כל קיץ מחדש מתחיל מחול "חוסרי המורים". כמה מורים חסרים? איזה מורים חסרים? תמונות עצובות מחדרי המורים המתרוקנים. אבל אולי הגיע הזמן שנשאל באומץ שאלה אחרת. במקום לעסוק בכמה מורים חסרים, נשאל האם באמת צריך כל כך הרבה מורים במערכת? האם זה מה שמקדם את החינוך של הילדים שלנו להיות ראוי יותר?
אנחנו אוהבים לצחוק על זה שכל העולם השתנה, אבל בית הספר שאליו הילדים שלנו הולכים נשאר בדיוק אותו הדבר. אולי המצב של חוסרי המורים הוא בדיוק ההזדמנות לה חיכינו כדי שהילדים שלנו יחוו סוף סוף למידה אחרת?
תדמיינו את הילדים שלכם לומדים בצורה אחרת, לא בכיתה עם עוד 35 תלמידים, לא בשיעור של 45 דקות שבו הם יושבים פסיביים, עוסקים רק במקצוע אחד מסוים ומקשיבים למורה שעומדת ליד הלוח. הרי ניתן לרכוש ידע היום בכל כך הרבה צורות שונות, בלמידה עצמאית או קבוצתית. בעזרת חקר עצמאי ברחבי האינטרנט או בעזרת הבינה המלאכותית. בבית ספר או במרחבי למידה שונים הפועלים באיזור.
ואם בדיוק ככה אנחנו מדמיינים שצריכה להיראות למידה היום - עצמאית, רלוונטית, מסקרנת, אוטונומית, אז למה אנחנו כל כך נצמדים ונאבקים על להצליח למלא את כל המשבצות הריקות של השיעורים והכיתות במורות בשר ודם? הרי בזה אנחנו פותחים את הפתח לכניסה של אנשים פחות מקצועיים ופחות ראויים לתפקיד הכי חשוב במדינת ישראל. יש כאן מעגל קסמים שמזין את עצמו ופוגע ומחליש את מקצוע ההוראה ואת מערכת החינוך וצריך לעצור את הסחרחרה הזו.
בואו נחזיר למקצוע ההוראה את המומחיות שיש בו, שהיא לאו דווקא הקנייה של ידע, אלא ליווי וחניכה בתהליכי למידה, האפשרות לראות את הצרכים של כל תלמיד ותלמידה ולתת להם מענה מותאם, חינוך ערכי וחברתי. כל זה לא מתקיים היום כשהמורות והמורים שנשארו במערכת וטובעים בים המטורף של הדרישות וחיפוי על החוסרים הקיימים.
השינוי הזה מצריך טיפול ונגיעה באבני היסוד העמוקות ביותר של מערכת החינוך. באופן שבו מאורגנת תפיסת הלמידה וההערכה, באופן שבו מתוקצבת מערכת החינוך ובאופן שבו מועסקים המורים.
שינוי עומק שכזה מצריך הנהגה אמיצה, שלא חוששת לגעת בסוגיות היסוד של החינוך במדינת ישראל. שינויים עמוקים שכאלה יוכלו לקרות רק בהסכמות רחבות, כך שאף חלק בציבור לא יחשוד מיד שמנסים לפגוע בחינוך לערכים החשובים לו, באופן שיעורר את האמון של הציבור שאולי אוהב לצחוק על מערכת החינוך, אך בפועל חושש מכל תזוזה ושינוי שמתקיים בה, ובעיקר בשיתוף של אנשי ונשות חינוך מכל הזרמים שיהיו שותפים בעיצוב המדיניות החדשה וביישום שלה במגזרים השונים במדינת ישראל.
ערב שנת הלימודים החדשה, אנחנו חוזרים שוב לאותה נקודה של חשבון נפש מערכתי. אבל בסוף זה עלינו כציבור לדרוש מהמנהיגים שלנו לעבור סוף סוף ממציאות של בעיה בלתי פתירה שמתגלגלת לה משנה משנה - למציאות של פתרונות.
ראש הנהגת המורים ברבעון הרביעי וסמנכ"לית במשרד החינוך לשעבר