בתחרות ה-"D9יינים" בין יריב לוין ושמחה רוטמן, האחרון מוביל בהחלט. השניים הבינו שהצעת חוק פרטית תהיה הרבה יותר יעילה, מהירה, ומנותקת מתלות ניסוחית כזאת או אחרת של משרד המשפטים. לכן, לוין חבר לרוטמן, אך אל דאגה, ההצעה של האחרון הרסנית אפילו יותר. היא זו שתעלה בשבוע הבא לקריאה ראשונה.
בשלב ראשון הכנסת תתבקש לאשר את הרכב הוועדה החדש לבחירת שופטים, ואת האיסור שיוחל מעתה על בג"ץ לבטל חוקי יסוד. הסיבה לחיפזון בחקיקת האיסור הזה היא ברורה - לכאורה, מרגע שתבוטל זכותו של בג"ץ לחשוב אפילו על ביטול חוק יסוד, אזי ממילא לא יוכל להתערב בשאר חלקי תוכנית ההרס המכונה בתחבולה "הרפורמה המשפטית", שכמעט כולה מוטמעת בחוק יסוד: השפיטה.
כבונוס, בג"ץ גם לא יוכל לכאורה להתערב בתיקון הפרסונלי החדש של חוק יסוד: הממשלה, שאמור להגן סופית על דרעי. זו תהיה שעת מבחן עצומה לבית המשפט העליון, כזאת שלעולם לא היה בה, והנה ההסבר: מאז המהפכה החוקתית שביצעה הכנסת ב-92' (ולא אהרן ברק כפי שמספרים רבים תוך סילוף גס של העובדות), בג"ץ ברח כמו מאש משאלת חוקתיותם של חוקי יסוד. מצד אחד הוא לא קבע שאין בסמכותו לבקר אותם - להיפך, המסר בפסיקות היה שזה בהחלט אפשרי - מצד שני, עשה הכול כדי לפתור סוגיות משפטיות מבלי להיכנס ללבה הרותחת הזאת.
כך היה גם בבג"ץ דרעי האחרון. חלק מהעותרים ביקשו לבטל את השינויים שביצעה הכנסת בחוק יסוד: הממשלה, שאיפשרו לדרעי להתמנות לתפקיד שר, גם מבלי שיו"ר ועדת הבחירות יבחן אם יש קלון במעשיו. כיוון שבג"ץ ממילא חייב את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפטר את דרעי בשל עילות הסבירות וההשתק השיפוטי, העדיפו השופטים שוב להימנע מהעיסוק הנפיץ ולהשאיר את שאלת הביקורת השיפוטית על חוק היסוד כדרושת עיון בעתיד. אלא שההווה הדביק במהירות את העתיד, ובקרוב ממש לבג"ץ כבר לא יהיה לשופטים לאן לברוח.
ההתערבות בחוקי יסוד הוגדרה בפסיקה בדוקטרינת "התיקון החוקתי שאינו חוקתי", והיא יכולה להתבסס על טיעונים פרוצדורליים - פגם בהליך השינוי, כמו זה שהיה ב-2017 בעניין התקציב הדו שנתי, אך המישור השני והנפיץ יותר הוא המישור המהותי - כשחוק יסוד סותר או פוגע בערך שעומד בבסיס השיטה הדמוקרטית שלנו. אלו ערכים בדיוק? נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, שאב תמיד את תפישותיו בדבר עקרונות השיטה ממגילת העצמאות - מדינה יהודית ודמוקרטית. שופטים רבים הלכו אחריו בעניין זה. כל חקיקה שתפגע במעמדה של ישראל כיהודית, או כדמוקרטית, תפגע בעקרונות היסוד של השיטה. פרופ' יניב רוזנאי שפרסם ספר בנושא טוען כי לכנסת, בשבתה כרשות מכוננת, חלה חובת נאמנות, והיא מוגבלת מפני הרס החוקה (או במקרה שלנו עקרונות היסוד).
