בעדותו בפני ועדת החקירה הממלכתית לחקר האסון במירון, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי לו היו אוחזים ב"דש מעילו" ומתריעים בפניו שעלול להתרחש אסון נורא, הוא היה מטפל בעניין באופן מיידי. הבחירה של נתניהו בביטוי הזה הייתה יפה: ספרותית, לא שגורה בדיבור יומיומי, בוודאי לא בהקשרים הללו. נתניהו יודע ספר ויודע תנ"ך. הדבר המסקרן הוא אם כשהשתמש בביטוי, עלה לו בראש ביטוי דומה הקשור למעיל - "כנף המעיל" - הסיפור על משבר המנהיגות הגדול של המלך שאול, שסימן את סוף הקריירה שלו. לאחר דברי התוכחה ששמע שאול משמואל בגלגל בעקבות המחדלים המוסריים שלו (אגב, מחדלי קונספציה במלחמה שלו מול אגג מלך עמלק), שמואל הסתובב ללכת ממנו, ואז כתוב: "ויחזק בכנף מעילו וייקרע".
מהטקסט לא ברור לחלוטין מי אחז בכנף המעיל של מי (המפרשים סבורים ששאול אחז בכנף מעילו של שמואל, כי לא רצה שיילך בלעדיו וכך ישפילו מול העם, מה שגרם לקריעת המעיל של שמואל). שמואל מסביר שם לשאול כי קריעת המעיל מסמלת את הקריעה הצפויה של ממלכתו והעברת המלוכה לאדם אחר. הדברים של שמואל נאמרים לאחר פרק שלם, שבו שאול ממציא תירוצים שונים ומשונים למחדל שלו: למה הוא לא אשם אלא העם, למה הוא לא הבין נכון את המשימה שהוטלה עליו. אחרי שורת התירוצים העלובים אומר לו שמואל: "הלוא אם קטון אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה, וימשחך ה' למלך על ישראל". במילים פשוטות, שמואל אומר לשאול: כמלך אין לך פריבילגיה להיות ראש קטן ולומר: "זה לא אני". זה לא עובד כך. זה בדיוק מה שאמרה אתמול ועדת החקירה לנתניהו.
"בחנו את הדברים", כתבה הוועדה. "לאחר שעשינו זאת, הגענו כאמור לכלל מסקנה כי מכל המפורט עולה שיש יסוד סביר לכך שנתניהו ידע שאתר קבר הרשב"י מטופל במשך שנים טיפול לקוי, ושהליקויים עלולים ליצור סיכון להמוני המשתתפים בהילולה שנערכת במקום בל"ג בעומר. לכל הפחות, בנסיבות העניין היה עליו לדעת על כך לאחר שהנושא הובא למשרדו פעמים רבות, ולאחר שהוא עצמו נדרש לו מספר פעמים בדיוני הממשלה. על כן אין לקבל את טענת נתניהו שלפיה לא תפסו אותו בדש מעילו".
נתניהו חשש מהטלת האחריות האישית הזאת ולכן, לאחר שהוועדה הזהירה אותו בשנה שעברה, ביקש חוות דעת משפטית מפרופ' אריאל בנדור בדבר גבולות הגזרה של אחריותו. בנדור כתב כי תפקידו של ראש הממשלה הוא להתמקד בביטחון הלאומי וכי עיסוק בעניינים אזרחיים הוא משני - ולפיכך אין מקום להטיל עליו אחריות אישית בעניין מירון.
הוועדה דחתה את מסקנתו של פרופ' בנדור - ובצדק. מה שבכל זאת מעניין הוא שבחוות דעתו ממקד בנדור את טיעונו בכך שהאחריות הכוללת של ראש הממשלה היא לעניינים ביטחוניים, וכדוגמה הוא נותן את אהוד ברק, שעל אף שלא הייתה לו אחריות ישירה לאירועי אוקטובר 2000, ועדת החקירה הממלכתית אז (ועדת אור - ב"ק) קבעה כי בשל התוצאות הביטחוניות הקשות שהיו הוא נושא באחריות. יצא אם כן שחוות הדעת של בנדור הפכה להיות חרב פיפיות לנתניהו, לא רק שלא הצליחה להועיל לו בענייני מירון, היא הפכה לטקסט מכונן בדבר אחריותו הישירה, הברורה והמובהקת לאירועי שבעה באוקטובר.
האמת היא שלא היינו צריכים את חוות הדעת של בנדור כדי להבין את זה. הקל וחומר כאן זועק לשמיים. אם בעניין אסון אזרחי ועדת החקירה הממלכתית מצאה אחריות אישית של נתניהו, האם יש שאלה בדבר אחריותו למותם של כ-1,200 אזרחים ישראלים ולחטיפתם של מאות נוספים? האם יש שאלה בדבר האחריות האישית של נתניהו לקונספציה שהוביל במשך כל שנות כהונתו שבהן חמאס נהפך למפלצת אזורית? האם באמת יש שאלה כזאת? אולי משום שסימן השאלה לא קיים כאן, ומשום שברור שוועדת חקירה עתידית כזאת תקטול את נתניהו, הוא עושה הכול כדי שהיא לא תקום.
