חכם - אבל עם חורים שיתרחבו בחקירה הנגדית: כך נראתה עדותו של נתניהו

לאחר היומיים הראשונים בעדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקי האלפים, אפשר כבר לומר די בוודאות שמה שהטריד את הקבינט, את סמוטריץ', מירי רגב, אמיר אוחנה, ואפילו את גדעון סער - שביטחון המדינה ייפגע כתוצאה מנוכחותו של ראש הממשלה שלושה ימים בכל שבוע בבית המשפט - לא ממש מטריד את נתניהו בעצמו. מעבר לעובדה שהוא לא העלה את העניין אפילו פעם אחת בפניותיו לבית המשפט (מה שהוא כן העלה זו הטענה כי הכנתו לעדות תיפגע, לא האינטרסים הביטחוניים של המדינה), הוא נראה בבית המשפט מוכן מאוד, בקיא בחומר, מלא ביטחון ולגמרי לגמרי בעניין. היום כבר ברור שכל הספקולציות המוקדמות על כך שאולי יחליט לוותר על העדות היו מופרכות לחלוטין. המחשבה שנתניהו יהיה מוכן לפגוע בהגנתו למען ביטחון המדינה, הייתה מנותקת מהמציאות, ובעיקר מנותקת מהבנת אישיותו של נתניהו.

מהיומיים הראשונים אפשר ללמוד כי עדותו הראשית של נתניהו מוכוונת לשישה אפיקים עיקריים: האפיק הראשון הוא פרישת משנתו התקשורתית, השני הוא תקיפת נקודות החולשה של התביעה, השלישי: תיקון השגיאות שסיבכו אותו בחקירת המשטרה (המלה "שגיאות" מן הסתם תבוטא בחקירה הנגדית על ידי התובעים כ"שקרים"). האפיק הרביעי הוא הפרדה טוטאלית בין רעייתו שרה לבינו. נתניהו יחזור וידגיש גם בתיק זה וגם בתיק 1000 ששרה והוא הם שני אורגניזמים שונים עם סדר יום אחר, עם דגשים אחרים, ואפילו עם חברויות אחרות. האפיק החמישי - להקטין את עד כמה שאפשר את מעורבותו בהחלטות הרגולטוריות כשר תקשורת. האפיק השישי, איך לא, הוא אפיק הרדיפה וההתקרבנות.

הפרקליטות הדגישה בכתב האישום ובבית המשפט כי האג'נדה של נתניהו להשתלט על התקשורת הישראלית, ולהיאחז בכמה שיותר מוקדי השפעה תקשורתיים, גרמה לו בפועל לעבור על החוק. האינטרסים התקשורתיים של נתניהו שזורים בשלושת התיקים שבכתב האישום.

נתניהו, יחד עם פרקליטו, עו"ד עמית חדד, הבין שהדרך להתמודד עם הרעיון הזה הוא לא לכפור בהתעניינות הרבה שלו בעולם התקשורת, אלא להיפך, להודות ב"אשמה" הזאת ולהסביר כמה ההתעניינות הזאת עומדת בבסיס תפישתו המקצועית מאז נכנס לעשייה הציבורית אי שם בוושינגטון בשנות השמונים. הוא הסביר בבית המשפט כי אז הבין שאין טעם בתפישות עולם צודקות ללא היכולת להפיץ אותן. לכן, לא רק שלא ניסה להקטין את הטענה להתעניינותו בתקשורת, הרושם הוא שאפילו ניסה להגדיל אותה בפני השופטים.

לכן, הסביר נתניהו לשופטים מדוע אכן ניסה לגייס משקיעים זרים לקנות כלי תקשורת ישראליים, ולכן גם בארוחת הערב המפורסמת שלו ושל רעייתו שרה יחד עם בני הזוג אלוביץ', בשנת 2012, ניסה לדבריו לשכנע את אלוביץ' להפוך את אתר וואלה לימני יותר באופן התואם לתפישת עולמו של אלוביץ' עצמו. הוא גם לא התכחש לכך שהוא או אנשיו ניסו להשפיע בפגישות שונות עם בעלי תקשורת הישראלית למנות עורכים המחזיקים בתפישות עולם ימניות, שכן כפי שאמר נתניהו בעדותו: personnel is policy"".

