לפני שנגיע לשקרים ולספינים שמפיץ השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כדאי שוב להרים לרגע את המסך שמסיבה לא ברורה התרגלנו אליו. אותו מסך שגורם לנו להתייחס ברצינות אל בן גביר כשר ישראלי ממוצע שמן הסתם מוטרד, כמו רובנו המכריע, מעקומת מעשי הרצח בחברה הערבית. מה פשר העבודה הזאת על עצמנו? ההנחה כי בן גביר, שכל חייו היה פעיל בקצוותיהם של השוליים המופרעים ביותר בחברה הישראלית, מוטרד באמת מזה שאזרחים ערבים במדינת ישראל נהרגים, לא משנה מאיזו סיבה, היא פשוט הנחה, איך לומר בעדינות, לא מאוד מבוססת. כמעט כולם פה, בתקשורת, במשרדים הממשלתיים ובפוליטיקה, התרגלו לשחק כניצבים בסרט של בן גביר. לא צריך ללכת הרבה אחורה כדי להבין את זה.
כשבן גביר נשאל על ההתבטאויות הגזעניות שלו בעבר, הוא לרוב שולף את אותה תשובה קבועה: "תפסיקו למחזר פעם אחר פעם דברים שאמרתי כשהייתי בן 16". אז בואו באמת נעזוב רגע את שנות התשעים. לפי החישוב שלי, בנובמבר 2015 בן גביר היה בן 39, אדם בוגר לכל הדעות. ובכן, באותה שנה באזכרה השנתית של רבו הרוחני הגזען, מאיר כהנא, הוא הסביר לקהל כי הייעוץ המשפטי אוסר עליהם להשתמש בביטוי "מוות לערבים", לעומת זאת "מוות למחבלים זה מותר עם חותמת". מיד אחר הדברים הללו החל בקריאות קצובות "מוות למחבלים, מוות למחבלים", וסחף אחריו את הקהל שהתמוגג מנחת מההתחכמות. במילים פשוטות, כל אג'נדת "מוות למחבלים" של בן גביר היא רק סוג של פשרה ביחס לאידאל הקודם שכבר אסור לקרוא לו בשמו; ממש כפי שתנועת "כך" עברה הסבה ל"עוצמה יהודית"; ממש בדומה לפרקטיקה המוכרת מאירופה שבה תנועות גזעניות מעצבות מחדש את הסמל שלהן כי ישנם סמלים שכבר אסורים בשימוש.
ואחרי הרמת המסך הזאת בואו בכל זאת נדבר תכלס ונתמודד עם הטיעונים של בן גביר. הפלטפורמה של הדיון צריכה להיות פשוטה, זו שבן גביר מנסה לטשטש, למרוח, כל פעם שהיא מוצגת בפניו - פלטפורמת המספרים. והמספרים חדים ומקוממים מאין כמותם: ב-2021 נרצחו 126 אזרחים במגזר הערבי. ב-2022, בזכות הפרויקט של ח"כ יואב סגלוביץ' שמיד נדבר עליו, חלה ירידה של 16 אחוז ל-106 נרצחים. מתחילת השנה הזאת, 2023, מכהנת ממשלת נתניהו השישית. אנחנו רק באוגוסט, ומספר הנרצחים השנה בחברה הערבית הוא 157 (נכון לכתיבת שורות אלה). כלומר כבר עכשיו אנחנו בעלייה של כמעט 50 אחוז משנה שעברה, ויש עוד יותר מארבעה חודשים עד סוף השנה. זה בלתי נסלח.
מה שעוד יותר בלתי נסלח בסיפור הזה הוא העובדה שסגלוביץ' התחנן בפני החנמאלים למיניהם שיקחו את הפרויקט, שימשיכו אותו, בשל העובדה שהוא באמת החל להראות תוצאות. הם התעלמו ממנו, זנחו אותו, בזו לו -והעדיפו לעסוק במאפיות הפיתות בבתי הכלא. סגלוביץ' כיהן בקדנציה הקודמת כסגן השר לביטחון הפנים. השר עמר בר-לב הפקיד בידיו את הפרויקט להורדת הפשיעה בחברה הערבית. לצורך הגשמת המשימה רתם סגלוביץ' שורה של ארגונים ומשרדים ממשלתיים, לרבות המשטרה, משרד האוצר, רשות המסים, השב"כ, משרד המשפטים, ועוד. המשנה של סגלוביץ' שאותה הביא מניסיונו באגף החקירות במשטרה הייתה לפגוע בכיס של מחוללי הפשיעה. הוא הקים צוותים שעסקו בתופעת השוק השחור, החשבוניות הפיקטיביות והצ'יינג'ים. התוצאות כאמור ניכרו.
