זו מלחמה, ובהרב מיארה לא תיכנע לנתניהו גם במחיר פיטוריה

2 בפברואר ייזכר כפורה ומשמעותי במלחמת המגן שמנסה לנהל היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מול ממשלת נתניהו אחוזת האמוק, רוויית האמוציות והאינטרסים, ששועטת קדימה על כלי הרס ומשחית שלה לעבר היעד - חקיקת החוקים שישנו את פניה של הדמוקרטיה הישראלית. היועצת קיבלה החלטה ברורה - היא שם, בסאלח-א'-דין, כדי להילחם, גם אם המלחמה הזאת תעלה לה במשרתה.

בשעות הבוקר שחררה היועצת את עמדתה המפורטת לראש הממשלה ולבג"ץ בעניין הסדר ניגוד העניינים של נתניהו, זה שמופר ברגל גסה מאז הבחירות האחרונות. היא הבהירה כי לנתניהו אסור לגעת, לא במישרין, לא בעקיפין, לא בפומבי ולא בשיחות סגורות, בתוכנית לשינוי המשטרי של יריב לוין, התוכנית שמכונה בתחבולה: "הרפורמה המשפטית". המסמך חשוב מצד אחד אך עגום מצד שני . מצד אחד הפגין עוצמה ונחרצות; מצד שני, הוא נוצר אחרי שהסוס כבר ברח מהאורווה מזמן - נתניהו מושקע עד צוואר בתוכנית המשפטית, הוא עוסק בה גם מאחורי הקלעים וגם בקדמת הבמה - במסיבות עיתונאים, בסרטונים ובראיונות לתקשורת הזרה. הקשר בין התוכנית לבעיה האישית של ראש הממשלה, שהשר לוין מנסה ברשלנות להסתירו, נחשף לאוזני כל בפליטת הפה של שר המשפטים על בימת הכנסת.

במסמך מפורט שהכין המשנה ליועצת, עו"ד גיל לימון, הוא מסביר היטב איך כל חלק בתוכנית ההרס של לוין עשוי להועיל לענייניו האישיים של נתניהו. לא תמיד לימון קרא לילד בשמו, אבל כל מי שקרא הבין: הוועדה למינוי שופטים שתישלט מעכשיו על ידי פוליטיקאים עשויה לחרוץ את גורל קידומם של שלושת השופטים היושבים בדין, ואולי אף להדיח אותם. נשיא בית המשפט העליון שייבחר על ידי אותה ועדה פוליטית, הוא שיקבע את הרכב הערעור שאולי יידון בעתיד בתיקי נתניהו, והוא גם זה שעשוי לקבוע מתישהו, אם יהיה צורך בכך, אם יש מקום לנהל בתיק הזה משפט חוזר. פסקת ההתגברות עשויה לתת חסינות לכל חוק פרסונלי שיחוקק בעתיד למען נתניהו, כמו החוק הצרפתי למשל, או ביטול הפרת אמונים.

ביטול עילת הסבירות ייתן חסינות למינויים מטעם ברשויות אכיפת החוק. כך, למשל, אם ימונה תובע כללי לא ראוי על ידי הממשלה רק כדי לסייע לנתניהו, בית המשפט העליון לא יוכל להתערב במינויו בגין חוסר סבירות קיצוני. תובע כזה יוכל באופן תיאורטי למשוך את כתב האישום נגד נתניהו, או לחלופין להגיע עמו להסדר טיעון במחיר סוף עונה. נשמע לכם מופרך? לא לנתניהו. הרי הוא מכיר זאת היטב מפרשת בר-און-חברון, שבה לקח חלק פעיל כראש ממשלה. גם אז היה ניסיון למנות תובע כללי רק כדי לסייע לחשוד ספציפי בפלילים, אז קראו לו אריה דרעי.

בתגובה להודעת היועצת על ניגוד העניינים, שחררו ראשי הקואליציה הודעה שבה כינו את מכתב היועצת כ"ניסיון השתקה בניגוד מוחלט למנדט החד-משמעי שקיבלנו מאזרחי ישראל בבחירות. אין שום קשר בין הרפורמה המשפטית של יריב לוין, שתכליתה החזרת הדמוקרטיה לישראל, לבין ענייניו של ראש הממשלה". ההודעה מגוחכת משום שהיא נשלחה על ידי אנשים שלא אליהם מוען מכתב היועצת. מי שמצוי בניגוד עניינים הוא לא בצלאל סמוטריץ', גם לא יצחק גולדקנוף ואיתמר בן גביר, אלא נתניהו. אלא שבמציאות המוטרפת שלנו מנהיגי השותפות הקואליציוניות של נתניהו מצווים לחלוק עמו את נטל ההתמודדות עם הדמונים שהעמידו אותו לדין.

