מה עומד באמת מאחורי שיחת הצעקות בין טראמפ לנתניהו?

השיחה הקשה שזכתה לכינוי "שיחת הצעקות" בין דונלד טראמפ לבנימין נתניהו, הכתה בתדהמה גם את מי שסבורים כבר זמן מה שהיחסים (האסטרטגיים והבינאישיים) בין הנשיא האמריקני לראש ממשלת ישראל, התערערו מאז יצאו שתי המדינות במשותף למבצע האחרון באיראן.

מה הסיבה לאותה שיחה? נדמה שהפרשנים לא מפסיקים לעסוק בשאלה, ולפיכך ננסה לסקור את כל האפשרויות.

נתחיל באפשרות שזו כלל לא התקיימה. ובכן, את האפשרות הזאת צריך לפסול על הסף. מדוע? לא רק מפני שברק רביד (שחשף את דבר קיומה בחדשות 12) הוא עיתונאי מהימן בעל מקורות מעולים, אלא מפני שלו היה מישהו יכול או רוצה להכחיש את עצם קיומה, הרי שלא היה דבר קל מכך.

למה הדברים אינם מוכחשים? מפני שלאמריקנים אין רצון לעשות כן (נוח להם לשדר לעולם המערבי, למדינות המפרץ, לאיראנים ואפילו לקהל הביתי בארה"ב שהם מרסנים את ישראל) ולנתניהו אין יכולת לעשות זאת - ולצאת מובך.

יתרה מזאת: אפילו לנתניהו, במצב המוזר אליו נקלע, יתכן שאין רצון להכחישה. כלומר, הוא היה מעדיף שלא לשמוע בפומבי משפטים כמו: "בלעדיי היית בכלא", "כולם שונאים אותך" ו- "אני הצלתי את התחת שלך", אבל בפינה שאליה נדחק, הרע במיעוטו, מבחינתו, הוא שייחשבו שהוא מת להתפרץ בלבנון עד ל"ניצחון מוחלט", אך נמנע לעשות כן בגלל שהוא מקריב (אפילו את חיילי צה"ל ותושבי הצפון!) כדי להשיג הכרעה במשחק הגדול יותר, בזירה האיראנית.

אז ההנחה הראשונה שאפשר להסכים עליה היא שהשיחה אכן התקיימה והציטוטים ממנה מדויקים.

עכשיו צריך להסיר מעל השולחן את האופציה שמדובר בתרגיל משותף לשני המנהיגים, שמביימים התנגשות ביניהם רק כדי להוליך שולל את האיראנים ושלוחיהם לקראת מתקפת "גוג ומגוג". מתקפה רב זירתית שבסיומה יוכה חיזבאללה, ימוגר חמאס ויוחלף המשטר באיראן.

למה האופציה הזאת לא הגיונית? מפני שתרגיל כזה, שדומה לו נעשה בעבר, אפשר לעשות רק פעם אחת - הפעם האיראנים למודי ניסיון ודרוכים.

יתרה מזאת: תזה כזאת מתארכת לאחור את כל מה שאירע בחודשים האחרונים מאז עצרה מכונת המלחמה, כולל הטלת האשמה בראש המוסד בדימוס, על ההבטחה שהכזיבה לניצחון מהיר.

מילא נתניהו שהוכיח כבר בכמה הזדמנויות שהוא שחקן שח מצוין, לטראמפ האימפולסיבי לא מתאים לשתול ניואנסים בדמות אקדחים במערכה הראשונה שעוד יירו בשלישית, כחלוף כמה חודשים.

עוד אופציה אפשרית היא שאכן מדובר בשיחה קשה, אבל שהיא נסובה סביב נקודה עניינית: חשד ספציפי של טראמפ כי נתניהו עומד להמרות את פיו ולבצע תקיפה בביירות, תקיפה שתסלק את האיראנים משולחן המשא ומתן.

