מסימטריה עם פורעי חווארה ועד אגדות על ניסיון לינץ' - מכונת השקרים של אנשי נתניהו לא נחה

כשעה לפני אירוע המספרה שמיד נגיע אליו, שחרר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הצהרה מצולמת לעיתונות. הוא הוכיח שוב כי לא נשאר בו אפילו מיליגרם של ממלכתיות, יושרה או אמת אינטלקטואלית. האוזן צדה מיד את השקרים שהוא מפזר בצרורות, הגם שהוא יודע שיהיה מי שיצביע עליהם. הוא לא מתרגש, מי יודע, אולי יצליח לתפוס עוד כמה פתיים ברשתו. "לא היתה אלימות כלפי שוטרים בהתנתקות", הוא מספר, כשהעובדות הן כמובן הפוכות. גם בהפגנות שקדמו להתנתקות וגם בהתנתקות עצמה הייתה אלימות כלפי שוטרים, לרבות אלימות שהביאה לפציעה משמעותית של שוטרים.

הבוקר המשטרה פרסמה צילום של שוטר עם שבר ביד, והודיעה כי 11 שוטרים נפצעו במהלך המחאות. יש הבדל גדול בין שוטרים שנפצעים באופן קל במהלך פינוי מפגינים כתוצאה מחיכוך ונפילות, לבין שוטרים שמושלכים עליהם אבנים מסוכנות וחומרים משונים ומסוכנים. אין שום תיעוד מההפגנות אתמול של אירוע כזה, והרי הכול כמעט מצולם. אם היה כזה הוא ראוי לכל גינוי, כשנראה בעינינו אירוע כזה גם נגנה אותו.

גם דוברי המשטרה, שאמרו כי השוטרים חשו בסכנה, הסבירו כי התכוונו לכך שהלחץ על המחסומים בירידה לאיילון היה יכול לפגוע בהם פיזית. עם כל ההערכה לשוטרי ישראל (ובאמת שיש לי המון, ללא שמץ של ציניות), זהו לא תיאור של אלימות נגד שוטרים. אחר כך נתניהו סיפר לנו שוב את האגדה הזאת שהוא זה שהנהיג את האופוזיציה "נגד התנתקות", על אף שכבר כולם יודעים שהוא תמך בהתנתקות בהצבעות בכנסת, ונזכר לעזוב את הממשלה ימים ספורים לפני שהחלה ההתנתקות, כשכבר אי אפשר היה לעשות כלום כדי למנוע אותה. בדיחה. אבל השקרים הרגילים הפתטיים האלה, שכבר נהפכו לקאלט, הם לא היו המבישים ביותר בדבריו אמש.

מה שבעיקר בייש בדברי ראש הממשלה הוא הסימטריה הבזויה שיצר אמש בין הפורעים בחווארה לבין מאות אלפי המפגינים שמוחים נגד שינוי פניה של ישראל, נגד הפיכתה למדינה לא ליברלית עם "דמוקרטיה" מזויפת נוסח פולין, הונגריה וטורקיה. מאות אלפי מפגינים, מוחים, בוכים, חרדים למדינתם, רובם המכריע מלח הארץ: דתיים, חילוניים, שמאלנים, ימנים; כל אלה שמעו אתמול את ראש ממשלתם משווה בינם לבין שורפי בתים ומכוניות, וגם לרוצחים בחווארה.

האיש שאפשר לשני בדוקאים של השב"כ לנהל את המדינה - לבן גביר, להפעיל מיליציות פרטיות, ולסמוטריץ', להעניק סמכויות נרחבות במשרד הביטחון, הוציא גינוי רפה ביום שהמיליציות הגזעניות פרעו בחווארה ופגעו בנפש וברכוש. חברי מפלגתו של בן גביר אפילו עודדו את הפוגרום, וסמוטריץ' התעלה על עצמו אתמול כשהסביר באופן מלומד שהוא שולל מחיקת כפר על ידי אזרחים, אבל כן חושב שהמדינה היא זו שצריכה למחוק את הכפר. איש נאור. אז הוא, נתניהו, מדבר על אנרכיה. מי הם אותם אנרכיסטים בדיוק? הקשישים שיוצאים לרחוב עם ההליכונים שלהם? הילדים מבתי הספר? עשרות אלפי הצעירים שמחבקים באהבה את דגלי ישראל? מי? אולי ראשי השב"כ שמפגינים? הרמטכ"לים? עובדי המדינה בעבר ובהווה? הכלכלנים? אנשי ההייטק? הם האנרכיסטים?