הפתיחה של נתניהו באפיק הזה הייתה חכמה. הוא ניסה לקבע אצל השופטים תודעה של דה פליליזציה לתיאורים העובדתיים באישום הראשון - תיק 4000. נתניהו רוצה שהשופטים יקראו את כל הסיפור הזה לא כסיפור אפל, אלא כחלק מהניסיון העקרוני אידיאולוגי שלו לחולל שינוי בעולם תקשורת הישראלית.

כשיגיע תורה של הפרקליטות, היא תנסה להבהיר שוב, הפעם באמצעות החקירה הנגדית, שהבעיה שלה אינה כמובן עם האידאולוגיה התקשורתית של נתניהו, כמובן שאינה פלילית, ואפילו לא עם האובססיה שלו לתקשורת, אלא עם המקום שבו נפגשו האינטרסים שלו עם האינטרסים של אלוביץ'. הפרקליטות תשאל את נתניהו על נקודות הזמן שבהן ידע לכאורה לנצל היטב את הרצונות של אלוביץ' לצרכיו שלו, בעיקר באותם ימים קריטיים ב-2015, כשאלוביץ' היה חייב את חתימתו של נתניהו לעסקת בזק-יס, ששלשלה לכיסו של אלוביץ' מאות מיליוני שקלים.

כבר ביומיים הראשונים של עדותו, ניכר שנתניהו למד היטב את האזורים החלשים בתזת התביעה, בעיקר אלה שהוחלשו עוד יותר על ידי הסניגורים בחקירות הנגדיות של עדי התביעה. קחו לדוגמה את אחת החולשות שהדגיש אתמול נתניהו. האירוע המכונן לשיטת הפרקליטות ביחסי אלוביץ'-נתניהו היה באותה ארוחת ערב ב-2012. אז, קובעת הפרקליטות בכתב האישום, הוקמו יחסי השוחד. הקושי בתזה הזאת הוא שאין בידי התביעה ראיות מוחשיות לאינטראקציות שוחדיות (ולעשה לאינטראקציות בכלל), בין שני הזוגות מאותה ארוחת ערב עד לדצמבר 2013. העניין נראה תמוה לאור העובדה שבתקופה זו נכללה גם מערכת בחירות, שבה נתניהו היה זקוק מאוד לכל כלי התקשורת. נתניהו הנכיח את האבסורד הזה בבית המשפט. אפשר רק לדמיין כמה יחגוג נתניהו כשיישאל על ידי חדד על פגישת ההנחיה המפורסמת, שעליה העיד שלמה פילבר במשטרה, עדות שחטפה מכה אנושה בחקירה הנגדית, לאחר שהתברר שתאריכים שיוחסו לאותה פגישה בכתב האישום אינם נכונים.

ובכל זאת, כדאי גם את האפיק הזה להכניס לפרופורציות. כעובדה, אין ויכוח שכבר בתחילת התקופה שאליה מתייחס כתב האישום יש הנחתות בוטות וגסות על עיתונאי וואלה. עיתונאי וואלה שהעידו על כך בבית המשפט היו אמינים מאוד ועקביים. גם עדותו של אילן ישועה בעניין זה מגובה היטב בראיות חיצוניות. בפועל, ככל שהזמן עבר, גברו הלחצים בהתאם ישיר לצרכיו של אלוביץ' ובראשם אישור עסקת בזק-יס. יש גם עדויות ברורות לכך שסוגיית האינטרסים של אלוביץ' נכחה היטב בבלפור, במשפחת נתניהו, גם בשיחות שנתניהו עצמו היה נכח בהן.

עדותו של נתניהו במשטרה הייתה מביכה, והתבססה בעיקר על צמדי המילים "לא זוכר" ו"לא יודע". יש פער אדיר בין נתניהו המפוצץ בביטחון עצמי באולם, לאחר שהכין עצמו היטב יחד עם פרקליטו, לבין נתניהו המיוזע והמבולבל שלא ידע, או אולי לא רצה להשיב לחוקרים, את האמת בחקירות. בכל מקום שאי הידיעה, אי הזכירה, או ההכחשה של נתניהו - פגשו עד, שדווקא זכר היטב מה קרה, וזה העמיד את נתניהו במקום רע מאוד.

