למופע העצוב, הרע, שראינו אתמול בערב - ניצב במשטרת ישראל נעמד במדיו ומספר על ההדחה הפוליטית המובהקת שלו לאחר יותר מ-30 שנות שירות אחראי אדם אחד, ולא קוראים לא קובי שבתאי, גם לא איתמר בן גביר. שמו הוא בנימין נתניהו. הוא האיש שהחליט למכור את ערכיו, את שיקול דעתו, את חלומותיו המדיניים, רק כדי לשרוד פוליטית. לכן, החליט לטמא את המערכת הפוליטית הישראלית ולהכניס אליה גזען קיצוני ומסוכן, בעל עבר פלילי שכולל בין היתר הרשעה בתמיכה בארגון טרור. הוא החליט לצרף לצמרת ההנהגה המדינית של ישראל כהניסט, מעריץ של רוצח המונים ובדוקאי של השב"כ. מפלגתו של בן גביר, נתניהו ידע, תבטיח לו קואליציה. אחרי שהכניס אותו למערכת הפוליטית הפקיד בידיו, נושא ההרשעות העשיר ביותר שידעה הפוליטיקה הישראלית, את האחריות על משטרת ישראל. אבל זה לא רק זה, הוא הבטיח לו שירחיב את סמכויותיו, שיבנה עבורו "משמר לאומי", ושיכתיר על ראשו כתר עם שם חדש - השר לביטחון לאומי.
בן גביר החליט לספק את הסחורה גם לתומכיו וגם לנתניהו. הוא ניסה, בין השאר, בניגוד מוחלט לחוק, להורות למשטרה איך ובאלו אמצעים לפזר את ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית. מפקד מחוז תל אביב, ניצב עמי אשד, החליט לבצע את האכיפה כפי שהוא מבין, וללא כפי שבן גביר רוצה שיבין אותה, פשוט משום שזאת לשון החוק. בן גביר החליט להדיח אותו, אך היה צריך את המפכ"ל איתו. האחרון מיד התנדב להיות האידיוט השימושי ולסכם על העברתו של אשד לתפקיד זוטר יותר באגף ההדרכה. ייאמר לזכותו שמיהר להכות על חטא. שבתאי היה צריך להבין מהר יותר שהחנופה לבן גביר לא תועיל לו.
"יכולנו למלא את המיון באיכילוב בסוף כל הפגנה", הסביר אתמול אשד, "חטאתי בכך שלא יכולתי לעמוד בציפיות של הדרג המיניסטריאלי, שכללו את שבירת הכללים, הנהלים, הסדר הארגוני והתרבות בקבלת ההחלטות ובשיקול הדעת המבצעי. יכולנו לפנות את איילון תוך דקות במחיר של שבירת ראשים וריסוק עצמות. יכולנו למלא את המיון באיכילוב בסוף כל הפגנה".
רק תראו מה קורה פה בחודשים האחרונים - שר הביטחון העז לדבר על הקפאת החקיקה ופוטר (בעקבות המחאות נתניהו חזר בו), במשטרה מתבצעים מינויים מוזרים שבן גביר סבור שטובים לו, והוא גם מחפש מפכ"ל פוליטי להנחתה. היועצת המשפטית לממשלה בסכנת עריפה מיידית, השר דודי אמסלם הופך את רשות החברות הממשלתיות לחממת מינויים פוליטיים, הכנסת מחוקקת חוקים שיאפשרו לבסס את אוליגרכיית דרעי ברבנות הראשית, ואת אנשי שלומו בעיריית טבריה. הקואליציה מבקשת לפרק את לשכת עורכי הדין, לאחר שבחרה ברוב עצום, חסר תקדים, יו"ר לשכה שפועל נגד ההפיכה המשטרית.
רוטמן שניהל קמפיין נגד בחירתו של עורך הדין עמית בכר ליו"ר הלשכה, יהיה זה שבפועל יקדם עכשיו את סגירת הלשכה. רק אתמול, חבר הכנסת מהליכוד, ניסים ואטורי, העיף מבמת הכנסת את היועצת המשפטית של הכנסת, שגית אפק. "את מפריעה לי, את לא מתערבת לי, תרדי למטה", הוא אמר. ברור שהיא מפריעה לו ומה פתאום שתתערב החצופה? היא הרי רק יועצת משפטית נודניקית שמבקשת שהכנסת תפעל על פי חוק. עזבו את זה שהיא קודמה למינויה על ידי יו"ר הכנסת הקודם, יריב לוין. זה לא משנה, עכשיו היא האויב, עכשיו היא מפריעה.
