במשך שנים ארוכות נהנה שר המשפטים, יריב לוין, ממעין ארומה מסתורית כזאת - פוליטיקאי שבאופן יחסי לא מרבה להתראיין: איש סוד נאמן של בנימין נתניהו שמנהל עבורו את המשאים והמתנים הקואליציוניים, איש שידוע כי עמדותיו על מערכת המשפט קיצוניות מאוד אבל בכל זאת, משום מה, נתפש בציבור כאדם שקול, נושא ערכים קלאסיים והדר בית"רי של תנועת חירות ההיסטורית.
ההנחה הייתה כי כמה שקיצוני יהיה לוין, הוא לא יהיה פרוע, לא ישרוף את המועדון על יושביו. אפילו כאן, בנובמבר אשתקד, לאחר הבחירות וטרם הקמת הממשלה, פרסמתי מאמר שעסק בשאלה למי יינתן תיק המשפטים, תחת הכותרת: "לוין קיצוני יותר, סמוטריץ' מסוכן יותר". לא מן הנמנע שהמאמר ההוא הציג תזה שגויה. היום כבר קשה לדמיין פוליטיקאי בכנסת, אפילו לא שמחה רוטמן, שמסוכן יותר לדמוקרטיה הישראלית מאשר יריב לוין.
מעט מדי נכתב על נאומו של לוין בהפגנה לפני שבוע, שמיד נגיע אליה. זה היה אירוע מכונן בהבנת דמותו של שר המשפטים; אירוע שהוכיח סופית כי לוין הוא פוליטיקאי מפחיד על אמת. פחד אלוקים. אבל נתחיל עם כמה ציוני דרך קודמים: לאחר הצגת תוכנית ההרס שלו, לוין התראיין פעם אחת לכל כלי התקשורת, מאז חדל לעשות כן למעט גיחה אחת מוזרה למעין שיחות עם צופים בתאגיד. לוין כן המשיך להתראיין מאז בערוץ הפינוק שלו, ערוץ 14, שם הוא רוקסטאר. הפאנליסטים מרימים לו והוא מרים להם.
במהלך ראיונותיו בערוץ הפינוק וכן בכמה נאומים בכנסת החלה להתגלות האמת הלא מחמיאה על לוין. הוא שב והתגאה בכל ריאיון שתוכנית הרפורמה שלו לא נולדה כתוצאה מהסתבכויותיו המשפטיות של נתניהו, והזכיר שהוא עובד עליה יותר מעשרים שנה. פעם אחת, על בימת כנסת, לשונו בגדה בו והאמת נפלטה. בתגובה לאחת מהערות הביניים, הוא הודה כי אכן משפט נתניהו גרם לאנשים להתעורר, כלומר הודה שהמשפט היווה עבורו שעת כושר; כלומר, הודה שעניינו האישי של נתניהו היה הקטליזטור לשינוי שיטת המשטר של ישראל.
בשלב שבו הבינה הקואליציה כי היא חייבת להפגין "ריכוך" בתוכנית, אמר לוין את הדברים הבאים באחד מראיונותיו בערוץ הפינוק: "הייתה טענה אחת", אמר, "שבעיניי היא טענה אמיתית. באים ואומרים: הרי בשיטה שבה ברוב קואליציוני אפשר למנות מספר בלתי מוגבל של שופטים, אנחנו נימצא במצב שקואליציה מסוימת, שגם ככה יש לה שליטה גם בממשלה וגם בכנסת, תשתלט באותה קדנציה על בית המשפט העליון, ותביא למצב שבו כל שלוש הרשויות תהפוכנה לרשות אחת. הטענה הזאת היא באמת טענה שאי אפשר להתעלם ממנה, שדבר כזה לא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית, אני חושב שצריך לשמוע אותה, ולכן מה שעשינו, אמרנו: לחשש הזה, הנכון הזה, לזה אנחנו נותנים מענה".
