הקבוצה שלהם לא פוגעת על הדשא והם לא פוגעים מהיציע. הכוונה היא לאוהדי מכבי חיפה שהניפו שלט ביציעים: "רוצחים מאז 1939" כתגובה לשלט: "ישראל רוצחת והעולם שותק" שהניפו אוהדי ראקוב במשחק הראשון בין שתי הקבוצות.
זה שהשחקנים על הדשא נראים אבודים, נראה בר-תיקון: מכבי חיפה היא מועדון על בכדורגל הישראלי, יש לה נשיא, יש לה תקציב גדול, יש לה צוות מקצועי חדש שעוד ימצא את הדרך וינחיל לה ניצחונות, אולי אפילו תארים - ואולי אפילו בעונה הזאת (שבתכל'ס עוד לא התחילה). זה באשר לכישלון המקצועי שבסיום העונה האירופית, כשבחוץ עוד יותר מ-30 מעלות צלזיוס.
לעומת הכישלון במגרש, את הכישלון ביציע יהיה קשה יותר לתקן. ייאמר מיד - זה לא כישלון של מכבי חיפה בלבד, קבוצה עם קהל גדול ומגוון יחסית, עד שאפשר להניח שלפחות חלקו יודע היסטוריה.
זהו כישלון חוצה מועדונים וקהלים, סמל למה שהפכנו להיות: חבורה של צדקנים, בורים ועמי ארצות, נרגנים, דווקאיים ומתריסים ביללנות, הקורבן-האגרסיבי שהוא הישראלי החדש, בקליפת אגוז.
יהיה זה יומרני לנסות ולנתח כאן את היחסים המורכבים שבין פולין ליהודיה, מימי ראשית התיישבות היהודים בפולין ועד לאחרי מלחמת העולם השנייה. מדובר במערכת שיש בה הרבה רגעים של גאווה, לצד תהומות של שפל מוסרי.
דבר אחד בטוח: 1939, השנה שבה פלשה גרמניה הנאצית לפולין, לא מסמלת את הפיכת הפולנים לרוצחים, כהגדרת הכרזה.
בגלל המלחמה ההיא
בדברי ימי העמים אין שני לאסון שפקד את יהודי פולין במלחמת העולם השנייה. כ-90% מהקהילה שמנתה יותר מ-3 מיליון הושמדו. זה מספר בלתי נתפס. יש קהילות שלמות שנמחקו מבלי להותיר זכר, אפילו לא ניצול אחד.
מי אחראי לאסון: הגרמנים הנאצים. האם הנאצים לבדם? ממש לא. אם היו מעט מדי חסידי אומות העולם אזי היו רבים מדי שעלצו, חלק אפילו שיתף פעולה עם הפולשים.
זו הייתה תולדה שהיא שילוב הרה אסון בין קנאות דתית ולאומית, שהזינה את האנטישמיות בפולין במשך מאות שנים, לצד צורך תועלתני - להשתלט על רכוש יהודי שהותירו המגורשים והנרצחים. חלק מהסנטימנט הזוועתי הזה שרד אפילו את אימי המלחמה: ניצולי שואה ששבו אל בתיהם, נרצחו על ידי מי שהשתלטו על הרכוש.
ועם כל זאת, מלחמת העולם השנייה אינה רק אסון יהודי, אלא גם טרגדיה פולנית. מאות אלפי אזרחים נרצחו על ידי הנאצים. חלק גדול מהם בעת מרד ורשה ב-1944.
המרד ההוא דוכא באכזריות שאין כדוגמתה על ידי הנאצים (כשהצבא האדום שיכול היה לסייע למורדים ישב על הגדר, בהוראת סטלין), ובמהלכו, בין מאות אלפי האזרחים הטבוחים, נרצחו גם כ-25,000 יהודים שהצליחו לשרוד את הגירוש וההשמדה.
אשר לשותפות הגורל בין הפולנים ליהודים, לא היה מקום לספק, כעולה מדבריו של יצחק צוקרמן, מנהיג הארגון היהודי הלוחם (אי"ל), שקרא לשורדים ממרד גטו ורשה להצטרף למאבק הפולני:
"עם כל העם הפולני, אנו נאבקים היום למען החירות. כל לוחמי אי"ל שנותרו בחיים וכל הנוער היהודי המוכשר לקרב, נקרא להמשיך במאבק. אל יעמוד איש מנגד. הצטרפו לשורות המתקוממים. דרך המלחמה - לניצחון, לפולין חפשית, ריבונית חזקה וצודקת".
אז נכון שפולין הריבונית לא תמיד הייתה חזקה וצודקת, בטח כשמדובר ביחס ליהודים, אבל השנים 1939-1945 היו הרעות בהיסטוריה שלה וצרובות בזיכרון הקולקטיבי של אזרחיה כטרגדיה נוראה עד עצם היום הזה.
בהכללה: ברצח היהודים שהחל ב-1939, לא הם היו הרוצחים - גם אם רבים מדי בקרבם שיתפו פעולה עם המרצחים, בהלשנה, בהסגרה, בעידוד ולפעמים אפילו באופן פעיל.
רוצה לומר, השלט שתלו אוהדי מכבי חיפה ביציע, לא רק שאינו מדויק היסטורית (מבלי לגרוע מחלקם של משתפי פעולה עם הנאצים בהסגרה וברצח של יהודים) הוא נוגע בטראומה לאומית-פולנית.
שחר נגד היציע
לכן טוב עשה יעקב שחר, שגינה את השלט והתנצל תוך שהוא מזכיר את שורשי משפחתו מפולין. משעשה כן, אפשר להפנות את המבט מהיציע הירוק אל היציע הכחול-לבן.
יש לנו נסיבות מקילות, זה נכון. המוסר הכפול שנוקט המערב ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני צריך לקומם לא רק כל ישראלי אלא גם כל שוחר צדק באשר הוא.
הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר בהתאחדויות הכדורגל השונות - מרמת האיגודים היבשתיים והבינלאומיים ועד למועדונים עצמם: אוסרים על הנפת שלטים שקוראים לשחרור החטופים, בעודם תולים שלטים מטעמם-הם שקוראים להפסיק להרוג ילדים בעזה (עניין רצוי לכשעצמו, כמובן).
רק שהתגובה הישראלית, שמעשה אוהדי מכבי חיפה היא סימפטום שלה, היא מטומטמת גם כשהיא מובנת. במקום לנסות להסביר, לשכנע, להכיר בטרגדיה האנושית גם אם לא שוכחים לרגע את הצהלה ברחובות עזה ב-7 באוקטובר - אנחנו מעדיפים להיות הקורבנות האגרסיביים: אתם לא מבינים, אנחנו צודקים, כל מה שקורה בעזה הוא באשמת החמאס - ובכלל איך אתם מטיפים לנו מוסר אחרי שנים של אנטישמיות.
כלומר, הפכנו להיות לא רק צודקים אלא גם צדקניים, לא רק קורבנות הגזענות אלא גם גזענים בעצמנו כלפי הגויים - שלא למדו כלום ולעולם לא יבינו.
היינו למי שמשלבים סממנים דתיים בשקל עם פופוליזם לאומני, מביאים דגלי ישראל למגרש לא למשחק של הנבחרת אלא דווקא למשחק מול בני סכנין.
לא רק מכבי חיפה נראתה רע מאוד על הדשא מול הפולנים, אלא כולנו - בלי קשר לזהות הקבוצה שאותה אנחנו אוהדים, נראינו לרגע טיפשים: שטחיים ופופוליסטים ממש כמו מי שקורא לנו להפסיק להרוג ילדים.