כשעו"ד אפי נוה כיהן כיו"ר לשכת עורכי הדין, הוא ניהל מאבק בהצפת מקצוע עריכת הדין. בראש הוועדה הבוחנת של הלשכה עמד אז נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, יוסף אלרון; היום שופט בית המשפט העליון. הוועדה שינתה את מבנה הבחינה. התוצאה הייתה דרמטית - כמחצית מהמתמחים נכשלו, קמה מהומת אלוהים והחלו הפגנות מתמחים. נוה הפגין נחרצות במהלך שלו והסביר ששוק עורכי הדין הפך להיות שוק בזוי, לא מוערך, שאיבד מתהילתו. "פעם הייתה גאווה גדולה להיות עורך דין", הסביר ולא ידע כמה צדק.
אם הייתי צריך לנסח את גרסת 2023 לליבת האג'נדה ההיא של נוה, הייתי אומר: פעם הייתה גאווה גדולה להיות עורך דין; פעם עורך דין לא היה מעלה על דעתו כי בראש האיגוד המקצועי שלו יעמוד אדם שזה עתה הורשע בפלילים; עו"ד גאה במקצועו לא היה שוקל אפילו להצביע עבור אדם כזה להנהגת לשכת עורכי הדין. ולגרסת המציאות, גם אם לא יתרחש אירוע השפל הזה - בחירת מי שרק באחרונה הורשע בפלילים לראשות לשכת עורכי הדין - העובדה שחלק מסקרי דעת הקהל מעניקים לנווה אחוזי תמיכה כה ניכרים, ממחישה את המקום שאליו הידרדר המקצוע בשנים האחרונות.
עכשיו זה כבר לא נסתר. החיבור בין נוה לבין מובילי המהפכה המשטרית יוצא מהארון. הם ככל הנראה מבינים שרק הוא יוכל להושיע אותם, והוא מבין שרק הם יכולים להושיע אותו. השופרות באטרף. זה כבר כמה ימים שינון מגל מריץ קמפיין עבור נוה בטוויטר. הוא קורא לקהל עורכי הדין לצאת ולהצביע בעוד שבוע וחצי לנוה, ואף קורא למועמדים לפרוש כדי לשפר את סיכויו. במוצאי שבת, הקשר בין השניים יעלה מדרגה כשנוה יגיע לקודש הקודשים הביביסטי - תוכנית "הפטריוטים". הפרומואים בעיצומם.
במשך שנים, איש לא התעניין בבחירות ללשכת עורכי הדין, גם לא רוב עורכי הדין שלא יצאו להצביע. מעולם הבחירות האלה לא היו כה דרמטיות עבור ישראל, או ליתר דיוק עבור הדמוקרטיה הישראלית. אם לא יהיו הפתעות, רוב עורכי הדין בפירמות הגדולות יצביעו עבור עו"ד עמית בכר, שמוביל קו ברור נגד תוכנית ההפיכה המשטרית. נוה מבין שהישועה לא תצמח לו מהמשרדים הגדולים הללו במרכז הארץ. הוא מבין היטב שמתוך שמונים אלף עורכי הדין הרשומים בישראל יש רבים, באופן טבעי, שתומכים בנתניהו, ביריב לוין וגם בשמחה רוטמן. מאידך, הוא כמובן לא יכול להביע תמיכה פומבית בתוכנית ההפיכה המשטרית מהסיבה הברורה: אחד המרכיבים העיקריים של התוכנית הוא הוצאת נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה לבחירת שופטים.
מעבר לכך שטיפשי לרוץ עם מסר כזה בקמפיין בחירות ללשכה, ברור גם שבאופן כן ואמיתי, נוה לא תומך במהלך כזה. הרי כזכור, את רוב הכוח שלו כיו"ר לשכה צבר מהפעלת נציגיו בוועדה. מעבר לכך, בקנה הפרלמנטרי עומדת הצעת החוק של ח"כ חנוך מילביצקי מהליכוד לביטולה בפועל של לשכת עורכי הדין כגוף סטטוטורי. הליכוד ממתין עם ההצעה הזאת עד אחרי הבחירות בלשכה. אם יקרה הבלתי צפוי ונוה ינצח, ההצעה תיגנז ונוה גם ירוויח את הקרדיט על כך. אם יפסיד, תמיד אפשר יהיה לשלוף אותה מחדש.
