ברוך קרא הוא הפרשן והכתב המשפטי של חדשות 13 משנת 2004 ובעל טור קבוע באתר וואלה! היה ממגישי תוכנית התחקירים "המקור" ובעבר היה כתב לענייני משפט ומשטרה בעיתון "הארץ". ברוך קרא הוא חתן פרס סוקולוב לשנת 2013, מחזיק אות אומ"ץ לשנת 2013 ואביר איכות השלטון לשנת 2018. יחד עם תוכנית "המקור" זכה בפרסי האקדמיה בשנים 2016, 2017 ו-2019
אף שהשיחות מתנהלות ברוח טובה, על האופוזיציה וכוכבה העולה בסקרים אסור ליפול במלכודת דבש ולהתפשר על יכולתה של הקואליציה - הנוכחית והעתידיות - למנות אף לא שופט אחד כרצונן. באביב 23 הישראלים ערניים ואידיאולוגים יותר, ולכן כל הסכמה תיבחן על ידם היטב
המשפט שיוכרע מחר עומד בבסיסו על הוויכוח המקורי בין שופטי העליון - מה חזק יותר, ההודאות והפרטים המוכמנים שידע זדורוב או העדר ההסברים לעקבות הנעל בזירת הרצח. אם אכן זדורוב יזוכה, הפרקליטות תצטרך לערער כדי להכריע מה מעמדו של הספק הסביר במשפט הישראלי
בנימין נתניהו נהג אמש כעבריין, כשהודיע בריש גלי שבכוונתו לעסוק במהפכה המשפטית, למרות שנאסר עליו לעשות זאת בשל ניגוד עניינים. גם תוכן ההצהרה, מלבד היותו רצוף שקרים, מבשר על המשך תוכנית ההרס. היועמ"שית אולי לא תפתח נגדו בחקירה פלילית, אך גם לא תוכל לשתוק
התכנית שהציג הנשיא רחוקה מלהיות מושלמת, אבל מהווה נקודת ציון למנהיגים שינווטו בזמן הקרוב או הרחוק את דרכם לעבר היעד - הפיכתה של ישראל למדינה ליברלית עם כללי משחק ברורים, שהפרדת הרשויות וזכויות האדם של אזרחיה מעוגנות בטקסט חוקתי, באותיות קידוש לבנה
פרופ' אלבשן אומר שגם הוא לא אוהב את המתווה שהציע, אבל הוא "האפשרי בנסיבות שנמצאות לפנינו". הנסיבות הן שכרון הכוח של לוין ורוטמן, וחקיקת הבזק שהם מקיימים לצורך הפיכה משטרית. האם הנסיבות הללו מצדיקות כניעה שתקבע מבנה משטרי מעוות?
אל מול מאות אלפים שנלחמים על הדמוקרטיה שלהם, לנתניהו ולבני בריתו בכנסת ובתקשורת נותרו רק הכזבים ומצגי השווא: סיפורי בדים על ההתנתקות, אחיזת עיניים בחקיקה, ואגדות על "ניסיון לינץ' בשרה נתניהו". זה לא יצליח להם
כדי להכשיר את פסקת ההתגברות, לוין ורוטמן מהדהדים שני שקרים: אהרן ברק יצר את המהפכה החוקתית ושחברי הכנסת ב-92' לא ידעו שהם מעניקים לביהמ"ש סמכות לפסול חוקים. הפרוטוקולים מוכיחים שהיה דיון ער בעניין בוועדת חוקה וגם במליאת הכנסת בדיוק נושא זה. להלן ההוכחות:
רה"מ אמנם מנוע מעיסוק בתוכן סעיפי התוכנית המשפטית, אבל אף משפטן לא ימנע ממנו להקפיא אותה, או להורות לשר המשפטים לקיים עליה מו"מ עם האופוזיציה. הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי, שכן נתניהו מתגלה כאחד המנהיגים החלשים שהיו לישראל, דווקא באחת התקופות הקשות ביותר שלה