מאז שארכימדס קפץ באמבטיה לא נשמעה קריאת "אאוריקה" כזאת דרמטית. כשם שהטקסט הזה הוא ברור מאליו לכל מי שלמד בחייו אזרחות, כך הוא נשמע כל כך הזוי כשלוין מציג אותו כאיזו הארה שפקדה אותו לפתע, ועוד לאחר שלדבריו הוא "עובד על התוכנית הזאת במשך 20 שנה". מה פתאום גילית השר לוין? שבישראל הכנסת והממשלה חד הן? לא ידעת את זה? לא הכרת את השיטה? לא ידעת שאין כאן באמת הבדל בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת? מה גילית? שאם רק הקואליציה תמנה שופטים, אז השופטים יהפכו להיות שייכים לאותה רשות מחוקקת-מבצעת אחת, ואז נישאר עם רשות אחת? המפגינים שיצאו לרחובות לימדו אותך את מה שלא הבנת בעשרים שנות הכנת התוכנית? פנטסטי.
ובכן, אחת מהשתיים: או שמשהו משובש אצל לוין, או שהוא מניפולטור חסר תקנה. שתי האפשרויות מדאיגות, במיוחד לאור העובדה שלפני כמה שנים, עוד לפני שהיה שר משפטים, אמר בראיון כי לו הכוח היה ניתן לו הוא היה מוציא את שופטי בית המשפט העליון לפנסיה מוקדמת בגיל 67 - כלומר, מאמץ לחלוטין את המודל של פולין והונגריה. אולי גם את הרעיון הזה הגה מבלי שהתגנבה למוחו המחשבה שהוא הופך את ישראל לדיקטטורה? סביר יותר שאם היה יכול היה עושה גם את זה וגם את זה - מעיף לכל הרוחות את שופטי ישראל המכהנים, וממנה בשיטה קואליציונית על מלא שופטים משלו.
ואז הגיע נאום האימים, דווקא בזמן שלכאורה השיחות בבית הנשיא התקדמו. לוין נעמד מול קהל אוהד ומריע, הרגיש מן הסתם כמו מייקל ג'קסון בתקופות הטובות שלו; ואז, במקום להבין את האחריות שעל כתפיו כשהוא עומד מול קהל אוהד, החליט לנצל את הבמה ולהסית באופן שמשאיר אבק אפילו למורו ורובו בהסתה ובשקרים, בנימין נתניהו. הנאום החל בשקר הקבוע לפיו "למעלה משני מיליון אנשים הצביעו במשאל העם האמיתי, הבחירות, הם הצביעו בעד רפורמה משפטית", כשבפועל לא רק שהליכוד לא העלה את ה"רפורמה" הזאת במצע שלו, אפילו הוא, לוין, לא העלה אותה בראיונות בתקשורת. היחיד שהעז לומר דברים ברוח "הרפורמה" היה דוד אמסלם, דברים שראש הממשלה דאג להתנער מהם. מילא.
מיד אחרי שהודיע, תודה באמת, שבבית המשפט יהיה מקום גם לליברלים וגם לשמרנים, הודיע באותה נשימה מה יהיה על בית המשפט לפסוק: "הגיע העת לבית משפט שלא מעניק זכויות למשפחות הטרוריסטים, שלא מאפשר קיום טקסי זיכרון מזויפים ביחד עם תומכי הטרור". לוין ניצל כמובן את סמיכות הזמנים בין טקסי יום הזיכרון הטעונים להפגנה כדי להזכיר את פסיקת בג"ץ לאשר כניסה לישראל של הפלסטינים שביקשו להשתתף בטקסים המשותפים עם הישראלים במסגרת "פורום המשפחות השכולות". הוא עשה זאת כי ידע שהסאבטקסט ילהיט את ציבור המפגינים - בג"ץ שונא ישראל ואוהב מחבלים. זה תמיד עובד, זה עובד בבייס, זה טוב לפופולריות שלו. הלוואי והיה נגמר בזה, זה רק נהיה מכוער מפסקה לפסקה.
