שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, שיושבים בהרכב שדן במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עומדים בפני אחת ההחלטות הדרמטיות בחייהם המקצועיים, החלטה שאמורה להיות פשוטה ובכל זאת היא דרמטית. ולא, לא מדובר בהכרעת הדין שיתנו ביום מן הימים, אי שם, במשפט הזה, אלא בהכרעה שבמשפט רגיל הייתה טריוואלית, טכנית, אבל במשפט הזה ערכית מאין כמותה, וגם, מה לעשות, בעלת משמעות פוליטית הרת גורל.
השופטים פנו באחרונה פעמיים (אחרי שבפעם הראשונה צוות ההגנה של נתניהו התחמק ממתן תשובה ברורה) לעורכי הדין של נאשם מספר 1 בתיקי האלפים בשאלה מתי הם מתכוונים להתחיל את פרשת ההגנה במשפט, קרי מתי הם מעוניינים להביא את עדיהם לאולם בית המשפט. מי שעל פי סדר הדין אמור להיות העד הראשון במשפט הוא נתניהו בעצמו. העד האחרון בפרשת התביעה, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, יעיד בבית המשפט ב-18 ביולי. במשפט שמתנהל באופן נורמלי, השופטים היו נותנים לעורכי הדין שבועות בודדים של הפוגה, זמן להיערכות ומיד מתחילים בשמיעת פרשת ההגנה. כך היה גם במשפטים המורכבים ביותר שסיקרתי, כמו משפט אולמרט, משפט הולילנד, משפט הירשזון, משפט קצב, משפטים רחבי היקף של ארגוני פשיעה וכ"ו.
אתמול בערב הגיעה תשובת פרקליטי נתניהו לשאלת השופטים, ואלה בלי בושה נקבו בתאריך המופרע והמופרך הבא: מרץ 2025, כלומר עוד תשעה חודשים מהיום. למי ששכח, כתב האישום נגד נתניהו הוגש בינואר 2020, העד הראשון במשפט, אילן ישועה, עלה לעדות באפריל 21', לפני יותר משלוש שנים. בלתי נתפס.
אבל הסיפור הגדול בבקשתו של עו"ד עמית חדד, פרקליט נתניהו, הוא הנימוקים לבקשה, ובראשם נימוק שערורייתי במיוחד. נתחיל בנימוקים הלגיטימיים, מופרכים אך לגיטימיים: "ההליך שבכותרת הוא מורכב ויוצא דופן בהיקפו", כותב חדד ומזכיר גם את העובדה שעד עכשיו היה אסור לו לפנות לעדים פוטנציאליים שהיו רשומים כעדי תביעה. הוא מזכיר את העובדה שרק באחרונה קיבל על עצמו את ייצוגו של נתניהו גם בתיק 4000, משימה שעד עתה ביצע עו"ד בעז בן צור, ועליו ללמוד ולהתעמק בתיק. בניהול משפט יעיל על כל אלה אפשר היה להשיב בפשטות: כמה טוב יצא שפרשת התביעה ממילא מסתיימת עם סוף שנת המשפט. גם כך בית המשפט יוצא לפגרה וחוזר בתחילת ספטמבר. אין שום קושי לקבוע את תחילת עדות נתניהו לשם, גם אם זה קצת יגזול ימי חופשה לחדד ולצוותו בקיץ.
אלא שאז הגיע הטיעון המקומם הבא תחת הכותרת: "האפשרות להכין את ראש הממשלה לעדות בעיצומה של מלחמה". חדד מציין במכתבו: "בימי שגרה, היערכות לשמיעת עדות נאשם בהיקף כזה דורשת פרק זמן משמעותי. במציאות הנוכחית, שבה נדרשת ההגנה להכין את ראש הממשלה לעדות בעיצומה של מלחמה, השהות הנדרשת כדי להכין את ראש הממשלה לעדות באופן שלא יפגע בזכויותיו ובהגנתו גדולה משמעותית".
