ברוך קרא הוא הפרשן והכתב המשפטי של חדשות 13 משנת 2004 ובעל טור קבוע באתר וואלה! היה ממגישי תוכנית התחקירים "המקור" ובעבר היה כתב לענייני משפט ומשטרה בעיתון "הארץ". ברוך קרא הוא חתן פרס סוקולוב לשנת 2013, מחזיק אות אומ"ץ לשנת 2013 ואביר איכות השלטון לשנת 2018. יחד עם תוכנית "המקור" זכה בפרסי האקדמיה בשנים 2016, 2017 ו-2019
חוות הדעת של גרוניס מעניקה חותמת למינוי, אך מתעלמת לגמרי מהשאלה המרכזית - האם הסכמת זיני להתמנות בעת שנתניהו היה מנוע מלעסוק במינויים מהווה פגיעה בטוהר המידות. כנראה שזיני יהיה ראש שב"כ, ונותר לקוות שהיום שהתפקיד הוצע לו היה הפעם האחרונה שבה התעלם מהחוק
בהרב־מיארה לא הכשירה את מינוי זיני - להפך, עצם זה שהגישה חוות דעת מעידה כי היא סבורה שהמינוי פסול. כעת, המבט מופנה פחות להמלצת הוועדה שצפויה להכשיר את המינוי, ויותר לעמדתו של יו"ר הוועדה, נשיא העליון לשעבר גרוניס, שייפגש בראשון עם הרמטכ"ל זמיר
אלו לא הדעות המשיחיות או חוסר הניסיון המודיעיני, שעשויים לפסול את המינוי של זיני, אלא נכונותו לקחת חלק במזימה שהיועצת קבעה שאינה חוקית. בפני המינוי ניצבות שלוש משוכות, והקריטית שבהן תלויה בהרכב השופטים שייקבע לדיון
9 שופטי בג"ץ עם רוב של 6 שמרנים הבהירו לממשלה כי לפני החלוקה בין ליברלים לשמרנים יש חלוקה בין שומרי חוק לעבריינים. במאי 2020 פורסם פסק הדין שזכה לכינוי 0:11 שאפשר לנאשם בפלילים להרכיב ממשלה. בג"ץ 0:9 הוא עדיין לא התיקון, אבל הוא בהחלט נותן סיבה לאופטימיות
המבקר נראה כאחוז אמוק לסיים את דוחות 7 באוקטובר לפני שתקום ועדת חקירה ממלכתית ולפני פרישתו. כך הכין טיוטות לפני ששמע את גרסת המבוקרים, וכך הוא מתקוטט איתם פומבית. רוב הציבור לא ייחס אמינות לדוח שאינו של ועדת חקירה ממלכתית. מדהים שאנגלמן לא מבין את זה
העימות הנדיר בין שני שופטים בולטים סביב תיק קטרגייט חושף שתי תפיסות עולם מנוגדות - האחת מקלה עם אוריך, השנייה מחמירה. המחלוקת סביב מעמדו של אוריך, אטרף הציוצים והמסרים שהוא מעביר לנתניהו - והשאלה הגדולה: האם נתניהו יהפוך לעד בתיק?
