ב־13 בנובמבר 2023 הוציאו שופטי חקירה בצרפת צו מעצר בינלאומי נגד נשיא סוריה, בשאר אל־אסד, בחשד למעורבותו בשתי התקפות כימיות שאירעו במזרח גוטה באוגוסט 2013 וגרמו לאלפי נפגעים. ההחלטה התקבלה במסגרת יחידת החקירות הצרפתית לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בפריז.
כחודש לאחר מכן פנתה הפרקליטות הלאומית לענייני טרור בצרפת לבית המשפט העליון וביקשה לבטל את הצו, בטענה שאל־אסד נהנה מחסינות מלאה כראש מדינה מכהן. שנה לאחר הגשת בקשת הביטול, דחה בית המשפט לערעורים בפריז את בקשת התביעה ואישר את תוקף צו המעצר, תוך הדגשת החומרה של העבירות והיעדרו של פורום חלופי אפקטיבי להעמדה לדין.
לאחר ערעור נוסף הובא העניין בפני אספת המליאה של בית המשפט העליון בצרפת ובדיון שנערך בתחילת חודש יולי השנה טען היועץ המשפטי בצרפת להשאיר את הצו על כנו.
ב־25 ביולי 2025 קבעה אספת המליאה כי במועד הוצאת הצו היה אסד ראש מדינה מכהן ולכן חל עליו עקרון החסינות האישית המוחלטת מפני סמכות שיפוט לאומית זרה ביחס לעבירות חמורות כגון פשעי מלחמה. מכאן שהצו שהוצא ב־2023 בוטל. עם זאת, בית המשפט ציין כי מאחר שאל־אסד איננו מכהן עוד, ניתן כיום להוציא צו מעצר חדש נגדו.
הצרפתים מחדדים
בנוסף לכך, בית המשפט קבע חידוש חשוב: חסינות תפקודית של נושאי משרה זרים לשעבר אינה חלה על פשעי ליבה של המשפט הבינלאומי (פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, רצח עם). משמעות הדבר היא כי בכירים לשעבר, דיפלומטים או עובדי ציבור סורים, יכולים להיחקר ולהועמד לדין בצרפת.
עיקרי ההלכה שנקבעה
- חסינות אישית של ראש מדינה מכהן: מוחלטת ואינה ניתנת לסטייה כל עוד הוא בתפקיד, גם בעבירות בינלאומיות חמורות.
- סיום כהונה: עם תום כהונתו של ראש המדינה, ניתן להעמידו לדין במדינה זרה.
- חסינות תפקודית: לא חלה כאשר מדובר בפשעי ליבה במשפט הבינלאומי; בכך פתח בית המשפט העליון הצרפתי פתח משמעותי להעמדת בכירים לשעבר לדין.
- תוצאה פרוצדורלית: ביטול צו המעצר משנת 2023, אך השארת דלת פתוחה להוצאת צו חדש.
האם יגיע צו המעצר נגד ראש הממשלה נתניהו?
פסק הדין הצרפתי אינו חל ישירות על בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) מאחר וזהו גוף בינלאומי בעל סמכות עצמאית ואינו כפוף לפסיקה הלאומית של צרפת. עם זאת, להכרעת בית המשפט העליון הצרפתי יש ערך פרשני והשפעה אפשרית בכמה מישורים:
- טיעוני הגנה משפטיים: צוות ההגנה של נתניהו עשוי להסתמך על פסק הדין כדי לטעון לחסינות אישית מכוח המשפט הבינלאומי המנהגי, בטענה שראש מדינה או ראש ממשלה מכהן אינו כפוף לצווי מעצר שהוצאו במדינות זרות ואף לא בהכרח בידי גופים בינלאומיים.
- הבחנה בין דין לאומי לדין בינלאומי: בעוד בצרפת הוכרה חסינות מוחלטת בזמן כהונה, בית הדין בהאג נוטה לראות בחסינות כלי משני מול פשעים בינלאומיים חמורים. לכן, פסק הדין לא יחייב את שופטי ה־ICC אך עשוי לשמש אסמכתא להמחשת חוסר אחידות בגישה העולמית.
- משמעות פוליטית־דיפלומטית: ישראל תוכל להצביע על כך שמדינות מערביות עצמן מתקשות לאזן בין עקרון האחריות הפלילית האישית לבין עקרון החסינות הריבונית, ובכך לערער על הלגיטימיות של צו המעצר הבינלאומי.
- עתיד החסינות לאחר סיום כהונה: ההכרעה מחדדת כי חסינות מוחלטת קיימת רק בתקופת כהונה; לאחר סיומה, חשיפת המנהיג להליכים פליליים גדלה באופן משמעותי. זהו מסר בעל משמעות גם למנהיגים נבחרים אחרים.
פסק הדין של בית המשפט העליון בצרפת מהווה אבן דרך משמעותית בהגדרת היקף החסינות של מנהיגים זרים. הוא מדגיש את ההגנה הרחבה הניתנת לראש מדינה מכהן, אך גם מבהיר כי לאחר סיום כהונתו הוא חשוף להליכים פליליים. לעניין ראש הממשלה נתניהו, הפסיקה אינה מחייבת את בית הדין בהאג, אך היא מעניקה לו כלי חשוב הן בהגנה המשפטית והן בזירה הפוליטית והדיפלומטית.
עו"ד ניר יסלוביץ הוא מתמחה במשפט פלילי ובינלאומי.