ברוך קרא הוא הפרשן והכתב המשפטי של חדשות 13 משנת 2004 ובעל טור קבוע באתר וואלה! היה ממגישי תוכנית התחקירים "המקור" ובעבר היה כתב לענייני משפט ומשטרה בעיתון "הארץ". ברוך קרא הוא חתן פרס סוקולוב לשנת 2013, מחזיק אות אומ"ץ לשנת 2013 ואביר איכות השלטון לשנת 2018. יחד עם תוכנית "המקור" זכה בפרסי האקדמיה בשנים 2016, 2017 ו-2019
תקופת מנדלבליט בתפקיד עם הכוח הרב ביותר בשירות הציבורי תסתיים בינואר. אחרי שהממשלה עשתה הכל כדי להחליש את מוסד היועמ"ש, הוועדה לאיתור מחליפו צריכה להתמקד דווקא בתכונה אותה לא קשה לזהות מראש. זה הדבר היחיד שיכול לנער את המערכת שמתנהלת באיטיות ובחוסר יעילות
אין דרך לייפות את התקרית האלימה שבה דחף יו"ר הרשימה המשותפת את ח"כ בן גביר. בכך, הוא עבר את הגבול שבין התכתשות מילולית - להרמת יד. לכן, כל מי שחפץ שהדמוקרטיה שלנו תמשיך להתקיים, גם אם הוא סולד מבן גביר, צריך לגנות את האלימות. ועל עודה עצמו לפנות את מקומו
חבר הכנסת מהליכוד יכול היה להעביר מסר פשוט כהסבר להתמודדות מול נתניהו: אני מאמין בחפותו, אבל לא בנידוי המפלגה באופוזיציה עד לסיום משפטו, ובטח לא בהסתה נגד רשויות אכיפת החוק. במקום זאת, הוא בחר בסיסמאות ריקות ודקלומים משעממים שחשפו אותו שוב כאנטי-מנהיג
חצי שנה מפתיחת שלב ההוכחות, עדות מנכ"ל וואלה! לשעבר סוף סוף מסתיימת. סניגורי הנאשמים רשמו הישגים נקודתיים, אך לא באמת סדקו את ליבת העדות, שהתבססה על תיעוד של ממש. ישועה אינו נאשם בתיק, ועובדת היותו מרצה סדרתי רק מחזקת את שרשרת השוחד שהפרקליטות מנסה להוכיח
בעוד חודשייים הוועדה למינוי שופטים תבחר לעליון 4 שופטים מתוך 24 המועמדים הסופיים, שישפיעו באופן דרמטי על אופיה של הדמוקרטיה הישראלית. אם סער יחשוב רק על המיתוג השמרני של בחירותיו הוא יחמיץ השפעה על תחומים אחרים, מעבר לזאת שכבר החמיץ: מינוי שופט חרדי
חודשיים אחר אסון הרכבל הנורא, משפחתו בישראל של בן ה-6 כינסה מסיבת עיתונאים בה הכריזה מלחמה על דודתו, האפוטרופסית החוקית שלו המתגורת באיטליה. רגע זה כפה על הסיקור הישראלי, שעד אז התמקד באבל של המשפחות, לצלול אל הפרטים - וחובתו כעת היא לספר את הסיפור האמיתי
הסיפור הגרעיני של אחד התיקים החשובים בתולדות המדינה מורכב מדמויות מפתח שנושאות באחריות שאיננה רק פלילית, אלא גם מוסרית. לפני יום הכיפורים, הגיע הזמן להביט על שכרון הכוח הפוליטי, תאוות הבצע של המו"ל ועלינו, התקשורת, שלא עשתה מספיק כדי להימנע ממקרים דומים
הסנגורים במשפט הפלילי החשוב בתולדות המדינה מקבלים מהשופטים פריבילגיות בלתי נגמרות, והתוצאה המופרכת היא שאחרי חמישה חודשים, חקירת העד הראשון עדיין נמשכת. הגיע הזמן לומר, בהרכנת ראש בפני כבודם אבל גם בקול צלול, שהמשפט מנוהל רע
השופט אלכס שטיין הצליח באופן יצירתי לכרסם בנוהג הרשויות לשלול בקלות את חירותם של אזרחים שטרם הוכחה אשמתם. בכך, הוא חרש את השדה הלא מעובד העוסק בשחרור ממעצר במסגרת משפט חוזר - וקבע תקדים חשוב. רק חבל שכל היצירתיות המשפטית פורחת רק כשמדובר בתיק מתוקשר כל כך