סיפור החלפת המנעולים בלשכה המשותפת של השר לוין והיועצת הוא לא מצחיק, הוא שלב חדש במשבר החוקתי בישראל. לוין רתח שהממשלה בראשות נתניהו זימנה לקבינט את היועמ"שית על אף שכבר הודחה, וזאת הייתה הדרך שלו לנקום. לוין הוא לוזר. אבל למדנו שאסור לזלזל בלוזרים
3 ניסיונות של שר התקשורת למנות שופטים "מטעם" כדי שיבחרו את אנשיו לוועדת האיתור למועצת התאגיד נחלו כשלונות צורבים. הנחיה בלתי חוקית לעובדים להפר את החוק נתקלה בהתנגדות. הפיילוט למשבר החוקתי הסתיים בהצלחה לנאמני שלטון החוק בשירות הציבורי
כתב סתרים, צו ביניים מבלי לקרוא לזה צו ביניים, ופניה נרגשת לשיקלי ולוין. 3 פעמים השופט סולברג התפתל בהחלטותיו במקום פשוט לעמוד כחומה בצורה מול ניסיון הדחת היועמ"שית, על אף שהוא יודע שהוא מנוגד לחוק. אתמול, שיקלי ולוין כתבו לו תגובה שהמחישה כמה הם בזים לו
מאחורי הצחוקים על באגס באני מסתתר שיתוף פעולה מסוכן בין מנהיגים ששלטון החוק כבר לא מעניין אותם. החלחלה שעורר הביקור המדהים של האקבי במשפט נתניהו היא לאו דווקא בגלל שאלת עתיד ההליך הפלילי נגד נתניהו בטווח הנראה לעין, אלא מחוסר העכבות של שני הממשלים הללו
במשך כמעט שלושה עשורים, לצד ניסיונות חוזרים לעגן את ההשתמטות החרדית בחוק, גילו מערכות הביטחון והמשפט רפיון ואוזלת יד. השבוע היועמ"שית וצה"ל לצידה החליטו לשים לזה סוף. האם זה יביא לגיוס חרדים? לא בטוח - אבל גם אכיפה נגד גנבים לא הפסיקה את תופעת הגניבה
הדיון בבג"ץ חשף פערי גישה צפויים בין נשיא העליון עמית לשופטים השמרנים. הצעת החוק של רוטמן, על אף פגמיה, מצביעה על צורך בשינוי מבני - כזה שייתן למחשב לבחור את ההרכבים. אבל, יש לתמוך בחוק רק אם תישמר זכות הנשיא להרחיב הרכב ולשבץ עצמו בתיקים רגישים
האופוזיציה והתקשורת התגייסו למאבק מול האיום האיראני, אך ההנהגה ניצלה את המלחמה להמשך המאבק במערכת המשפט: לוין תקף את נשיא העליון, ונתניהו התחמק מלהכיר בו. עכשיו השאלה היא: האם המערכה מול איראן תסייע לנתניהו להעביר את מינוי דוד זיני לראש השב"כ
במהלך החודשים האחרונים נשמעו יותר ויותר קולות בימין נגד ההשתמטות החרדית, אבל הדיונים הסוערים בוועדת חוץ וביטחון לא היו באים לעולם ללא בג"ץ והיועצת. התוצאה שוב קשה ומפלה, ושוב הזירה היחידה שבה אפשר יהיה להילחם בה היא בג"ץ
ניסיון נוסף של שר המשפטים להדיח את היועמ"שית מדגיש דפוס פעולה מוכר: פארסה חוקתית עטופה בניסיון הפחדה. הסיבה לנוסח ההצעה הקיצוני היא חוסר יכולת ביצוע. לוין לא הצליח להקים ועדה? אז בואו נייתר אותה! מצד שני, כניסה לשאננות אל מול השר הכושל עלולה להיות מסוכנת
במקום לתמרן בחוכמה בתוך מגבלות בג"ץ והיועמ"שית, בחר רה"מ שוב באימפולסיביות שהובילה לפסילת מועמדותו של האלוף זיני לראש שב"כ. במקום לנהל מהלך מחושב מאחורי הקלעים, נתניהו ניסה באופן מגושם לקבע עובדות בשטח, ובכך העניק ליועצת ולבג"ץ את כל הכלים לפסול את המינוי
בעוד השלטון מנסה לקפל את מערכת המשפט, שני משפטנים בולטים סירבו למצמץ ובחרו שלא לברוח. הם לא ביקשו לקבל חיבוק או צ'אפחה, אלא הבינו את גודל השעה. וגם: כשנתניהו תוקף את היועצת, ומנפח ניגוד עניינים מדומיין כדי לערער אותה, זו שיטה. גם בסיציליה עשו את זה
במקום הליך משפטי תקין שמברר את האמת, מתקיים מחזה רופף, שבו ראש ממשלה נאשם מנהל את האולם והשופטים מהססים לאכוף את הכללים. פריבילגיות חריגות, נאומים פוליטיים ועצימת עיניים, הופכים את משפט נתניהו לדוגמה כואבת לשחיקת היסודות של שוויון בפני החוק
