נתחיל עם מושכלות היסוד. ברור שביקורת מצד קצין במדים נגד חקיקה בכנסת זה אירוע רע מאוד. טוב שהרמטכ"ל נזף בדובר צה"ל, תת אלוף דניאל הגרי, וטוב שהגרי הודה מיד שחרג מסמכות. אבל הסתפקות בתובנה הזאת תהיה רדודה, חוטאת לאמת וחוטאת למציאות הכאוטית שבה אנחנו חיים. הגוועלד לא היה צריך להיות על דברי הגרי, אלא על המציאות הזוועתית שהביאה אל הקצה את האיש הממלכתי הזה, שמאז שבעה באוקטובר נושך את שפתיו אל מול מתקפת הרעל המופרעת נגד צה"ל ונגד הדמוקרטיה הישראלית.
אחרי שפתחנו עם מושכלות היסוד - האיסור לקצין במדים לבקר חקיקה - כן כדאי לשאול את עצמנו את השאלה: אף פעם אסור? בכל מקרה ובכל תנאי? דמיינו לעצמכם לשנייה את המציאות הבאה: מחר בבוקר כמה חברי כנסת מהליכוד יובילו הצעת חוק פרטית (זו כבר מזמן השיטה. אין הצעות חוק ממשלתיות בנושאים הללו כי הן נבלמות מוקדם מדי על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה), שלפיה ממחר אין יותר בישראל פרקליטות צבאית. ההחלטות המשפטיות לגבי צה"ל יתקבלו מעכשיו על ידי צוות משפטי שיקים מזכיר הממשלה והצוות יהיה כפוף לחלוטין לשר הביטחון.
הדוגמה אינה מופרכת לחלוטין. בעבר בצלאל סמוטריץ' כבר ניסה לקבל שליטה על המשפטנים במשרד הביטחון. אם זה היה קורה, האם גם אז הייתם מצפים שקציני צה"ל ישתקו? ומה לגבי דוגמאות שנראות כרגע רחוקות יותר, כמו למשל חוק שיקבע שמדרגת סגן אלוף אתה חייב להיות חבר במפלגת השלטון. מה שעושה בן גביר במשטרה הולך ומתקרב לזה.
אין צורך לצקצק בלשון נוכח הדוגמאות הללו, שכן חוק פלדשטיין לא ממש רחוק מהן. מה הוא בעצם עושה? הוא הופך את חיילי צבא הגנה לישראל לכאלה שבתודעתם לא משרתים מדינה אלא שליט. המשמעות של החסינות שיקבלו, אם יעבירו ללא אישור מסמך לראש הממשלה, היא זאת: יידע כל חייל וחייל שמעתה תיבחן כל פקודה של מפקדיו בראי תפישת העולם של השליט העליון. האם המפקד משרת את אותה האידיאולוגיה של השליט העליון או לא? החקיקה הזאת, שמדלגת למעשה על מפקדי הצבא היישר לשלטון, תייצר בעתיד גם קומיסרים בצה"ל. הקומיסרים היו קציני משמעת פוליטיים בצבא הרוסי, שהיו מסופחים לקצינים בכל הדרגות ותפקידים היה לפקח על המשמעת הפוליטית של הקצין.
במציאות הזאת, כשאותו נגד מילואים מפרשת המסמכים המסווגים היה חש שצה"ל פועל בניגוד לאינטרס הפוליטי של נתניהו, היה פשוט יכול לפנות לקומיסר ולספר לו על מפקדיו הסוררים שלא מסייעים לנתניהו לשכנע בנרטיב שהוא בונה ולפיו הלחץ על עסקת חטופים מחזק את האויב. אז אולי אנחנו עוד לא בשלב שבו דובר צה"ל יכול במסיבת עיתונאים לבקר חקיקה של הכנסת, אבל מהות זעקתו מוצדקת מאין כמותה - חוק פלדשטיין, והחוקים שיבואו בעקבותיו יפרקו סופית את צה"ל, יפרקו את צבא העם, ויפרקו את הדמוקרטיה הישראלית.
כמובן, מעבר להכול, כל התשתית העובדתית שעליה חוקק החוק הזה היא שקרית לחלוטין. הגרי עמד עליה היטב בתחילת דבריו, עוד לפני שהתייחס למעשה החקיקה עצמו. "אני רוצה להבהיר", הסביר הגרי, "המסמך המדובר היה נגיש למוסמכים בלשכת ראש הממשלה". עכשיו, כשאנחנו מעט מכירים את חומר החקירה, אנחנו יודעים בוודאות שהגרי צודק. הטענה שנתניהו מודר מהמסמך היא שקרית, נבזית ונועדה להסיח את הדעת מהסיפור הפשוט - המסמכים נגנבו מצה"ל לצורך הדלפתם לעיתונות זרה כדי לעקוף את הצנזורה.
מרגע שהמסמך הועבר לאלי פלדשטיין, שיחותיו עם יועץ ראש הממשלה, יונתן אוריך, היו סביב השאלה כיצד לעקוף את הצנזורה (שאמורה לשמור על ביטחון המדינה), ולהביא את המסמך לפרסום בעיתונות זרה. אז מה לזה ולקשקושים של ראש הממשלה, שזעק בראיון המונומנטלי שלו עם ברדוגו: "למה המסמך הזה לא הונח על שולחני"? איזה ספין מתועב. על מי לעזאזל האנשים הללו עובדים?