הדיבור על האנרכיה הגיע כמובן לאחר יום גדוש במחאות, שגלשו גם לחסימות כבישים נרחבות. כן, המפגינים שמבחינים שנתניהו, לוין ורוטמן לא רק שלא שמים עליהם אלא גם בזים להם, הגבירו ווליום והגיעו גם לעימותים עם המשטרה. השוטרים הורידו כפפות והשתמשו באלימות מופרזת. הם לא האשמים בסיפור הזה. על אף הודעות המשטרה אתמול על כך שההחלטות על הקשחת היד התקבלו באופן עצמאי, אי אפשר להתעלם מהקשר שבין ההודעות התכופות שבן גביר הוציא לעיתונות על ההוראות שנתן למשטרה, לבין התוצאות בשטח.

הערב הסתיים באירועי המספרה עם שלל כותרות מופרזות ומטעות. לא, שרה נתניהו היא לא הדמות הראשונה שצריך להפגין נגדה, אבל לומר שהיא לא קשורה לתחושות הציבור, זה גם עיוות של המציאות. כל ענייניו האישיים של נתניהו מתערבבים יום יום בעניינים הלאומיים ובחקיקה בכנסת.

בחדר אחד בכנסת מדברים על ריסוק בית המשפט העליון והפיכת בחירת השופטים לפוליטית, בחדר השני דנים בשאלה איך מחזירים את אריה דרעי המורשע הסדרתי בפלילים לממשלה, בחדר השלישי מקדמים חקיקה שתאפשר תרומות לראש הממשלה, ובחדר הרביעי דואגים להוצאות הפרטיות שלו בשלל מעונותיו, וכל זה עוד לפני שדיברנו על הקשר של כל אלה למשפטו הפלילי של ראש הממשלה. כן, הזוג נתניהו הוא זוג עם תאבון בריא לכספי ציבור. כן, לשרה נתניהו יש בעניין זה חלק מרכזי. העובדה הזאת כבר הוכחה בשלל תחקירים ופסקי דין. האם אפשר להפריד בין שלל המרכיבים בסיפור הזה? לדעתי לא.

בניגוד לרושם שיצרו הכותרות על כך ש"חולצה בשלום", מהדיווחים שצפיתי בהם בשלל אמצעי התקשורת לא ראיתי איומים פיזיים על גב' נתניהו, ולא ראיתי שהמפגינים ניסו לפרוץ למספרה. צפיתי באנשים צועקים ומפגינים ליד המספרה. היה תמוה בעייני שהשוטרים לא "חילצו" את הגברת הרבה יותר מוקדם וסיימו את האירוע הזה. מה הביג דיל המבצעי כאן? לפי הדיווחים של הדס גרינברג מהתאגיד הסיבה לעיכוב היה רצונה של הגב' נתניהו להשלים את הטיפול בשערה.

גם אם נניח שנפלה שגגה בדיווח הזה (נכון לעכשיו הדיווח לא נסתר), לא הייתה כל הצדקה מבצעית להתמהמהות הזאת. בכל הזמן המיותר הזה הובאו לכיכר המדינה שוטרים בסדרי גודל מופרעים, שהלוואי והיו בזמן אמת בחווארה. בזמן הזה עוד ועוד מפגינים הגיעו, החיכוך גבר, והשוטרים איבדו את זה כשהפעילו אלימות ברוטלית כלפי מפגינים ללא שום הצדקה. סוכני השקרים של נתניהו, ובראשם ברברני ערוץ 14, סיפרו לצופיהם על "ניסיון לינץ'" בשרה נתניהו. שקרנים חסרי בושה.

במהלך היום הזה המשיכה כמובן ללא מצמוץ חקיקת ההרס בהובלתו של איש הביצוע המושלם שלה, ח"כ שמחה רוטמן. רוטמן ממשיך במופע אחיזת העיניים המפואר שלו. הוא עובר מקריאה לקריאה, וכדי להראות לעולם שההליך שלו הוא תקין, הוא מוריד בין הקריאות עזים מהעגלה, ומעלה עליה עזים חדשות במקום. כך למשל, לקראת קריאה ראשונה כתב בהצעת החוק שיידרשו רק 80% מהרכב ה-15 השופטים המלא כדי לבטל חוק, בשונה מהפה האחד שדרש בקריאה הטרומית. זו אחיזת עיניים כמובן, שכן ממילא כך היה מנוסח תזכיר החוק הראשוני של שר המשפטים יריב לוין.