מדוע הטיעון של חדד כל כך חצוף? בפשטות כי התיאור בו מדויק, או לפחות צריך להיות מדויק. ראש ממשלה שמנהיג את ישראל (או לפחות אמור להנהיג את ישראל) בזמן מלחמה, לא יכול להתכונן לעדות במשפט פלילי, על אחת כמה וכמה לא יכול לעמוד על דוכן העדים יום יום מבוקר עד שעות אחר הצהריים במשך חודשים ארוכים. אלא שהמסקנה של הסיטואציה הזאת לא צריכה להיות זו המעוותת שנותנת פריבילגיה לראש הממשלה מעל לכל אזרח רגיל. אף אדם לא היה מקבל פריבילגיה של דחיית משפטו הפלילי בשל עבודתו, כך גם לא צריך לזכות בה ראש ממשלה.
המסקנה מהסיטואציה הזאת אמורה להיות זו שנצפתה מראש עם הגשת כתב האישום נגד נתניהו, ושהונחה בפני בג"ץ במאי 2020 - ראש ממשלה לא יכול לכהן תחת כתב אישום פלילי, או ליתר דיוק אי אפשר להטיל על חבר כנסת עם כתב אישום את הקמת הממשלה. 11 שופטי בג"ץ כזכור דחו את העתירות בעניין פה אחד. כמו כן, עתירות נוספות שביקשו להוציא את נתניהו לנבצרות. גם הן העלו באופן מפורש את הטענה שראש ממשלה לא יכול לנהל מדינה עם איומים ביטחוניים כל כך משמעותיים כשהוא עסוק במשפטו הפלילי. על כך, בין השאר, השיבו אז לבג"ץ פרקליטיו של נתניהו: "ניסיונו הרב של ראש הממשלה ותכונותיו מאפשרים לו להתמודד עם תפקידו בתור ראש ממשלה ללא כל קושי".
הטיעונים המשפטיים קיבלו בזמן אמת סיוע ארטילרי מהשופרות באולפנים. כך למשל שאלה באולפן חדשות 13 תמר איש שלום את אחד השופרות הצעקניים של נתניהו, ארז תדמור, את השאלה המפורשת הבאה: "איך מנהלים מדינה מורכבת מאוד מבחינה ביטחונית, כלכלית, חברתית, כשראש הממשלה צריך להופיע בפני בית משפט כשמולו שלושה סעיפי אישום שונים, כלומר איך זה אמור להתנהל כשראש הממשלה צריך להיות מושקע באופן טוטאלי בעבודה שלו? למה אתה שם את ראש הממשלה ושלומו לפני טובתם של אזרחי המדינה", היא שאלה. התשובה הצפויה של תדמור הייתה: "אתם אולי שמים דברים אחרים לפני טובתה של המדינה". כשאיש שלום ביקשה ממנו בכל זאת להשיב על השאלה, הוא אמר, בין השאר, את המשפט הפנטסטי הבא: "בנימין נתניהו קורץ מחומר אחר. מה לעשות".
ובכן, הזמן שעבר מאז לימד אותנו שבנימין נתניהו קורץ מחומר רע במיוחד של אדם שעוסק בעיקר בשרידותו הפוליטית, מרוכז בעיקר בעצמו, נגוע עד צוואר בניגוד עניינים. הממשלה תחת הנהגתו כנאשם בפלילים ניסתה במשך תשעה חודשים לפגוע ברשויות אכיפת החוק ולבצע בישראל הפיכה משטרית, שריו עושים הכול כדי לפטר את היועצת המשפטית הממשלה, לסרס את שומרי הסף ואת בית המשפט העליון ולהחליש את התקשורת החופשית. בנימין נתניהו לא קורץ מהחומר ששוכח את ענייניו האישיים לטובת ענייני הציבור, אלא בדיוק מהחומר ההפוך.
