במקום שר המשפטים, יריב לוין, הייתי נעלב. לתוכנית שלו קוראים בטעות, או שלא בטעות, "הרפורמה במערכת המשפט". האיש בא לשנות את המבנה הדמוקרטי של מדינת ישראל, ובסוף יזכרו לו שהיה אחראי לאיזו רפורמה? לא לעניין.
בתוך חודשיים עומד לוין לפרק במכת אגרוף את מערכת האיזונים בין שלוש רשויות השלטון ולהפוך את ישראל למדינה שנשלטת על ידי רשות שלטון אחת שתונחה על ידי אדם אחד, ראש הממשלה. מגיע לו מיתוג ראוי יותר ממוביל רפורמה. אתמול לוין פרסם את טיוטת החלק הראשון בתוכנית ההרס שלו - תיקון חוק יסוד: השפיטה. מי שקרא את המסמך, ולא משנה אם הוא תומך בלוין או לא, בוודאי הבין כמה שקרי המיתוג של תוכניתו כ"רפורמה במערכת המשפט".
בתזכיר החוק כתוב כי שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים יביא ל"הרכב אשר ישקף באופן ייצוגי יותר את העמדות הרווחות בציבור, את הגיוון הערכי והחברתי בישראל, ואת ציפיות הציבור ממערכת המשפט". קשה להחליט מהיכן להתחיל לפרק את השקר שיש בדברים הללו. הוועדה לבחירת שופטים, לפי הצעת לוין, תהיה מורכבת משלושה שרים, שלושה חברי כנסת, שני נציגי ציבור שהשר יבחר, ושלושה שופטים. במילים פשוטות, רוב של שמונה פוליטיקאים, או נציגי פוליטיקאים, מול שלושה שופטים. לוין גם כתב בהצעת החוק שאחד מהפוליטיקאים יהיה איש אופוזיציה. תודה באמת; מיד תבינו שלאיש האופוזיציה הזה לא יהיה שום טעם להגיע לדיוני הוועדה, ממש כמו לשלושת השופטים.
החישוב של לוין הוא זה: על פי החוק היום, כדי למנות שופט בית משפט עליון לא מספיק רוב של חמישה, אלא רוב של שבעה. לוין הבין שלא מספיק אם ידבוק בנוסחה שהציג - שלושה חברים לכל רשות, שכן אז לפוליטיקאים יהיה רק רוב של שישה, והרי לפי החוק הקיים צריך רוב של שבעה כדי לבחור שופט לבית המשפט העליון. לכן, הוא בחר להעיף החוצה את שני חברי לשכת עורכי הדין (שבשונה מתקופת אפי נוה לא היה להם דיל אוטומטי עם השלטון), ולשים במקומם בוועדה שני נציגי ציבור שהוא ימנה. במצב הזה הוא אפילו יכול להיות לארג' ולקבוע בחוק שאחד מחברי הכנסת יהיה מהאופוזיציה, שכן גם אז עדיין יהיה לו את הרוב שהוא זקוק לו - שבעה חברים - כדי למנות שופטים לבית המשפט העליון. אז על איזה גיוון בדיוק מדבר לוין? על מי הוא עובד בדיוק? לא גיוון, אלא פשוט עריצות רוב. אין יותר עריצות רוב מזה.
אם לא די בכך, לוין, בהצעת החוק שלו, מכין את הקרקע לאירוע מופרע במיוחד. כזכור, הוא מבקש לשנות את נוהג הסניוריטי, כלומר הנוהג לפיו ותיק שופטי בית המשפט העליון מתמנה לנשיא. מילא. אלא שאז לוין הבין שביום פקודה הוא עלול להיתקל בבעיה, שכן ממש לא מן הנמנע שאף אחד משופטי בית המשפט העליון המכהנים לא יסכים לדלג על עמיתו, השופט יצחק עמית, ולהתמנות במקומו.
החילופים ייעשו בחודש אוקטובר השנה לאחר פרישת הנשיאה אסתר חיות. לכן, החליט לוין להוסיף בין התיקונים החדשים לחוק יסוד: השפיטה, את האופציה של מינוי נשיא ומשנה לנשיא לבית המשפט העליון, שלא כיהנו לפני כן כשופטים בבית המשפט העליון. במילים אחרות, יתכן מאד שבחודש אוקטובר יונחת על 15 שופטי העליון, נשיא מבחוץ. היות ועד אז הוועדה כבר תהיה בשליטה מלאה של לוין (כלומר בשליטת נתניהו), לא מן הנמנע שימונה לתפקיד אחד מסריסיו התקשורתיים של נתניהו (מאלה שהם בעלי ההשכלה המשפטית) ששורפים את האולפנים עבורו. למה לא בעצם?
"לא בכדי", נכתב בתזכיר החוק, "במבט משווה, ניתן לראות כי מדינות דוגמת ארצות הברית, גרמניה וקנדה, אשר מסמיכות את בתי המשפט שלהן לפסול חוקים, בוחרות את שופטי הערכאה השיפוטית העליונה שלהן באמצעות נבחרי ציבור". גם זו הונאה. ראשית, כבר שאלנו, האם לוין יהיה מוכן לאמץ כל אחת מהשיטות שהזכיר, במלואן ולא בחלקן? למשל את השיטה האמריקנית: האם יהיה מוכן למשל לאמץ את החוק האמריקני ששופטי העליון המכהנים יכהנו עד היום שבו ייאספו אל אבותיהם (ולא כמו עד גיל 70 אצלנו)? האם לוין מוכן לאמץ הגבלת כהונה על ראש ממשלה? לוין גם יודע היטב את מה שנאמר לו פעמים רבות: שבישראל, בשונה משיטות מערביות רווחות, אין שני בתי פרלמנט ואין חוקה שמאזנים את הכוחות בין הרשויות, אלא שלוין רוצה לקחת את מה שנוח לו מהאמריקנים, ואת מה שנוח לו מהפולנים.