כאמור במקום ללמוד, להבין, להעמיק, בן גביר זרק הכול לפח, בגסות, בנבזות. יאיר לפיד ואחריו כל אנשי האופוזיציה נוהגים לכנות את בן גביר "ליצן", ובכך הם במידה רבה מתחזקים את המסך שבן גביר מהלך איתו. זה נראה כמו עצה כלשהי שהם קיבלו מיועץ אסטרטגי, שלפיה עדיף למתג אותו כליצן מאשר מה שהוא באמת - גזען. אולי ההנחה היא שהציבור בישראל פחות סלחן לליצנים מאשר לגזענים; אולי נוכחותו הדומיננטית במערכת הפוליטית עשויה לסייע לאופוזיציה בבחירות הבאות. כך או אחרת, ה"ליצנות" הזאת היא שאפשרה את שפיכת הדם ברחוב הערבי באין מפריע.
העימות בין בר לב לבן גביר אחרי הפיגוע בחדרה
ספין אחרי ספין
אז מי אשם לשיטת בן גביר השחקן (בשונה מבן גביר האידיאולוג שלא בטוח מחפש אשמים במוות של ערבים)? איך בן גביר המחופש מסביר את המחדל? אתמול הוא הגיע לאולפנים עם דף מסרים מסודר. לדבריו, כשהגיע למשרד מצא "כלי נשק מפוזרים ברחובות". האמת? אין כבר מילים. אלו מסוג הטקסטים שבמקרה הטוב שרים אומרים במאה ימי החסד, יודעים מה, במאתיים ימי החסד. הממשלה הושבעה בתחילת ינואר ואנחנו בסוף אוגוסט. שקר נבזי נוסף שהפיץ אתמול הוא ש"סגלוביץ' חילק כסף למגזר הערבי, והכסף הלך לפשיעה"; במילים פשוטות, ראשי הרשויות, ראשי החברה הערבית הם משת"פים של ארגוני הפשיעה. יש לו ראיות לכך? הוכחות? נאדה. לא רק שלא אכפת לו שנהרגים ערבים; להפך, אם כבר, אז בואו נשתמש ברציחות הללו כדי להפיץ כדרך אגב עוד תיאוריות גזעניות.
אחד הספינים הבולטים שאותו בן גביר מפמפם בכל ריאיון או תדרוך הוא הסיפור שלפיו הוא פנה ליועצת המשפטית לממשלה ונתן לה שמות של שישה חשודים בבקשה לעצור אותם במעצר מינהלי. עזבו את זה שאת כל הקריירה שלו בן גביר עשה על מאבק במעצרים מנהליים, כל הספין הזה הוא מופרך מבחינת החוק ובן גביר יודע זאת היטב. בדין הישראלי אין אפשרות לבצע מעצרים מנהליים לחשודים בעבירות פליליות רגילות שאינן עבירות טרור. אם בן גביר היה רוצה לשנות את המצב החוקי הזה הוא היה צריך לתקן את החוק; אבל בן גביר לא רוצה לתקן חוקים שיגרעו ממנו את היכולת להפיל על גורמים אחרים את האחריות. ההנחה ההגיונית שלו היא שהבייס שלו יאהב את זה שהוא מפיל את האחריות על היועצת, ואיש לא יבדוק באמת מה החוק אומר.
גם הבקשה להכניס את השב"כ לאירוע מעוררת זכרונות נוגים. בן גביר הקדיש את שנותיו היפות למאבק בארגון שהוא מחשיב לדמוני, לרבות קייטנות שהוביל שבהן לימד את נוער הגבעות להתמודד עם חקירות השב"כ המרושע. אבל שוב, בואו נדבר תכלס: השב"כ, לפי החוק הקיים, לא יכול להוות גוף חקירה אמיתי בעולם הפלילי; הוא כן יכול לסייע ביכולותיו הטכנולוגיות וממילא עושה זאת, וכן יכול להיכנס לתמונה כאשר יש איום על מערכות שלטון. חקירת הרצח של מנכ"ל העירייה בטירה בהחלט עונה על ההגדרה, וכך גם הבהירה אתמול בישיבה המיוחדת היועצת המשפטית לממשלה.