כן, זה באמת דפוק ומקומם שראש ממשלה מנוע מעיסוק בעניין המרכזי ביותר שבו ממשלתו עוסקת בימים אלה. זה מוזר, זה אפילו נראה מופרך, אבל לעיוות הזה אחראי בראש ובראשונה - ראש הממשלה; ואחריו אלה שמאפשרים לו להיות ראש ממשלה. לא סתם ההנחה הרווחת במשך שנים היתה שראש ממשלה בחיים לא ימשיך לכהן תחת כתב אישום. הזיכרון הציבורי חלש, אבל בתחילת חקירות נתניהו, כשנשאלו הפוליטיקאים ממפלגתו מה עליו לעשות אם יוגש נגדו כתב אישום, הם השיבו שברור להם שאם הנורא ואיום יקרה (מה שאז לא האמינו שיקרה), ברור להם לא יישאר בתפקידו.

עכשיו ברור יותר מתמיד מדוע ראש ממשלה תחת כתב אישום לא יכול לתפקד עם כתב אישום; מוחשי יותר מתמיד כיצד משפיעים האינטרסים של אדם החושש לחירותו על סדר היום של מדינת ישראל - לא סתם סדר יום, אלא שינוי פניה הדמוקרטים של המדינה. נדמה שכבר לא צריך להוכיח כי תמיכתו של נתניהו בתוכנית ההרס של מערכת המשפט בישראל נובעת אך ורק מהסכסוך שיש לו עם שלטון החוק. האג'נדה שלו לא השתנתה מעט מרגע שהחלו החקירות נגדו, אלא התהפכה ב-180 מעלות. לפי התבטאויות העבר שלו לפני 2016, ללא החקירות וכתב האישום נגדו, היום היה מתייצב כתף אל כתף, משלב זרועות עם בהרב מיארה וחיות מול כלי ההרס של לוין ורוטמן.

לפני כשבוע געשה הארץ בעקבות פרסומים על כך שבמשרד המשפטים כבר דנים באפשרות הוצאתו של נתניהו לנבצרות. כזכור, התברר שהפרסומים היו מוקדמים ושהנושא עוד לא עלה באופן פורמלי, אבל חשוב שלא תהיה אי הבנה - נבצרות היא אופציה בחוק הישראלי, ובפסקי דין בעבר כבר הביעו שופטים את דעתם לפיה אם ראש ממשלה יפעל כנגד רשויות אכיפת החוק בעקבות חקירות שמתנהלות נגדו, היועץ המשפטי לממשלה יכול לקבוע כי נבצר ממנו לכהן כראש ממשלה. היועצת עדיין לא שם וגם לא צריכה להיות שם, אבל במציאות המוטרפת שלנו כבר למדנו שתהליכים יכולים להתקדם מהר מכפי שחשבנו. הסדר ניגוד העניינים הוא בפועל תקנון ההתנהגות של נתניהו כראש מממשלה תחת כתב אישום. הוצאה לנבצרות היא צעד קיצוני שאסור להגיע אליו; אבל באותה מידה גם הפרה במזיד של הסדר ניגוד עניינים היא מעשה קיצוני. משמעותה היא שנתניהו מודה בפומבית שטובתו חשובה יותר מטובת המדינה. אם יפר את הוראותיה הברורות של היועצת מאתמול, הוצאה לנבצרות כבר לא תהיה אפשרות דמיונית.

עם ערב הגיע הפרק השני ביום המשמעותי הזה - עמדה באורך 112 עמודים שהכינה היועצת המשפטית לממשלה בעניין התוכנית המשפטית של לוין. היועצת כתבה בין השאר: "כל אחד מההסדרים המוצעים מעלה קשיים מהותיים היורדים לשורש עקרון הפרדת הרשויות....הגנה על זכויות הפרט, שלטון החוק והשמירה על המנהל התקין. קבלת ההסדר המוצע תוביל למבנה משטרי שבו לרשות המבצעת והמחוקקת סמכות רחבה ולמעשה בלתי מוגבלת, שאין בו מענה מובנה לחשש אפשרי מפני שימוש לרעה בחקיקה או בחקיקת יסוד לצורך עקיפת הביקורת השיפוטית או לפגיעה במאפייניה הגרעיניים של המדינה כמדינה יהודית דמוקרטית". תרגום מהשפה המשפטית לשפה העברית - היועצת אומרת לממשלת ישראל: לא אגן בבג"ץ על החקיקה המופקרת הזאת, גם אם היא חקיקת יסוד, והסיבה לכך היא שאחרי החקיקה הזאת כבר אי אפשר יהיה לראות במדינת ישראל מדינה יהודית דמוקרטית.

