ברוך קרא הוא הפרשן והכתב המשפטי של חדשות 13 משנת 2004 ובעל טור קבוע באתר וואלה! היה ממגישי תוכנית התחקירים "המקור" ובעבר היה כתב לענייני משפט ומשטרה בעיתון "הארץ". ברוך קרא הוא חתן פרס סוקולוב לשנת 2013, מחזיק אות אומ"ץ לשנת 2013 ואביר איכות השלטון לשנת 2018. יחד עם תוכנית "המקור" זכה בפרסי האקדמיה בשנים 2016, 2017 ו-2019
לקראת עדותו בוועדת החקירה לאסון מירון הזמין רה"מ חוות דעת משפטית שתגדיר את אחריותו, אלא שהיא משמשת כהוכחה לאחריותו הישירה לאסון הגדול ביותר שידענו. הודעת הליכוד המטורפת ממחישה כי נתניהו מנסה למנוע ועדת חקירה ורק רוצה, כמו שהוועדה קבעה, להמשיך ב"תרבות רעה"
ההצהרה הדרמטית של שר הביטחון גלנט דיברה גם מגרונה של מערכת הביטחון שאומרת "לא עוד". הצבא צריך חיילים - והרבה. אם הכנסת תחוקק שוב חוק שמבוסס בעיקרו על הרצון הטוב של בני הישיבות, לא יהיה מופרך להעריך שבג"ץ יבהיר הפעם שהקונספציה המשפטית הזאת חלפה מן העולם
בדחיית העתירות נגד כהונת בן גביר כשר לביטחון הפנים, הציב השופט השמרן מראה מול שר המשפטים ויו"ר ועדת החוקה. כדאי לתומכים העיוורים של שניהם לקרוא היטב את פסק הדין, ולהבין: כך שני שיכורי כוח פילגו את העם, בלי שום סיבה
אחרי שני חוקים ושלוש פסילות, בג"ץ יתכנס לדון שוב בשאלת גיוס החרדים. כשברקע רוח גבית רחבה מאוד בציבור, נראה שהפעם לא יצטרכו העותרים להתאמץ ולהמחיש את הנטל הכואב על החברה הישראלית. הממשלה והכנסת צריכות לקבל הכרעה אמיצה ולא לגלגל אחריות לבג"ץ ואז להתבכיין
פרקליטי נתניהו מיהרו להגיד שאין בעיה לנהל מדינה בזמן משפט. כעת טוען סנגורו שהוא לא מצליח לתקשר עם רה"מ ובונה על "הפסקת אש". השופטים למרבה הבושה דוממים. אתמול נשלחה שרה נתניהו לעדות היועמ"ש לשעבר וינשטיין. הוא לא יצא פראייר - אבל הפראיירים הגדולים הם אנחנו
מאז 7 באוקטובר מדלג השר לביטחון לאומי על המפכ"ל ומצליח להשפיע ברוחו ובמסריו על החלטות של השוטרים בשטח. אל "קבוצת השמאלנים" שמסומנת על ידו עוד מימי המהפכה המשפטית הצטרפו כעת גם משפחות החטופים. השוטרים מסכנים חייהם ודווקא בגלל זה כואב מה שבן גביר מעולל להם
מאז שמונה סיפק מתניהו אנגלמן את הסחורה עבור ראש הממשלה, אבל ב-7 באוקטובר נראה היה שהפך למבקר היפראקטיבי שתוקף את הממשלה. אלא שאז הוכיח אנגלמן את הביקורת נגדו כשהודיע לרמטכ"ל, כפי שנחשף בוואלה!, שיבדוק את התנהלות צה"ל בעוד הלחימה נמשכת - וזה חולני. פרשנות
ב-2004 דן בית הדין הבינלאומי בחוקיות גדר ההפרדה. ההליך אז נראה פחות מאיים והמערכת המדינית אפילו התייחסה אליו בזלזול. היום המוזיקה היא אחרת לגמרי. קשה להעריך איך יסתיים האירוע המשפטי, אבל כבר עכשיו ברור שהסיכוי שישראל תצא מהמערכה הזו ללא פגע נמוך מאוד
ערב הפרסום, פוזרו ספינים שניסו לשנות את תוצאת הדיון בבג"ץ. לאחר שזה לא הצליח החלה ההסתה נגד בג"ץ על רקע המלחמה. האמת היא שפסק הדין לא רק שאינו מפלג, הוא מבטיח שהחיילים מסכנים חייהם למען מדינה יהודית-דמוקרטית. פרשנות