אחת הפארסות הגדולות שהיו באחרונה בדין ודברים בין בן גביר ליועצת המשפטית לממשלה הייתה בעניין הרוגלות. השיבו לנו את הרוגלות הוא ביקש ממשרד המשפטים. כזכור, דו"ח מררי מצא ליקויים בשימוש ברוגלות לאחר שהתברר כי הן שואבות מהטלפונים הניידים מידע נוסף מעבר להאזנות הסתר. בעקבות הדו"ח דרשה היועצת המשפטית לממשלה להקפיא את השימוש ברוגלות עד שאלה ינוונו מהיכולת לשאוב את המידע האסור. הרוגלות עדיין לא נוונו ולכן לא הופשרו לשימוש. עכשיו תראו את האבסורד: ביד אחת, שר המשפטים יריב לוין מקים ועדת בדיקה שתבדוק את השימוש ברוגלות לרבות בדיקה של תיקים מתנהלים (כי מה שמעניין את לוין זה כמובן תיקי נתניהו); ביד השנייה, בן גביר מבקש להחזיר ממש את אותן רוגלות על כל יכולותיהן לשימוש מיידי.
הקרדיט למקום שבן גביר הגיע אליו בפוליטיקה הישראלית נתון כולו לראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא זה שאפשר לגזען ועבריין מורשע להיות השר הממונה על אכיפת החוק במדינת ישראל; עם זאת, כמובן שההזנחה האדירה בחברה הערבית נעשתה עוד הרבה לפני שבן גביר מונה; היא אפיינה את כל תקופת נתניהו בשלטון.
לאחר הרצח בטירה, הוציא נתניהו סרטון שבו אמר את הדברים הבאים: "חיסלנו את הפשיעה המאורגנת בחברה היהודית בישראל, אנחנו נחסל את הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית בישראל". אז ראשית, הפשיעה המאורגנת היהודית בישראל עדיין לא חוסלה, רחוק מזה, אבל בהחלט נכון שב-15 שנה האחרונות היא צומצמה. למי הקרדיט? לא באמת לנתניהו, אבל מיד יובהר שזה לא העניין. לאחר שנים שבהן ארגוני הפשע השתוללו עם מעשי רצח ברחובות ישראל שגבו גם חיים של חפים מפשע, אזרחים תמימים עוברי אורח, ננקטו שורה של מהלכים, ביניהם הקמת צוותי משימה בין משרדיים, התמקדות באכיפה הכלכלית, והקמת להב 433. כל הפעולות הללו קרו תחת שלטונו של אהוד אולמרט וממש לא בזכותו. הן הובלו על ידי יוחנן דנינו, יואב סגלוביץ ומני מזוז. המהלכים הללו הניבו בסופו של יום שורה של חקירות פליליות, ובראשן חקירת 512, שהיוותה את אקורד הסיום לתור הזהב העכור של משפחות הפשע שכיכבו כאן במשך שני עשורים. האם הפשיעה המאורגנת היהודית חוסלה? רחוק מזה, אבל בהחלט היה שינוי חיובי.
כאמור, סוגיית הקרדיט היא הכי פחות חשובה כאן. להפך, אם הקרדיט היה מוצדק רק היה מתחדד הפער בין הטיפול בפשיעה בחברה היהודית לבין זה בפשיעה הערבית. ממשלות נתניהו השונות הזניחו במשך שנים את הרחוב הערבי ובעיקר את הטיפול בפשיעה בו. הקונספציה שהשתרשה היא בערך: ככה זה במגזר הערבי, הם הורגים אחד את השני ולא משתפים אתנו פעולה. איך אמר העיתונאי קלמן ליבסקינד באחרונה? אלה הגנים של הערבים. ההבל הגזעני הזה מפומפם גם על ידי פוליטיקאים וגם אל ידי אנשי תקשורת, כאילו בכווית יש פשיעה משתוללת כזאת, בשאר האמירויות, בירדן, עזבו את כל אלה - בשטחים אין פשיעה כזאת. האמת היא הרבה יותר פשוטה, היכן שאין אכיפה מתפתחים אותם "גנים", ממש כמו בפאבלות בברזיל שהפכו להיות שטח הפקר.
ולחשוב שאת כל זה צריך לפתור שר שמשחר נעוריו הוא פשוט שונא ערבים באשר הם, גזען מובהק שנמנע מלצעוק "מוות לערבים" כי פשוט הייעוץ המשפטי דרש זאת. רק אתמול הסביר שזכותו לנסוע בכבישים בבטחה עולה על זכותם של ערבים לנסוע עליהם בבטחה - פה דווקא נפלט לו "ערבים"; כנראה שכח להמיר ל"מחבלים".