הדיל בין הצדדים ברור. הרעיון הוא שנוה לא מביע תמיכה בהפיכה המשטרית, הוא אפילו מצהיר שהוא מתנגד לחלק ממרכיביה; מאידך הוא מפלרטט עם הבייס הלוויני-רוטמני, כדי להסביר להם שהוא הכי טוב שיכול להיות בשבילם. הוא הרי זה שניהל את המלחמה נגד שנוא נפשם, פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן; הוא זה שהביך את הדמון הגדול, חברו לשעבר, אביחי מנדלבליט, כשפרסם את הקלטותיו; הוא זה שמספר לכולם כמה בית המשפט העליון הוא חונטה סגורה. כמה רחוק עוד יילך עם המסר הזה, נדע בהופעה הקרובה שלו בפטריוטים.
מה תומכי ההפיכה יכולים לקבל ממנו? זה ברור, וכבר עמדנו על חלק מהנקודות בשבוע שעבר. אם לא ייבחר בשבוע הבא נציג אופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים, מערך הכוחות יהיה כזה - שלושה שופטים מצד אחד; ארבעה חברי קואליציה מצד שני (שני שרים ושני חברי כנסת). אם מצבו של נוה יהיה טוב לאחר הבחירות ב-20.6, והוא יוכל להכניס לפחות מועמד אחד משלו (מתוך השניים מהלשכה) לוועדה לבחירת שופטים, יובטח רוב ללוין ולרוטמן. מאידך, אם ייבחר בשבוע הבא נציג אופוזיציה בוועדה, נוה כבר יצטרך להכניס שני עורכי דין משלו לוועדה כדי להתגבר על שלושת שופטי בית המשפט העליון בוועדה. כדי להכניס שני חברים מטעמו לוועדה לבחירת שופטים, נוה יהיה חייב להיבחר לראשות הלשכה. מי שיזכה ברוב בוועדה לבחירת שופטים הוא שימנה את נשיא בית המשפט העליון הבא.
עד כאן הקלקולציה שעשויה להשפיע על חיי כולנו בשנים הקרובות - ועכשיו לאבסורד. במהלך החודשים האחרונים, כשתומכי המהפכה המשטרית רצו להמחיש את האופן הקלוקל שבה פועלת הוועדה לבחירת שופטים, הם הזכירו פעמים רבות את כתבתו המעולה של עומרי אסנהיים ב"עובדה". קטעים מהכתבה הזאת אף שודרו בחודשים האחרונים בתוכניות הטלוויזיה של השופרות. העניין הוא שהכוכב בכתבה הזאת הוא לא אחר מאשר אפי נוה.
הכתבה סיפקה הצצה פנטסטית למפעל הנקניקיות של נוה והשרה דאז איילת שקד בתקופה שהשניים נשאו בתפקידיהם. בעיקר זכורות הסצנות האלמותיות שבהן שופטים ועורכי דין מחפשים את קרבתו של נוה, מרעיפים עליו דברי חנופה, ומבקשים ממנו שיעזור להם בקידומם האישי. אין ספק שנוה היווה את הביטוי הרע ביותר של כל מה שהתרחש בוועדה לבחירת שופטים. השרה מירי רגב, שבתקופה אחרת הייתה חברה בוועדה לבחירת שופטים, תיארה את תהליך בחירת השופטים כמהיר יותר מהכנת "מנה חמה". כמה צביעות צריך לגייס כדי לספר לנו מצד אחד על הרצון לטהר את הליך בחירת השופטים, ומצד שני להריץ לראשות הלשכה את מי שאין מזוהה ממנו מהשחתת ההליך, וזה עוד לפני שדיברנו על פרשת אתי כרייף.
