"ואז כשדרכו לך על הצוואר, לא נותרה לך ברירה, נכון?", "מחזיקים אותך בגרון עד שהפרצוף מאדים ומכחיל", "כשכבר לא נשאר לך אוויר....", "בשלב הזה התפרקת לרסיסים?", "עולמך חרב עליך נכון?". קשה לחשוב על מטאפורה כלשהי שהוחמצה אתמול על ידי עו"ד עמית חדד, פרקליטו של ראש הממשלה, במהלך החקירה הנגדית שערך לעד המדינה ארי הרו במשפט נתניהו.
מי שראה חקירות נגדיות של עו"ד יעקב ויינרוט ז"ל, המנטור של חדד, חש אותו אתמול באולם. הקול של ויינרוט כאילו בקע מגרונו של חדד, כמעט באותו חיתוך דיבור. במשך כמה שעות, בכישרון רב, פרש חדד בבית המשפט סיפור ארוך ומפותל על התהליך האכזרי שבו, לדבריו, הרו נשחק, נחנק, עד שלבסוף נכנע וחתם על הסכם עד מדינה. חדד סיפר באריכות, ומדי פעם ביצע פאוזה כדי לבקש אישור מהרו. כשיתפרסם פרוטוקול הדיון הזה תבחינו מיד כי המילה הכמעט היחידה, שאמר הרו במהלך כל יום הדיונים הזה, הייתה: "נכון". מעבר לזה לא אמר הרבה. זה קורה הרבה בחקירות נגדיות, שבהן כל מה שסניגור רוצה מהעד הוא אישור לטענה; אתמול הפער בין השאלות הארוכות והמפותלות ל"נכון" של הרו, נראה לפרקים מוגזם, ובכל זאת לגיטימי בהחלט. אבל זה לא העניין.
נאמר כבר עכשיו שהרו הוא לא ניר חפץ. גם חדד יודע זאת היטב. הוא לא הוכנס לתא עם פשפשים, לא מנעו ממנו שינה, ולא הביאו לחדר החקירות "מקורבת" כלשהי. מאידך, כיף בוודאי שלא היה להרו בחקירות, במיוחד לאור העובדה שהיה חשוד בתיק אחר הקשור לחברה שבבעלותו. אין בכלל ספק שהתיק האחד סיפק לחוקרי המשטרה אמצעי לחץ על הרו בתיקי נתניהו. אין בכלל צורך להתאמץ להוכיח את זה. גם אין בכלל ספק כי החוקרים היו מעוניינים במידע על נתניהו ובהרו התעניינו הרבה פחות. כך פועלות משטרות בכל העולם. זו בדיוק הסיבה שהחוק בישראל מחייב סיוע לעדותו של עד מדינה, בדיוק בשל העובדה שעל עדותו הוא מקבל טובת הנאה משפטית.
שיטת החקירה של חדד הייתה לנסות לחבק את העד. זו טקטיקה שכבר השתמש בה בחקירות עדים אחרות. הוא חזר והדגיש באוזני העד כמה אין לו טרוניה אליו, כמה הוא איש טוב וישר שהפרקליטות ניסתה לתפור לו תיק על לא עוול בכפו. הוא הדגיש בפני העד כי איש לא היה עומד במבחנים שעמד, ופרגן לו כיצד ניסה לשמור על חבריו שלא ייגררו אחריו להסתבכות.
הרו הוא איש חכם והבין היטב שחיבוק הדב הזה לא נובע מאיזו מחילה של נתניהו על חתימת ההסדר, אלא פשוט טקטיקת חקירה. במהלך החקירה חדד שב והבהיר להרו כי אין לו "חלילה" כוונה להכשיל אותו ולגרום לו לחזור בו מעדויות שנתן במסגרת הסכם עד המדינה, שכן המשמעות של הפרת הסכם עד מדינה הינה הגשת כתב אישום נגדו. כמעט התרגשתי, עד שהבנתי שזה לא באמת. בפועל חדד חפר וחפר, ומדי פעם ניסה להשחיל שאלה שמטרתה הייתה דווקא כן להפיל את הרו בלשונו. אגב, בצדק גמור מבחינתו של חדד. הוא עו"ד של נתניהו ולא של הרו.
כך, למשל, לאחר שחדד סקר באוזני הרו את הדברים הנוראיים שעשתה לו הפרקליטות, זרק לו את השאלה: "במצב הזה היית כבר מוכן להגיד הכול, נכון?". אם הרו היה נופל בפח הזה, והיה חוזר על התשובה שחזר עליה כמעט כל החקירה הנגדית - "נכון" - הוא למעשה היה אומר במילים אחרות ששיקר בעדותו במשטרה כדי לקבל מעמד של עד מדינה; אלא שהרו, לדאבונו של חדד, לא נרדם בשמירה, ועל השאלה הזאת השיב: "מהתחלה אמרתי הכול".
