כמעט 20 שנה חלפו מאז דן בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג בחוקיות פעולה של ישראל. אז, ב-2004, ההליך נראה פחות מאיים; המערכות המשפטיות והמדיניות התייחסו אליו די בביטול שלא לומר בזלזול. היום (חמישי) המוזיקה היא אחרת, וכולם מבינים שהדיון הנוכחי מטריד יותר, בוודאי לא כזה שאפשר להקל בו ראש.
בית הדין הבינלאומי לצדק שבהאג פועל בשני אופנים - הרך יותר הוא מתן חוות דעת בסוגיות משפטיות שמופנות אליו; הקשה יותר, המטריד יותר מבחינת ישראל, הוא הכרעה בסכסוכים בין מדינות. לפני 73 שנה, ב-1950 ישראל הכירה בכך שפסקי הדין של בית הדין הבינלאומי הם מחייבים.
ההליך שהופעל נגד ישראל לפני עשרים שנה עסק בשאלת חוקיות גדר ההפרדה, אלא שאז היה מדובר רק בחוות דעת, אמנם קטלנית, ובכל זאת רק בחוות דעת. 14 שופטים מתוך 15 (שופט אמריקאי אחד בודד בדעת מיעוט) קבעו כי הגדר אינה חוקית. הסיבה שההליכים הללו לא התפתחו למהלכים ממשיים נגד ישראל היתה שורה ארוכה של פסיקות בג"ץ ששינה בעצמו את תוואי גדר ההפרדה. העיקרון הבסיסי של המשפט הבינלאומי הוא שככל שהמדינות עצמן שומרות על דיני המשפט הבינלאומי אין מקום להתערבות חיצונית כלפיהן.
כך צלחה ישראל את הקמפיין הרועש והמופרך, שהיה אז נגד הרעיון הפשוט שישראל צריכה להגן על עצמה פיזית באמצעות גדר מפני מחבלים, שבתקופות מסוימות היו מתפוצצים על בסיסי יומי בשטח ישראל. מי שהוביל אז את הפסיקות הללו של בג"ץ היה אהרן ברק. הוא ספג כרגיל אש וגופרית על פסיקותיו. טענו כלפיו שהוא מעדיף את זכויות הפלסטינים על האינטרסים הביטחוניים. לימים התברר כמה איוולת היתה בטיעונים הללו, וכמה האמת היתה הפוכה.
הפרויקטור של הגדר, אל"מ דני תרזה, שלאחר פסיקת בג"ץ המרכזית בעניין הגדר סינן במסדרון בית המשפט העליון כי מדובר ב"יום שחור למדינת ישראל", אמר כעבור כמה שנים בכמה ראיונות שפסק הדין הזה הציל את ישראל מפסיקות דורסניות של בית הדין הבינלאומי בהאג.
20 שנה אחרי חוות הדעת על גדר ההפרדה, אנחנו שוב שם, הפעם באמת שם. אז ישראל לא באמת הכירה בזכותו של בית הדין להכין את חוות הדעת ההיא ולכן לא הופיעה לדיונים. הסתפקה בהעברת עמדה כתובה שעסקה בחוסר הסמכות לדון בסוגיה. הפעם לא היתה לנו ברירה. הפעם נאלצנו להתמודד עם תלונה של דרום אפריקה על כך שאנחנו מבצעים רצח עם בפלשתינאים בעזה. כן, ישראל שהתגוננה מול מתקפת הטרור האכזרית ביותר שידעה ההיסטוריה המודרנית, שכללה טבח המוני, מעשי אונס וחטיפה של אזרחים ואזרחיות, קשישים וילדים, היא הנתבעת. זו המציאות.
הפעם ישראל לקחה ברצינות את העניין ובצדק. דבר אחד הוא להתמודד עם חוות דעת; דבר אחר לחלוטין הוא להתמודד עם פסיקה שישראל מבצעת רצח עם. החשש הישראלי הוא גם מהטווח הארוך וגם מהטווח הקצר. השאלה האם ישראל ביצעה רצח עם תוכרע בתוך זמן רב, חודשים אם לא שנים. פסיקה כזאת מטרידה מאד את ישראל, אך כאמור היא עוד רחוקה ובעיקר נטל ההוכחה בה לכאורה גבוה מאד.
מה שמטריד בטווח הקצר הוא הבקשה של דרום אפריקה לסעד זמני מבית הדין שיכלול את הפסקת הלחימה והנסיגה של ישראל מעזה. כדי לפסוק את הצו הזה, בית הדין לא זקוק לראיות על כך שהתבצע רצח עם, אלא די בכך שישתכנע כי יש בסיס לטענות התובעת. לו יינתן הצו הזה, אולי כבר בשבוע הבא, ישראל תצטרך להחליט מה עושים. התעלמות תובא מיד למועצת הביטחון של האו"ם לצורך נקיטת סנקציות, ולארצות הברית כבר יהיה קשה יותר להטיל וטו. במרץ 22' בית הדין נתן צו המורה לרוסיה להשהות לאלתר את פעילותיה הצבאיות בשטח אוקראינה. רוסיה אמנם שמה פס על הצו, אבל ישראל, אתם יודעים, היא לא רוסיה.
