ברוך קרא הוא הפרשן והכתב המשפטי של חדשות 13 משנת 2004 ובעל טור קבוע באתר וואלה! היה ממגישי תוכנית התחקירים "המקור" ובעבר היה כתב לענייני משפט ומשטרה בעיתון "הארץ". ברוך קרא הוא חתן פרס סוקולוב לשנת 2013, מחזיק אות אומ"ץ לשנת 2013 ואביר איכות השלטון לשנת 2018. יחד עם תוכנית "המקור" זכה בפרסי האקדמיה בשנים 2016, 2017 ו-2019
מאפיה אמרנו? השר קרעי מוביל פרויקט לריסוק התקשורת החופשית, שבו כל צעד מושחת שלו נחשף. אלא שבג"ץ תפס על חם את תרגיל ההתפטרויות ברשות השנייה ובלם אותו ברגע האחרון. במלאכי חבלה שלומיאלים כאלה אסור לזלזל - גם אם הם מועדים 9 פעמים, בפעם העשירית זה עלול להצליח
המופע הבזוי בכנסת והניסיון להעניק לגוטליב חסינות על חשיפת לוחם שב"כ הוא שבירה מוחלטת של מחסום הבושה. בעוד הקואליציה צפויה להכשיר את הפגיעה בביטחון, ספק אם ההחלטה תעמוד במבחן בג"ץ. נקודת האור: היועצת לא הנידה עפעף וכך חירפנה את חברי הקואליציה
יום אחד כלל את בחירת פרקליטו של ראש הממשלה למבקר המדינה, מצור על ביתו של שופט עליון, והמשך המתקפה על מוסדות הביקורת והתקשורת. אלה אינם אירועים נפרדים, אלא תחנות באותו מסלול של שינוי עמוק במבנה המשטר הישראלי
מיכאל ראבילו, פרקליטו האישי של ראש הממשלה, מעולם לא כיהן בתפקיד ציבורי - כל הקריירה המשפטית שלו היא במשרד של קרובי משפחת נתניהו. עכשיו הוא עשוי לפקח על טוהר המידות והמנהל התקין. מהמבקרים האקטיביים של פעם ועד אנגלמן: כך נשחק אחד ממוסדות הסף החשובים בישראל
מ"שירות VIP" למשה סעדה, דרך הקשרים מאחורי הקלעים ועד ההתערבות והחלטת שופטי בג"ץ - שנה אחרי שנבחר באופן פוליטי, מבקריו של אשר קולה טוענים: הנציבות הפכה לכלי ניגוח במערכת המשפט
גם הממשלה וגופמן שנשענו על דעת הרוב בוועדת המינויים, וגם העותרים והיועצת שנשענו על דעת המיעוט, הסתמכו כולם על ועדה שכשלה בעבודתה. אי-זימון עדי המפתח יצר סיטואציה שבה שתי העמדות נשענות על קנה רצוץ, והאבסורד הוא שהאחראי הוא יו"ר הוועדה - גרוניס עצמו
מול התהליכים החמורים שבן גביר חולל ברשויות החוק, ראינו בשבועות האחרונים מי הושחת ומי עמד זקוף: מצד אחד קצינות גיבורות שלא ויתרו על ערכיהן, ומנגד קצינים שחשודים כי מכרו אותם - הביטוי הכואב לנזק שייקח שנים לתקן
מעבר לשאלה כן חנינה או לא? כן הסדר או לא? דבר אחד ברור. בניגוד למה שמכר לנו חמש שנים, נתניהו רועד מתוצאות המשפט. השאלה הקשה: למה הרצוג משתף עם זה פעולה? מה הוא יודע שאנחנו לא?
