השבוע השני בעדות ראש הממשלה בנימין נתניהו היה שבוע הרבה פחות טוב עבורו מאשר השבוע הראשון. אם בשבוע הראשון נראה היה ששיטת החזרתיות על מסרים - "זו לא היענות חריגה, זו עוינות חריגה", "מייחסים לי קשר טלפתי עם שאול אלוביץ'", "וואלה היה אתר זניח" - תפסה את הקשב של השופטים, כפי שעבדה לו במשך שנים ארוכות בקמפיינים, הרי שבשבוע השני נראה שלפחות שני שלישים מההרכב מתחילים להתעייף מזה. בסוף, בית המשפט הוא זירת בירור עובדות ויש משהו די מעליב בכך שעד, בוודאי נאשם, מנסה לתפוס את הקשב של השופט באמצעות סלוגנים קליטים. ההתרגשות מנוכחותו הפיזית והרטורית של נתניהו באולם הולכת ומתפוגגת.
אבל זו הסיבה המשנית לכך שהשבוע הזה לא היה טוב עבור נתניהו בבית המשפט. הסיבה העיקרית נעוצה במהות טיעוניו. לפני שנגיע אליה, נתחיל דווקא עם נקודת הפתיחה הטובה יחסית של פרשת ההגנה. נזכיר למי ששכח במהלך פרשת התביעה ביקשו השופטים מהפרקליטות לסגת מסעיף השוחד. בהמשך לכך, ובשונה מרבים מעמיתיי, אני דווקא חושב שקו ההגנה של נתניהו, שלפיו רעייתו שרה היא שניהלה את הקשר עם וואלה באמצעות איש העסקים זאב רובינשטיין, ושבכלל האחרון לא פעם "נדחף" (ביטוי של נתניהו) בעצמו ומיוזמתו לעניין, הוא קו הגנה הגיוני מאוד. השילוב של קו ההגנה הזה עם ההחלטה של עורכי הדין שלא להעיד את שרה נתניהו יכול להיות שילוב מנצח במאמצי ההגנה למנוע את הסיכוי הקטן, אם עדיין ישנו, שנתניהו יורשע בסעיף השוחד.
בהתכתבויות המהוות ראיות מרכזיות בתיק הזה, נתניהו מופיע לא כדובר אלא כמדובר. אלוביץ' ורובינשטיין מדברים עליו כעל מי שמבקש, ואף דורש ("הבוס", "החבר", "הגדול", וכו') את אותה "היענות חריגה" מוואלה, אלא שהדרישות הללו לא מתועדות בשום מקום. איש גם לא יעיד עליהן במשפט באופן קונקרטי: רובינשטיין עצמו לא יעיד במשפט לאחר שהפרקליטות וההגנה הגיעו להסכמה כי התכתובות וההקלטות שלו יוצגו בדיון, כך שרובינשטיין עומד מאחורי התיאורים.
אז רובינשטיין לא מעיד, אלוביץ' בוודאי לא יקשור את נתניהו בעדותו לעניין כי אז הוא רק מחמיר את מצבו שלו, וגם הגברת נתניהו לא תופיע בבית המשפט. כשאין מספר (storyteller) של סיפור השוחד, מאוד קשה להרשיע. אגב, נגד אלוביץ' העיד מספר סיפור, אילן ישועה, אבל לישועה לא היה קשר ישיר עם נתניהו. העד ניר חפץ היה הקרוב ביותר למעמד ה-storyteller בהקשר המתת, אך עדויותיו היו כלליות יחסית. הוא אמנם שב ואמר פעם אחר פעם בעדותו שכל בקשה להיענות חריגה מאתר וואלה הייתה בידיעתו המלאה של נתניהו. העדות הזאת חשובה מאוד, אבל קשה להאמין שתוכל לכסות את 315 הפריטים שמצורפים לכתב האישום וסביר יותר שהשופטים ייחסו אמינות לדבריו של חפץ רק כשאלה נוגעים למקרים ספציפיים (כמו למשל הראיון שהעניק נתניהו לעיתונאי דובי גילהר, ראיון שנערך מחדש, לכאורה על פי בקשת נתניהו).