אבל עזבו את מה שאני חושב. חדד בעצמו אומר בצדק, בניגוד לפרקליטים שהשיבו בשם נתניהו לעתירות השונות לבג"ץ, כי בשלב הזה, שלב ההגנה, אי אפשר בה בעת להתגונן בפני משפט פלילי ולנהל את המדינה. הוא רק מבקש מהשופטים בירושלים, שהוכיחו את עצמם עד היום כקשובים מאוד לבקשותיו, לפתור את הבעיה הזאת בדחייה מופרעת של המשך שמיעת ההוכחות במשפט.
זה הזמן לומר, במלוא הכבוד לשופטי ההרכב, שהם מנהלים את המשפט באופן עצל ואיטי.
כל גיהוק הוא סיבה להפסקת הדיונים, כל בקשה טרחנית של הסנגורים לעיכוב מתקבלת. השופטים, וגם זה לא דבר ברור מאליו, אישרו לנתניהו מלכתחילה לא לשבת במשפטו. לא כל אחד היה מקבל את הפריבילגיה הזאת. מילא. נתניהו הגיע לאולם רק כשרצה להשפיע בנוכחותו על העדים העיקריים, שלמה פילבר וניר חפץ. לזה היה לו זמן. כשהוא לא היה יכול להגיע לעד חשוב, כמו מילצ'ן שהעיד בלונדון, נרתמה למשימה חוצת היבשות הרעיה שרה. נתניהו קיבל יחס מלכים משלושת השופטים.
עד כאן. השופטים צריכים להבהיר לנתניהו באופן חד משמעי את הדברים הבאים: באולם הזה אתה נאשם בפלילים, לא ראש ממשלה. אם עבודתך לא מסתדרת עם היותך נאשם בפלילים, אתה הוא זה שצריך להחליט כיצד להתמודד עם זה. החלטה של השופטים לקבל את טיעון המלחמה תצדיק בעיני הליך חריג של עתירה לבג"ץ נגד החלטת שופטי המחוזי שתפר את היסודות הדמוקרטיים של ישראל.
והיה והשופטים לא יקבלו את הטיעון של נתניהו, עדותו תתחיל לאחר הפגרה ונתניהו כצפוי לא יתפטר בשל כך. זה בדיוק הזמן שבו שוב תעלה שוב סוגיית הנבצרות או דומות לה. בואו נצא מנקודת הנחה שבשלב ההכנה לעדות, היועצת לא תסבור שהמצב הוא עד כדי כך קיצוני שמצדיק הוצאה לנבצרות; נתניהו יסתדר איכשהו ויתכונן לעדותו בזמן שישראל תחת אש. מילא. מה קורה בזמן העדות עצמה? האם סביר שנתניהו במשך חודשים יעביר את זמנו על דוכן העדים בזמן שחיילים נהרגים בלבנון, בעזה, ותושבי הצפון והדרום עדיין פליטים בארצם? ואפילו אם תסתיים המלחמה, האם סביר שראש הממשלה שצריך לשקם את המדינה המוכה הזאת פשוט לא יעבוד, אלא יעסוק אך ורק באימת דינו? כאן ברור שהלחץ להוצאה לנבצרות יגדל. בעניין זה חשוב להבהיר - גם אם נתניהו יוכרז כנבצר הוא לא בהכרח יצטרך להתפטר. חוק יסוד: הממשלה קובע שעד מאה ימים לאחר הכרזת הנבצרות, ראש הממשלה יוכל לחזור לכיסאו, כך שאם עד מועד זה תסתיים עדותו הוא יוכל לשוב ולכהן כראש ממשלה.
בתשעה ביולי יידון נושא מועד עדות נתניהו בפני הרכב השופטים. חודש ספטמבר הוא חודש ריק מחגים. לו השופטים יימנעו מלקבוע את תחילת עדותו של נתניהו לחודש זה, המועד הרלוונטי הבא יהיה תחילת נובמבר, שכן אוקטובר גדוש בחגי תשרי. כל דחייה מעבר לחודש נובמבר (שגם היא מאוחרת ולא מוצדקת בעיני) לעלייתו של נתניהו על דוכן העדים, היא דחייה מופרכת, מפלה ונוגדת את האינטרס הציבורי.