כשמבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, הסביר את עמדתו בתחילת הביקורת על אירועי השבעה באוקטובר, הוא די שכנע. בשיחות הסגורות שקיים הסביר לכל החושדים שאין לו שום כוונה להחליף את ועדת החקירה הממלכתית העתידית, ולכשתקום ירכין מיד ראשו ויתחום את פעילותו רק למקומות שהוועדה לא תיכנס אליהם (בדומה למה שעשה מבקר המדינה לשעבר מיכה לינדנשטראוס לאחר מלחמת לבנון השניה).
הוא גם הסביר כי בהינתן שהממשלה לא מקימה ועדת חקירה ממלכתית, לפחות יש גוף כלשהו שיחקור את מסכת הארועים, וכמובן הבטיח לכל מי שרק רצה לשמוע שהדו"ח יהיה נוקב לא רק כלפי הדרג הצבאי, אלא גם כלפי הדרג המדיני; כך ניסה להרגיע את כל מי שחשש מכך שיעשה הנחות לנתניהו שעמד (יחד עם רעייתו) מאחורי מינויו (כזכור הוא הודה לו על תמיכתו לאחר שמונה ב-2019).
בחודשים האחרונים הולכת וגוברת התחושה שהנטייה לקבל את ההסברים של המבקר באביב 2024, לקתה בנאיביות. באחרונה הולכים ומתגברים הסימנים לכך שהמבקר באטרף, להוט להוציא דו"חות ומהר בכל מחיר. אחת האינדיקציות המובהקות לכך היא הוצאת ארבע הטיוטות לשורת מבוקרים, ביניהם הרמטכ"ל לשעבר, הרצי הלוי, זאת מבלי שכלל נשמעה גרסתם. הטיוטות שהוצאו עסקו ב"הסברה הממשלתית הלאומית", "פינוי חללים אזרחים", "המסיבה בחניון רעים (נובה)", ו"ההגנה על המרחב האזרחי וערים בדרום". "בכל אחת מארבע הטיוטות שהועברו אליי", כתב באחרונה הלוי למבקר, "נכללת הערה אישית תוך ציון שמי, וזאת מבלי שצוות הביקורת פנה אליי בעניין כלל, הציג בפניי שאלות, ביקש את התייחסותי או קיבל ממני מידע הנוגע לסוגיות שנבחנו".
מה שהגביר עוד יותר את הדאגה אלו ההסברים שסיפק המבקר לפרקטיקה ההזויה שהמציא. חלק מההסברים מביכים, חלקם שקריים. נתחיל עם המביכים: בקליפת אגוז המבקר טוען כי ממילא טיוטה היא כשמה "טיוטה", ולא דו"ח סופי, ושהדו"ח ישתנה בהתאם לאופן שבו יקבל המבקר את גרסת המבוקר. קשה להחליט מהיכן להתחיל להתייחס לטיעון המופרע הזה. נתחיל עם זה שלהבנתי אין לפרקטיקה הזאת תקדים. אני מכסה את משרד מבקר המדינה קרוב לחצי יובל ומעולם לא נתקלתי בטיוטת דו"ח שכוללת מסקנות אישיות על אדם, מבלי שלאותו אדם ניתנה ההזדמנות להשמיע את גרסתו. שנית, עצם היומרה לקבל תמונה עובדתית מבלי לשמוע את גרסתו של המבוקר המרכזי מעוררת חלחלה. לא צריך להיות מבקר מדינה בשביל להבין את זה, מספיק להיות חוקר זוטר, תובע מתחיל, סטודנט לעיתונות, או המורה צילה שצריכה להכריע בסכסוך בין שני ילדים בכיתה.
האם יש ספק בכך שהמבקר יגיע מוטה לכתיבת הדו"ח המלא? לא צריך להיות פסיכולוג ארגוני, או קליני, כדי להבין שכתיבת טיוטה המנוסחת כדו"ח נועלת את כותבה על קונספציה, ושמעתה כל שינוי שייעשה בה יהיה מינורי. הסיפור הגרעיני שכתוב בטיוטה כבר לא ישתנה. משול הדבר לתובע שהחליט להגיש כתב אישום נגד חשוד מבלי לחקור אותו, ומציע לחשוד להשמיע את גרסתו בפעם הראשונה בשימוע. האמת היא שדו"ח מבקר דומה יותר להרשעה מאשר לכתב אישום, ועוד כזאת שאין עליה ערעור. הרי אם לא תקום בעתיד ועדת חקירה ממלכתית, זה יהיה הדו"ח שיספר לדורי דורות מי אשם במחדלי השבעה באוקוטבר ומי יצא זכאי, או זכאי חלקית. זה יהיה הדו"ח הרשמי שיספר מה לעזאזל קרה כאן שהביא לטבח הגדול באוקטובר 2023.