במשך שנים, השיח על גיוס בני ישיבות ברח באופן מכוון מדיון בשורש העיוות להוצאת המגזר לשוק העבודה. המנהיגים צריכים להישיר מבט אל הסטטוס קוו ולהחליט: צבא מקצועי - או הקמת מנגנון שבו כל מלש"ב יוכל לבחור בשירות אזרחי בקהילה, אם הוא עומד בקריטריונים
בהרכבה הנוכחי של הוועדה יש לכאורה רוב טבעי שיכול להכריע בקלות על מועמדים בלי להתחשב בעמדת האופוזיציה. אולם, הרוב לא יכול להתעלם משקד. הגישה של שני הצדדים לא צריכה להיות מועמדי פשרה, אלא שכל צד יביא את העילוי שלו
רכבת ההרים של פרשת תאיר ראדה ביצעה עוד תנועה חדה במסילה עליה היא נוסעת. ההחלטה לשחררו מגיעה אחרי שורת מחדלים משפטיים שהזינו לאורך שנים את חורשי הקונספירציות ברשתות ובבתי המשפט. ואולם, שחרורו על סמך חוות הדעת החדשה, הוא מופרך בהתחשב בסטנדרט הפלילי הישראלי
גזר הדין של פאינה קירשנבאום שנשלחה ל-10 שנות מאסר הוא אירוע חשוב ביותר במלחמה בשחיתות. אך לצד סימן הקריאה הזה, תמיד יישאר גם סימן השאלה - כיצד פרשה ששמה המוצדק הוא "פרשת ישראל ביתנו", הסתיימה מבלי שיו"ר המפלגה ליברמן - היושב כיום על הקופה הציבורית - נחקר
הפשרה ההיסטורית שהציעה הפרקליטות התקבלה על ידי קיבוץ ניר דוד, אך נדחתה על ידי העותרים שהתנגדו בתוקף. הרצון לסיים את הפרשה מגיע ממקום בריא, אך סוגיית האסי, מהמאבקים החברתיים המוצדקים שנוהלו פה, גדלה לממדי ענק המובילה למסקנה אחת ברורה - אין מנוס מפסק דין
לפי הפרסומים האחרונים, פרקליט המדינה החדש איסמן שוקל ברצינות לסגור בקרוב את התיק נגד רוצח תאיר ראדה, רומן זדורוב, בשל הוראת ביהמ"ש העליון על קיום משפט חוזר בתיק. אם יעשה זאת - יהפוך בן לילה לשנוא הפרקליטות - ולגיבור רשת. אם לא, היחס אליו יתהפך בהתאמה
"קיום החוק מטיל צל כבד על הסיכוי לדמוקרטיה", קבע לפני תשע שנים השופט אדמונד לוי. אם השיקול הוא ביטחוני, אפשר למצוא פתרון מוסרי וערכי יותר שישמור על ביטחון המדינה. אם השיקול הוא דמוגרפי, קראו לילד בשמו ותפתרו את הבעיה בלי סטופר של הליכוד
זעקות הגעוואלד של האסיר המשוחרר דרעי, החשוד בפלילים ליצמן, ושל גפני נקי הכפיים, היו מופע צבוע ושקרי. במתח של מנהיגי המפלגות החרדיות בין החשש מאובדן שליטתם במונופול הדת, לבין החשש מבריחת מצביעים, עקב התלות שפיתחו בנתניהו - הטירוף ניצח
רבים מתומכי נתניהו טוענים כי ממשלת השינוי לא תייצג את רצון העם, וכי אין דבר שמחבר בין חלקיה. אך האמת היא שבין המפלגות יש קשר שאין חשוב ממנו - חשש אמיתי מקריסת המדינה כתוצאה מהאינטרסים הפרטיים של מנהיגה. ודווקא לממשלה זו יש הזדמנות נפלאה לרפורמות משמעותיות
הסנגורים במשפט האלפים העלו שלל דוגמאות להתערבות בתוכן עיתונאי, אך לא בטוח שזה יועיל להם. נכון, בחלקים רבים בתקשורת התקבעו נורמות לא אתיות עד מושחתות - אך ההוכחה שיחסי הון-שלטון-עיתון בישראל הם רקובים רק מבהירה על איזו קרקע צמח אירוע שלא היה כמותו מעולם