בניגוד לקמפיין השקרי שמפומפם על ידי לוין ורוטמן, היועצת מוכיחה בחוות הדעת כי אף מדינה מערבית דמוקרטית לא נמצאת מבחינה חוקתית במקום שבו הממשלה לוקחת אותנו אליו. כך, למשל, בניגוד לדברי ההסבר בהצעת לוין, ארצות הברית וקנדה אינן מדינות "שהסמיכו את בית המשפט לפסול חוקים", שכן בשתיהן, הסמכות של בית המשפט לערוך ביקורת שיפוטית נקבעה בפסיקה. הסקירה חושפת עיוותים תודעתיים. כך למשל לוין מספר לנו שבגרמניה פוליטיקאים ממנים שופטים, אלא ששם כל השיטה שונה: מינוי השופטים לבית משפט לחוקה בגרמניה נעשה על ידי רוב רחב. מתוך 16 השופטים המכנים בו היום, מחצית ממונים על ידי הבית העליון של הפרלמנט, המייצג את המדינות השונות בפדרציית גרמניה וברוב מיוחס של שני שלישים המייצג רוב מוחלט של חברי הפרלמנט. מה את אומר השר לוין? מעוניין במודל? שני שלישים מהכנסת הם בחישוב גס 80 חברי כנסת.

גם המודל הבריטי הוצג על ידי לוין באופן רשלני במקרה הטוב ושקרי במקרה הרע. המודל הבריטי כולל ועדות מינויים מיוחדות שכוללות שופטים, שלא יושבים בהן פוליטיקאים. הוועדה רשאית להמליץ ללורד צ'נסלור (המקביל לשר המשפטים) בכל פעם על מועמד אחד, והוא זה שמחליט בפועל על המינוי. את השופטים לבתי המשפט בערכאות הנמוכות ממנות ועדות מינויים של אנגליה, סקוטלנד ואירלנד, שהרכבן מגוון וכולל גם שופטים ועורכי דין. אולי בזה לוין מעוניין? הרי הוא רוצה שנהיה ככל העמים. על המודל הרווח במדינות הסקנדינביות כבר כתבתי כאן בעבר: ועדות שממנה בית המשפט העליון, שהן ממליצות לדרג הפוליטי ולמלוכה, ואין תקדים שאלה דחו את ההמלצה.

בקיצור, לוין ורוטמן מאכילים אותנו כבר חודשים בלוקשים עבשים על כך שהשיטה הישראלית היא חסרת תקדים בעולם המערבי, שרק כאן שופטים מעורבים במינוי שופטים, שרק כאן השופטים לא ממונים על ידי פוליטיקאים. נתניהו מלהג על משפטיזציה שתוקעת את הכלכלה (זו שבדרך כלל הוא מהלל אותה; הכל תלוי למה ולמי נועדה מסיבת העיתונאים). סריסי נתניהו מחרטטים לנו כבר חודשים, מבלי לספק אפילו דוגמה אחת, על אנשים שנמנעים מלחתום חוזים בישראל רק בגלל בתי המשפט.

מסמך היועצת לא משאיר אבן על אבן מדברי ההסבר של לוין לתזכיר החוק המופקר שלו, שמעבר להיותו מסוכן הוא מתברר גם כרשלני. כפי שהדברים נראים כרגע, לוין, נתניהו ורוטמן רצים במהירות אל היעד שלהם ללא מעצורים. החלק המעודד הוא שהמחאה הציבורית מדביקה את הקצב ומושכת אליה עוד ועוד קבוצות ומגזרים באוכלוסייה. המחאה הולכת ומתעצבת כאחת המחאות המפוארות שצמחו כאן בחברה הישראלית. אנשים טובים מכל הקשת הרחבה של החברה הישראלית מוכנים לעשות הרבה כדי להבטיח שילדיהם יגדלו בדמוקרטיה אמיתית, ולא בדמוקרטיה פורמלית אך מזויפת.