פרשת יובל קסטלמן היא נורת אזהרה מחרידה למה שעלול לקרות אם השר לביטחון לאומי יצליח לפזר כלי נשק ברחובות. איש לא חושב שאביעד פריג'ה רצה להרוג אזרח תמים. השאלה אם יוגש נגדו כתב אישום מסיטה את הדיון מהתהליך החמור באמת, שעובר על המשטרה ועל החברה הישראלית כולה
המחיצות בתפילה ביום כיפור היו טריגר לא מוצלח לסיפור גדול בהרבה - מלחמת תרבות אמיתית. ציבור חילוני חש ששוחטים את הפרות הקדושות שלו מגיב בשחיטת פרות קדושות של הציבור הדתי. הכול חוזר להכרזת לוין המופרעת בינואר, שאת הנזק שנגרם ממנה ייקח עוד שנים רבות לתקן
נשק הנבצרות נראה יותר ויותר כמו אגדת קומיקס. נשק מסתורי שאולי יום אחד גיבור העל ישתמש בו, אבל הוא לא באמת קיים. המופע של נציג היועצת אתמול היה מביך, והגיע הזמן שהיועצת תחתוך ותודיע: כלי הנבצרות הוא לא זה שיפתור את הפרת ניגודי העניינים של ראש הממשלה
את פסק הדין שדחה את ערעור רוצח משפחת דוואבשה כתב שופט העליון יוסף אלרון, שהפך באחרונה לסמל הימין במאבק נגד מערכת המשפט. לאלרון וחבריו להרכב לא נותר ספק כי בן אוליאל הוא הרוצח, אבל ממשיכי כהנא, בהם לימור סון הר מלך, מבצעים הונאת ענק עבור קמפיין חפות שקרי
הדיון בבג"ץ על עילת הסבירות הפך לחידה פילוסופית-משפטית על מקורות סמכות, לאחר ההערה המזלזלת של נציג הממשלה אילן בומבך על המגילה, שהפכה לאחד מסמלי המחאה. השופטים לא רואים חוקה באופק ולכן עשויים לתת תוקף לעקרונות היסוד של השיטה על בסיס המסמך המכונן של המדינה
יו"ר הכנסת, חובב כלי נשק מושבע, לקח את התחביב שלו יותר מדי ברצינות והודיע לשופטי בג"ץ שהוא מוכן לאלי קרב. לפני הדיון הדרמטי על ביטול עילת הסבירות, יוזמי ההסכמה מבועתים מהתנגשות בין הרשויות. האמת? היא פחות מפחידה מהרמת דגל לבן בפני הורסי הדמוקרטיה
שיטת הסניוריטי טובה ונכונה בעיני, והייתי שמח לו היתה מעוגנת בחקיקה, אבל בוודאי אינה קדושה. האם בדרך "לשבור" אותה מותר לשרוף את המועדון מהסיבות הכי פחות טובות? מלוין ורוטמן אנחנו לא מופתעים, אבל מאתמול נוצר חשש שיש להם כבר שחקן קדמי בתוך בית המשפט העליון
איתמר בן גביר משתמש במסך עשן ויותר מדי קונים את זה. בשנה שעברה צנח מספר הנרצחים בחברה הערבית, אבל הוא מאשים את הממשלה הקודמת. הוא בתפקיד כבר שמונה חודשים. הוא טוען שהיועצת לא מאפשרת מעצרים מנהליים על אף שהוא יודע שהחוק לא מאפשר זאת. כולם אשמים - חוץ ממנו
שלל דיונים דרמטיים בבג"ץ צפויים לעצב את חיי החברה הישראלית בחודש הבא - ביטול עילת הסבירות, חוק הנבצרות, ניגוד העניינים של נתניהו ואי כינוס הוועדה לבחירת שופטים. כל דיון מייצר כמה תרחישים והשופטים יעמדו בפני אתגרים שיכריעו האם נצמח מהם או שהשפל עוד לפנינו
ספק אם שלושת השופטים הבכירים של העליון יפסלו את חוק הנבצרות, גם אם הם סבורים שהוא פרסונלי. בשונה מסוגיית הסבירות - כאן השאלה שנדונה היא הדרך ולא המהות. עם זאת, הרכב כזה כן עשוי להכין פסק דין מנומק, שבו יבהיר שיש לבג"ץ את הבסיס לביטול חוקי יסוד