בעניין כרייף אקדים כבר עכשיו ואומר שלדעתי צדקה הפרקליטות שהחליטה בסופו של יום לסגור את התיק נגד אפי נוה בפרשה זו. מלכתחילה, הפרקליטות הסתבכה שם בהכשרה לא ראויה של פריצה לטלפונים ניידים. אין ספק שהחלק של נוה בפרשה זו היה בגדר עבירת הפרת אמונים, אך הפריצה כזכור הוכשרה בעקבות חשד לשוחד שאי אפשר היה להוכיח אותו. לכן לא היה מנוס מסגירת התיק. מה שברור הוא שנוה לא היה ראוי לפרס על התנהגותו המביכה והדוחה בפרשה הזאת שעל העובדות העיקריות שבה אין מחלוקת - נוה ניסה מאחורי הקלעים לקדם עורכת דין לשיפוט מבלי לספר לחברי הוועדה ששוחח עמם כי היה לו עמה קשר אינטימי.
ייתכן וחלק מעורכי הדין שיקראו את הפסקה הקודמת יאמצו את מטבע הלשון האלמותי של קרייף ויגידו: "איננו אלוהי המוסר", ומה שלא נכתב עלי פסק דין לא קיים. אם כך, איך הם יתמודדו עם הרשעתו של נוה רק באחרונה בפלילים? נוה הורשע בקבלת דבר במרמה ובכניסה ויציאה לישראל שלא כחוק. שופטי בית המשפט המחוזי שדחו את ערעורו כתבו בין השאר: "הגם שלמעשים אין קשר ישיר לתפקידו ולמעמדו של המערער (נוה - ב"ק), הרי שלא ניתן להתעלם מתפקידו וממעמדו זה בעת בחירת האינטרס הציבורי... משעה שמדובר במי שעומד בראש לשכת עורכי הדין, כל עבירה על החוק, כל עבירה, קלה כחמורה 'קשורה', לכל הפחות בעקיפין לתפקיד זה. אמון הציבור במערכת המשפט, לרבות עורכי הדין המהווים חלק בלתי נפרד הימנה, נפגע לא רק אם עורך דין, ובוודאי מי שעומד בראש עורכי הדין, מבצע עבירה הקשורה לתפקידו כעורך דין, אלא גם אם עבר כל עבירה אחרת". למקרא הדברים הללו, כמה זלזול במקצוע, כמה בוז למשפט, כמה חוסר יושר מקצועי צריך לגייס כדי לתמוך במועמדות נוה לתפקיד. העמדת נוה בראשות הלשכה היא התנערות סופית ממעמדו הקלאסי של עורך דין כנאמן בית המשפט - "Officer of the court".
נכון, נוה פנה לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור, כדי למנוע מהכרעת הדין להפוך לחלוטה. לא מדובר בערעור בזכות, אלא בפנייה לערכאה שלישית. סטטיסטית הסיכוי להצלחת ערעור בערכאה שלישית הוא נמוך מאוד. אם בקשת רשות הערעור אכן תידחה, ההכרעה נגד נוה תיהפך לחלוטה ואז ממילא יחל הליך משמעתי נגד נוה בלשכת עורכי הדין שבסבירות גבוהה יסתיים בשלילת רישיונו גם אם לתקופה מסוימת; מה שבהכרח יחייב את התפטרותו מתפקיד היו"ר אם ייבחר.
לכן, עצם הריצה של נוה לראשות לשכת עורכי הדין חושפת את שיקול הדעת המטריד שלו ואת המגלומניה שלא הצליח להשתחרר ממנה. הסתבכויותיו לא לימדו אותו שיעור בצניעות. להפך. יותר מכל מבאסת העובדה הבאה: הרי בין עורכות ועורכי הדין יש לא מעט שתומכים בשינויים במערכת המשפט, גם אם לא בגרסה הקיצונית של לוין ורוטמן. איך זה שמבין שלל עורכי הדין השמרנים הראויים, לא נעמד אפילו אחד, שלא נפל בו דופי, שיתמודד על ראשות הלשכה. איך קרה שדווקא נוה נהפך לבן היקיר של הלווינים והרוטמנים, על אף שהוא אפילו לא מחזיק באידיאולוגיה שלהם. התשובה היא שבישראל 2023 - סנטימנט הוא חזק לאין ערוך מאידאולוגיה. הסנטימנט שנוה משווק הוא: אני זה שנכנסתי באמ-אמא של הפרקליטות, הורדתי אותם על הברכיים, וגם קרעתי לשי ניצן ומנדלבליט את הצורה. זה המוצר שנוה משווק לינון מגל וחבריו, והם מתים על מוצרים מהסוג הזה.