יש רגעים יפים בחייה של מדינה, התורים השערורייתיים בקלפיות בבחירות ללשכת עורכי הדין שלשום סיפקו לנו אותם. שלא תטעו, זה לא היה כיף לעורכי הדין המיוזעים שנאלצו לעמוד שעות בתורים, לעבור מקלפי לקלפי, לחפש בקבוצת הוואטסאפ באיזו קלפי התור קצר יותר. הם קיללו בעיקר את יו"ר הלשכה הזמני, עמית בכר, בדיוק זה שעמדו בתור כדי להצביע לו - איך זה לא דאג ועמד על כך שלשכת עורכי הדין תהיה ערוכה במספיק קלפיות ליום הדרמטי הזה. אבל התורים המופרעים הללו רק המחישו את גודל הרגע, ועוצמת הנחישות של העומדים - לא התורים ימנעו מהם לצאת ולהיאבק על הדמוקרטיה שלמדו עליה בשיעורי האזרחות ותרגלו אותה בפקולטות למשפטים.
בריאיון בכייני ומביך אתמול ברדיו תהה המפסיד, עורך הדין אפי נוה, מדוע הגיעה כמות כזאת מטורפת של עורכי דין להצביע, ואז כמובן הפריח באוויר רמזים קונספירטיביים שעשויים לספק את ההסבר. האמת יותר פשוטה, ונוה היה יכול למצוא אותה תוך התבוננות במראה. מעבר לעובדה שעורכי הדין רצו להצביע ברגליים נגד תוכנית ההרס המשפטית של רוטמן ולוין, הם גם קיבלו חיזוק ודרבון מנוה עצמו לעשות זאת.
המחאה לא הייתה יכולה לקבל מתנה אלקטורלית טובה יותר מאפי נוה. המשוואה הייתה כמעט עצובה - מצד אחד עמד עורך דין לא מאוד מוכר, אבל כזה שהתגייס מהרגע הראשון למאבק הגלימות השחורות נגד המהפכה המשטרית, הוא עשה זאת בלי למצמץ אפילו פעם אחת. מולו עמד מתמודד דווקא מוכר ולא במובן הטוב. למה בעצם הוא המתמודד שאומץ על ידי הימין והשמרנים? הרי הוא אפילו לא הודיע שהוא תומך במהפכה המשטרית ואף הביע התנגדות לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
ברור שהתנגד - מבחינתו, לרוץ לקמפיין בחירות לראשות הלשכה תוך קבלת העיקרון שעורכי הדין יוצאו מהוועדה לבחירת שופטים, זה כמו כלכלן על שירוץ לראשות הממשלה ויודיע שלא יעסוק בכלכלה, או כמו מנהל בית חולים שירוץ לראשות הממשלה ויודיע שלא יעסוק בענייני בריאות. הרי את כל הרקורד שלו עשה נוה מהקומבינות בוועדה לבחירת שופטים. הוא התמסר בזמנו למצלמות של עומרי אסנהיים ב"עובדה" בדיוק כדי להראות כמה הוא תותח על, וכמה הוא משפיט שופטים ועורכי דין שרוצים להתקדם למשרות שיפוט. אז שהוא יוותר על זה? מה יש לו למכור חוץ מזה?
אז אם כך, מה בכל זאת הוא מכר להם, לחברי הקואליציה, לשופרות ערוץ 14? בעיקר סנטימנט - שנאת בית המשפט העליון, שנאת פרקליטות, שנאת שי ניצן ואביחי מנדלבליט, שנאת הדמונים הגדולים ביותר הקשורים לתיקי נתניהו. מה יותר ממחיש את זה מהציוץ המסכם של יום האתמול, פרי הקלדת השופר הנאמן ביותר של נתניהו, יעקב ברדוגו: "יאללה מר נוה, הובסת. זה הזמן לשלוף את ההקלטות המביכות שברשותך, או שבעצם איימת באקדח ריק".
ברדוגו ועמיתיו בערוץ 14 דרשו פעם אחר פעם מנוה לחשוף את ההקלטות שחשבו שיש בידיו, הקלטות שחשבו שעשויות לחשוף את "תפירת התיקים" לנתניהו. כיוון שאני די מצוי במה יש במרכולתו של נוה בענייני נתניהו, נראה לי שהחבורה הייתה מתאכזבת. מבלי להיכנס לפרטים, הנדוניה שלו הייתה די מעפנה. אכן, כפי שחושש ברדוגו, בעניין נתניהו האקדח של נוה היה די ריק.