גם האפשרות הזאת, שנראית בתחילה הגיונית, נדחית כמעט על הסף. מדוע? מפני שלו היה מדובר רק ברצון לבלום תקיפה ישראלית בביירות, היו הדברים נשמרים בארבע עיניים, בין שני המשוחחים. העובדה שהשיחה הודלפה לתקשורת (רביד), היא ראייה לכוונת מכוון להפוך אותה לפומבית.

אז השיחה התקיימה והיא לא מבוימת לצורך הונאת האויב או לא פרגמטית-גרידא, כדי להותיר את מטוסי חיל האוויר על הקרקע, רגע לפני שימריאו לדאחיה.

מכאן הבה נמשיך מכאן ונשאל מי הדליף את דבר קיומה? כלומר, למי יש אינטרס שחילופי דברים כה קשים, אפילו גסים ומכוערים, יגיעו לאוזני הציבור. כאן התשובה היא חד משמעית: האמריקנים, וליתר דיוק: חוגים המקורבים לנשיא.

שלוש המילים האחרונות הן קצת מעורפלות, בעיקר כי הכוורת של טראמפ היא כה צפופה וכה נאמנה, עד שהכל נהיה בדברו. כלומר, שום איש סגל - ולא משנה עד כמה הוא עוין את נתניהו, לא היה מדליף את הפרטים אלמלא היה המעשה על דעת הנשיא. רוצה לומר: לטראמפ היה חשוב שיידעו שהוא נזף בנתניהו במילים שאין קשות מהן.

ברור שלטראמפ יש אינטרסים משלו להפיץ מידע שכזה (כבר אמרנו: מהמפרץ והמזרח התיכון, דרך אירופה ועד לקהל אמריקני שהאשים אותו בכך שתומרן על ידי נתניהו), ועדיין - הוא לא יכול להתעלם ממה שמידע שכזה עושה לדעת הקהל בישראל.

מכל כלי הנשק בארסנל (הרעוע, יש לומר מראש) שנתניהו יוצא עמו למערכת הבחירות, היחסים הקרובים עם טראמפ הם המשוכללים ביותר. הדבר היחיד שעוד אין לאף אחד מיריביו, נתון שמזין את אסכולת "תראו לי אחד שמסוגל להחליף אותו". כלומר מאוכזבי-נתניהו שלמרות האכזבה עשויים להצביע לו שוב, אם לא יזהו אלטרנטיבה.

הקהל הזה, שבמידה רבה יכריע את הבחירות, רגיש מאוד לפרסומים שכאלה - ואת זה לא יודעים רק בלשכת נתניהו אלא גם בזו שקרובה ביותר לטראמפ, שהחליטה להדליף את תוכן השיחה.

מפתה לצייר מכאן והלאה את ההמשך: האם טראמפ ניסה בסך הכל לאפס את נתניהו, לאלף אותו להיות צייתן יותר להבא - ומעתה יבנה מחדש את יחסי העובד-מעביד שיש להם כדי לצייר את נתניהו כ"גיבור מלחמה" (כפי שהגדיר אותו בעבר)?

או שאולי זו ירייה ראשונה בקרב נגד נתניהו, אחרי שהפור נפל וארה"ב החליטה לעשות את מה שלא הצליחה האופוזיציה בישראל לעשות ולסלק את נתניהו מהשלטון?

אם התזה הזאת נכונה, אזי צפוי לה המשך - והפעם לא בדמות "מי לא" (נתניהו, לפי הגישה הזאת) אלא גם "מי כן" (מבין יריביו). כלומר, האמריקנים יצטרכו לסמן - ולו רק בהנהון, מבלי לנקוב בשם המפורש, מי היו רוצים שינהיג את ישראל לפחות בשנתיים הקרובות (כלומר: בלי נתניהו אבל עם טראמפ).

מבלי לדעת, סביר להניח שהשאלה הזאת מעסיקה מאוד את כל מי שרואה עצמו מועמד אפשרי לרשת את נתניהו (רשימה ארוכה יותר משני השמות המיידיים שעולים בראש: בנט ואיזנקוט). אם להמשיך בכיוון הזה עוד צעד אחד קדימה, הרי שמתבררת אמת מטלטלת.