כדי להתמודד עם האירוע הזה הקימה ישראל צוות בין-משרדי בהובלת משרד החוץ ומשרד המשפטים, ושכרה את הפרופ' הבריטי היהודי, מלקולם שאו, בן 76, מומחה למשפט בינלאומי, להופיע בפני בית הדין. חוץ מזה, בכל דיון כזה במשפט הבינלאומי, בנוסף להרכב 15 השופטים, מצורפים שניים נוספים, אחד מהמדינה התובעת והשני מהנתבעת. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הבין היטב שאם יש סיכוי כלשהו להזיז ולו בקצת מישהו מהרכב השופטים מצד אחד למשנהו, הוא מצוי ביכולותיו של איש אחד, אהרן ברק שמו. 17 שנה לאחר פרישתו וברק עדיין נחשב לאחד השופטים המשפיעים ביותר בתבל. את פסיקותיו לומדים בכל העולם, לרבות הפסיקות שעוסקות בדיני מלחמה ומשפט בינלאומי.
זה כבר כמה שנים שברק, בן 87, נמנע מנסיעות לחו"ל. הן קשות לו פיזית. כשקיבל את הפניה מנתניהו הוא לא היסס אף לרגע קט והתגייס לדגל. בניגוד לרפש שמופץ על ידי מרעילות ומרעילי השיח הציבורי, ברק טס אתמול להולנד רק בשל סיבה אחת - להגן על המפעל הציוני, כפי שכל חייו עשה מאז ניצל מהשואה באירופה.
קל זה לא יהיה. בראש בית הדין הבינלאומי עומדת ג'ואן דונהיו האמריקאית, ומתחתיה עוד 14 שופטים מרוסיה, סומליה, סין, סלובקיה, צרפת, מרוקו ברזיל, אוסטרליה, אוגנדה, הודו, ג'מייקה, גרמניה, לבנון ויפן. כמו בארווויזיון, גם כאן לא מופרך להעריך את התוצאות עוד לפני תחילת התחרות.
היום תטען דרום אפריקה כנגד ישראל, ומחר יטען שואו, נציגה של ישראל. שני המשפטנים הישראלים הבכירים שעובדים אתו הם גיל-עד נעם, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה לעניינים בינלאומיים, וטל בקר, היועץ המשפטי של משרד החוץ.
מה תוכל ישראל לטעון? כמובן הטענה הבסיסית היא שישראל חוותה מתקפת טרור חסרת תקדים ונאלצה להתמודד מול מחבלים שמתחבאים בבתי אזרחים ובמתקנים אזרחיים, לרבות בתי ספר, גני ילדים ובתי חולים. היא תספק ראיות לכך שכל ההפצצות נעשו תוך ניסיונות להימנע עד כמה שאפשר מבלתי מעורבים, לרבות קריאות בכל המדיות ואף בכרוזים שפוזרו מהשמיים לצאת מאזורים מסוכנים; היא תספק לבית הדין גם את הראיות על הזוועות שבוצעו בשבעה באוקטובר. ישראל תטען לאפליה משפטית בוטה כלפיה לאור מקרים חמורים בהרבה של פגיעה באזרחים בסכסוכים אחרים על הגלובוס. מעל לכל תטען ישראל, שהדרישה להסיג את ישראל מעזה בזמן ש- 136 חטופים לרבות קשישים וילדים עדיין שם, היא מופרכת מיסודה, מוסרית ומשפטית כאחת.
ההערכות במשרד המשפטים ובמשרד החוץ הן שהסיכוי שישראל תצא מהמערכה המשפטית הזאת ללא כל פגע הוא נמוך. היעד הקשה מאד, אך להערכת הצוות המקצועי לא לחלוטין חסר סיכוי הוא שהסעדים, אם יינתנו לעזה לבקשת דרום אפריקה, יהיו מסויגים, יעסקו ספציפית בהפצצות אזורים אזרחים מהאוויר (מה שממילא ישראל ממעטת לעשות בלחימה בחאן יונס), ולא ימנעו מצה"ל להמשיך ולפעול כנגד מחבלי החמאס שרצחו, אנסו ובעיקר שעדיין מחזיקים חטופים.
כדי לייצר תביעה אנטישמית מופרכת כמו של דרום אפריקה לא באמת צריך עזרה, ובכל זאת כמה ליצנים פוליטיים מביכים בישראל נרתמו מבלי ששמו לב לעזור לה עם הצהרות מטומטמות על החשיבות בהשמדת עזה, השמדת העזתיים ואף בדבר פצצת אטום שאולי צריך להנחית על עזה. בין הגאונים היו ניסים ואטורי, עמיחי אליהו ומשה סעדה. הם סיפקו לדרום אפריקאים בדיוק את מה שהיו צריכים. ההתבטאויות שלהם צוטטו כמובן בתביעה. עם הקיא המילולי שלהם הצוות הישראלי צריך עכשיו להתמודד, זו בין היתר הסיבה לכך ששלשום היועצת המשפטית לממשלה הודיעה על פתיחה בבדיקה פלילית כנגד אלה שהתבטאו באופן הזה. הצהרה בבית הדין שהאמירות הללו נחקרות היא סופר משמעותית כשעולה טענה נגד ישראל על רצח עם.
קשה להעריך איך יסתיים האירוע המשפטי-מדיני המורכב הזה. בשונה מבעבר הפעם ישראל לא התחכמה, והשתמשה במיטב מוחותיה כדי להתמודד עם המערכה המשפטית וטוב שכך. טוב גם ששם בארמון השלום בהאג יהיו יותר בקר ונעם ופחות ואטורי וסעדה, ובעיקר טוב שיהיה שם היהודי החכם הזה, אהרן ברק, שהתעלה מעל כל ההשמצות הלא אנושיות שספג מאנשי נתניהו, שופרותיו, ומשפחתו במשך השנים האחרונות, והתייצב למשימה ציונית, 17 שנה מאז שפרש לביתו, 80 שנה מאז שרד את אקציית הילדים בקובנה.