"צר לנו על כך שלראשונה בתולדות המדינה", נכתב אתמול בהודעת מפלגת הליכוד בתגובה לדו"ח נאור-ברלינר, "הממשלה בראשות בנט ולפיד הקימה ועדת חקירה נגד קודמתה בימין הפוליטי, ושחבר מרכזי בוועדה הוא מקורבו של לפיד, שלמה ינאי, שקיבל הצעה ממנו למקום ברשימת 'יש עתיד' לכנסת. זוהי התרסה פוליטית מובהקת לחלוטין. הניסיון הציני והמכוון של לפיד להפוך את אסון מירון לכלי ניגוח פוליטי - לא יצלח". קשה להחליט מהיכן להתחיל להתייחס לערימת הזבל במילים אלה. ליריקה בפניהן של משפחות החללים? להתעלמות המוחלטת מהמחדל שקרה? להשחרה של אלוף בצה"ל רק כי נתניהו לא אהב את הביקורת עליו?
עיקר העניין נמצא בתחילת ההודעה המופרעת הזאת - הטענה על עצם ההחלטה להקים את הוועדה. לשיטת הליכוד, ועדה כזאת כלל לא הייתה צריכה לקום. 45 אזרחים נמחצו למוות בזמן הילולת חג, ומבחינת הליכוד היה אפשר להמשיך הלאה. לעצם הטענה המופרכת על ממשלה שבודקת ממשלה קודמת (הציבור לא חשוב פה, רק ההתחשבנות בין הפוליטיקאים מסתבר), אסון מירון התרחש ב-30 באפריל 2021. ממשלת בנט-לפיד הושבעה ב-13 ביוני 2021. על אף מימדי האסון והמחדל הזועק לשמיים, במשך חודשיים וחצי ממשלת נתניהו לא הקימה ועדת חקירה. אז על מה יוצא הקצף של הליכוד? על כך שהממשלה שבאה אחריה כן הקימה ועדה? ממשלה אחת מטייחת את אחריותה ואז זועמת שזאת שבאה אחריה לא מנציחה את הטיוח? חולני.
האם יש בלבכם עוד ספק בשאלה האם נתניהו יקים ועדת חקירה ממלכתית על אירועי שבעה באוקטובר לו הדבר יהיה תלוי בו? אגב, אמש איש התקשורת ינון מגל טען בתוכניתו כי מאחורי תגובת הליכוד עומדת שרה נתניהו. קשה להחליט מה יותר גרוע? אם זה שקר מבית היוצר של נתניהו שנועד להרחיק ממנו את האחריות, או שזאת אמת המעידה מי מנהל כאן את העניינים.
כך או אחרת, דברי הוועדה על תרבות ההנהגה כאן מדברים בעד עצמם: "תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו. בתוך גופים ציבוריים, ברשויות שלטוניות ובקרב שליחי ציבור - נבחרים וממונים, שהציבור הפקיד בידיהם את שלומו ואת ביטחונו. מצאנו תרבות רעה של הצגת דברים למראית עין בלבד, של התעלמות מהתרעות חוזרות ונשנות, של שאננות ושל קיבעון מחשבתי בעניינים משמעותיים הנוגעים לבטיחות הציבור ולשמירה על חיי אדם. תרבות רעה של היעדר משילות ושלטון החוק ודפוס פעולה של דחיינות ושל הימנעות מקבלת החלטות. מציאות של התנהלות המושפעת לרעה מאינטרסים פוליטיים ומשיקולים זרים. תרבות רעה של 'ראש קטן', של מזעור האחריות ושל התחמקות ממנה . תרבות רעה זו הובילה לאסון הנורא בהר מירון בל"ג בעומר התשפ"א". הודעת הליכוד היא הביטוי הקיצוני ביותר לתרבות הרעה הזאת. נראה שאתמול כמה בכירים בקואליציה כבר הבינו זאת, ביניהם ניר ברקת.
הפרזנטורים של "התרבות הרעה"
ויש עוד בכיר בליכוד, ראש הרשות המחוקקת כיום, שנמצא במוקד דו"ח ועדת החקירה. אמיר אוחנה היה בימים ההם שר נמרץ לביטחון פנים שסיפר לכל מיקרופון מזדמן כמה הוא מעורב בעבודת המשטרה, כמה איננו עציץ, כמה הוא עוקב באופן אישי אחרי כל מה שקורה מבחינה מבצעית. כמובן שלאחר האסון הנורא השתנה הטון, ואוחנה סיפק לכולנו את המשפט האלמותי הידוע: "אחריות אין פירושה אשמה". אוחנה (כמו מחליפו) רצה לקבל קרדיט על ההצלחות ולהתנער מהמחדלים. כזה הוא האיש שבאותה תקופה היה בעיקר עסוק בעבודתו כשר לביטחון נתניהו, כשר שעסוק בניסיונות לדכא את מפגיני בלפור. בשונה מהרושם שניסה ליצור בציבור, אוחנה לא ריחף מעל האירוע, אלא שמע ישירות באופן הכי חד, מובהק וברור מסגל הפיקוד הכללי על החשש לאובדן חיי אדם. הדברים הוקלטו בשיחה שגם פורסמה. באותה שיחה, לאחר שמציגים לאוחנה סרטון מהילולה קודמת, הוא שואל: "מתי בפעם האחרונה נרמסו ונמחצו שם אנשים"? חלק מהנוכחים משיבים לו: "היינו קרובים לזה".