עולם הדימויים של נתניהו
אז למה בכל זאת זה היה שבוע רע לנתניהו? כאמור, הבעתי דעתי פעמים רבות מיום הגשת כתב האישום ועד היום כי הסיכוי להרשעתו של נתניהו בסעיף השוחד אמנם קטן מאוד, אך הסיכוי להרשעתו בסעיף הפרת האמונים בתיק 4000 גבוה מאוד בהתאם (וכך כמובן גם הסיכוי להרשיעו בהפרות אמונים בתיקי 1000 ו-2000).
אז מה סיפר לנו נתניהו השבוע? שהוא עסק במהלך כהונתו כראש ממשלה ושר תקשורת באופן אינטנסיבי בשוק התקשורת בישראל, עד כדי כך שהביא משקיעים מחו"ל כדי שירכשו כלי תקשורת ויהפכו אותם מ"שמאלנים" (יעני מבקרי נתניהו, ב"ק) ל"ימניים" (לא באמת, אלא פשוט אוהדי ביבי, ב"ק). כך, למשל, תיאר כיצד לאחר שהוא לדבריו לא הצליח להשפיע על תכניו של האתר וואלה, וזה לטענתו הפך אפילו לעוין עוד יותר, הוא ניסה לשכנע את המיליארדר ג'יימס פאקר לרכוש אותו. עכשיו, תעזבו רגע מה התביעה טוענת, תקשיבו רק לעדות נתניהו ותחשבו כמה מושחת האירוע שהוא בעצמו מתאר - הוא, ראש ממשלה, מנסה להשפיע על תכנים של כלי תקשורת עצמאיים, לא בהיבט דוברותי (להכניס ידיעה או להוריד ידיעה כזאת או אחרת), אלא בהיבט אסטרטגי, וכשהוא נכשל הוא מנסה להביא רוכש. ואת מי הוא מנסה? מילארדר אוסטרלי שהפך עם הזמן לספק מתנות אישיות שלו במאות אלפי שקלים. כזה שקנה וילה בקיסריה, לבקשת נתניהו, ממש לידו, וילה שבני משפחת נתניהו נהנו ממנה במשך תקופה ארוכה בזמן שפאקר לא היה בארץ. הוא כידוע לא חי בארץ. היא לא הושכרה חלילה, ומי שנהנה ממנה היו בני משפחת נתניהו.
נתניהו ניסה להסביר לבית המשפט שאין כל פסול בהבאת רוכשים מחו"ל לכלי תקשורת. הוא הסביר ששרים שמזהים מפעלים כושלים במשק רצוי שיביאו משקיעים מבחוץ כדי שיצילו אותם. הדימוי של נתניהו פנטסטי. עסק כושל פירושו עסק שמאלני או באופן יותר מדויק - עסק שתפוקותיו הן בין השאר ביקורת על ראש הממשלה. לשיטת נתניהו, כדי שעסק ייחשב כמצליח הוא צריך לשבח, להלל ולקלס את ראש הממשלה, כמו "ישראל היום" של אז, וכמו ערוץ 14 דהיום. זהו ללא ספק עסק טוב.
בזמן שנתניהו מתוודה על העיסוק המופרע שלו במבנה הבעלות על התקשורת הישראלית, הוא ממשיך ומעז להסביר לשופטים כמה הידיעות בוואלה לא עניינו אותו ועד כמה האתר הזה היה זניח בעיניו. זה היה באמת עלבון לאינטליגנציה של כבודם. כך, למשל, סיפק השבוע נימוק מופרך לבית המשפט כדי להסביר מדוע, בניגוד לעדות ניר חפץ, לא היה יכול להיות מודע לכל בקשה להוסיף ידיעה לאתר או להסיר ידיעה ממנו. "אין לי לפטופ, אין לי מחשב ואין לי טלפון", הסביר נתניהו בפשטות מדוע הוא לא רואה מה מתפרסם. כמה מגוחך. תפקידם של דוברים ויועצי תקשורת הוא לעדכן את הפוליטיקאי, או איש הציבור שמעסיק אותם, על כל ידיעה, חיובית או שלילית על אודותיו. על כך הם מקבלים שכר. וכשהדיווח הזה מתרחש, השלב הבא יהיה לא פעם הנחיה מצד איש הציבור ליועצי התקשורת והדוברים מה לעשות.
לכן, גם אם עדות חפץ על כך שנתניהו היה מודע לכל בקשה לא תספיק לצורך הוכחת הקשר, בין המתת לתמורה, הנדרשת להוכחת סעיף השוחד, היא כן יכולה להדוף, אפילו די בנקל, את העדות המיתממת והמגוחכת של נתניהו, שלפיה אין לו מושג על שום בקשה תקשורתית בעניינו או בני משפחתו.