אבל עזבו את כל זה, הרי בשונה ממה שהוא כותב בדברי ההסבר, לוין לא הסמיך את הוועדה לבחירת שופטים שתהיה בעלת רוב פוליטי רק כדי למנות שופטים לבית המשפט העליון, אלא גם לערכאות הנמוכות. לכן, מה רלוונטיים למינויים אלה, דבריו של לוין על כך ש"לא בכדי" אותן מדינות בוחרות את שופטי הערכאה השיפוטית העליונה שלהן באמצעות נבחרי ציבור? הרי הוא, בהצעת החוק שלו, לא עושה כל הפרדה בין השופטים בערכאות הנמוכות לערכאה הגבוהה.
לוין מונה אחר כך שורה ארוכה של מדינות שבהן יש בחירה בלעדית של שופטים בערכאה עליונה על ידי נבחרי ציבור. בהן הוא מונה, רק למשל, את דנמרק. גם פה נחבאת הונאה בוטה. בדנמרק יש ועדת מינויים שמורכבת משופטים, עורכי דין ונציגי ציבור, שהחוק מגדיר שלא תהיה להם נגיעה פוליטית. הוועדה הזאת ממליצה על השופטים, השר מאשר את ההמלצה, וזאת מקבלת אישור מהמלך או המלכה. למיטב בדיקתי, אין בהיסטוריה הדנית מקרה שבו השר לא אישר את המלצת הוועדה המייעצת. השיטה הנורבגית דומה לדנית, אלא ששם במקום שופט אחד, מציגה הוועדה לשר שלושה שופטים על כל משרה. הוא צריך לבחור אחד מהם. בקיצור, לוין מכר לנו סיפורים סקנדינביים בתקווה שלא נבדוק, אבל בדקנו. מה בין השיטה המאוזנת שקיימת שם, שדומה במשהו לוועדות איתור שקיימות כאן, לבין השיטה הפרועה שהוא מציע.
היתה הכרעה בבחירות ללשכת עורכי הדין - לוין לא אהב אותה
איך אנחנו יודעים שפיו וליבו של לוין אינם שווים כשהוא מדבר על שיקוף רצון העם? לשכת עורכי הדין היא גוף נבחר. עו"ד ציון אמיר, מתומכיו הנלהבים של בנימין נתניהו, ממש רצה לעמוד בראש הארגון הזה, והוביל קמפיין דוחה ומתנשא נגד יו"ר הלשכה הנוכחי, אבי חימי, ולמרות זאת הוא הובס שוק על ירך על ידי חימי. ציבור לשכת עורכי הדין העדיף את חימי על פניו. היתה כאן הכרעה דמוקרטית - רצון ציבור עורכי הדין - אלא שלוין לא אוהב את ההכרעה הזאת. היא לא טובה לו. יתרה מזאת, גם נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים נבחרו במועצה בבחירות דמוקרטיות. מה עושה לוין כדי להתמודד עם זה? שימו לב לטיעון שמצא: "אין הצדקה לחברותם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה, שכן גוף זה אינו מייצג את הציבור הכללי".
בישראל יש כמאה אלף עורכי דין, מתוכם כשמונים אלף פעילים; הרי אין סיבה אמיתית להניח שכולם שמאלנים פרוגרסיביים. מעבר לזה, היו שנים רבות שבראשות הלשכה עמדו עורכי דין מזוהים עם האגף השמרני (אפי נוה, דרור חוטר ישי, ועוד). בהמשך התזכיר נכתב: "ספק כמה (גוף זה) מייצג את עורכי הדין, נוכח ההשתתפות הנמוכה בבחירות". מעניין אם היה משתמש בטיעון הזה אם ציון אמיר היה מנצח. צביעות.
"הרכב ועדה כזה צפוי להניב לאורך שנים מצטברות הרכב מגוון ופלורליסטי של שופטים, באופן שייצג טוב יותר את מגוון הדעות והקהלים בישראל", כתב לוין בתזכיר; או במילים אחרות: עם ישראל, אני באמת חושב שאתם מטומטמים.
בית המשפט העליון היום הוא כמעט חצוי ביחס בין שופטים המזוהים עם תפיסות שמרניות לבין אלה המזוהים עם תפיסות אקטיביסטיות-ליברליות. כיוון שברוב שנותיה של המדינה, מאז המהפכה החוקתית שעשתה הכנסת וממשלת הליכוד (ולא אהרן ברק, כמקובל לטעון. אין שקר גדול מזה), שלט במדינת ישראל הימין, אפשר לזהות בנקל את התהליך שבו בית המשפט העליון הופך לשמרן יותר. גם אם אני לא אוהב את זה, אני משלים ומבין את זה.
עם זאת, מערכת האיזונים הנוכחית עדיין מחייבת את השרים להגיע לפשרות עם השופטים בוועדה, שממילא על פי אותו תהליך, כבר לא אחידים אידאולוגית. הנה, כבר מסוף השנה הנוכחית גם נעם סולברג המזוהה כשמרן יהיה חבר בוועדה לבחירת שופטים (גם החברות בוועדה נעשית לפי הסניוריטי). אלא שלוין, נתניהו וחברי הקואליציה הנוספים שיכורי כוח, רוצים הכל מהר וקל, לנקום במערכת המשפט על תיקי נתניהו ולהפוך את ישראל לשלטון יחיד בתוך חודשיים. את השפל המוסרי הזה אף עטיפה מתקתקה המתחזה לאקדמית, בדמות תזכיר החוק של לוין, לא תצליח להסתיר.