גוטליב, כתב האישום והחסינות: סדר בתהליך - ומה קורה עכשיו?

בחודש יוני 2024 הודיעה היועצת המשפטית לממשלה כי יש לחקור את חברת הכנסת טלי גוטליב בחשד לגילוי מידע סודי (פתיחת חקירה כנגד חבר/ת כנסת מחייבת בחינה של היועצת המשפטית לממשלה). זאת, לאחר שגוטליב חשפה בטוויטר (רשת X) את זהות בן זוגה של שקמה ברסלר, איש שב"כ, בניגוד לחוק.

חברת הכנסת גוטליב סירבה לזימון של הפרקליטות להתייצב לחקירה בטענה כי דבריה נעשו במסגרת מילוי תפקידה ומשכך עומדת לה חסינותה הפרלמנטרית ולא ניתן להעמידה לדין. טענה זו, יש לציין, עומדת בניגוד לתפיסה המקובלת לפיה החסינות לא חלה על שלב החקירה הפלילית.

ביולי 2025 הודיעה הפרקליטות על הכוונה להגיש כתב אישום נגד גוטליב, בכפוף לשימוע. גוטליב בחרה שלא להתייצב גם לשימוע. הגשת כתב האישום התעכבה הואיל והיה צורך בחתימתו של שר הביטחון על תעודת חיסיון. תעודה זו נועדה למנוע פרסום מידע חשאי הנוגע לזהותם של אנשי השב"כ ושיטות פעולה. אחרי התמהמהות בת 9 חודשים, חתם שר הביטחון על תעודת החיסיון ובכך אפשר את הגשתו של כתב האישום.

ח"כ גוטליב נאשמת בגילוי ופרסום מידע חסוי - עבירה לפי חוק שירות הביטחון הכללי. החוק קובע כי המגלה או מפרסם מידע חסוי לפי חוק בלא היתר דינו מאסר שלוש שנים.

כעת, נשאלת השאלה המתבקשת: האם עומדת לח"כ גוטליב חסינות? בדין הישראלי, בדומה למדינות נוספות, קיימת הבחנה בין חסינות מהותית לבין חסינות דיונית.

חסינות מהותית (במילוי תפקיד), מגנה על התבטאויות ומעשים של ח"כ שנעשו במסגרת מילוי התפקיד. היא אינה ניתנת להסרה והיא עומדת לח"כ לנצח, גם לאחר תום כהונתו.

לצד חסינות זו, קיימות גם מספר חסינויות דיוניות, המרכזית לענייננו - היא החסינות מפני העמדה לדין פלילי על דברים שעושה חבר הכנסת שהם לא במסגרת מילוי תפקידו. קביעתה של היועצת המשפטית לממשלה כי יש להעמיד לדין את ח"כ גוטליב משמעותה היא כי לעמדתה של היועמ"שית, מה שעשתה ח"כ גוטליב הוא לא במילוי תפקיד. על כן, לא עומדת לה חסינות מהותית.

החסינות המהותית אינה מוחלטת. החסינות נועדה אמנם להבטיח את חופש הפעולה של חבר הכנסת ואת יכולתו לייצג באופן חופשי את ציבור בוחריו. אך נקודת המוצא היא כי חבר הכנסת כפוף לחוק והחסינות לא נועדה לאפשר לחבר הכנסת לעבור על החוק ולהפוך את הכנסת לעיר מקלט. בפסיקת בתי משפט ניתן דגש מיוחד לאופן שבו בוצעה העבירה - האם מדובר בעבירה שנעשתה בלהט הרגע (שאז תזכה לחסינות) או שמא מדובר בעבירה מתוכננת, יזומה (שככלל לא תזכה לחסינות) שהיא פרי תכנון.

כפי שעולה מכתב האישום, חברת הכנסת גוטליב לא רק שלא הסירה את הפרסום מחשבון הטוויטר שלה, שלו עשרות אלפי עוקבים, אלא אף עמדה על הפרסום באופן מופגן, פומבי וחוזר ונשנה באמצעות פרסומים בחשבונותיה ברשתות החברתיות כמו גם בראיונות לכלי תקשורת. היא אף הצהירה כי תמשיך לעשות כן. אכן, בפסיקה נקבע כי יש לתת הגנה רחבה במיוחד להתבטאויות של חברי הכנסת, מתוך הנחת יסוד כי חופש הביטוי - קרי הנאום, הראיון, המאמר - הוא כלי העבודה המרכזי שלהם. באמצעותו חברי הכנסת מבטאים את עמדותיהם, לרבות בנושאים מעוררי מחלוקת.

עוד נקבע כי חברי הכנסת חשופים במיוחד להיתפס לאיסורים הנוגעים ללשון הרע, הסתה וכיוצ"ב. הגנה על חבר הכנסת כאשר הוא מתבטא בעניינים פוליטיים היא תכליתה המרכזית של החסינות. לכן נקבע כי יש לאפשר לחבר הכנסת להביע עמדתו מבלי שיחשוש שיגלוש מן המותר לעבר ביצוע עבירה פלילית.
ואולם, קשה לראות בהתבטאויותיה של ח"כ גוטליב "גלישה". שהרי היא שבה ופרסמה את שמו של איש השב"כ, בניגוד מפורש לדין. בית המשפט הזהיר מפני ניצול לרעה של החסינות העניינית, וקשה שלא לראות בהתנהלותה המתמשכת של גוטליב - ניצול לרעה של זכות היתר.

