המאבק שמנהל ראש שב"כ, רונן בר, מבלבל מאוד את ראש הממשלה ושופרותיו. "מישהו מבין מה הוא רוצה"?, זעק השבוע ינון מגל, כי באמת הקונספט הזה, לפיו אדם לא נאבק רק למען האינטרסים המצומצמים של עצמו, זר לנתניהו ולסביבתו. מבחינת נתניהו הכל פוליטי, הכל אישי, ואם רונן בר ממילא הולך, אז מה הוא מבלבל את המוח? אז על מה הבג"ץ בכלל? קשה לו להפנים, לקבל, שמה שמעניין את בר הוא עתידו של הארגון, והגדרת יחסי הגומלין של מחליפו עם ראש הממשלה; קשה לו להאמין שבר, כמו היועצת המשפטית לממשלה, רוצה להוריד מסדר היום את הרעיון שראש שב"כ הוא משרת אמון כמשמעה הבנאלי (כמו מנכ"ל עבור שר). זה מסביר את פשר הפניה האחרונה הנואשת של נתניהו לבג"ץ להורות לבר להודיע מתי הוא מתכוון לפרוש. נתניהו רצה את המידע הזה על מנת לייתר את העתירה, כך שלא ייאלץ להגיש תצהיר לבג"ץ. נראה מה עוד יעשה עד יום ראשון כדי להימנע מהגשת התצהיר.
מדוע נתניהו עשה כמעט הכל כדי לא להגיש תצהיר לבג"ץ (על אף שייתכן מאוד שלבסוף לא תהיה לו ברירה)? התשובה היא שנתניהו לא אוהב זירות פורמליות לבירור האמת (משפטים, ועדות חקירה, ושאר מוסדות נוראיים כאלה). בבתי משפט קשה הרבה יותר ללהטט עם ספינים וסאונדבייטים, ולהשתמש בטכניקת חזרתיות. זה פחות עובד שם. שם צריך את הדבר המשעמם הזה שנקרא ראיות; אלה שאין כל צורך בהן בציוצים בטוויטר ובסרטוני טופז לוק פורדקשן.
נכון, הוא כן מנסה להשתמש בכישוריו אלה גם בעדותו במשפטו הפלילי, ונכון שהוא מרשים בהם את עדת הביביסטים שמלווה אותו מדיון לדיון, אבל ספק אם הם מרשימים את השופטים. בתצהיר בבג"ץ זה אפילו עוד יותר בעייתי. אם בעדות בבית משפט לפחות יש לו, לנתניהו, את האפשרות להופיע, בבג"ץ הוא מתבקש להגיש רק טקסט כתוב, ללא הפרפורמנס. ואם לא די בכך, הטקסט הזה עוד נחשב לעדות בשבועה. אשכרה, על פי חוק, אסור לשקר בו. וזה מוביל אותנו לעניין המרכזי, נתניהו מכיר את התצהיר של בר והוא יודע שלפחות חלק משמעותי ממנו מגובה בראיות. עוד לפני שנתניהו יגיש תצהיר (או לא), אפשר ללמוד על הפערים העובדתיים והראייתיים בינו לבין בר, רק לפי התגובה לעיתונות שמיהר לשחרר לתצהיר של בר. על תגובה לעיתונות, בשונה מתצהיר לבית המשפט, איש לא יוכל לטעון שהגיש תצהיר כוזב. הרבה יותר קל.
התגובה מעניינת גם בשל התוכן שיש בה, אך גם בשל התוכן שאין בה. "רונן בר מצהיר שבליל השבעה באוקטובר הוא העיר את המערכת כולה", כתב נתניהו בהודעתו "הוא רק שוכח לציין שהוא לא העיר את ראשי המערכת". נתניהו מתייחס לדברי בר בתצהיר לפיהם ב-5:15 הנחה לעדכן את מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. אלא שמיד אחר כך בר הוסיף: "בכאב אדגיש כי איש לא העריך שתפרוץ מתקפה שכזו ובוודאי שלא לפנות בוקר".
נסביר: בג"ץ לא עוסק בכשלי השבעה באוקטובר אלא בשאלת "משבר האמון" בין נתניהו לבר. בר לא טען שלא כשל. הוא ונתניהו התבקשו לכתוב תצהירים בשל סתירה ביניהם בהצגת העובדות בפני השופטים. אחת הטענות של נתניהו בבג"ץ היתה כי משבר האמון נוצר, בין היתר, בשל "ידיעה מוקדמת" שהיתה בידי השירות ביחס לטבח השבעה באוקטובר, ובהמשך לכך חוסר עדכון של ראש הממשלה על ה"ידיעה" הזאת. במלים פשוטות, בר מתמודד בתצהירו גם עם תיאוריית קונספירציה שלמרבה הבושה נכנסה ממש לתוך טיעוניו של נתניהו בבג"ץ. בניגוד לתגובת נתניהו, בר לא "שוכח לציין" דבר, אלא פשוט מתמקד בטענות העובדתיות שעלו בבג"ץ, ואומר את מה שכולנו יודעים: לא היתה לו ידיעה על הטבח המתקרב. היו לו סימנים שהביאו אותו ב-5:15 לשלוח את אנשיו להעיר את המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. האם זה מנקה את בר מכישלון? ברור שלא, אבל כאמור בג"ץ הוא לא ועדת החקירה, אלא נכון לעכשיו המקום שבו מתבררת השאלה: מתי בדיוק "אבד האמון" בין בר לראש הממשלה? האם מיד אחר אירועי השבעה באוקטובר, או אולי חודשים ארוכים אחר כך כשהחלו החקירות נגד אנשי לשכתו?
עוד כותב נתניהו בתגובה: "רונן בר מצהיר שהנחה להעיר את המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ב-05:15. בפועל הראש הלשכה שלו התקשר למזכיר הצבאי רק ב-06:13". גם אם התיאור של ראש הממשלה מדויק, כיצד הוא בדיוק סותר את התצהיר? "בכך", כותב נתניהו, "בר מאמת את קביעת כל שרי הממשלה שהוא נכשל כישלון מחפיר בשבעה באוקטובר. סיבה זו מחייבת את סיום תפקידו". הפסקה הזאת מוכיחה היטב מדוע כל התשתית של נתניהו לפיטורין היא שקרית. השופטים ניסו לברר בכל הדיון מתי בדיוק נשבר האמון בין נתניהו לבין בר? אם, כפי שטוען ראש הממשלה, הוא נשבר בשבעה באוקטובר, מדוע המשיך לעבוד אתו כל כך הרבה זמן ועוד תוך מענק נדיב של תשבחות פומביות לשב"כ ולעומד בראשו?
אחר כך נתניהו אומר בתגובתו: "בלי משים, רונן בר מאמת בתצהיר את טענת הממשלה וראש הממשלה כי כבר בנובמבר 2024 פורסם על הכוונה לפטרו". כך, טוען ראש הממשלה, נסתרת טענת ראש שב"כ שהפיטורים קשורים לחקירת קטארגייט". העניין הוא שהפרסומים בנובמבר 2024 על כך שראש הממשלה שוקל לפטר את ראש שב"כ (שאליהם התייחס בר), ואכן היו כאלה, הוכחשו פומבית על ידי ראש הממשלה בעצמו. אז מה בעצם אומר כאן ראש הממשלה? שאז שיקר לציבור? ושהאמת היא שכן רצה לפטרו כבר אז? מה יכתוב ראש הממשלה בתצהיר? בגדול, אני נוהג לשקר, לכן תאמינו למה שאני אומר עכשיו, ואל תאמינו למה שאמרתי אז?
ואז מגיע נתניהו לטענת בר על חוות הדעת שהוכנה מבעוד מועד על ידי ראש הממשלה ואנשיו, שמשמעותה היא שנתניהו לא יוכל להעיד במשפטו. לפי התצהיר של בר, נתניהו ביקש מבר שיהיה חתום על חוות הדעת הזאת. "בניגוד להצהרה השקרית של בר", כותב נתניהו בתגובתו, "ראש הממשלה מעולם לא ביקש לדחות את משפטו". הנה לפניכם להטוט מילולי נתניהואי קלאסי שיכול להיות נחמד כתגובה לעיתונות, אך לא יעבור אף שופט. הסיבה פשוטה: איך בדיוק האמירה הזאת נוגדת מלה כלשהי בתצהיר של בר? האם בר טען שנתניהו ביקש לדחות את משפטו? להיפך, מהתצהיר אפשר להבין שבר לא נעתר לבקשת נתניהו, ובהיעדר חוות הדעת שרצה ממנו ממילא לא היה יכול לפנות עם הטיעון הזה לבית המשפט. לכן, בסופו של יום, הדיון אצל השופטים אכן התמקד רק במיקום המשפט ולא בעצם העדות.
מיד לאחר הגשת התצהיר של בר, עוד באותו ערב, הופיע עמית סגל בחדשות 12 עם המענה הרחב יותר של נתניהו לטענה. אין פלא שנתניהו חושש מהסעיף הזה שכן הוא מגובה בחוות הדעת המלאה שניתנה לבר, שנמצאת בתצהיר החסוי. סגל דיווח שחוות הדעת המדוברת נכתבה בעקבות ירי הכטב"מ לעבר ביתו של נתניהו בקיסריה. על פי הפרסום, לקראת עדות נתניהו העלה האחרון את העניין בפני ראש
שב"כ, כשהוא מצויד בחוות הדעת המדוברת. בהנחה שהמידע שהוצג בדיווח מדויק, היכן בדיוק הסתירה? בתצהירו מתייחס בר לטענת ראש הממשלה בבג"ץ, לפיה: "ראש הממשלה דרש אך ורק את שינוי מקומו של הדיון". בר טוען שהאמת היא שונה שכן "ראש הממשלה לחץ עליי, באופן חריג וחוזר ונשנה, כדי שאתן הנחייה כי עליו להתנהל בדרך שאינה מאפשרת מדפסיות, פומביות וחשיפה למתקפת טילים".
בר הסביר בתצהירו ששלושת התנאים המצטברים הללו לא מאפשרים את קיום המשפט, ואז הוסיף: "בתוך כך נעשה ניסיון לכפות עליי נוסח של חוות דעת מקצועית לכאורה שנוסחה על ידי ראש הממשלה או מי מטעמו, והועברה אליי תוך שנדרשתי להציגה כנייר עמדה מטעם ראש שב"כ". אם כן, ההסבר של נתניהו לפיו מדובר בחוות דעת שנכתבה בעקבות הירי לקיסריה, גם אם היא מדויקת, לא סותרת את טענת ראש שב"כ שנתניהו ניסה להשתמש בה כדי למנוע את המשך משפטו. כאן כדאי להבהיר עניין שהוצג בצורה מעט מעוותת: הפתרון של קומה מינוס 2 בבית המשפט המחוזי בתל אביב לא עונה לדרישות אותה חוות דעת מוזמנת שהוכנה עבור נתניהו, שכן משפט שמתנהל באותו מקום, ידוע לציבור, לא עונה להנחיה שמונעת: "מדפסיות ופומביות". לכן, שוב, אם זה המענה שיינתן ביום ראשון לתצהיר של בר, הרי שהוא מענה רעוע מאוד.
אבל יותר מהטקסט המביך שיש בתגובה לעיתונות של נתניהו לתצהיר שהגיש בר לבית המשפט, מסקרן יותר מה שאין בו. בתצהיר של בר נכתב: "אציין כי ראש הממשלה התבטא באוזניי לא אחת באופן שביקש לבסס את ציפייתו כי שב"כ יפעל מול אזרחים המעורבים בפעילות מחאה והפגנות אל מול הממשלה. כך, נדרשתי להעביר פרטים באשר לזהותם של אזרחים ישראלים, פעילי מחאה, שעקבו אחרי מושאי אבטחה, הובהרה לי הציפיה לפיקוח אחרי ממני המחאות".
לטענה הזאת נתניהו לא התייחס בתגובתו, לא בכדי. ככל הידוע לי גם לא יוכל לסתור טענה חמורה זו בתצהיר לבג"ץ, שכן מהר מאוד יתברר כי תצהירו שקרי. חמור מכך, נתניהו לא התייחס גם לדברים הבאים של בר בתצהיר: "כמו כן הובהר לי, אגב שיחה בנושא המחאה, כי ככל שיתקיים משבר חוקתי, עלי לציית לראש הממשלה ולא לבג"ץ. פירוט הדברים המלא יעשה במסגרת התצהיר החסוי". הדברים המבעיתים הללו שכתב ראש שב"כ לא זכו למענה בתגובה. די בהם כדי להבהיר מדוע, ללא קשר למועד פרישה כזה או אחר של בר, פסק דינו של בג"ץ חייב להיות מהדהד, כזה שיבהיר את מהות הקשר בין ראש ממשלה לראש שב"כ. מה יותר חמור מראש ממשלה הסבור, שראש שב"כ יכול להיות זרוע אישית שלו בהפיכת ישראל מדמוקרטיה לשלטון יחידני?
נתניהו יודע שבשונה מהקרב התקשורתי, שבו יש לו יתרון ברור על בר, בקרב העובדתי ידו על התחתונה. מדוע, סברו מקורבי נתניהו, להיכנס לקרב שההפסד בו ידוע מראש במיוחד לאור העובדה שממילא ראש שב"כ יפרוש בקרוב? מה טעם בהגשת תצהיר שעלול לחשוף שקרים של ראש הממשלה ללא צורך אמיתי? לכן, הופנו מאמצים רבים בשבוע שעבר למנוע מבר להגיש את התצהיר. גם לאחר שהמאמצים כשלו והתצהיר הוגש, ניסו אנשי נתניהו, ועדיין מנסים, למצוא נוסחה שתמנע פסק דין של בג"ץ. לכן, הם מנסים לברר עם בר מתי הוא מתכוון לפרוש. יתכן וזה כבר מאוחר מדי. כרגע נתניהו מבין שיש מצב אחד שהוא כנראה גרוע יותר ממצב שבו תצהיר שלו יעמוד מול תצהיר של בר, והוא מצב שבו תצהיר של בר יעמוד מול שער ריק.
גם במערכה הזאת היועצת לא מצמצה. הרי היתה יכולה ללא בעיה להגיע עם ראש הממשלה ועם בר לתאריך פרישה מוסכם, כזה שהיה מאפשר את סיום חלקו של שב"כ בחקירת פרשת קטארגייט, ולהגיש הודעה מוסכמת עם עו"ד ציון אמיר לבג"ץ. היא הבינה, יחד עם בר, שהסיפור הוא לא ראש שב"כ הנוכחי, אלא ראש שב"כ הבא, ודרשה ראשית את ביטול החלטת הממשלה, וכן הבהרה לבג"ץ שמשמעותה תהיה: ראש שב"כ אינו "משרת אמון" של ראש הממשלה. ברור שהממשלה יכולה לפטר ראש שב"כ, אך לא כלאחר יד, בהליך לא סדור, ומטעמים הנוגעים לעניינו האישי של ראש הממשלה ולא לעניין הלאומי.
קרב התצהירים הוא קרב נוסף במערכה על דמותה של מדינת ישראל שתחגוג השבוע את יום הולדתה ה-77. אם התצהיר הגלוי של בר הוא סרט מפחיד, הרי שהתצהיר החסוי הוא סרט אימה; בטח לא סרט שאתם רוצים לראות יחד עם המשפחה בסלון בערב יום העצמאות. הסרט הזה הוא לא גבעת חלפון, אלא פסגת הפחד.