"מי ישפוט את השופטים"? צעקו המפגינים שניסו לפרוץ לאולם אתמול. עוד ביטוי לתפארת רפרטואר מכונת ההסתה של לוין-רוטמן. התשובה היא: שההיסטוריה תשפוט אם הם צדקו או לא כשבחרו את הקרבות שלהם אל מול המתקפות הבלתי נפסקות נגד שלטון החוק בשלוש וחצי השנים האחרונות
השופטים עושים הכל כדי להימנע מהכרעה בהדחת בן גביר מהחשש להיקלע למשבר חוקתי קיצוני; אפשר להבין. אבל אם המו"מ יכשל הם צריכים להבין שהגיע רגע האמת. גם אם בן גביר יפיק רווח פוליטי מהמשבר הזה, אין להם ברירה
מתשובתו המתריסה ליועצת המשפטית ועד להפקרת הקצינים המקצועיים באגף החקירות, דני לוי מקבע את תקופת כהונתו כשפל הגדול ביותר שידעה המשטרה. ככל שהמפכ"ל ימשיך לבחור בנאמנות אישית לשר על פני החוק, לא יהיה מנוס מהודעה של ראשי האופוזיציה על כוונתם לפטרו ביום שאחרי
חבורות פורעים מהמאחזים הבלתי חוקיים מקבלות מדי צה"ל וסיוע בנשק, והתוצאה היא מעשי הרג, ביזה והתעללות. בעוד הרמטכ"ל מתעורר באיחור גדול ונזכר לדבר על "מיעוט מאיים", והשב"כ תחת זיני לא מציג שום פעילות סיכול, בשטח כבר מתבצע טיהור אתני בחסות המלחמה באיראן
מהודעת השר אליהו אתמול עוד היה אפשר לחשוב שמחלקת החנינות בעד החנינה. בפועל, לא רק שהיא נגד, היא סבורה שאין בסיס חוקי לנשיא לחון את נתניהו. הגיע הזמן שהרצוג יזנח "פתרונות יצירתיים" מופרכים. עליו להכריע - או להיכנע לטראמפ ונתניהו, או לפעול על פי חוק
אל תתבלבלו: היועמ"שית לא בחרה "דווקא אתמול" להתעמת עם הממשלה, היא השיבה במועד שקצב בג"ץ לעתירה שהוגשה מזמן. למבולבלים שאמרו שהיתה צריכה לחכות כדי לא להרגיז את העם: ניסיון לרצות את מכונת הרעל רק מחזקת אותה. הגנה על הדמוקרטיה אינה מותרות שזונחים בזמן מלחמ
ח"כ סעדה הגיע לוועדה כדי להחריב את העצמאות של מח"ש, אך לא ציפה שדווקא פטרונו הנערץ, אורי כרמל, יעביר אותו "חקירה נגדית" מבריקה. בתוך דקות ספורות, חילץ כרמל מסעדה הודאה מפתיעה שמוטטה את הבסיס להצעת החוק השנויה במחלוקת
כשבג"ץ עם רוב שמרני נדחק להכרעות על מינוי שופטים ופיטורי שר, הממשלה כבר מאיימת ב"פקודה בלתי חוקית בעליל". בלב המשבר עומד תרחיש בלהות: שופט יורה על מעצר, השר יסרב להכיר בו, והשוטר יצטרך להחליט בזמן אמת למי הוא נאמן - לחוק או לפוליטיקאי
בזמן שהשופרות חוגגים על פרוטוקולים חלקיים, העובדות מספרות סיפור אחר לגמרי. כך הפכו משפטים שנאמרו על "תיק 1000 הישן" לכלי ניגוח נגד הראיות המפלילות של הדס קליין, וגם: האם עיתונאי ישראל איבדו את היכולת להבחין בין העיקר לטפל?