אז הנה מגיע רגע המבחן. נתחיל מהסוף, לאחר שהכנסת תמנע בחקיקת יסוד את האפשרות של בית המשפט לבטל חוק יסוד, יוגשו מיד עתירות לבג"ץ בטענה שהחקיקה הזאת נוגדת את בסיס קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, ולכן התיקון החוקתי הזה אינו חוקתי. בג"ץ יהיה חייב הפעם להכריע. האפשרות שבג"ץ יבטל את סעיף חוק היסוד הזה היא דרמטית ביותר, הכי דרמטית שיש. אבל מצד שני קשה לראות איך לא יבחר באפשרות הזאת. אם ידחה את העתירות, הוא מסנדל את עצמו סופית מביקורת שיפוטית כלשהי על תוכנית ההרס של לוין את רוטמן, כלומר - הוא מרים דגל לבן בקרב על הדמוקרטיה, כלומר - המבצר האחרון נופל.
בהנחה שלא ייכנע, והכנסת לא תקבל את פסיקת בג"ץ, נגיע למגה משבר חוקתי שמדינת ישראל לא הכירה, מהר מכפי שציפינו. במקביל, בג"ץ יצטרך לדון גם בהפיכת הוועדה לבחירת שופטים לזרוע ביצועית של ראש הממשלה, גם עניין זה מן הסתם, לתפישת שופטים רבים, נוגד את עקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית בישראל.
ואיך אפשר בלי דרעי, הממונה על השחיתות השלטונית. התיקון הקודם לחוק יסוד: הממשלה, פטר בפועל את דרעי מפניה ליו"ר ועדת הבחירות בשאלת הקלון. כיוון שמדובר בחוק פרסונלי, לא מן הנמנע שאם בג"ץ היה מחליט להכריע בדבר חוקתיותו, היה קובע שהתיקון אינו חוקתי. התיקון הפרסונלי האחרון לחוק היסוד קובע שבג"ץ לא יוכל לבטל מינויים של שרים, אלא אם מטעמי הכשירות בחוק.
כתבות נוספות על המהפכה המשפטית
התיקון הזה, יחד עם התיקון שבג"ץ לא יכול לבטל תיקון חוקי יסוד אמורים להעניק שרשרת חסינות לדרעי מפני הדחה, כזאת שמכסה אותו מכל הכיוונים. העיקר שדרעי סיפר לנו כזבים על כך שאין לו שום חשש לעמוד בפני יו"ר ועדת בחירות, שכן "אין לי ספק שיו"ר הוועדה היה קובע שאין קלון במעשיי". כל כך בטוח היה עד שדאג לכך שהכנסת תשנה במיוחד עבורו חוקי יסוד פעם אחר פעם. מדובר בפוליטיקאי מושחת בסדרי גודל בלתי נתפשים.
רבות נכתב על דבריה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, באותו דיון שזכה לכינוי בג"ץ 11:0, הבג"ץ שאיפשר את הרכבת הממשלה על ידי נאשם בפלילים. חיות נזפה אז באחת ממייצגות העותרות, עו"ד דפנה הולץ לכנר, שציטטה את מנחם בגין, שכינה את בג"ץ: "המבצר האחרון". "שום מבצר לא נופל", אמרה אז חיות באסרטיביות כשהיא מנסה להרגיע את האמירות שנתפשו בעיניה כמתלהמות. אני מוכן להמר שהיום כבר לא הייתה חוזרת על הדברים.
היום היא מבינה היטב שהמבצר בסכנת נפילה ברורה ומיידית. אמנם עשרות אלפי האנשים הטובים שמפגינים ברחובות מנסים להגן עליו בכל כוחם, אבל מי שבסוף ייאלצו לעמוד במבחן הקשה הזה הם הנשיאה ושאר שופטי בג"ץ. האם בזמן אמת יאמרו שופטי ישראל לרוטמן, לוין (ונתניהו ש"לא נוגע ולא מתערב") - הרף, הסירו ידכם מהדמוקרטיה, אין חוק יסוד שיכול למנוע מהרשות השופטת להיות רשות? האם יבהירו לממשלה ולכנסת שאין חוק יסוד שיכול לבטל את הפרדת הרשויות, ושאף חוק יסוד יוכל לבטל את הדמוקרטיה?