ובכל זאת, מי שמיצב את הקרב בין נוה לבין בכר כמשאל על תוכנית ההרס של לוין ורוטמן היו בראש ובראשונה אנשי הקואליציה ושופרותיה. הרי מה קרה כאן? מיום הצגת ה"רפורמה" טענה מפלגת הציונות הדתית בנחרצות כי יש לפרק את לשכת עורכי הדין. לכאורה, לפי עיקרון זה, יחסה של המפלגה למערכת הבחירות בלשכה היה צריך להיות או אדישות טוטאלית, או לחלופין קריאה להחרמתה.
ובכן, לא רק שכך לא היה, אלא שרוטמן בעצמו קרא במפורש למי להצביע ולמי לא. הוא המליץ על הבחירה בסיעה הימנית-שמרנית, "יוזמה-ציונות משפטית", ואף פרסם מודעה שבה כיכבה תמונתו של עמית בכר עם איקס אדום גדול עליה, לבל מישהו מצאן מרעיתו לא יצביע לו בטעות. הוא צייץ את המודעה הזאת יום אחרי יום: "עורכי דין לא לשכוח", הזכיר. אם כן, רוטמן בפומבי, ולוין מאחורי הקלעים (פורסמו התכתבויות שמוכיחות זאת) עסקו רבות בבחירות הללו, מיצבו במו ידיהם את הבחירות הללו בין תומכי תוכניתם לבין מתנגדיה.
הסנוקרת המצלצלת שקיבלו אתמול בסנטרם היממה אותם, המציאות טפחה על פניהם, המשאל שהם בעצמם יצרו קבע נחרצות - הציבור בישראל מתנגד לתוכנית שלהם, סולד ממנה, מפחד ממנה. בתזכיר החוק המקורי של לוין, כשביקש לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הסביר כך את הצעתו להוציא מהוועדה לבחירת שופטים את נציגי לשכת עורכי הדין: "אין הצדקה לחברותם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה, שכן גוף זה אינו מייצג את הציבור הכללי". כדי לחדד את טענתו הוסיף את המשפט הבא: "ספק כמה גוף זה מייצג את עורכי הדין נוכח ההשתתפות הנמוכה".
גם לוין יודה שאתמול לא הייתה "השתתפות נמוכה", יותר מ-50 אחוזים מ-77 אלף בעלי זכות הצבעה השתתפו בבחירות - מספר חסר תקדים. מי שמכיר את השינויים בציבור עורכי הדין בשני העשורים האחרונים יודע שכיום הפרופיל הממוצע של עורך דין בישראל משקף את הפרופיל הממוצע של כל אזרח. פתיחת המכללות הרבות הגדילה מאוד את מספר הסטודנטים למשפטים, וכיוצא מכך מספר עורכי הדין. זאת, על אף שנוה בתקופת כהונתו עשה הכול כדי לבלום את התהליך הזה.
רוב המצביעים אתמול כלל לא הכירו עד לאחרונה את בכר, לא את יכולותיו, ולא את כישוריו, וספק אם מכירים היום. בהופעותיו בטלוויזיה הוא לא שפע כריזמה בלשון המעטה, וגם הוא בהגינותו הודה אתמול כי הבחירה הגורפת בו אתמול לא קשורה אליו אישית, אלא אל מה שהוא ביקש לייצג. לכן, אפילו במעוזות שהיו אמורים להיות קרובים יותר לנוה אידיאולוגית, ירושלים והדרום למשל, בכר ניצח.
אז אחרי שרוטמן ולוין כשלו בדרך הפעולה האלטרנטיבית - השתלטות על הוועדה לבחירת שופטים באמצעות אפי נוה - הם כבר ממהרים לחזור להפיכה המשטרית, כלומר שינוי ההרכב הקיים. "אם לא הצלחנו באמצעות כללי המשחק", הם אומרים לעצמם, "אז בואו נשנה אותם". לכן, כבר אתמול בערב רוטמן מיהר להחליף ציוצים, בתקווה שישכחו את השתתפותו בקמפיין הבחירות ללשכה. הוא עבר לצייץ מחדש אמירות על כך שצריך להעיף את נציגי הלשכה מהוועדה לבחירת שופטים. כמה עלוב, כמה בכייני, כמה רוטמני.
יותר מהכול, מובילי הקו השמרני בתקשורת ובפוליטיקה צריכים לערוך עם עצמם חשבון נפש. בשנים האחרונות העמידו בפרונט צווחני מסרים, דמויות מפוקפקות, בריוני רשת, ואתמול הגיע השיא: מורשע בפלילים שהילך עליהם קסם בשל ההקלטות של מנדבליט על ניצן ששחרר לתקשורת. וואלה יופי. "זה מי שהצלחתם להעמיד"? שאלתי את ינון מגל שלשום בתוכנית הרדיו שלו. "זה מה יש", השיב. ה"יש" הזה הוציא אלפים מבתיהם וממשרדיהם להילחם על הדמוקרטיה.
ברוך קרא הוא הפרשן לענייני משפט בחדשות 13