במציאות מתוקנת רה"מ היה צריך לזמן את בן גביר ולבקש ממנו למנות במקומו שר אחר ממפלגתו. אלא שהאיש שלפני 5 שנים בחר להסתיר את העובדה שהוא הולך למנות כהניסט עבריין לשר, מוכן היום לשלוח את ישראל למשבר חוקתי רק כדי שבן גביר ימשיך להיות אחראי על משטרת ישראל
בעידוד ובברכת שר המשפטים, כנופיה אלימה מסתובבת ברחובות ומחפשת מבקרי שלטון. לוין יודע שמדובר במעשים עברייניים, אבל מוכר שקר לפיו המעשים הללו שקולים לפעילות המחאה נגד השלטון. הגיע הזמן לנפץ את השקר הזה
בעוד השופט ברעם מתרפס בפני נתניהו, החקירה הנגדית דוחקת אותו לפינה בסוגיית ניגוד העניינים. שיא הדיון חשף סטנדרט כפול קיצוני: רה"מ קבע כי יועץ שפועל עבור אינטרסים זרים בלשכה חייב לעוף, בניגוד מוחלט לטענתו בפרשת קטארגייט כי "אין פסול" ביועץ המועסק על ידי קטר
גזר הדין בפרשת רונאל פישר חושף כשלים חמורים, הסתרת חומרי חקירה וחוסר אמינות מצד מי שהפך ללוחם בשחיתות מטעם עצמו. בעוד שסעדה בונה קריירה פוליטית על טענות לטיוח בתיקי נתניהו, דברי השופט סובל מציירים דמות של חוקר רשלן שמשליך את מגרעותיו על המערכת בה צמח
העמדה שמגבשים בקרב היועצת המשפטית לממשלה לעניין החנינה לנתניהו, היא לא רק דעה בדיון, אלא חוות דעת לפיה היענות הנשיא לבקשת נתניהו היא לא חוקית. הרצוג יבין מהר שכדי להפוך את החנינה לאפשרית יש מעט מאוד פתרונות לגיטימיים, אולי רק אחד
לוין יודע שמסע הדיג שלו נגד עמית העלה חרס דהוי ומתפורר, ופסקול שקרי שרץ שנה על "עבריין בניה". מה שנותר לו לעשות הוא מה שהוא יודע: לחולל כאוס. הקובלנה המשמעתית שלו על השגגה המינורית של עמית היא מופרכת, ואפילו קולה לא סבר שהיא מצדיקה דין משמעתי
פלדשטיין יודע שאיש לא יאמין לו שלא ידע על קטר, אבל הוא מוכרח לדבוק בשקר כדי להציל את עצמו משפטית. מצד שני, טענתו כי אוריך חיבר אותו לפרויקט הקטארי מסתדרת עם השכל הישר: אוריך הוא הבוס, האיש עם הקשרים לפוטליק ואיינהורן, ומי שבאותה תקופה מקבל כסף מהקטארים
קדנציה כושלת שמגיעה לסיומה והפריימריז הקרבים בליכוד דוחפים ח"כים חסרי הישגים ליזום חקיקה דתית ריקה, צינית ומסוכנת. בשם "הזהות היהודית" מנסים להפוך אמונה לכלי פוליטי, לפגוע גם בדמוקרטיה וגם בדת - ולכסות על היעדר עשייה אמיתית
יותר מ-50 שנה לאחר שהחוק נחקק, מתברר שההנחה שממשלות יבדקו את מחדליהן בעצמן היא אשליה. הסירוב העקבי של ממשלות שונות להקים ועדות חקירה מחייב את העברת הסמכות לכנסת, באמצעות הצבעה חשאית. אם הייתה מתקיימת כזו ימים לאחר 7 באוקטובר, היינו כבר אחרי המסקנות
אם ישקול ברצינות חנינה תמורת הקדמת בחירות, הרצוג לא רק שלא ירגיע את הקרע בעם - הוא ילבה אותו, וייזכר כנשיא שהניח לראש ממשלה נאשם לעמוד מעל החוק
בעדותו בתיק 4000 ראש הממשלה אינו משיב לשאלות, אלא ממחזר מסרים שלעיתים סותרים את עצמם. למשל - מדוע אתר כה "קיקיוני" של "כלבים, חתולים ותסרוקות" זכה לכינוי כה בומבסטי - "וואלה חמאס" (כינוי שלא היה באמת)
אפילו בעידן של קמפיין מתמשך נגד שלטון החוק, הרכב שמרן במיוחד מאותת ש-7 באוקטובר הוא מחדל כל כך עצום שאותו אי אפשר יהיה לטאטא. בג"ץ אמנם יתקשה להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל יוכל בהחלט לבלום כל ועדה בזויה שתצא תחת ידיה של ממשלת נתניהו
השנאה למערכת המשפט מעוורת את לוין, שמסרב לפשרה ריאלית ומעדיף להוביל את עצמו לעוד כישלון מתוקשר. שימוש היתר בשיטת ה-Win Win הפכה שוב את שר המשפטים ללוזר לוזר