"אני רוצה לפנות למרב מיכאלי", אמר יריב לוין, "ולומר לה: תצטרפו אלינו, כדי שיהיה לנו בית משפט שמעניש אנסים ולא מחפש איפה להקל עליהם". כמה גועל והסתה טמונים במשפט הזה. הפסקה הזאת התכתבה מן הסתם עם החלטה שנויה מאד במחלוקת, כמה ימים לפני כן, של שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב, לשלוח נאשם באונס לתסקיר מבחן, תוך קביעה תמוהה כי במעשיו של הנאשם "לא הייתה אלימות פיזית משמעותית". מה התזה של לוין? ששופטים אוהבים אנסים כמו שהם אוהבים שמאלנים? כמו שהם אוהבים ערבים? שיש להם איזה דיל סודי עם אוכלוסיית האנסים? אולי שהם בעצמם אנסים? אולי פשוט שכבוב, בגלל שהוא ערבי מוסלמי, מקל עם אנס ערבי? כי אולי אף פעם לא שוחררו אנסים יהודים בהחלטות שנויות במחלוקת? מה בדיוק הסאבטקסט? איך, מר לוין, הצלחת להכניס גם את העניין הזה לנאום שלך? הרי אתה, כמו רבים במערכת הפוליטית, טוענים במשך שנים שבתי המשפט בישראל הם תביעתיים מדי ומאויישים בבוגרים רבים מדי של הפרקליטות.
ובכן, ההחלטה של כבוב, מוצדקת או שגויה, היא ללא ספק החלטה ברוח סניגוריאלית ולא תביעתית; אז איך זה מסתדר עם התזה? זה לא. לא נורא, בואו סתם נשחק על הפחד הקמאי והבסיסי של כל הורה מאנסים שיפגעו בבת שלו. אם זה מפחיד, אז זה טוב, ולעזאזל תזה סניגוריאלית או תביעתית. בעצם נרמוז בסאבטקסט שבית המשפט הוא תביעתי חוץ מענייני אונס, כי אנסים הוא אוהב ובטח אנסים ערבים. הסאבטקסט הזה של לוין מוכיח יותר מכל טקסט אחר עד היום את העובדה שיש לנו שר שטוף מוח, רווי בשנאה, כזאת שהוא כבר לא מתאמץ ליפות אותה ברטוריקה שכלתנית.
זה המשיך כצפוי עם הקשישה המותקפת על ידי העובדים הזרים בדרום תל אביב, כשהמסר הוא כמובן שבית משפט מגן על הזרים התוקפים ולא על האישה המותקפת; ואיך לא, עם התזה הישנה נושנה לפיה בית המשפט "יגן על חיילי צה"ל, ולא על השכנים של הטרוריסטים".
נאום השופטים, אוהדי האנסים, של לוין שבר שיא של שפלות. בין אם התכוון ובין אם לא, הוא הפך להיות כמו אחד ממטיפי QAnon בארצות הברית, שלפי תפישתם הדיפסטייט האמריקני גם הוא קשור לאיזו רשת פדופיליה. גם אם לא כיוון לשם, בטוח שכמה משומעיו כבר ייקחו את זה קדימה, כי אחרת, אתם יודעים, איזו סיבה הייתה לכבוב לשחרר את האנס ההוא?
הנאום של לוין ושפת הגוף שליוותה אותו חשפו אותו סופית כאדם ששנאתו השתלטה עליו, והיא נראית בלתי ניתנת לשליטה. זה אולי מסביר מדוע לוין נהפך להיות השר עם התפוקה הנמוכה ביותר בתולדות שרי המשפטים בישראל, לא חותם על תקנות, פוגע בפועל בזכויות נאשמים וחשודים, והכל מתוך תקווה שאולי יצליח מתישהו להגשים את החלום שלו, לממש את שנאתו הבלתי נשלטת לשופטי בית המשפט העליון.