מאידך, לקריאה הראשונה העלה רוטמן עז חדשה על העגלה, שלא הייתה בטרומית - מנגנון מקדים של בג"ץ בהרכב של שלושה שופטים, שיקבע אם בכלל בג"ץ בהרכבו המלא יוכל לדון בעתירה לפסילת החוק המדובר. את כל המו"מ הזה מנהל רוטמן עם עצמו במופע טרלול שכנסת ישראל לא ידעה כמותו. מופע הקולנוע של רוטמן כולל סתימת פיות, הוצאה סיטונאית של חברי אופוזיציה מחדר הוועדה, והטחת עלבונות מכוערים ביועצים המשפטיים, בין אם באלה שמופיעים בוועדה, ובין אם ביועץ המשפטי של הוועדה, עו"ד גור בליי.

כמעט באופן סימבולי, היום האינטנסיבי הזה הסתיים בתגובה שהגיש נתניהו לבג"ץ בעניין הוצאתו לנבצרות. בתשובתו הלין על הסדר ניגוד העניינים שעליו הורתה היועצת המשפטית לממשלה, זה שמונע ממנו להתעסק בפרטי תוכנית ההרס של לוין ורוטמן. "הטלת מגבלות על ראש הממשלה, ובייחוד מגבלות שמשתמעת מהן הגבלת חופש הביטוי שלו, פוגעת למעשה בחופש הביטוי של מיליוני אזרחים שהצביעו עבורו בבחירות דמוקרטיות".

לכאורה, הטיעון הזה נשמע הגיוני, אלא שכרגיל הוא מעוות את המציאות. המצב שבו אנחנו נמצאים הוא באמת חולה, אבל לא בשל החלטת היועצת. במשך שנים היה ברור בשיח ישראלי כי על אף שהחוק לא מחייב זאת, ראש ממשלה שיוגש נגדו כתב אישום יתפטר מתפקידו. ההנחה ההגיונית הייתה שראש ממשלה לא יוכל להמשיך לנהל את המדינה תחת כתב אישום, משתי סיבות: האחת, הוא עסוק בענייניו האישיים ופחות בענייני המדינה. השנייה, עלול להיווצר ניגוד עניינים בין האינטרסים שלו לבין האינטרסים של המדינה. אז על אף שהחוק המפורש לא אוסר עליו את הכהונה הזאת, ההנחה הייתה שזה פשוט לא יקרה. עזבו את ההתפטרות בזמנו של אהוד אולמרט, גם חברי כנסת מהממשלה של נתניהו בזמן חקירותיו, שהביעו אמון שלם בחפותו, התבטאו בפומבי ושלא בפומבי, כי ביום שיוגש כתב אישום נגד נתניהו הוא ייאלץ להתפטר.

שר האוצר דאז, משה כחלון, אמר זאת באופן מפורש. נתניהו החליט שלא להיענות לנורמה הזאת, ואף ניצח בבג"ץ, בניצחון מרשים, את אלה שחשבו אחרת. באותו בג"ץ ממש נקבע שצריך להיות הסדר ניגוד עניינים קפדני שיאפשר את כהונת נתניהו. זה הרקע להוראת היועצת. אז כן, מצב שבו ראש ממשלה לא יכול לעסוק בעניין הכי חשוב שהמדינה בוערת בגללו, הוא מצב אבסורדי, אלא שהמסקנה הנובעת מכך היא לא לאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה, להשפיע על מערכת שאמורה לדון ולהכריע בעניינו, אלא להיפך - המסקנה צריכה להיות שראש ממשלה לא יכול להמשיך את כהונתו תחת כתב אישום. נקודה. נתניהו צריך לשחרר את המדינה מכבליו.

אלא שנתניהו לא רק שאינו משחרר את המדינה מכבליו, הוא אפילו לא מנסה לקחת את תפקיד המבוגר האחראי. להיפך, הוא מוסיף שמן ללהבות, בז לבנות ובני המדינה הזאת שלא מוכנים לוותר על הדמוקרטיה שלהם, הדמוקרטיה שכל חייה היו גאים בה, הדמוקרטיה שאין להם כל כוונה לוותר עליה.

ברוך קרא הוא פרשן לענייני משפט בחדשות 13.