דברי הגרי מבטאים את הכאוס שאנחנו כבר עמוק בתוכו ושאנחנו הולכים לשקוע בו עוד יותר. הנה, קחו דוגמה רק מאמש. זמן לא רב לאחר סערת הגרי, התפרסמה האיגרת ששלח המפכ"ל דני לוי לפקודיו. על רקע חקירת מפקד ימ"ר ש"י אבישי מועלם, הוא ביקש מהשוטרים "להישאר מלוכדים". מעניין מה זה אומר. ואז, אחרי שהסביר שעומדת לחשודים חזקת החפות, הוא הוסיף: "משטרת ישראל תעמוד לצד הנחקרים והמעורבים...לאורך כל ההליך". האם המפכ"ל מספק מחוות מעין אלה לכל חשוד שהמשטרה עוצרת? הרי כל חשוד הוא בחזקת חף מפשע עד שתוכח אשמתו והרי מי שחוטא באי הפנמת העיקרון הזה היא בדרך כלל המשטרה עצמה. האמת היא שהמסר שהמפכ"ל רצה להעביר דומה למסר שנציב שירות בתי הסוהר קובי יעקובי, החשוד גם הוא בפרשה, ביקש להעביר: אנחנו במלחמה עם קבוצות אחרות שבאות לפגוע בנו (יועצת, פרקליטות, שב"כ), אז "תישארו מלוכדים", ואני, המפכ"ל, אתן בינתיים גיבוי לקצינים החשודים.
כמובן שלא שמעתם אפילו צליל גינוי לדברי המפכ"ל החמורים מראשי הקואליציה, שעטו כנשרים על המילים של הגרי. כולם. מי שלא מיהר לצייץ נגד הגרי לא היה קיים פוליטית אתמול בשעות הערב. כל אלה שעושים מאז ינואר 23', וביתר שאת משבעה באוקטובר, הכול כדי להחריב עד היסוד את מה שנשאר מהממלכתיות הישראלית, ניצלו אתמול את ההזדמנות לדרוך במגפיים כבדות על הקצין הזה, שמאז שבעה באוקטובר עובד מסביב לשעון ומפגין ממלכתיות מעוררת השתאות. זה הזמן להזכיר שהיועצת, ראש השב"כ והרמטכ"ל סופגים בישיבות הממשלה רעל וגידופים שאנשים נורמליים לא יכולים לשאת. אם הם רק מעזים לפצות פה, הם ישר חוטפים נזיפה על כך שכגורמים מקצועיים אסור להם להשיב לניבולי הפה של נבחרי הציבור. גם אם באופן פורמלי זה נכון, גם למופרעות הזאת יש גבול.
אבל ניבולי הפה של השרים הם באמת העניין הקטן. העניין הגדול הוא שישראל בכאוס. רק אתמול אחר הצהריים, עם קצף על שפתיו, ניסה שר המשפטים, יריב לוין, לסחוף בנאום בכנסת את השרים המתלבטים למהלך שלו להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. במציאות הכאוטית שאנחנו חיים בה, לוין, מחרב ישראל מאז ינואר 23', הוא האיש שיוביל את המהלך כסגן ראש הממשלה, שכן ראש הממשלה הנאשם בפלילים מנוע מהתערבות כלשהי במהלך הזה (וכמובן כולנו גם מאמינים שהוא לא קשור לעניין בשום צורה). לוין מעוניין ברוב גדול ככל האפשר בממשלה, כזה שכביכול יסייע לו בעמידה מול בג"ץ ביום שיוגשו עתירות נגד הפיטורים.
בג"ץ? בינתיים הוא עוד איתנו, אבל אתמול כבר הודיע השר דודי אמסלם בריאיון שקרוב הרגע שבו האזרחים תומכי הממשלה ימנעו באמצעות מאבק אלים מהשופטים להגיע ללשכותיהם. למי שמפספס את הסיפור שקורה כאן, אנחנו על אוטוסטרדה בדרך לבלרוס, פולין, הונגריה וטורקיה.
וכל זה קורה כשבשבוע הבא תחל עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במשפטו הפלילי. אין מקום לשמחה של מתנגדי נתניהו על כך שבאחרונה השופטים הקשיחו עמדותיהם מול בקשות המריחה שלו. טוב כמובן שהצמיחו עמוד שדרה מולו, אבל מצב שבו ראש ממשלה מעיד מבוקר עד שעות אחר הצהריים המאוחרות במשפט, בזמן מלחמה, הוא מצב נורא ואיום. נתניהו לא באמת יכול להרשות לעצמו את זה, רק שהוא לא מעז לומר זאת לשופטים במילים אלה. מדוע? כי אם יודה בכך, הוא יודה במה שכולנו יודעים - שבמצב הנוכחי נבצר ממנו למלא את תפקידו. לו יושרה וטובת עם ישראל היו מובילות אותו, היה מודה בכך, יוצא לנבצרות זמנית (ותיאורטית יכול לחזור לתפקידו תוך 100 ימים), או מתפטר. עדות נתניהו בזמן מלחמה היא חלק בלתי נפרד ואף מרכזי בכאוס הכללי שבה ישראל מצויה.
אז אולי הגרי שגה, אבל ככל שהאירועים יקצינו, והם מקצינים בקצב מסחרר, בקרוב לא רק שקציני צה"ל, אנשי שב"כ ומעט מקציני משטרה בכירים שנותרו בלתי שפוטים, לא יוכלו לשתוק, אסור יהיה להם לשתוק, ואז ההתבטאות של הגרי תיזכר כאירוע קטן, סנונית ראשונה לסיפור הרבה יותר גדול ומפחיד שכולנו עלולים לחוות בטווח הנראה לעין.