השר מילא פיו מים באסון מירון, וגיבה את המשטרה בתחילת המהומות. כששבתאי העז לצאת נגד הבייס של נתניהו, סר חנו בעיני עושה דברו, ששבר שיאי בושה בגיבוי הרשתות החברתיות ואווירת המלחמה. מקהלת הגזענים תיזכר ככתם מכוער בהיסטוריה המפוארת של הציונות
כל מהותו של שיח הסימטריה הוא לנקות מאחריות את הממשלה והעומד בראשה, שתחתיהם פועלת משטרה מסורסת ומושפלת שלא נותנת מענה לאנרכיה ברחובות. לצד ההזנחה של הפריפריה החברתית, לא רק שהשלטון לא קידם דו-קיום בין יהודים וערבים, אלא להיפך: ליבה את השנאה, פילג ושיסע
ישיבת הממשלה המופרעת בה "מונה" אקוניס לשר המשפטים עוד תילמד כביטוי לאחד הפרקים העגומים בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. ניגוד העניינים המובהק של נאשם בפלילים, החלל השלטוני והשיתוק החוקתי שנוצרו, מקרבים את ההצדקה המוסרית והחוקית להכרזה על נבצרותו של רה"מ
החלטת בג"ץ לדחות על הסף את העתירה נגד הטלת המנדט על ידי הנשיא משולה לשריקת בוז למורשתו של העליון. בבחירתם לא לשמוע את העותרים הטוענים לפגם בהחלטה להותיר את הרכבת הממשלה בידי נאשם בפלילים, סיפקו השופטים הצצה למצבו של בית המשפט ב-2021
העובדה שמנכ"ל וואלה! לשעבר מספר לציבור כיצד הוכנו הנקניקיות במפעל שבניהולו חשובה לא פחות משאלת אשמתו של נתניהו בפרשה. לפני שנדע אילו מחלקי כתב האישום יוכחו מעל לכל ספק סביר כמעשים פליליים, רגע אנושי אחד על דוכן העדים מדגיש אמת עגומה, שאין עליה ויכוח
המרעום הביביסטי הופעל לאחר דבריו הטריוויאליים של ריבלין על המועמד להרכבת הממשלה. תהליך פירור שלטון החוק רשם היום נקודת ציון נוספת כשהחל מחצות ישראל מתנהלת ללא שר משפטים, והסיכוי שמנדלבליט יפעל בנושא - אפסי. בשני, עם פתיחת המשפט, האבסורד המשפטי יגיע לשיאו
חברי כנסת ותועמלנים מפיצים את השקר שראש הממשלה מנצח בבחירות על אף החשדות וכתבי האישום. בפועל, נתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה בזכות העמדה הברורה והתמיכה הרחבה בעם נגד כהונה של נאשם בפלילים. כדי למנוע את המשך המשבר הממשלתי-כלכלי צריך לחוקק חוק שישים לזה סוף
כמו בימי טראמפ האחרונים, מבחינת ראש הממשלה כל האמצעים כשרים לשימור השלטון. תיאוריות על זיוף מעטפות כפולות כבר מופצות על ידי מהדהדי מסריו של נתניהו בתקשורת. למתנגדיו יש חובה מוסרית לחוקק את החוק שישים קץ לטירוף
בניגוד לזיכרון הציבורי, הנשיא לא הטיל את המנדט להרכבת הממשלה על נאשם בפלילים. אם נתניהו ישיג 61 מנדטים, בג"ץ יידרש לסוגיה הנפיצה. בתרחיש אחר, כשנתניהו מבין שיריביו החליטו להקים ממשלה בלעדיו - יש אפשרות דמיוניות-אך-הגיונית שתצליח להציל את הליכוד
מערך הגיור נחטף על ידי הקיצוניים, והפוליטיקאים הכשירו זאת בשתיקתם במשך שנים. בצר לו, בית המשפט נכנס לוואקום השערורייתי, ואנשי הרשות המחוקקת והמבצעת, שכשלו בתפקידם, קפצו על כך כמוצאי שלל
רה"מ פועל מאחורי הקלעים ופומבית נגד שלטון החוק כבר חודשים ארוכים. למרות זאת, היועמ"ש שהבהיר בעבר שזו עילה לנבצרות נמנע מלהכריז על כך. האש נגד מערכת אכיפת החוק תלך ותגבר ככל שנתקרב לפתיחת שלב ההוכחות בתיקי נתניהו, ובקרב הזה אסור להפגין הססנות