לוין ורוטמן מקדמים בחיפזון את החקיקה שתאסור על בג"ץ לבטל חוקי יסוד, כדי שיוכלו להעביר בקלות את התוכנית להרס המערכת המשפטית. המהלך יכריח את השופטים להכריע בסוגיה שתמיד העדיפו לברוח ממנה: ביטול חוקי יסוד שסותרים את עקרונות היסוד של הדמוקרטיה
עת בוקר פתחה היועמ"שית באחד מקרבות המגן המשמעותיים על הדמוקרטיה, כשהורתה לנתניהו להסיר ידיו מענייני הרפורמה המשפטית שעשויה להועיל לענייניו. תחת אש הקואליציה, פתחה בערב בקרב נוסף, חשפה את שקריו של לוין, והבהירה שאחרי המהפכה ישראל לא תהיה יהודית ודמוקרטית
בדרך לריסוק הדמוקרטיה, רה"מ צורב נרטיב שקרי בקרב תומכיו באמצעות שורה של סילופים אודות החלטות משפטיות בעניין הגז, כביש 6, החיסונים ועוד. וגם אם אלו היו נכונות, איך הן קשורות בדיוק למינוי שופטים מטעם וסירוס העליון? ובינתיים, הוא גורר לתהום את המדינה כולה
פסק הדין הוכיח אתמול שכדי להריח שחיתות ולזהות שקרים, זה לא משנה אם השופט שמרן, ליברל, אקטיביסט, דתי, חילוני, שמאלני או ימני. השופטים הלכו בדרכים מקבילות אך הגיעו אל אותה נקודה. המסר שהעבירו השופטים: במערכה על הדמוקרטיה, הם לא מתכוונים להראות חולשה
דברי ההסבר לחוק של לוין הם הטעיה, או במקרה הרע שקר. הוא לוקח דוגמאות ממדינות אחרות בלי להראות את התמונה המלאה, מבלבל את הציבור ומציג נתונים לא נכונים. בתוך חודשיים עומד שר המשפטים לפרק את האיזונים בין הרשויות ולהפוך את המדינה לנשלטת על ידי ראש ממשלה אחד
עמדת בהרב-מיארה לבג"ץ דרעי היא מהלך ראשון וחשוב במערכה ארוכה שצפויה בשנים הקרובות על שלטון החוק. דווקא בנקודת ציון הזמן המדכאת הזאת, ייתכן שברמה האישית היא במצב מצוין של ווין-ווין
שני עדי התביעה, יפעת בן חי-שגב ודוד שרן הצהירו בדרמטיות שעדותם הונדסה בחקירות, אבל בפועל שניהם חזרו בבית המשפט על עיקר עדותם במשטרה. אם הם באו לברך את נתניהו - הם יצאו מקלליו
יוזמת סמוטריץ' להורדת "סעיף הנכד" והצבתו של מעוז כאחראי לארגון נתיב, הן לא באמת מאבק על זהות יהודית - ממילא עולי חוק השבות יכולים להוליד צאצאים בישראל - אלא ניסיון להוריד את מוטיבציית העלייה ארצה, שהיא הקונטרה הדמוגרפית היחידה למגזרים הגדלים שהם מייצגים
ראש שב"כ, רמטכ"ל וגיבור ישראל כיהנו כשרי ביטחון פנים "רגילים", אך פרובקטור שהורשע בתמיכה בארגון טרור יקבל בו סמכויות דמיוניות. האחריות על מג"ב איו"ש של בן גביר והאחריות של סמוטריץ' על המנהל האזרחי יביאו לכאוס של כפיפויות, סמכויות, והסתבכות עם הדין הבינ"ל
יועצים משפטיים צריכים אמנם לחשוב גם "איך כן" ולא רק "מה לא", אבל המעסיקים שלהם הם לא השרים והמנכ"לים - אלא משלמי המיסים שרוצים שהמשרדים ינוהלו על פי חוק. הרפורמה החדשה שמתכננים בליכוד תעניק אור ירוק לכל מהלך, חוקי או לא
האם יהיה מי שיעמוד מול דחפורי ההרס? היועצת המשפטית לממשלה עדיין לא השמיעה את קולה, ובית המשפט העליון של היום הוא לא זה של פעם. חיות קבעה בעבר שמינוי דרעי לשר הוא גבולי, מה תפסוק לאחר שהורשע פעם נוספת?