במכתב התשובה כתב אנגלמן להלוי כי "ביחס לטענתך בדבר גיבוש הערות ומסקנות אישיות ללא פגישה מקדימה עמך וקבלת מלוא המידע והחומרים ממך, יובהר כי ביקורת המדינה מתבצעת בשיטה האינקוויזיטורית המאפשרת למבקר לערוך בירור עובדתי כפי שהוא מוצא לנכון". בקיצור, אומר המבקר, מותר לי! לדעתי, את הטענה הזאת אפשר לאתגר בבג"ץ. נכון שהמבקר פועל בשיטה ה"אינקוויזיטורית", כלומר הוא חוקר לבד ומכריע לבד, אבל הוצאת טיוטות ללא גרסת המבוקרים יכולה בהחלט להיחשב כפעולה בלתי סבירה באופן קיצוני. האם תהיה עתירה בעניין זה? לא הייתי פוסל, אבל כרגע ההתמקדות היא בעתירה אחרת חשובה יותר שאליה נגיע מיד.
כאמור, היו גם הסברים שקריים של המבקר. לפי אחד מהם, כן ניתנה למבוקרים הזדמנות לתת את גרסתם לפני שנכתבו ארבע הטיוטות. האמת היא שהפניות למבוקרים המדוברים כלל לא היו בנושאי הטיוטות אלא בנושאים אחרים. אנשי המבקר פשוט אמרו לא אמת בעניין זה בתגובות ובראיונות שנתנו. שקר נוסף הוא הטענה שקציני צה"ל, ובראשם הלוי, סירבו להיפגש עם המבקר. גם הטענה הזאת, לפי מיטב בדיקותיי היא שקרית לחלוטין. פשוט לא היה שום סירוב כזה.
יתרה מכך, גם בתשובה של המבקר להלוי וגם בראיונות הטלוויזיוניים שהעניקו אנשי המבקר אי אפשר להשתחרר מהתחושה שהמבקר אחוז בתחושת נקמה על כך שבמשך יותר משנה הלוי "עצר את הביקורת". "פנייתך מתעלמת מההתנהלות שהובלת במהלך למעלה משנה למול ביקורת המדינה...", כתב אנגלמן להלוי. ובכן, רק נזכיר, עצירת הביקורת התרחשה בשיאו של השלב העצים בלחימה, ומי שעצר את הביקורת הוא לא הלוי. הוא אכן בגיבוי היועצת המשפטית לממשלה ביקש אותה, אך מי שהורה על העצירה היה בג"ץ באמצעות צו ביניים. לאחר מכן גובש מתווה מוסכם בין המבקר לבין צה"ל על אופן הבדיקה בעת מלחמה עצימה. העובדה שאנגלמן טורח עכשיו להזכיר להלוי שהוא אשם בעיכוב הזה, נראית כמו נקמה שהוא, אנגלמן, לא מתאמץ להסתיר אותה.
במכתב הלוי למבקר, ציין בין השאר: "קשה להשתחרר מן הרושם שאצה לכם הדרך להוציא דו"חות ביקורת במהירות, והמהירות באה על חשבון בדיקה יסודית ואמינה והגנה על זכויות מבוקרים". הלוי נמנע מלקרוא לילד בשמו. ראשית, אנגלמן יפרוש מתפקידו ביולי 2026. המורשת שהוא רוצה להשאיר אחריו היא ביקורת מקיפה על כל אירועי השבעה באוקטובר לרבות הדו"חות שיעסקו בענייני הליבה של המחדל - המודיעין, המענה המבצעי בשבעה באוקטובר, ובתקווה גם כשל הקונספציה המדינית, מימון החמאס וכו'. חשוב מכך, אנגלמן נמצא במרוץ נגד הרגע שבו תוקם ועדת חקירה ממלכתית. ברור שהממשלה הנוכחית לא תקים כזאת, וספק אם שופטי בג"ץ ירצו להתערב בעניין הזה. מאידך, ברור לחלוטין כי לכשתקום ממשלה חדשה, שלא תהיה בראשות הליכוד, היא תקים במהירות את הוועדה.
כיום לא ברור מתי יהיו בחירות, ומתי תקום ממשלה אחרת. מה שכן ברור הוא שמרגע שוועדת חקירה תקום, אנגלמן ייאלץ מיד לסגת מבדיקות הליבה. זה ההסבר למרוץ המטורף שלו. הוא רוצה להקדים שתי נקודות ציון - פרישתו ביולי 2026 ואת הרגע שבו יימסר מנדט לוועדת חקירה ממלכתית.
בצה"ל משוכנעים שהמבקר, בדו"ח העתידי שיוציא, יקטין ככל האפשר את אחריותו של הדרג המדיני למחדל. מעבר לפרשת הטיוטות, העוינות שמפגין המבקר לרמטכ"ל לשעבר בתגובות, בהודעות לעיתונות ובראיונות הטלוויזיה שמעניקים אנשיו, תמוה במיוחד העניין הבא: לצורך הבדיקה ביקש המבקר מסמכים ומידע מצה"ל משנת 2014 (צוק איתן) עד לאירועי השבעה באוקטובר 2023, ולעומת זאת מהדרג המדיני ביקש חומר פחות משנתיים אחורה - מתחילת 2022. ההיגיון אומר את ההפך, הרי הכשל החמור של הצבא הוא בעיקרו הטקטי; מי שהוביל את האסטרטגיה במשך שנים אלו הממשלות. החמאס הרי לא התחיל להתעצם דווקא בממשלת בנט. מדיניות העברת הכסף לחמאס החלה זמן רב לפני כן, ונתניהו כזכור שולט כאן כמעט ברצף מלא משנת 2009. מדוע אם כן בחר המבקר לבדוק את הדרג המדיני פחות משנתיים אחורה, בעוד שדווקא שאת צה"ל הוא בודק כמעט עשור לאחור. כששאלתי באחרונה את מנכ"ל משרד המבקר על כך, הוא סיפק תשובה מגומגמת ולא ברורה, אך בשורה התחתונה אמר שהמבקר יבדוק את המימון לחמאס מהיום שהתחיל. נראה.