זה העניין עם הרו. בשונה משלמה פילבר, שבחר להתמסר באופן כמעט טוטאלי להגנה, הרו ממש לא מתמסר אליה, ממש כפי שאינו מתמסר לתביעה. בשונה מפילבר שחזר לחיקו החמים של הבייס הליכודי, והיום הוא הסוקר הראשי של ערוץ 14, הרו די התרחק מהליכוד ומנתניהו וככל הנראה אין לו עניין בהם. כמו לתובע, גם לסניגור השיב הרו בתמציתיות, בקצרה, בלי לנסות למצוא חן. הרושם הוא שהרו פשוט רוצה לגמור עם הסיוט הזה כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות נזקים.
התועלת הגדולה ביותר שהביא הרו לפרקליטות היא כמובן הקלטות השיחות בין נתניהו לנוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות. בניגוד לפרסומים רבים מטעים בעבר הרחוק והקרוב, הקלטות הרו לא ניתנו למשטרה במסגרת החתימה על הסכם עד המדינה. הן ניתנו לפרקליטות ללא סחר מכר, אלא פשוט ככה, בחינם. הסיפור מעט פתלתל ומוזר. מכשיר הטלפון הנייד של הרו נתפס ב-2015 במסגרת חקירת פרשת החברה בבעלותו, הפרשה המכונה H3. חודשיים לאחר תפיסתו ולאחר שהמשטרה העתיקה את תכולתו למחשביה, הוזמן הרו לבוא ולקחת את המכשיר.
שבועיים אחרי שהמכשיר חוזר להרו, הגיע אדם בידיעתו של הרו לפרקליט המדינה דאז, שי ניצן. על שם האדם הזה קיים חיסיון, ויש בלבול אם מותר לומר את שמו, שכן בכמה דיונים שהיו באחרונה שמו עלה בפומבי באולם באין מפריע. למרות זאת ננקוט משנה זהירות ועקב מעמדו הרגיש של אותו אדם לא נחזור על הפרסומים שהזכירו אותו. מה שאפשר וחשוב לומר הוא שאותו אדם היה מעורה מאוד בחשדות נגד הרו ופעל בידיעתו המלאה של הרו. אותו אדם הסב את תשומת לבו של ניצן כי בתוך המכשיר נמצאות פצצות אטום שהחוקרים החמיצו בסריקה. אלו היו כמובן השיחות בין נתניהו למוזס. כאמור, הפנייה למשטרה לא נעשתה תוך בקשת תמורה כלשהי. ההקלטות לא נסחרו במו"מ על הסדר עד המדינה.
במהלך הדיון אתמול הציג חדד להרו פרסום בחדשות 12 מלפני שנתיים שבו מסופר כי בזמן שהרו קיבל בחזרה את הנייד בדצמבר 2015, אפליקציית ההקלטות הייתה פתוחה על השיחות בין מוזס לנתניהו. הרו לא סיפר את הסיפור הזה באף אחת מחקירותיו. ברענון העד שנערך לו בפרקליטות העלה את העניין באופן אגבי. חדד העלה בפני הרו תזה שלפיה בכך ביקשה הפרקליטות להכשיר את השיחות, לשלוח לו מעין רמז שיגרום לו להציע למשטרה את השיחות. הרו זרם עם חדד. לולא עשתה זאת המשטרה, כך לפי התזה המוזרה, המשטרה והפרקליטות לא היו יכולות לעשות שימוש בהקלטות.
קשה להחליט מהיכן להתחיל להסביר עד כמה התזה הזאת היא משונה. אם לדוגמה שוטר מקבל צו חיפוש בבית כלשהו לאיתור סמים ומוצא באותו בית סכין מגואלת בדם, האם עליו להתעלם מהסכין? האם אין לו דרך להכשיר את הראיה המפלילה שמצא, על אף שהצו לא עוסק בה? כמובן שיש לו. השוטר יכול לבקש צו הרחבת חיפוש, ואגב זה בדיוק מה שעשתה המשטרה כאשר איש הסוד, שהוא כבר לא באמת איש סוד, הסב את תשומת לבה של המשטרה להקלטות. מדוע שהמשטרה תפעל באופן כה עקום, כשהיא יכולה להגיע למטרה באופן כל כך פשוט? חוץ מזה, אם במקרה איש הסוד מבין משהו בתחום המשפט (מי יודע, אולי לקח איזה קורס פעם), והיה חושב שבמצב הנוכחי המשטרה לא תוכל לעשות כלום עם השיחות הללו, והן לא יוכלו לשמש את המשטרה נגד הרו, למה שיפנה בהסכמתו של הרו לשי ניצן בעניין? בקיצור, מהתזה העקומה הזאת לא תצמח הישועה לנתניהו בתיק 2000.