פרקליטו של נתניהו יודע היטב שכל סתירה כזאת תשמש את התביעה בחקירה הנגדית, ולכן כמקובל במקרים אלה הקדים תרופה למכה והכין את לקוחו להישאל על הדבר כבר בעדותו הראשית. כך, למשל, קרה אתמול בעניין עדות גלעד ארדן, שר התקשורת בתחילת תקופת האישום. ארדן העיד במשטרה ובבית המשפט שהתבקש על ידי נתניהו לשוחח עם אלוביץ' בעקבות הטענות שלו על פגיעה באינטרסים שלו שנבעו מרפורמת השוק הסיטונאי. כשנשאל על כך נתניהו בחקירתו די הכחיש את האירוע.

הסתירה בין עדותו לעדות ארדן רעה מאוד לנתניהו, לכן אתמול ניסה לתקנה. נתניהו טען בבית המשפט כי הוטעה על ידי המשטרה באופן שנשאל על הנושא, אך בפועל, לדבריו, בוודאי שהורה לשרים ואנשי מקצוע לבוא בדברים עם אנשי משק שרפורמות כאלה ואחרות פוגעות בהם. לכן, ההפניה לאיש עסקים כמו אלוביץ', שנפגע ישירות מרפורמת השוק הסיטונאי, נשמעת לו כמהלך הגיוני בהחלט.

הקו הזה יותקף חזיתית במהלך החקירה הנגדית. עדותו של נתניהו שזורה בכל כך הרבה "לא זוכר", "לא יודע", במקומות שבהם עדים אחרים זוכרים מצוין. ההסבר שנתן בעניין ארדן יכול להחזיק למקרה אחד או שניים. בפועל יש עשרות סתירות בין נתניהו לבין עדים אחרים.

נתניהו מהיום הראשון מנסה להבהיר לשופטים כי החיבור המשפטי שהתביעה יצרה בינו לבין הגברת נתניהו הוא אינו מוצדק. הקו הזה חשוב גם לתיק 4000 וגם לתיק 1000. רבים מ-315 האייטמים שמסופחים לכתב האישום, שמבטאים כביכול את ההיענות החריגה לנתניהו, נוגעים בכלל לשרה נתניהו, לבנה יאיר, ולא לנתניהו בעצמו. איש הקשר בין האלוביצ'ים למשפחת נתניהו היה איש העסקים זאב רובינשטיין. רובינשטיין הוא שהעביר בקשות דחופות, שלא לומר היסטריות, לאלוביצ'ים, מטעמה של שרה נתניהו, והם הורידו את הבקשות מטה לעורכי החברה ולעיתונאים. נתניהו ניסה להסביר אתמול לבית המשפט כי לרעייתו זמן רב פנוי, שאותו היא ניצלה בין השאר לצורך תחזוק קשרים עם אנשים כמו רובינשטיין, או איריס אלוביץ'. הוא טען כי לא ניתן לקשור בין הבקשות הדחופות הללו אליו ישירות.

קו ההפרדה הזה יהיה חשוב עוד יותר בתיק 1000. חלק גדול מהמתנות (להלן השמפניות והתכשיטים) הגיעו לרעייתו ולא אליו. לא בכדי, כבר ביום עדותו הראשון היה חשוב לנתניהו להבהיר שהוא "שונא שמפניה".

עוד נדבר בעתיד על תיק 1000, אבל הקושי באפיק ההגנה הזה בתיק 4000, הוא שאינו מתיישב עם עדותו של ניר חפץ על מעורבות ברורה של נתניהו בפניות רבות לוואלה (גם בעבור הגברת ויאיר), וכן על השליחות שהוא ביצע עבור אלוביץ' אצל נתניהו בבלפור (נתניהו מכחיש לחלוטין את האירוע הזה). חוץ מזה, ברור לחלוטין שבכל מרכיב התמורה - ההטבות לאלוביץ' במשרד התקשורת - לנתניהו יש אחריות בלעדית. לשם שרה בוודאי לא קשורה (לפחות לא באופן רשמי). מעבר לכך, כבר אמרנו, הצרכים הכלכליים של אלוביץ' מונכחים היטב בשיחות המשפחה.

