, התחמקות מגיוס חרדים ופגיעה במשרתים נמשכות, והמשבר הבא כבר בדרך. נתניהו הבטיח ש"עוד יסופר", אבל בינתיים הוא רק קונה זמן
ראש הממשלה הבטיח ש"עוד יסופר" על הצלחת הביקור ההיסטורי בוושינגטון, והשאיר את סימני השאלה שליוו אותו פתוחים להמשך. מה שבטוח הוא שבזמן שהוא שהה שם, השעון בארץ, בכנסת ובבית המשפט - המשיך לתקתק, והוא קיבל תירוץ להמשיך לדחות ולהתחמק
כשנתניהו מקריב את חיילי צה"ל בשביל הישרדות פוליטית, וגנץ מגיש לו גשר של ממלכתיות מזויפת -התוצאה היא ממשלה שמפקירה את הבטחון, את החטופים ואת העם. מי שמכשיר את ההפקרות שותף לאסון. כל יום נוסף של הממשלה הזו הוא איום ישיר על חיי החיילים, החטופים ועתיד המדינה
חקירתו של עיתונאי חדשות 13 ממחישה את הצורך באיזון עדין בין חופש העיתונות לבין אחריותה של מערכת האכיפה. זהו רגע שמחייב הבנה עמוקה של עקרון חזקת החפות, והימנעות מהסקת מסקנות שיפוטיות בטרם עת
כשמאמרים מצונזרים לא בגלל סודות אלא בגלל דעות, זו אינה הגנה על ביטחון המדינה - זו חרדה מהחופש לחשוב אחרת. צנזורה הפועלת רק נגד אזרחים, עיתונאים ואנשי אקדמיה ולא נגד פוליטיקאים מסיתים - היא עדות לשבר פנימי, לא לאיום חיצוני
במשך כמעט שלושה עשורים, לצד ניסיונות חוזרים לעגן את ההשתמטות החרדית בחוק, גילו מערכות הביטחון והמשפט רפיון ואוזלת יד. השבוע היועמ"שית וצה"ל לצידה החליטו לשים לזה סוף. האם זה יביא לגיוס חרדים? לא בטוח - אבל גם אכיפה נגד גנבים לא הפסיקה את תופעת הגניבה
בניגוד למה שמספרים חלק מהתבוסתנים, הכרעת חמאס עד אחרון אנשיו היא בהחלט משימה אפשרית. השאלה היחידה היא רק האם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר
פגישת לילה נוספת בין טראמפ לנתניהו מעידה על דרמה פוליטית סביב עסקת חטופים וסיום המלחמה. סמוטריץ' ובן גביר מציבים תנאים שעלולים למוטט את הקואליציה ולהוביל לבחירות לא מתוכננות, ונתניהו לא מתכוון לתת לזה לקרות כשברקע עוד עסקה, שאליה לא בטוח שהוא רוצה להגיע
החוק המתגבש מתמקד במספר המתגייסים, אך מתעלם מאלפי חרדים שימשיכו ללמוד בישיבה שנים רבות על חשבון המדינה, בעוד הכלכלה הישראלית סופגת נזק של מיליארדים. בדומה לצה"ל, יש לקבוע תקופה מוגבלת ללימוד בישיבה - צעד חיוני לשוויון, שגשוג כלכלי ועתיד המדינה
הפגיעות המיניות של חיים רוטר, ראש ארגון "השומרים", והחוק לעיגון ההשתמטות מצבא הם שני צדדים של אותו מטבע: אוטונומיה חרדית שאין בה לא חוקים ולא ערכים דמוקרטיים, וגורמת לפגיעות חמורות במעמד הפרט והחברה
39 חיילים נפלו מאז סיום הפסקת האש. כיבוש שטח עם אוכלוסייה אזרחית יוצר תחושת הצלחה מזוייפת, אך בפועל מכניס את הצבא לביצה עם מחירים כבדים. הגיע הזמן להסכים לעסקה שתשחרר את כל החטופים ותביא ליציאת צה"ל מעזה. כל העולם, כולל רוב הציבור בישראל, רוצה את זה
בעיצומו של משבר אמון חמור במערכות השלטון, עמדתה של הסנגורית הצבאית הראשית נגד סמכות מבקר המדינה לביקורת אישית מעוררת דאגה. דווקא כעת נדרשת גישה ערכית, רחבה ונועזת - כזו שתעדיף שקיפות, אחריות ציבורית וחקר האמת על פני נוחות מוסדית והתחמקות מביקורת
יוזמתם של מנהיגי שבטים בחברון להינתק מהרשות הפלסטינית ולהכיר בישראל מציבה אתגר אסטרטגי חדש לסטטוס קוו. בין מרד מקומי לבשורה גיאו-פוליטית - האם מדובר בעוד ניסיון שנידון לכישלון, או בתחילתה של פרדיגמה חדשה לפתרון הסכסוך?