"יש לראות כאן הנפת דגל אדום ובוהק והוא לא זכה להתייחסות הנדרשת", קבעה ועדת החקירה. "אוחנה שמע את אמירת הגורמים הבכירים במשטרה לגבי רמת הסיכון הגבוהה שמתקיימת בהילולה שנה אחר שנה, אך לא התעכב על כך ולא דרש תשובות לשאלות קשות שהיה צריך לשאול. הוא לא העמיק חקר בעניין ולא ביקש הבהרות בנוגע להחלטה המבצעית שלא להגביל קהל בהילולה וכיצד להפחית את הסכנות שנובעות ממנה".
אלא שאוחנה ב-2021, כמו לוין ב-2023, היה שיכור כוח, מושקע בפנטזיה החולנית להצעיד צבא D-9 אל בין כותלי בית המשפט העליון. פחות היה קשוב לחיים עצמם, לא לביטחון הפיזי של האזרחים, וגם לא לביטחונם הכלכלי. אוחנה רצה להראות לכולם שהוא שריף במשטרה, כפי שהיה לפני כן שריף במשרד המשפטים, פחות עניין אותו ייעול השירות המשטרתי לאזרח, ממש כמו שאת לוין לא עניין ב-2023, ולמעשה לא מעניינת אותו עד היום, העובדה שמערכת המשפט תקועה, שאזרחים לא מקבלים את יומם בבית המשפט. אוחנה ולוין הם הפרזנטורים של התרבות הרעה שדיברה עליה הוועדה.
ועדת נאור-ברלינר היא ועדת החקירה הממלכתית השלישית שעוסקת במחדלי ענק של משטרת ישראל. קדמו לה ועדת שמגר (הטבח במערת המכפלה ב-94') וועדת אור (אירועי אוקטבר 2000). שלוש הוועדות מצאו פגמים קשים מאוד בהתנהלות המשטרה ובתרבות הארגונית והמבצעית שלה: ראש קטן, חוסר מקצועיות, קיבעון מחשבתי, פיקוד גרוע במטה הארצי והיעדר תרבות תחקיר. זה ארגון שסובל מכשל מתמשך בניהולו, בין השאר בשל גחמות השרים המתחלפים בו. הנוכחי וקודמו הם השרים הגרועים ביותר בתולדות המשרד הזה, ואלה שחוללו בו את הנזקים הגדולים ביותר.
אי אפשר שלא לרחם על המפכ"ל שמונה על ידי אוחנה ועונה על ידי בן גביר. קובי שבתאי הוא קצין ערכי ואדם טוב, איש שטח אמיתי, אבל הוא היה הקצין הלא נכון בזמן הלא נכון. הוא הומלך לתפקיד כחלק מההתרסה של אוחנה כלפי המערכת והיה צריך להתמודד עם סיטואציות בלתי אפשריות. הוא מונה מבלי שלפני כן פיקד על מחוז, לא התנסה בעבודה אמיתית מול אזרחים (את רוב הקריירה שלו עשה במג"ב) והיה חסר ניסיון בעבודתה הקלאסית של משטרה כחולה. כל אלה היו בעוכריו. שני שרים רעים, עתירי שופוני, הם הדבר האחרון שהיה צריך בסוף הקריירה שלו. הם עשו בו כבשלהם. מי שהולך לישון עם אוחנה ובן גביר קם עם המלצת הדחה עקרונית שלא ממומשת רק בעקבות מצב המלחמה.
ספק אם היה מישהו שקרא אתמול את דו"ח נאור-ברלינר ולא חשב על הדו"ח שעוד לא נכתב, ושהוועדה שתכתוב אותו טרם קמה - דו"ח הוועדה שתחקור את האסון הגדול פי 30 במימדיו ממימדי אסון מירון. ראש הממשלה, וגם רעייתו מסתבר, יעשו הכול כדי שוועדת חקירה על אירועי שבעה באוקטובר לא תוקם. לקראת סוף דו"ח נאור-ברלינר מצטטים חבריה את מסכת אבות: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". האם ההודעה של ניר ברקת וגורמים נוספים בקואליציה אתמול נגד ההודעה הבזויה של הליכוד, היא תחילת השתדלות כזאת? נותר רק לקוות.