הקו הזה, שלפיו נתניהו הוא לא זה שהוביל את ההחלטות הרגולטוריות במשרד התקשורת אלא היווה חותמת גומי להחלטות של הדרג המקצועי, הומחז השבוע בסרטון מביך שהפיקה לשכת ראש הממשלה לפני כמה חודשים. בסרטון נראה נתניהו מקבל מסמכים מראש הסגל שלו צחי ברוורמן וחותם עליהם במהירות. הרעיון היה להמחיש לשופטים כי נתניהו לא היה זה שהוביל ודחף פעולות רגולטוריות ובראשן אישור עסקת בזק-יס (זה שהניב לאלוביץ' מאות מיליונים), אלא הדרג המקצועי.

זה נראה בינתיים כאחד הקווים המביכים של נתניהו, לא משנה מהיכן תביט עליו. ראשית, אם זו האמת, כך הוא מקבל החלטות? בלי להסתכל? בלי לקרוא? הסרטון הוצג ביום הראשון של עדות נתניהו, ומיד זכה לביקורת ולמען האמת גם ללעג. אתמול בבוקר פתח נתניהו את עדותו בניסיון למזער נזקים. בשונה מרוב עדותו ביומיים האחרונים, האמירה בעניין זה הייתה מגומגמת ולא משכנעת (משהו על כך ש"זה שונה כשאתה ראש ממשלה"). שנית, איך בדיוק התזה הזאת מסתדרת עם האג'נדה התקשורתית המובנית של נתניהו, ועם התעקשותו לקבל את תיק התקשורת לאחר בחירות 2015? אתה מתעקש לקבל השפעה על שוק התקשורת, ואז אתה לא מתעניין בהחלטות? משונה מאוד ולא משכנע. שלישית, מה זה בכלל סרטון ההמחזה האידיוטי הזה? באמת חשבת שזה יעזור לשכנע את בית המשפט?

בחלל האולם נזרקו ביומיים האחרונים אמירות, הן מצד הסנגור והן מצדו של נתניהו, על "משטר סטאלין" (הנמשל הוא משטר הפקידים), ועל הניסיון של מערכת המשפט להפיל את נתניהו רק בשל האידיאולוגיה הימנית הבלתי מתפשרת שלו. חבל להכביר מילים על האיוולת הזאת, ובכל זאת, הפנייה לבייס ברורה, אבל את השופטים הללו נתניהו מנסה לשכנע בקשקוש הזה? הביטו רק על שניים משלושת חברי ההרכב. ראשת ההרכב, רבקה פרידמן פלדמן, הייתה בהרכב שופטיו של אולמרט ששלח אותו לכלא, לאחר שאולמרט טען לכל מיקרופון מזדמן שהפרקליטות התנכלה אליו על רקע נטייתו להחזיר שטחים לפלסטינים. הוא אשכרה אמר את זה.

השופט עודד שחם היה בין מרשיעיו של צחי הנגבי. ברוב תקופת המשפט היה הנגבי חבר במפלגת קדימה של אולמרט. נתניהו התגאה בשנת 2011, שבשונה ממשלת קדימה, שרבים מאנשיה הורשעו ואף הלכו לכלא, הליכוד היא מפלגה נקייה. בכך הוא גם התגאה בליכוד וגם הפגין אמון מלא ברשויות אכיפת החוק ובמשרד המשפטים. שם לא היה לו פקפוק בכך שהחלטות בסאלח א-דין הן ענייניות מקצועיות ומוסריות.

שורה תחתונה: עדות נתניהו שוטפת, רהוטה, ולרוב גם חכמה, אבל רחוקה מלהיות חסינה מחקירה נגדית יעילה, כזו שעשויה לפורר חלקים גדולים ממנה. נתניהו אולי לא ייראה אבוד כמו בחקירות המשטרה, אבל בוודאי לא ייראה כפי שנראה ביומיים האחרונים באולם בית המשפט.