זו הייתה סגירת מעגל פואטית. מתחילת המחאות סימנו קבוצות נרחבות במחאה את מגילת העצמאות כמצפן מוסרי. כמה מהקבוצות אף הפכו את המגילה ללוגו שלהן. בהפגנות בקפלן תפסה המגילה נפח מרכזי, מיצגי ענק בדמות המגילה הוצבו בכיכרות. זה היה עוד לפני שמישהו ממובילי המחאה עסק או התפלפל במשמעות המשפטית של המגילה הזאת. שלשום, המגילה נכנסה במלוא היקפה אל תוך כותלי בית המשפט העליון. בעוד שהעותרים והיועצת המשפטית לממשלה טענו מול 15 השופטים כי המסמך הוא בעל משמעות משפטית-חוקתית עליונה, מסמך שמבטא את עקרונות היסוד של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, עו"ד אילן בומבך המייצג את הממשלה כפר בטענה.
היה רגע שבו בומבך זרק הערה מזלזלת לעבר מגילת העצמאות שלדבריו "נכתבה בחופזה". הוא סינן כי: "37 אנשים שלא נבחרו מעולם... מבלי שהתכוונו יצרו לנו מסמך שנקרא חוקה ויכבול את כל הדורות הבאים". אני מכיר את בומבך שנים רבות ומאמין לו בכל לב שהוא איש ציוני בכל לב ומכבד ברמה האישית את מגילת העצמאות. אני כן חושב שלא במודע הוא שימש פה לקבוצות כוח בחברה הישראלית שכופרים באופן אמיתי במה שכתוב באותו מסמך מכונן.
בומבך צודק כמובן שמגילת העצמאות נכתבה תחת אילוצים לא פשוטים, שבמרכזם החשש מפני פלישות ארצות ערב. הביטוי "בחופזה" לא מדויק לחלוטין שכן הוא נכתב במשך שלושה שבועות שבמהלכן אף שונו כמה טיוטות. נכון גם שמלכתחילה לא הייתה כוונה שהמסמך יהווה חוקה. להיפך, הוצהר שתהיה חוקה, אך הבטחה זאת לא מומשה.
הדיון בבג"ץ נראה כמעין חידה פילוסופית-משפטית על מקורות סמכות. היו חלקים רבים מעניינים בדיון, ואחד המעניינים שבהם היה זה שבו הוצבו שאלות קשות לבומבך דווקא מפי השופטים השמרנים, אלכס שטיין ויחיאל כשר. בומבך שאל פעם אחר פעם בדיון מה מקור סמכותו של בית המשפט לפסול חוק יסוד, ועל כך השיבו לו השופטים השמרנים באותה שאלה שנובעת מתפישתם השמרנית: מה מקור סמכותה של הכנסת לכונן חוקי יסוד? ושטיין אף הוסיף: מהיכן סמכותה של הכנסת לחוקק חוקים בכלל? מי נתן לה את הסמכות? לאחר שנדחק לפינה השיב בומבך: העם. זו תשובה שנשמעת טוב, אבל לא ממש נכונה. העם לא הצביע על שיטת משטר ספציפית בשום מערכת בחירות. כמו שכל ילד למד בשיעורי היסטוריה, מדינת ישראל הוקמה במאבק צבאי ופוליטי, ששיאו היתה הכרזת העצמאות ב-1948. 37 החותמים על המגילה הסכימו על עקרונות היסוד שעל בסיסה תקום המדינה. 37 המנסחים אמנם לא נבחרו במסגרת בחירות ייעודיות למטרה זו, אבל מונו על ידי הוועד הלאומי שהיה מעין רשות מבצעת של אסיפת הנבחרים בזמן המנדט הבריטי.
הקונפליקט הגיע לקצה
בחלק העקרונות במגילת העצמאות נכתב, בין השאר: "מדינת ישראל תהיה מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל....מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", וכ"ו. כיוון שהכנסת מהסיבות הידועות (בעיקר בשל הקונפליקט עם הפלגים הדתיים) לא רצתה לכתוב חוקה, הציע ב-1950 ח"כ יזהר הררי את הפשרה הידועה כ"פשרת הררי", שלפיה החוקה תיכתב בפרקים הקרויים "חוקי יסוד". הטעות ההיסטורית של הכנסת הייתה כי מלכתחילה לא הגדירה כי כל חוקי היסוד צריכים להתקבל או להתבטל ברוב מיוחס גדול.
כיוון שכך לאורך כל השנים ריחפה השאלה מה יהיה כאשר הכנסת לא תהיה אחראית ותחל לפגוע באותם עקרונות היסוד של השיטה, כפי שהם מופיעים במגילת העצמאות. למרבה השמחה, עד היום במשך 75 שנה לא הגיע הקונפליקט כזה לקצה, עד ינואר 2023, עד שהגיעו יריב לוין ושמחה רוטמן עם ה-D9נים והחליטו שהם רוצים לפורר את עקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.
העובדה שישראל לא הצליחה לייסד חוקה יציבה במשך 75 שנה יצרה ואקום משפטי שמקשה על שופטיה להתמודד עם הקמים על עקרונותיה, וכך בלית ברירה הם חוזרים לעקרונות היסוד, למגילת העצמאות.
אגב, מגילת העצמאות נכנסה פעמים רבות אל תוך המשפט הישראלי גם בפסיקה וגם בחקיקה. בדצמבר 48' קבע בג"ץ שמגילת העצמאות היא בגדר חוק; בבג"ץ "קול העם" המפורסם ב-53', פסק השופט אגרנט פסיקה מכוננת בתחום חופש הביטוי על סמך הכתוב במגילת העצמאות. בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מוזכרת מגילת העצמאות כמסמך המשקף את הרוח הכללית של שמירת זכויות אדם בישראל, ועוד.
כך התחברה לה באופן ספונטני המחאה עם בית המשפט העליון. הייתי בהפגנה האחרונה של המחאה מול בית המשפט העליון, בערב שלפני הדיון. כל הדוברים שבו והדגישו שם כי הם לא באו להפגין בעד פסק דין כזה או אחר, גם אם נטיית ליבם הברורה היא שבג"ץ יקבל את העתירות, אלא כדי לתת גב לבית המשפט העליון, לאחר שראשי הקואליציה, ביניהם ראש הרשות המחוקקת, קראו שלא לקייים את פסיקותיו. לא פלא שלאחר אותו דיון דרמטי שבו הועלתה מגילת העצמאות על נס, רבים משופרות השלטון החלו לדבר בגנותה. הנה עוד משהו שאפשר להדביק ל"צד השני", לשמאל, למפא"יניקים - "איזה מסמך" הם כבר קוראים לזה.
לכן, אמנם הסבירות היא עניין קריטי וחשוב, אבל היא הסיפור המשני בדיון שהתקיים השבוע. פסק הדין המכונן האמיתי שצפוי להינתן בחודשים הקרובים הוא הרבה יותר גדול ומשמעותי. השופטים מבינים היטב שהמפעל החוקתי בישראל לא נראה באופק, ולכן לא אתפלא אם בפסק דין ברור, עקרוני ודרמטי, יתנו לראשונה השופטים תוקף ברור ומשפטי לעקרונות היסוד של השיטה שעומדים מעל חוקי היסוד - עקרונות שבאים במסמך המכונן של מדינת ישראל - מגילת העצמאות. אם תדע ביום מן הימים הכנסת לכונן חוקה ברוב ראוי, יציב, של 80 חברי כנסת נניח, מה טוב; ואם לא, יהיה מי שישמור בינתיים על דמותה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.