גלי בהרב מיארה לא נרתעת מאיומים ונעמדת מול העתירות בחוקי המהפכה, בג"ץ עומד בפני החלטה תקדימית אם לפסול לראשונה חוק יסוד ורה"מ עוד עשוי לחזור לאופציית הסדר הטיעון. וגם - הזיוף בחיבוק של ראשי הקואליציה לפני הצום, כשבמקביל מפעל החקיקה ההרסני ממשיך
הדחת הניצב היא אזעקה - מה יקרה אם עילת הסבירות תבוטל. נתניהו, בן גביר, לוין ורוטמן מעוניינים בהשטחת השירות הציבורי והנחתת "אנשי שלומנו" שאמנותם צייתנותם. המהלך הוא פרי הביאושים של ברית האינטרסים: נתניהו זקוק לצייתנים מסיבות אישיות, בן גביר מסיבות לאומניות
ההגנה משקיעה שעות בניסיון להוכיח שמילצ'ן ונתניהו היו חברים, העניין הוא שממילא זה כתוב בכתב האישום. לא מן הנמנע שהעובדה הזאת רק תסבך את נתניהו, ומי שרוצה להבין איך ראש הרכב השופטים מבינה את עבירת הפרת האמונים - שיקרא מה כתבה על אולמרט
עורכי הדין שהצביעו בהמוניהם לבכר לא ממש מכירים אותו; כל שהם יודעים עליו שהוא נאבק בתוכנית המשפטית בלי למצמץ. את המתמודד מולו, המורשע בפלילים, דווקא כן הכירו. זה הספיק להם לשבור שיא חסר תקדים בהצבעות ללשכה
94 שופטים חסרים כדי לספק מעט אוויר לנשימה במערכת המשפט הישראלית, שסובלת מסחבת בתיקים שמגיעים אפילו עד עשור ועינויי דין. אבל את יוזמי "הרפורמה", שספגו מפלה אתמול בכנסת, זה לא מעניין וכעת נותרה להם דרך אחת - והיא מסוכנת
הבחירות ללשכת עורכי הדין שפעם לא היו מעניינות אף אחד, הפכו להיות דרמטיות לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית. אפי נוה, מורשע בפלילים, זוכה לחיבוק מצד הימין, על אף שאין מי שמזוהה יותר ממנו עם חולייה של הוועדה לבחירת שופטים
אי אפשר היה לפספס את מופע האימים של שר המשפטים השבוע בממשלה ובכנסת. אביו הפוליטי נתניהו משפיל אותו אז הוא מצהיר כי עוד שנייה הוא יחטיף לנו. הקרבות לפני הכרעה ואם לוין לא יצליח יישאר לו מפלט אחרון באי כינוס הוועדה - דבר שגם יכול להתפוצץ לו בפנים
שני שופטים קבעו כי 9 שופטים כתבו שטויות בתיק רצח תאיר ראדה, אך במקום לתת לביהמ"ש העליון לומר את המילה האחרונה, בחר עמית איסמן להתחבא מאחורי הודעה לקונית דלה. החלטת איסמן ביזתה את הפרקליטים שעבדו על התיק כל השנים ולעגה לארגון שהוא עומד בראשו
סנגורו של ראש הממשלה נתניהו ניסה שוב ושוב לתפוס את ראש הסגל לשעבר מועד בלשונו. בניגוד לשלמה פילבר, שהתמסר להגנה, הרו לא נרדם בשמירה. הרו אמנם היה "קמצן" בדיבור, אבל החקירה הנגדית, תיאטרלית ככל שתהיה, לא מכרסמת את התזה הבסיסית של תיקי האלפים
שר המשפטים כבר הוכיח שהוא מניפולטור חסר תקנה, אבל אז הגיע נאום האימים שלו בהפגנת הימין. מעתה השופטים הם לא רק שמאלנים ואוהבי ערבים, אלא גם חובבי אנסים. הנאום הזה השאיר אבק ברמת ההסתה למורו ורבו נתניהו
אף שהשיחות מתנהלות ברוח טובה, על האופוזיציה וכוכבה העולה בסקרים אסור ליפול במלכודת דבש ולהתפשר על יכולתה של הקואליציה - הנוכחית והעתידיות - למנות אף לא שופט אחד כרצונן. באביב 23 הישראלים ערניים ואידיאולוגים יותר, ולכן כל הסכמה תיבחן על ידם היטב