כן, אז גם עמי אשד הפריע להם, והאמת שגם הרמטכ"ל הרצי הלוי מפריע להם, וגם נגיד בנק ישראל מפריע, ואפילו המפכ"ל שמונה על ידי אמיר אוחנה, ולכן מה הפלא שהדבר הכי חשוב מבחינתם הוא לקדם כמה שיותר מהר את את ביטול עילת הסבירות. הם כמובן קוראים לזה "צמצום", אבל גם הם יודעים שאחרי הצמצום שלהם לא יישאר ממנה כמעט כלום. החקיקה החדשה עשויה לאפשר להם להדיח את מי שירצו מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד, לאף יועץ משפטי ובוודאי לא לבג"ץ. מנגד, הם יוכלו כמובן להצניח לתפקידים הללו אנשים מטעם, חסרי כישורים רלוונטיים, אבל כן בעלי כישור אחד בולט - צייתנות.
הם נתלים בזה שבמתווה בית הנשיא הוסכם על נוסח מסוים של צמצום עילת הסבירות, ושגם גורמים פוליטים מהאופוזיציה, כמו גדעון סער, תמכו בצמצום הסבירות. הם מחרטטים טקסטים על כך שהם למעשה מיישמים כאן מודל של שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג. סולברג עצמו לא יכול להגיב, אבל מי שכן יכול הוא פרופ' יואב דותן מהאוניברסיטה העברית, שנחשב בעל תפישות שמרניות, ושגם אותו עד שלשום נהג רוטמן לצטט. שלשום הסביר דותן: "זו הצעה גורפת המתיימרת להבדיל בין החלטות הדרג הפוליטי למנהלי. ההצעה בפועל אינה משקפת את עמדתו של השופט (סולברג)".
מעבר להכול, לאחר מסיבת העיתונאים הבוטה והמבעיתה של שר המשפטים בחודש ינואר, חלקים גדולים של הציבור הישראלי בפחד. האמת שמדובר בחרדות מוצדקות. ממשלת נתניהו בנויה מתשלובת של קיצונים, אנשים שאיבדו קשר עם המציאות, וראש ממשלה שאי אפשר להאמין להבטחה אחת שיוצאת מפיו. ללוין דווקא כדאי להאמין, בניגוד לנתניהו הוא חוזר ואומר שבכוונתו לקדם את ה"רפורמה". ברור שעילת הסבירות היא רק הצעד הראשון בתוכנית הרב שלבית שלו, שעליה הצהיר בתחילת השנה. גם אם יש מי שחושב שמודל רוטמן לסבירות הוא לא אסון אם הוא עומד בפני עצמו, מבין שכן מדובר באסון אם הוא חלק מאותה תוכנית שבסופה כל האיזונים והבלמים בדמוקרטיה הרעועה שלנו ייעלמו. רוטמן ולוין לא הצהירו בשום מקום שבשינוי הזה הם יסתפקו. להיפך, הם הבטיחו שלא.
על אף שסבירות הדחת אשד (כן אני יודע שפורמלית הוא מתפטר) אמנם לא תיבחן בפועל על ידי בג"ץ, היא זאת שמשמשת בפועל כצפירת האזעקה מפני ביטול עילת הסבירות ומפני תוכנית ההרס כולה. היא מספרת בדיוק מה הולך להיות כאן - השטחת השירות הציבורי, סילוק פקידים מפריעים, והנחתת "אנשי שלומנו" שאמנותם צייתנותם. נתניהו זקוק לצייתנים מסיבות אישיות, בן גביר זקוק לצייתנים מסיבות לאומניות - איחוד האינטרסים הזה שחששנו ממנו נהיה מוחשי מדי יום.
אשד נכנס אתמול למועדון יוקרה. בתחילת המילניום ניהל ניצב בדימוס משה מזרחי חקירה חשובה נגד חבר הכנסת אביגדור ליברמן. הוא ביצע האזנות סתר כדין באישור של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין. כל ההאזנות אושרו על ידי רובינשטיין, אך נטען כלפי מזרחי כי הפיק שיחות (בפרפרזות ותמלולים), שלא היה צריך להפיק. רובינשטיין, בניגוד לדעת צמרת הפרקליטות, המליץ לטפל במזרחי משמעתית (טיפול שעשוי לכלול הדחה אבל לא חייב), וממשלת הליכוד קפצה על המציאה והדיחה אותו מתפקידו. לאחר ההדחה, השר לביטחון פנים אז, גדעון עזרא, הלך למרכז הליכוד ונישא על כפיים. כעבור 19 שנים גם אשד משלם מחיר על הכעסת שלטון כוחני שמתעב שומרי סף עם עמוד שדרה.
אשד אכן יכול לצאת מהמשטרה בגב זקוף ובראש מורם. הוא, המודח, תרם לחם, שירת במשטרה 33 שנה. המדיח, לעומת זאת, לא גויס לצה"ל, הורשע בתמיכה בארגון טרור, השתתף בהסתה שקדמה לרצח ראש ממשלה, תלה תמונה של רוצח המונים בביתו. ההבחנה בין טוב לרע פה קלה יותר מהבחנה בין טוב לרע בסרט ישן של קלינט איסטווד.