שר המשפטים יריב לוין לא יודע את נפשו. עצבני, לחוץ, רדוף, נמצא בדקות הקריטיות של קרב חייו. עזבו רגע את כל הפרטים המעייפים בתוכנית ההרס המסוכנת שלו המכונה "הרפורמה", אנחנו כבר לא בקרב על הפרטים, אלא יותר בקרב על הסמלים, בקרב על תמונת הניצחון, בקרב על פסגת ההר - פסגת "הרפורמה" - כס נשיא בית המשפט העליון. הקרב הזה יוכרע בשתי מערכות: הראשונה, הרכב הוועדה לבחירת שופטים שתוקם עד 15 ביוני והשנייה היא ההצבעה על זהות הנשיא שיחליף את נשיאת בית המשפט העליון הנוכחית, אסתר חיות, בחודש אוקטובר.
את ישיבת הממשלה האחרונה ניצל לוין באופן עקום ומגושם כדי להעביר מסר לנתניהו - כמה חשוב להעביר את "הרפורמה" שלו כאן ועכשיו, ובעיקר עד כמה צריך למנות נשיא בית משפט עליון משלהם. הממשלה עסקה בהצעת ההחלטה הפופוליסטית של חברי עוצמה יהודית בדבר העדפת ערכי הציונות על ערכים אחרים. כן, בן גביר הכהניסט הגזען והמסית שכל חייו פעל נגד הסמלים הציוניים, נגד גיבורי הציונות, נגד צה"ל, נגד כוחות הביטחון, בא להטיף לאזרחי ישראל על ציונות, ולוין מהלך אחריו כפתט נואש.
אגב דיון זה, לוין ניצל את ההזדמנות להבהיר לנתניהו עד כמה חשובה "הרפורמה" כדי להילחם בכוחות האופל המרושעים. ליאור קינן בחדשות 13 ומיכאל שמש בכאן 11 פרסמו מהישיבה ציטוטים מפיו של לוין: "ערבים קונים דירות בישובים יהודים בגליל וזה גורם לעזיבה של יהודים את הערים הללו. כי הם לא מוכנים לגור עם ערבים...צריך לדאוג לכך שבבית המשפט העליון יהיו שופטים שיבינו את זה". שופטים משלנו, אמרנו? פנטסטי. לוין כבר לא מכבס מלים. עדיף כך. חשוב שהסכנה תהיה ברורה לעין. אבל יותר פנטסטי מזה היה הציטוט שפרסמה קינן: "אדוני ראש הממשלה, מיעוט פוסט ציוני מנסה להשליט את ערכיו באמצעות מערכת המשפט...השינוי יבוא רק משינוי עמקו ויסודי, שבכיסא נשיא העליון יהיה מי ש(אצלו) ערך השוויון הוא אמיתי. אנחנו לא נשב פה לנצח. זו ממשלה עם הזדמנות היסטורית לעשות את השינויים האלה".
אם תרצו, אפשר לראות בדברים פרשנות מעוותת של לוין לדברי ז'בוטינסקי: "למות או לכבוש את ההר" - אם לא נכבוש את ההר, כלומר את כס נשיא בית משפט העליון, נמות כולנו. בהמשך השבוע, שלשום, נשא נאום היסטרי בכנסת רווי בפאתוס ובדמגוגיה מעלי אקספרס על הדם שזועק מהאדמה נגד שופטי בית המשפט העליון. האיש איבד את זה סופית. האמת עצוב.
אז מה הן האופציות שעומדות בפני לוין כדי להציל את מפעל חייו? עד 15 ביוני אמורה להיות מוקמת על פי חוק הוועדה לבחירת שופטים. זה אנחנו כבר יודעים שיקרה. השאלה המרכזית היא האם הקואליציה תכבד את הנוהג הקיים (שכרגע אינו מעוגן בחוק), שלפיו אחד אחד משני חברי הכנסת שיהיו חברים בוועדה יהיה ח"כ מהאופוזיציה. נזכיר למשל שלפני הבחירות, ח"כ שמחה רוטמן היה נציג האופוזיציה בוועדה. עד עתה הקואליציה לא התחייבה שכך יהיה, והנעלם הזה הוא קריטי, בין השאר בסוגיית מינויו של נשיא בית המשפט העליון הבא.
כדי למנות נשיא, אין צורך ברוב המיוחס של שבעה חברי ועדה מתוך תשעה הדרושים למינוי שופט בית משפט עליון חדש. לפי החוק הקיים, רוב רגיל של חברי הוועדה ימנה את הנשיא הבא. כזכור, עד עתה הוועדה תמיד כיבדה את נוהג הסניוריטי - השופט הוותיק ביותר מתמנה לנשיא. בוועדה לבחירת שופטים חברים: שלושה שופטים, שני שרים, שני חברי כנסת ושני חברי לשכת עורכי הדין. אם אחד מחברי הכנסת יהיה איש אופוזיציה ולא יהיה שינוי מהותי בנציגות לשכת עורכי הדין - אז יחס הכוחות בוועדה לשימור שיטת הסניורטי יהיה - 6-3 (במיעוט שני שרים וחבר כנסת מהקואליציה); אם שני נציגים יהיו חברי קואליציה, יחס הקולות כבר יהפוך ל-5-4. זה כבר רוב שביר בהרבה שיכול להתהפך בקלות בשתי דרכים אפשריות: האחת, שינוי בהנהגת לשכת עורכי הדין, והשניה, ביטול לשכת עורכי הדין בהרכבה הנוכחי (חוק מילביצקי). והנה ההסבר המפורט.
אם הלשכה לא תפורק בקרוב (מיד נגיע גם לאופציה הזאת), ב-20.6 ייערכו הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין. נכון לעכשיו נראה כי שני המתמודדים הבולטים הם עמית בכר, שקורא בגלוי להתנגד לתוכנית ההרס המשפטית, ואפי נוה, שבאופן פורמלי מתנגד ל"פוליטיזציה" של לשכת עורכי הדין, אך בפועל ברור לכל בר דעת שהוא המועמד המועדף על הקואליציה. נוה הורשע זה עתה בפלילים ונמצא בהליך ערעור על הרשעתו. לאחר הבחירות תתכנס מועצת הלשכה ותבחר מחדש שני עורכי דין שייצגו את הלשכה בוועדה לבחירת שופטים. ההשפעה של היו"ר הנבחר על המועצה היא משמעותית מאוד. בהנחה שאחד מהנציגים יהיה של נוה, יחס הקולות בוועדה יכול להפוך ל-5-4 לטובת הקואליציה. אם אחד מנציגי הכנסת יהיה של האופוזיציה, נוה כבר יצטרך להכניס שני נציגים משלו לוועדה כדי להטות את הכף. אגב, גם אם הבלתי ייאמן יקרה ונוה ינצח, ספק אם אורך חייו בלשכה יהיה ארוך, שכן אם בקשת רשות הערעור שיגיש לבית המשפט העליון על הרשעתו תידחה, יש סיכוי סביר שייקבע כי יש קלון במעשיו ואז רישיונו עשוי להישלל ממנו לתקופה מה שבהכרח יביא להתפטרותו מראשות הלשכה. לכן, את כל מהלכיו בוועדה יצטרך לעשות במהירות רבה. כאמור, כל זה נראה תרחיש די בדיוני.
האופציה השנייה מעט מורכבת יותר, אז תהיו מרוכזים. הצעת החוק של חנוך מיליביצקי (הליכוד), הופכת למעשה את הלשכה לגוף לא רלוונטי בוועדה לבחירת שופטים, ומצד שני הופכת את הלשכה לפוליטית מאוד, שכן מועצת עורכי הדין, לפי החוק החדש, נבחרת בפועל על ידי פוליטיקאים. כעת, שימו לב למצב המוזר: הצעת החוק החדשה קובעת מפורשות כי כי חברי הלשכה לא יהיו חברים בוועדה, אבל הצעת החוק הזה סותרת את חוק יסוד: השפיטה שקובע מפורשות שבוועדה לבחירת שופטים יש שני עורכי דין שנבחרים על ידי מועצת לשכת עורכי הדין. אם באמת החוק עובר (שזאת שבירת כלים מובהקת של ההסכמות לפני המו"מ בבית הנשיא) מבלי לשנות את חוק יסוד: השפיטה, יכולים חברי הקואליציה לטעון כי נכון לעכשיו, כל עוד לא ישתנה חוק היסוד, המועצה החדשה, הפוליטית במובהק, תבחר את שני עורכי הדין החברים בוועדה לבחירת שופטים. במצב כזה יהיה בקלות רוב לקואליציה למנות נשיא בית משפט עליון משלהם, ובא ללוין גואל.
אם כל זה לא יעזור ללוין, יישאר לו המפלט האחרון, האופציה האחרונה שנמצאת בשליטתו המלאה: מניעת כינוס הוועדה לבחירת שופטים. שר המשפטים הוא יו"ר הוועדה לבחירת שופטים. ברצותו היא מתכנסת וברצותו לא. אם הוועדה לבחירת שופטים לא תתכנס לבחירת מחליפים לחיות ולשופטת ענת ברון שתפרוש בסמוך לה, בית המשפט העליון יפעל מאוקטובר בחסר של שני שופטים. לזכותו של לוין ייאמר שהוא לא יהיה השר הראשון שהשתמש בכלי הזה. קדמה לו, לא תאמינו, שרת המשפטים בעבר, ציפי לבני, שסירבה לכנס את הוועדה בעקבות התנגדותו העיקשת והמיותרת של נשיא בית המשפט העליון אז, אהרן ברק, שלא למנות את פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון.
איפה הכשל בתוכנית הזאת של לוין? בעניין בחירת נשיא העליון, החוק דווקא לא שותק, וקובע שאם לא ממונה נשיא במקום זה שפרש, מתמנה אוטומטית לתפקיד המשנה שלו. המשנה הנוכחי הוא עוזי פוגלמן והוא בוודאי לא כוס התה של לוין ורוטמן; להפך, הוא גרוע בעיניהם מעמית. זה אפילו יהיה צדק פואטי כלפי פוגלמן, שכן למעשה הוא ותיק מעמית והחליט לוותר על תפקיד הנשיאות לאור האופק הקצר שיש לו עד הפרישה - שנה אחת, לעומת השש שיש לעמית.
כמה תוכניות לוין ריאליסטיות? מעשיות? שוב הכול תלוי במה יחליט נתניהו, ואיזו בשורה תצא בשבוע הבא מבית הנשיא. בינתים, לוין מתנהג כילד מוכה שמפתח התנהגות אלימה. אביו הפוליטי הנערץ עליו, נתניהו, מכה אותו, משפיל אותו, וכיוון שהוא לא יכול לעמוד מולו, הוא מקצין את הטקסטים ואת מופעיו המסיתים, ומצהיר כי עוד שנייה הוא יראה לנו מה זה. רק שישחררו לו את החבל ותראו, הוא יחטיף לנו, יראה לנו, הוא כבר יכסח את הדמוקרטיה הישראלית.