בעבר, חוק החסינות קבע כי יש לחבר הכנסת חסינות דיונית אלא אם היא מוסרת בהתאם להליך שהיה קבוע בחוק, הליך שדרש פנייה של היועץ המשפטי לממשלה לכנסת בבקשה להסיר את החסינות. בשנת 2005, על רקע פרשת גורולובסקי וההצבעות הכפולות, תיקנה הכנסת את חוק החסינות ובמסגרת זו, בין היתר, נהפכה נקודת המוצא - אין חסינות דיונית אלא אם היא ניתנה בהתאם להליך הקבוע בחוק.

על פי חוק החסינות, אם היועץ המשפטי לממשלה מאשר הגשת כתב אישום נגד חבר כנסת, עליו למסור עותק לחבר הכנסת, ליושב ראש הכנסת וליושב ראש ועדת הכנסת. בשלב זה, יש לחבר הכנסת 30 ימים לפנות לכנסת בבקשה שתתן לו חסינות בשל אחת או יותר מהעילות שמוגדרות בחוק - ואלו הן בקצרה:

א. העבירה שהוא הואשם בה נעברה במסגרת מילוי תפקידו, כלומר שבכלל המעשה או ההתבטאות חוסים תחת חסינות מהותית;
ב. כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך הפליה;
ג. במקרה שמדובר בעבירה שבוצעה בכנסת במסגרת פעילות פרלמנטרית, הכנסת קיימה כבר הליכים פנימיים בעניינו של ח"כ (למשל דין אתי) ואי ניהול הליך פלילי, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי;
ד. במקרה של חשש לפגיעה בתפקוד הכנסת או וועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים בעקבות ניהול ההליך הפלילי, כאשר אי ניהול ההליך בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה, לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי.

מי הגורם שמקבל את ההחלטה בעניין החסינות?
בשלב הראשון הדיון נערך בוועדת הכנסת. החלטה של ועדת הכנסת לתת חסינות טעונה אישור של מליאת הכנסת. לעומת זאת, החלטה של הוועדה שלא לתת חסינות היא החלטה סופית.

האם ניתן לערער על החלטה של הכנסת על מתן חסינות?
החלטה של מליאת הכנסת לתת חסינות ובכך לאשר את החלטת ועדת הכנסת היא סופית מבחינת ההליכים בכנסת. עם זאת, ניתן להגיש עתירה לבג"ץ נגד החלטת הכנסת שכן זו החלטה "מעין שיפוטית" של הכנסת ויש עליה ביקורת שיפוטית רגילה. כך, למשל, בעבר, בג"ץ התערב בהחלטה של הכנסת בעניינו של ח"כ גורולובסקי וקבע כי נפל פגם בהחלטתה של ועדת הכנסת שלא להמליץ על נטילת חסינותו. יוער כי גם החלטה של ועדת הכנסת שלא לתת חסינות אינה חסינה מפני התערבות שיפוטית - וחבר הכנסת יכול לעתור נגד החלטה שלא להעניק לו חסינות.

אם הכנסת תעניק לגוטליב חסינות - האם לא ניתן יותר להגיש כתב אישום נגדה?
החסינות הדיונית היא חסינות זמנית - החלטה של הכנסת על מתן חסינות תקפה למשך אותה כנסת בלבד. לכן, אם הכנסת הנוכחית, הכנסת ה-25, תחליט על מתן חסינות לגוטליב - היא תקפה רק עד תום כהונתה של כנסת זו.

משמעות הדבר היא כי בכנסת הבאה, אם גוטליב תיבחר אליה, היועצת המשפטית לממשלה תוכל להחליט שוב על הגשת כתב אישום, ואז יחזרו על אותו הליך בדיוק - יעמדו לרשותה של גוטליב 30 ימים לפנות לכנסת ולבקש חסינות. חשוב לציין כי על פי חוק החסינות הישראלי - מרוץ ההתיישנות נפסק ברגע שניתנת חסינות. התקופה שבה נמנעה הבאתו של חבר הכנסת לדין על עבירה מסוימת - לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות לגבי אותה עבירה.

מאז שנת 2005 (המועד בו תוקן חוק החסינות) היו רק שני ניסיונות לבקשת חסינות.

הניסיון הראשון היה של ראש הממשלה נתניהו, שהגיש בתחילת הדרך בקשה לקבל חסינות אחרי הגשת כתבי האישום בתיקי האלפים, אבל לבסוף הוא משך בקשה זו וחזר בו.

הניסיון השני היה של ח"כ חיים כץ. נגד כץ הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים, לאחר שנטען כי בעודו מכהן כיו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת פעל לקידום הצעת חוק שאמורה היתה להיטיב עמו ועם מקורבו. הוא פנה לכנסת בבקשה לקבל חסינות והכנסת נענתה בחיוב לבקשה זו. עתירה שהוגשה לבג"ץ בעניין נדחתה לאחר שהפכה תיאורטית עם פיזורה של הכנסת היוצאת וכינונה של הכנסת החדשה. נקבע כי היועמ"ש יכול להגיש את כתב האישום בכנסת הנוכחית וח"כ כץ יוכל לשוב ולפנות בבקשה להעניק לו חסינות. בסופו של דבר, ח"כ כץ לא הגיש בקשה מחודשת לקבלת חסינות והגיעו עמו לסדר טיעון.

הכותבת היא ד"ר מורן קנדלשטיין-היינה, חוקרת בתוכנית להגנה על ערכים ומוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה.