אל תחשבו אף פעם שאתם כבר יודעים הכול. הנה, אני מכסה כבר כמעט חצי יובל את מערכת המשפט ורק בחודשים האחרונים למדתי שבכל מדינת ישראל יש רק שני משפטנים שמרנים שמתאימים לבית המשפט העליון. כל השאר תת רמה. כן אני יודע שזה מעליב את כל אנשי הימין, הדתיים והחילוניים, שמחזיקים בתפישות אנטי אקטיביסטיות, או אולי שמאלנים שמחזיקים בתפישות משפטיות שמרניות, אבל יש רק שניים מכל המגזר האידיאולוגי הזה שמתאים לבית המשפט העליון. תשאלו את שר המשפטים יריב לוין. השניים הם: ד"ר רפי ביטון וד"ר אביעד בקשי. הם ואין בלתם. אז זה לא אישי, בוגרי אוניברסיטת בר-אילן, למשל, שמפרסמים כבר שנים מאמרים אקדמיים מחכימים, או עורכי דין בכירים שמצטיינים בעבודתם, או חלילה וחס אפילו עובדים במשרד המשפטים ואולי אפילו משפטנים מכהנים כשופטים מחוזיים, אבל היי, אתם לא בקשי וביטון נכון? והאם יש סיבה מוצדקת יותר למשבר חוקתי מאשר העובדה שבקשי או ביטון לא ימונו לבית המשפט העליון?
ועכשיו ברצינות, תסביך האגו הבלתי ניתן לשליטה של לוין, הוא קודם כל פגיעה אדירה במשפטני המחנה שלו. בינואר 2023, כשלוין החל במסע המטורף שלו להרס הדמוקרטיה, הוא היה משוכנע שיצליח להביא לכך שהנשיא הבא של בית המשפט העליון לא יהיה יצחק עמית. יעברו חודשים ארוכים עד שלוין יבין שאין לו סיכוי לעמוד במשימה הזאת. גם מועמדות הסרק של יריבו המר של עמית, השופט יוסף אלרון, הסתיימה כקוריוז שבעיקר לא הוסיף כבוד לאלרון. כשההבנה חלחלה ללוין, הוא פנה לדפ"א ב' והחליט לקחת את בחירת הנשיא כבת ערובה.
כיו"ר ועדה החליט לוין להשתמש בסמכותו ולא לכנס את הוועדה לצורך בחירת מחליפה של אסתר חיות - שכן ידע שאין לו רוב בוועדה - כל עוד זו לא תסכים לדרישתו למנות לפחות אחד מעוזרי ההפיכה המשטרית שלו לשופט בבית המשפט העליון. כך לוין הפך לסמלים שני משפטנים לא מוכרים בצמרת הקהילה המשפטית, לא הליברלית, אקטיביסטית, אך גם לא השמרנית. אחד מבכירי המשפטנים של הימין השמרני אמר לי השבוע: "ברור שקל להם, לשופטים, לדחות משפטנים כמו בקשי וביטון, שכן ברור שהוא לא עומד בסטנדרט האקדמי של שאר השופטים שמונו מהאקדמיה".
אז למה רק בקשי או ביטון? גדולתם וכוחם נטועים אך ורק בשכנוע העמוק של לוין שרק הם יהיו חיילים שלו על מלא בבית המשפט העליון. כבר אמרנו פה פעמים רבות: מאז 2008, השופטים החברים בוועדה מתפשרים עם הפוליטיקאים, משום שלאף אחד מהצדדים אין את הרוב הדרוש של שבעה חברים מתוך תשעה. ברוב השנים הללו מי ששלט כאן הייתה מפלגת הליכוד בשיתוף מפלגות נוספות מהימין. מה שקרה בפועל הוא שבדיעבד, שופטים שמונו לבקשת מפלגות הימין אכזבו אותן כי השופטים הללו, רחמנא ליצלן, פסקו לפי צו מצפונם. ומה פתאום צווי מצפון, כשצריך לרצות את הבייס? אז במה שונים בקשי וביטון מהשופטים אלכס שטיין, נעם סולברג, דוד מינץ, אדמונד לוי ז"ל, ועוד רבים וטובים? ובכן חוץ מהבדלי הרמות (להשוות בין שטיין לביטון זה בערך כמו להשוות בין אורן סמדג'ה למדריך ג'ודו במתנ"ס השכונתי), השוני הוא בכך שהם מזוהים על ידי לוין כ"יסמנים" על מלא.
ביטון, למשל, תקף בציוציו את ממשלת השינוי של בנט, צייץ בעד המהפכה המשטרית של לוין, כמובן הרבה להתבטא נגד כתב האישום נגד נתניהו, תקף ברשתות את יאיר לפיד וקרא לו שטחי ובור. כמובן שאין בכל אלה פסול. אני גם לא מהמתרגשים מכך שממנים לבית המשפט העליון צייצנים; גם שטיין נהג לפרסם פוסטים נגד אהרן ברק לפני שמונה (כמובן שאיילת שקד דאגה שכולם יכירו את הפוסטים הללו כשמינתה אותו); העניין הוא שמעבר לציוצים הללו, נעדר רקורד שיספיק לכהונה בבית המשפט העליון.
נדיר שממונים אנשי אקדמיה לבית המשפט העליון וכשכבר ממונים כאלה - הם לרוב נחשבים עילויים על דעת שני המחנות. כששקד החליטה למנות את שטיין היה קשה לעכל את זה - פרופסור שכבר שנים רבות לא חי בישראל ולא עובד באקדמיה הישראלית - אבל איש לא היה יכול להתווכח עם ההכרה האקדמית שלו. שטיין היה פרופ' בכיר בניו יורק ובעבר באוניברסיטה העברית, ושימש פרופ' אורח בייל, קולומביה, טורונטו, אוקספורד והרווארד. ביטון, עם כל הכבוד, הוא ד"ר במכללת ספיר, ולפי הרקורד שמופיע על שמו במכון לביטחון הלאומי לאסטרטגיה ציונית הוא פרסם כמה מאמרים הקשורים למשפט וביטחון. גם ד"ר אביעד בקשי הוא בעל רקורד דל מאוד ביחס לשטיין ולדפנה ברק ארז (גם היא הגיעה מהאקדמיה). הקשר בין לוין לבקשי התחזק בתקופה שבה האחרון סייע בהכנת תוכנית המהפכה המשטרית הקיצונית שהוצגה על ידי לוין בינואר אשתקד.
בקשי הוא בן טיפוחיו של פרופ' גידי ספיר. הנה דוגמה לאדם שלשופטי בית המשפט העליון יהיה קשה להתווכח עם הרקורד האקדמי שלו. ספיר הוא פרופ' בכיר בבר אילן למשפט חוקתי, אך גם בקיא במגוון רחב נוסף של תחומים. הוא שימש בין היתר כמרצה באוניברסיטאות נורת'ווסטרן, טורונטו, מונש ואמורי. על אף שספיר כבר התבטא בעבר נגד השימוש השטחי שהתקשורת עושה במושג "שמרן" (הוא צודק שהחלוקות הן לרוב די רדודות), מה לעשות שבברנז'ה המשפטית הוא נחשב ארכי שמרן. אם כך, למה לוין לא הציע לו את התפקיד?
אני לא יודע את התשובה לכך, אבל שמעו סיפור מעניין: בשבוע שעבר, כשלוין כינס את הוועדה לבחירת שופטים לעוד ישיבת מריחה, הוא הזמין מומחים כדי שיחוו דעתם על שיטת הסניוריטי. בין המומחים הוא הזמין גם את ספיר, כנראה כדי שיקלל, אך זה יצא מברך. ספיר דווקא הסביר לחברי הוועדה שנותרו בחדר (השופטים יצאו החוצה), שהוא דווקא תומך בשיטת הסניוריטי. יש פלא שלוין לא רוצה את ספיר בעליון? לאו דווקא בשל העובדה שהוא בעד הסניוריטי, אלא פשוט בשל העובדה שהחשיבה שלו עצמאית. תאהבו את דעותיו של ספיר או תשנאו אותן, אבל איש לא יוכל להטיל ספק ביושר האינטלקטואלי שלו ובעמוד השדרה מברזל שלו, שאף פוליטיקאי, גם לא לוין, לא יוכל לכופף. לכן, לא מפתיע שבניגוד לשרי משפטים ימניים, שהציעו בעבר לספיר להתמנות לבית המשפט העליון, לוין נמנע מכך.
אז איך הסאגה הזאת תסתיים? בינתים לוין הולך ומסתבך. לאחר שמרח עוד ועוד זמן, הוא חטף על הראש צו שיפוטי מבג"ץ, שחייב אותו להעלות להצבעה עד 16 בינואר את מינויו של הנשיא הבא לעליון. התגובה שלו לצו השיפוטי הייתה מקבץ איומים היסטרי על כוונתו להחזיר את חוקי המהפכה המשטרית לסדר היום, ביניהם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. לפי הכתף הקרה שקיבל מהשופר יעקב ברדוגו (שלרוב מייצג את עמדת ראש הממשלה), יש מצב שאיחר את המועד. עכשיו אומרים בקרבתו של לוין כי רק אם ישוחרר מעליו איום בג"ץ, הוא אולי יסכים למצוא מועמד אחר שאינו בקשי וביטון, אולם הוא בשום פנים ואופן לא יהיה מוכן לדון בעניין תחת איום הצו, ולכן הוא דורש להסיר אותו מעל ראשו לאלתר באמצעות פנייה משותפת של העותרים והמשיבים לבג"ץ. אם לוין באמת חושב שכך יקרה, הוא חי בסרט. כן, האגו של לוין חטף מכה אנושה, כזאת שמשבשת קצת את שיקול הדעת. שיתמודד.
אם לוין באמת יחליט להוביל מהלך להצבעה על הפיכת הרכב הוועדה לבחירת שופטים להרכב קואליציוני, ברור שהעניין ייפסל בבג"ץ, בוודאי בכל הקשור לבחירת הנשיא והשופטים הקרובה. אם לא ייעלה להצבעה את בחירת נשיא בית המשפט העליון עד ל-16 לינואר, הוא מסתכן, הפעם באמת, בביזיון בית משפט. יותר מהכול זה פשוט יהיה חסר ערך שכן נציגי הלשכה, יונית קלמנוביץ ומוחמד נעאמנה, וכן חברת הכנסת, קארין אלהרר, יביאו מיוזמתם את העניין להצבעה. אז נכון, לוין יצרח שהם השתלטו על הוועדה, גנבו אותה, עשו פוטש, אבל הצרחות הללו יישמעו יותר ויותר פתטיות אפילו באוזני הבייס.
הדרך היחידה של לוין לצאת איכשהו בכבוד מהלולאה שהוא מסתחרר בה כבר כל כך הרבה זמן, היא פשוט לכבד את המגזר האידיאולוגי שאותו הוא מייצג ולבחור משפטן אחר, בעל תפישות שמרניות, עם רקורד עשיר באקדמיה או במקצוע (עו"ד בכיר), ויש רבים כאלה. כדי לעשות זאת הוא חייב להשתחרר מהמחשבה שאדם כזה צריך להיות שפוט שלו. לוין חייב להבין ששפוטים אף פעם לא מגיעים לצמרת המקצועית, ובבית המשפט העליון צריכים אנשי צמרת. רק אם ישתחרר מהפרדוקס הזה, ייפתר המשבר של לוין, ובהתאם לכך ייפתר המשבר של החברה הישראלית כולה.