טראמפ לוחץ לעסקה, נתניהו מנסה למכור ניצחון שלא הושג, הרמטכ"ל מודיע על סיום המשימה ובינתיים חמאס מקשיח עמדות, מגייס מחבלים ויורה על קיבוץ נירים
בזמן חירום ומתוך מצוקה תקציבית מתמשכת, ההנהלות והעובדים בבתי החולים הממשלתיים הוכיחו מסירות, מקצועיות ועמידה יוצאת דופן. כעת נדרש שינוי במדיניות והקצאת תקציבים שיבטיחו את מוכנות ישראל למערכה הבאה
חשבתי רבות איך לחדד את השאלה "מה ישראלי בעיניך" בעידן של השתקה ופילוג. ואז הבנתי: אולי אם אכתוב את הדברים כיאיר לפיד, ראש האופוזיציה, קול ישראלי מרכזי - יקשיבו להם אחרת. אולי כך אצליח להיאבק על הדמוקרטיה בדיוק מהמקום שבו נדמה שהיא כבר נשמטת לנו מהידיים
האלימות הגואה בחברה הערבית מאיימת על בטחון האזרחים ועל יציבות המדינה. אני מציע להקים רשות לאומית עצמאית שתפעל בנחישות ובשיתוף פעולה מקצועי כדי להתמודד עם התופעה, לחזק את השייכות האזרחית ולשקם את אמון הציבור
היכולת של ישראל למנף את עליונותה הטכנולוגית במלחמה מול איראן לא רק הביאה להישגים ביטחוניים, אלא גם פתחה פתח לשותפויות גיאו-טכנולוגיות ולשינוי במאזן הפוליטי במזרח התיכון
ראש הממשלה טס לארה"ב לא כדי להשיג הסכם, אלא כדי לגבש את תכנית השיווק שלו, בחסות אמריקאית. ברוכים הבאים להצגה הצינית ביותר של השנה, שממנה הודח ברגע האחרון הדובר הנאמן
הקמפיין הציבורי להשבת החטופים הצליח לטשטש את יעד המלחמה ולהציב את חמאס בעמדת כוח. תחת הסיסמה "בכל מחיר", נדרשת ישראל לשקול נסיגה, הפסקת לחימה והותרת חמאס בשלטון - מהלך שפוגע בהרתעה, מסכן חיילים ואזרחים, ומלמד את אויבינו: חטיפה משתלמת
מאז 8 באוקטובר רה"מ בולם כל יוזמה להסכם, ומשקר לתקשורת ולעולם בכל פעם שהעסקה קרובה, רק כדי לשמור על הכיסא. החטופים הם קלף מיקוח בידיו לא נגד חמאס - אלא מול עם ישראל, ואסור לתת לזה להימשך | טור מיוחד מאת אמו של רון שרמן, שנחטף חי ונהרג בהפצצת צה"ל ברצועה
הצלחותיה הצבאיות הגדולות של ישראל - ממלחמת ששת הימים ועד העימות עם איראן - שיכנעו אותה בכוחו של הפתרון הצבאי והרחיקו אותה מהכרעות מדיניות נדרשות. דווקא הרגעים של עוצמה, ולא של משבר, הם שהובילו אותה לשאננות, לכיבוש מתמשך ולהחמצת הזדמנויות היסטוריות
חוסר המשילות בשל הכניעה לארגוני הפשע מסוכן לא פחות מאיראן ומהטרור האסלאמי. כשנקים את הממשלה הבאה, נדאג לבצע תוכנית חירום לאומית רחבת היקף
אחרי 14 אלף שעות של שתיקה, נתניהו הגיע אל האנדרטה החיה לטבח 7 באוקטובר - ונתקל באנשים שלא שוכחים, לא סולחים ולא מוכנים להפוך לעוד קלף בקמפיין. מי שהפקיר את הדרום מנסה לגייס את ארה"ב לביטול המשפט. בינתיים, החיילים נופלים, החטופים ממתינים - והעם זוכר