שנים מדברים על פסקת ההתגברות כן או לא? הדיון לגיטימי, אך כפי שזה נראה כרגע, החקיקה הראשונה של הכנסת החדשה - תהיה כזו שתכליתה האמיתית היא אחת: להזיז כל משוכה משפטית שתמנע את מינוי דרעי לשר. האמצעי: פסקת התגברות גורפת שתהפוך את בג"ץ ללא רלוונטי
למי שלא הפנים זאת עד כה, כל מערכות הבחירות של נתניהו, כמו 4 הקודמות, מוכוונת אך ורק לשאלת גורלו המשפטי. ובהינתן שלא יצליח להשיג את 61 המנדטים לממשלת ימין צרה, כך צפוי להראות עתידו הקרוב
מטרת ה"RESTART" של סמוטריץ' היא לא שיפור מערכת המשפט, אלא כיבוש אלים והרסני עבור חקיקה פרסונלית. יו"ר הציונות הדתית טוען כי ביטול סעיף הפרת האמונים לא יחול על נתניהו, אבל ברור שמדובר בחרטוט. הרי כיצד ניתן להרשיע אדם בעבירה שכבר שלא קיימת?
בזמן שפוליטיקאים וארגוני ימין מספרים לנו שאסור לעליון לעסוק בסוגיות פוליטיות, הם רצים לבג"ץ אינספור פעמים על מנת שיכריע לטובתם בסוגיות כאלו ממש. המתקפות על העליון הן כבר מזמן לא חלק מאידיאולוגיה, אלא אמצעי פוליטי שתפקידו ללבות מלחמה תרבותית-שבטית
מיד אחרי ההחלטה לפסול את שיקלי מהתמודדות ברשימת הליכוד, יו"ר האופוזיציה, נשא נאום רווי שקרים גסים במיוחד וסריסיו התקשורתיים הסתערו על יו"ר ועדת הבחירות במלוא המרץ. נתניהו החליט מסיבותיו לחזור ולתקוף את מערכת המשפט, והדמון התורן הוא השופט יצחק עמית
כדי לגרד עוד שני מנדטים מיתן יו"ר הליכוד את קמפיין ההסתה הוולגרי שלו, אך הפעילים שטיפח שוברים שיאים עם תיאוריית "הנאצים השמאלנים". נתניהו כמו טראמפ לא תומך בתיאוריות הזויות, אך גם לא מתבטא נגדן. שם זה הגיע לתקיפת הקפיטול. פה בינתיים "רק" תוקפים מפגינים
במאמר ב"הארץ" מעז הבמאי ארי פינס לבקר את האתיקה של העיתונאים, זאת לאחר שהיה אחראי להפצת העלילה אולי הבזויה ביותר בתולדות העיתונות הישראלית. פינס הצהיר שקרבצ'נקו היא הרוצחת כשהוא מסתמך על עדות של אדם מפוקפק, עדויות שמועה וציטוטי אנשים מתים
הטיעון של היועמ"ש לפיו יש לאשר את מינויו של יו"ר ועדת המינויים כמינוי קבוע גם בממשלת מעבר כדי לנתק אותו מהפוליטיקה, הוא טיעון מנותק, כי ממשלה פוליטית היא שממנה אותו. וגם אם יש היגיון בעמדה זו, הוא לא נופל מההיגיון של העותרים, וההתעקשות עלולה להביא לתסבוכת
אין איש ציבור שחסין מהסיכוי שאסון טרגי דוגמת זה שפקד את הר מירון לפני כשנה וחצי ייפול במשמרתו. מה שמקומם הוא התגובה הבזויה לעיתונות וקמפיין הבזק של הליכוד נגד הוועדה. נתניהו אמר בתגובה שהוועדה הוקמה ע"י בנט לפיד; ובאמת לא ברור איך העז לא להקים ועדה כזו?
הגנת זדורוב טוענת כי היא יודעת באיזו סכין נרצחה תאיר ראדה, אבל המומחים שלה אומרים שהסכין לא מתאימה לחתך בגופה. אם זה המצב, ברור שהסיפור על אולה קרבצ'נקו הוא בדיה של אדיר חבני. אם כך, לשם מה ללכת לבדיקות סטטיסטיות מפוקפקות?
בתוך 3 ימים שינה עו"ד חדד את סגנון החקירה הנגדית של הדס קליין: מהפחדות וצעקות שלא השיגו דבר, לפניות מנומסות וזהירות. ככה זה שעל כל שאלה תקיפה צץ עוד סיפור על שרה נתניהו. כך או אחרת קליין לא ממצמצת, ובינתיים חוץ משאלת כמויות השמפניות ממילצ'ן הכל נראה פשוט