לא רק שטראמפ מכתיב עבור ישראל את מהלכי המלחמה כפי שלא עשה שום נשיא אמריקני לפניו, הוא יקבע, כמעט בוודאות את זהות ראש הממשלה הבא. נכון שלא בטוח שאפילו תמיכה גורפת של הנשיא לא תזכה את נתניהו בכהונה נוספת (במידה מסוימת היא עשויה לאחד את הגוש הרל"בי כפי שעשו בעבר ממשלי אובמה או ביידן לימין הישראלי), אבל מה שבטוח עוד שהיעדרה משמעו הפסד לנתניהו.

רוצה לומר, מעולם לא היה נשיא אמריקני שהחזיק בידיו את המפתח לעתידה של ישראל כפי שמחזיק טראמפ, תחשבו לבד אם זה טוב או רע ליהודים.

אך לא רק מעשיו של טראמפ יסמנו את הכיוון, אלא גם מעשי נתניהו. אם ישתכנע נתניהו שסר חינו מעל הנשיא האמריקני, אזי נראה אותו חותר במרץ ובמהירות לעסקת טיעון בעניינו, כל עוד הוא עושה אותה מעמדה של כוח ולא כ"ברווז צולע" שנמצא בשבועות האחרונים לכהונתו.

רמז לכך אפשר לראות בכך שהוא מנסה לדחות את מועד הבחירות ככל שהחוק מאפשר - ומוכן לשלם תמורת זאת במה שנראה כאילו עלול להתנקם בו בקלפי: עוד כספים לחרדים.

זאת ועוד: על הרקע הזה אפשר לראות גם את החקיקה המואצת בנושא המשפטי: נתניהו מבהיר, לכאורה, למערכת המשפט כי ביכולתו להסב לה נזק רב כל עוד הוא שולט ללא מצרים בקואליציה. אחרת אין הגיון בחקיקה שתעצים את השפעת הכנסת, שעלולה מבחינתו להיות נשלטת, החל מסוף חודש אוקטובר, בידי יריביו.

מה ההיגיון להגיש למי שעלולים (מבחינתו) לרשת אותו בלשכתו פרס בדמות ייעוץ משפטי מוחלש, פסגת התגברות, הגברת האחיזה בתקשורת ועוד - מה שהיום הוא נשק בידו, אבל מחר יכול להיות מופנה כנגדו?

ויש עוד נקודה שחובה לשים לב אליה. למעט בשוליים של השוליים, איש לא מיהר "לחגוג" את מבוכתו של נתניהו. למה במדינה שבה יריביו של ראש הממשלה מסוגלים לעשות שימוש במצבו הבריאותי וברכילות על משפחתו הקרובה, נמנעים מלשמוח לאדו בנושא כה אקוטי?

התשובה כאן מתחלקת לשניים שהם אחד: ראשית, העובדה שגורל ישראל נתון בצורה כה נחרצת בידיו של איש כה אימפולסיבי כטראמפ, היא מפחידה באמת. כלומר, גם מי שמרוויח מכך לכאורה היום, עלול להיות קורבן האימפולס הזה מחר...

הסיבה השנייה היא שמתיחות כה גלויה בין נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל (כל נשיא וכל ראש ממשלה) היא חדשות רעות לכל ישראלי באשר הוא, אפילו אם הוא משווע להחלפת נתניהו: זה רע מאוד למעמדה של ישראל בעולם, זה רע מאוד לעוצמתה של ישראל בעולם הערבי, זה נורא ואיום לכושר ההרתעה שלה-שלנו במרחב הקרוב ביותר.

רוצה לומר: איך שלא תסובבו את שיחת הצעקות הזאת, היא לא פוגעת רק בנתניהו אלא בכל מי שעתיד מדינת ישראל יקר לליבו.