ממצאי המבקר? רוב הציבור לא ייתן בהם אמון
שלשום התקיימה פגישה מתוחה מאד בין אנגלמן להלוי. הלוי שב ודרש שהליך הביקורת יהיה הוגן ומתאים למעמד. הוא טען בפני המבקר שבדיקת אירועי הליבה של השבעה באוקטובר לא מתאימה למוסד המבקר, אלא לוועדת חקירה ממלכתית, אך אם כבר החליט לקיים בדיקה כזאת, שיאמץ ככל הניתן את הפרקטיקות של ועדת חקירה ממלכתית. בין השאר דרש שכל העדויות יוקלטו, ושלמבוקרים יישלח כל החומר, כולל עדויותיהם המלאות, זאת בשונה מהפרקטיקה הנהוגה אצל המבקר לפיה נשלח למבוקר מסמך מתומצת של עדותו, שכולל רק את הדברים שהמבקר רוצה להתייחס אליהם בדו"ח.
ספק אם המבקר יסכים להקלטות, ספק אם יסכים להעביר למבוקריו את מלוא החומר, ובוודאי שלא יסכים לדרישה של הלוי ושל קצינים נוספים לקיים חקירות נגדיות, כפי שמקובל בוועדת חקירה ממלכתית.
גורמים במשרד מבקר המדינה נשמעים בשיחות סגורות הרבה יותר מתונים מאנגלמן שכבר הפך את האירוע הזה לקרב אישי בינו לבין הרמטכ"ל לשעבר. איתן דהן, מנהל החטיבה לביקורת במערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה, ויובל חיו, מנהל החטיבה לביקורת משרדי הממשלה ומוסדות שלטון, גם הם רוצים מאד להכין את דו"חות הליבה, אבל מצד שני לא חשים נוח עם העימות הפומבי הזה בין משרד המבקר למבוקר שלו, הרמטכ"ל לשעבר.
בפני בג"ץ תלויה ועומדת עתירה של הסניגוריה הצבאית לפיה למבקר כלל אין סמכות לעסוק בסוגיות הליבה המבצעיות והמדיניות של השבעה באוקטובר. מה הסיכוי שבג"ץ יתערב? בתוך שבוע וחצי תגיש היועצת את עמדתה, ואם לא יהיו הפתעות העמדה שתציג תהיה תואמת לעמדה שכבר הציגה לפני יותר משנה בתשובה לעתירה אחרת. בעמדתה אז כתבה: "ביקורת של היבטי מדיניות מובהקים, כמו גם שאלות אסטרטגיות הנוגעות למדיניות הביטחון של מדינת ישראל, אינה עולה בקנה אחד עם תפקידו המשטרי של מבקר המדינה, כפי שהותווה בחוק היסוד". עמדת היועצת בוודאי תתן רוח גבית לעתירת הסניגוריה. האם זה יספיק כדי לחסום את הביקורת בבג"ץ? זה כמובן תלוי, כרגיל, על איזה הרכב תיפול העתירה.
כך או אחרת, המרוץ של המבקר נגד הזמן מטריד מאד. הציבור, שדווקא מאד מעוניין בדו"ח מקיף על מחדלי השבעה באוקטובר, לא רוצה אותו בדמות דו"ח דרדלה של מבקר מתקוטט. אם חיכה עד עכשיו, הציבור יחכה עוד קצת לדו"ח עמוק ורציני יותר. לא משנה מה יהיו ממצאיו של המבקר על סוגיות הליבה, רוב הציבור לא ייתן בהם אמון. המבקר לא מבין שהוא לא נלחם בהלוי אלא בהורי התצפיתניות, במשפחות נרצחי הנובה ובתושבי העוטף, שלא ינוחו עד שתקום ועדת חקירה ממלכתית; אל כל דו"ח אחר שיקבלו לידיהם הם יתייחסו כאל טייארה, במיוחד כשהמניעים לכתיבתו עומדים בסימן שאלה.
העובדה שהאירוע הקשה ביותר שהתרחש בישראל מאז הקמתה לא ייבדק על ידי הוועדה הבכירה ביותר הקיימת בחוק, בזמן שאירועים מינוריים בהרבה נחקרו על ידה (כמו רמאויות בספורט, מצב בתי הכלא בישראל, או משבר מניות הבנקים), לא תתן לציבור הישראלי מנוח. מדהים שאנגלמן לא מבין את זה. ואם הוא כן מבין, מתעוררות שאלות קשות בדבר המוטיבציה שלו.