קשה לראות יועץ משפטי אחר שאינו בהרב-מיארה שהיה מגיש תשובה לבג"ץ כמו זו שהעבירה בנוגע לעתירה נגד פיטורי ראש השב"כ • אף יועץ אחר גם לא התמודד עם משבר חוקתי כמו זה שהיא מתמודדת איתו, ובכך נאבקת על הדמוקרטיה • בבג"ץ בן גביר היא מראה שוב שהיא לא "דובי לא לא"
ראש הממשלה עשה כמעט הכל כדי לא להגיש תצהיר לבג"ץ, אבל ייתכן שלא תהיה לו ברירה. בניגוד לקרב התקשורתי שלו מול ראש השב"כ, שם הוא נהנה מיתרון ברור, בקרב העובדתי ידו על התחתונה
פרשת איש השב"כ והמסמכים מדגימה את מורכבות עולם ההדלפות: הן נשמת אפה של העיתונות, ומצד שני, ארגון ביון רציני חייב לחקור דלף מידע מתוכו. אבל כל זה לא מעניין את מי שמצאו כעת תירוץ להמציא כזבים חדשים נגד ראש השב"כ. זו הדרך להפריך את טענותיהם, שקר אחר שקר
עד עתה ניסיונותיו של ראש הממשלה למנות שומרי סף נאמנים לא צלחו לרוב, ואם צלחו זה היה באופן חלקי. תעוזת המפכ"ל להחציף פנים ולעמוד מול נסיונות השר הממונה לסכור את פיו, מלמדת אולי שהוא מתחיל להבין את תפקידו, ולהשתחרר מכבליו של בן-גביר ומה שהוא מייצג. הלוואי
הסרטונים של ראש הממשלה בעניין "קטארגייט" לא רק שוברים שיאי היסטריה, אלא מראים כמה עמוק ניגוד העניינים שלו בנוגע לפיטורי ראש השב"כ. כל זה קורה רגע לפני ששופטי בג"ץ יקיימו דיון דרמטי בהדחה. איך הם עשויים להכריע, ומה נתניהו נתן להם, בלי כוונה, על מגש של כסף?
פרשת קטארגייט היא כבר לא רק "לכאורה" או "לפי החשד". אין כבר ספק שפלדשטיין קיבל משכורת מהקטארים. עכשיו נותר לחקור מי ידע, מי ארגן, ומי עוד קיבל. לכן אין פלא שנתניהו כל כך לחוץ
התפרצות ראש הממשלה בבית המשפט אתמול היתה הכל חוץ מספונטנית. שנים שהוא תוקף את שומרי הסף, אבל עכשיו, כשההתנהגות הזו זוכה לחיבוק מנשיא המעצמה החזקה בעולם, דבר לא ימנע מנתניהו לדבר טראמפיסטית על מלא. המטרה: להראות מי הבוס במדינה, ולהסיח את הדעת מטבח אוקטובר
המסמך המביך של שר המשפטים נועד להסתיר את האמת הפשוטה: זה לא שהיועמ"שית פועלת ללא הרף נגד הממשלה, אלא שהממשלה פועלת ללא הרף נגד הדמוקרטיה. גם אם האקט האלים של לוין צפוי להיחסם בבג"ץ, זה ממש לא הזמן של אנשי המחאה להישאר בבית
לוין והבייס שכחו שיצחק עמית בכלל קודם ע"י שני שרים שמרנים. נשיאי עליון כבר התמודדו עם מערכת פוליטית עוינת, אבל לא כמו שעמית יתמודד איתה. כעת הוא יצטרך להפגין אומץ וגם יצירתיות כדי שדמוקרטיה לא תהפוך למילה חסרת תוכן ושאפשר יהיה להחזיק את המערכת בחיים
"פגישה מוצלחת ובריאות", כתבו שופטי הרכב תיקי האלפים לרה"מ לפני שביטלו שוב את עדותו במשפט. נתניהו אכן יצא מרוצה: הוא ריצה את טראמפ, ריצה את הבייס ואת שותפיו. מי שיצא מתוסכל הן משפחות החטופים, אלא שהן לא יכולות לומר מילה נגד טראמפ, שנהפך לתקוותן האחרונה
הרמטכ"ל המתפטר נכנס לרשימה מכובדת של "מטרות" הקואליציה. ככל שהמלחמה דעכה, רק היה ברור שהתפטרות הלוי קרבה. האבסורד הוא שהתרגלנו לעיוות שמי שמנהל דה פקטו את העסק הם עבריין ובדוקאי לשעבר. האם לרמטכ"ל הבא לא יהיה שווה פשוט להתיישר כדי להימנע מהעינוי?
מאז הושבעה הממשלה, החוק נרמס פעמים רבות, אבל לא הגענו לרגע שבו שר או חבר כנסת הצהיר שהוא שם פס על החוק. השבוע עשו את זה שניים: שר התקשורת קרעי שהצהיר שלא יקיים את צו בג"ץ וח"כ גוטליב שלא מתייצבת לחקירה בטענה מופרכת לחסינות. החשש: גם לזה הציבור עשוי להתרגל