תזה מוזרה נוספת שהעלה חדד עסקה באפשרות שהחוקרים ידעו על שיחות מוזס-נתניהו עוד לפני שתפסו את המכשיר. הכיצד? מומחה מקצועי של ההגנה בדק ומצא שהקובץ נפתח כמה שבועות לפני שהמכשיר נתפס, וזאת בזמן שהרו טוען כי לא פתח אותו מאז ההקלטה. האמת? אין יותר מדי מה לומר על התזה הזאת: היום ב-2023 הרו אומר שלא פתח את אפליקציית ההקלטות בטלפון שלו ב-2015, ומכאן אנחנו צריכים להסיק שהמשטרה פרצה לו את הטלפון מרחוק. זו ההוכחה? ואולי כן פתח את האפליקציה בטלפון הפרטי שלו בהיסח הדעת? אולי בטעות? אני למשל פעם גיליתי שהזמנתי מונית גט טקסי, תוך לחיצה על האפליקציה בשוגג, ואפילו חויבתי בעשרה שקלים. אפשר להניח שבאותה צורה גם פתחתי בעבר את אפליקציית ה"תזכורות הקוליות" שלי. דו"ח מררי שלא היסס לבקר את המשטרה על אופן השימוש בתוכנות ריגול קבע מפורשות שלא הייתה פריצה מרחוק לטלפון הנייד של הרו. גם לא מהכיוון הזה תצמח לנתניהו הישועה בתיק 2000.
עד עתה לא נשמעה מפיו של הרו אמירה אחת שסותרת דברים שאמר בעדותו הראשית: הוא סיפר על שש פגישות בין נתניהו למוזס שנערכו ברבעון האחרון של 2014, פגישות שמוזכרות בכתב האישום ושלדברי הרו תואמו על ידו לבקשת נתניהו. הוא סיפר שההקלטות בוצעו לבקשתו של נתניהו, עניין שכזכור הוכחש בתחילה על ידי ראש הממשלה בחקירתו במשטרה. הוא סיפר שבפגישה השנייה, ההקלטה נעשתה כשהטלפון נמצא בכיס הז'קט של נתניהו. הוא סיפר כי נתניהו אמר לו שאם יגיעו להבנות עם מוזס, הם יזכו בבחירות, ואם לא יגיעו להבנות הם יפסידו. ההבנות, רק נזכיר, עסקו בענייני עיתון "ישראל היום", לרבות הבקשה של מוזס לקדם את חוק "ישראל היום". הרו הגדיר את המסר שהעביר מטעם נתניהו למוזס בעניין הצעת החוק הטרומית כ"מסר של תיאום". מוזס השיב להרו דברים ברוח: "אני אעשה מה שאני צריך לעשות ונתניהו יעשה מה שהוא צריך לעשות". הרו סיפר כי לבקשת נתניהו העביר מסרים לאיתן כבל וליריב לוין, כדי לבדוק אפשרות לתיאום עמדות בחקיקה.
הרו סיפור כי נתניהו ומוזס דנו על מתווה חוק מרוכך בהשוואה להצעת חוק ישראל היום המקורית. הוא גם סיפור על התדריך שעו"ד דוד שמרון נתן לו לפני שהקליט את השיחות, וגם על ניסיונות של נתניהו בתקופה הרלוונטית להביא לרכישת "ידיעות אחרונות" כשהוא מפעיל בעניין הזה את הרו בזמן שהיה עובד מדינה.
בעניין תיק 1000, תיאר הרו מפגש בין נתניהו למילצ'ן שבו היה נוכח. באותו מפגש שמע את מילצ'ן מעדכן את נתניהו שהביא לו את הסיגרים ו"שם אותם במשרד", וכן שהביא בקבוקי שמפניה לשרה נתניהו. באותו מפגש ממש, מילצ'ן ביקש מנתניהו לדבר עם ג'ון קרי, מזכיר המדינה, על בעיית הוויזה שלו. הוא גם סיפר על פנייה של מילצ'ן לנתניהו בעניין חקיקה בכנסת שהייתה לה השפעה על ערוץ 10 בבעלותו. הוא סיפר על החשיבות של מילצ'ן אצל נתניהו ועל הנזיפה שקיבל ממנו כשלא העביר לו שיחה ממילצ'ן. אם על אף לא אחד מהסיפורים הללו, שאמר בעדותו הראשית, לא יגיד בחקירה הנגדית שהם דברי שקר, אז כל הסיפורים שחדד מוביל אליהם בדבר הרקע לחתימת ההסכם, לא מאוד יועילו.
מעבר לבונוס השמן של ההקלטות (שכאמור לא ניתנו במסגרת הסדר עד המדינה), עדות הרו חשובה לתזה הבסיסית בכל תיקי האלפים: מצד אחד, ההיסטריה של נתניהו מבחירות 2015, האימה מהפסד, האובססיה לתקשורת עוינת ובעליה, והחיבה לפינוקים יקרים. מהצד השני, השימוש בכוח השלטוני מול אותם בעלי הון בדיוק. הרו, אפילו שהוא קמצן בדיבור, נותן סימנים ברורים למשוואה הזאת. החקירה הנגדית, תיאטרלית ככל שתהיה, עדיין לא כרסמה אפילו לא סנטימטר מהעדות הזאת.