נתניהו אמר במשפט שגם לו היה מודע לכל ידיעה וידיעה אין כל פסול בכך, והוא צודק בהחלט, אלא שלא בכך הוא מואשם. הוא מואשם בכך שהעיסוק שלו בתכני אתר וואלה נעשה בתקופה של עיסוק נוסף שלו - קידום מהלכים רגולטוריים שהועילו מאוד לשאול אלוביץ'. המהלך שהועיל לו יותר מהכול היה החתימה על עסקת בזק-יס, ששלשלה לכיסו של אלוביץ' 800 מיליון שקל.
נתניהו ניסה להקטין ולגחך את חלקו בהחלטות הרגולטוריות, אלא שניסיון הגיחוך שלו היה מגוחך בעצמו. זה התחיל ביום העדות הראשון שלו עם הסרטון שבוים לפני כמה שבועות, שממחיש כיצד הוא חותם בלי לקרוא מסמכים (אבוי לנו אם הדבר הזה נכון) והמשיך גם השבוע כשחזר פעם אחר פעם על טענתו, שלפיה לא ידע על מה הוא חותם. יתרה מכך, נתניהו סיפק הסבר מניפולטיבי, שלפיו לא החתימה אפשרה את מחיר עסקת יס אלא שווי שוק החברה. כמה היתממות. למי ששכח, בזק הייתה חברה ציבורית בשליטת אלוביץ', שהיא זו שרכשה את יס מהחברה הפרטית של אלוביץ'. כלומר: אלוביץ' קנה מאלוביץ'. דו"ח מבקר מדינה שלם תיאר כיצד באירוע הזה שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת שימש כרגולטור שבוי, כזה שפעל למען האינטרסים של אלוביץ'. משפט פלילי מקביל מתנהל בדיוק בעניין הזה. אז לתאר את כל האירוע הזה כתמים, זה שוב עלבון לאינטליגנציה של השופטים, ואפשר רק לנחש שהעניין יובהר להם היטב בחקירה הנגדית.
ובכלל, ההגנה מפציצה את אולם בית המשפט באין סוף מניפולציות, למשל באמצעות הידיעות השליליות שפורסמו באתר באותה תקופה. כבר נמאס להתייחס לספין הזה, ובכל זאת אין ברירה. בשונה מכתבי עיתון "ישראל היום", שבתקופה ההיא (ממש לא היום), היה ביטאון של נתניהו (ביביתון), או בשונה מערוץ 14, עיתונאי אתר וואלה נלחמו על נפשם, לפעמים יותר בהצלחה, לעיתים פחות. בכתבה ב"המקור" שהכנתי בשנת 2018 הם נעמדו בזה אחר זה וסיפרו איך ניסו לחמוק מאילן ישועה באופן שבו ערכו את הידיעות ואיך במקרים מסוימים לא הייתה להם ברירה אלא להיכנע. העדתי כאן, באחד המאמרים, כיצד עיתונאי/ת באתר ביקש/ה ממני לפרסם בחדשות 13 מידע שלא אפשרו לו-לה לפרסם באתר. האם זה אומר שאי אפשר למצוא באתר אין סוף ידיעות שליליות על נתניהו? ברור שכן. אז מה זה אומר? איש לא טען שהמשימה להפוך את וואלה ל"ישראל היום" צלחה במלואה, אבל היא בהחלט צלחה חלקית. הרי אי אפשר להתווכח על הניסיונות להשפיט את האתר. הם מתועדים בתכתובות ברורות.
עד כמה המניפולציות מגוחכות? כדי להוכיח שבניגוד לנטען בכתב האישום ידיעות שהוסרו לבקשת נתניהו לא באמת הוסרו, עו"ד עמית חדד מראה שהן קיימות עד היום. הנה הוא מגגל - ואופס: הידיעה עולה. ובכן, כבר פרסמנו לפני 6 שנים שרוב הידיעות אכן לא הוסרו מהאתר אלא מעמוד הבית (home page). ידיעה שלא מופיעה בעמוד הבית לא קיימת הלכה למעשה, שכן הגולש ימצא אותה רק אם הוא יודע מראש על קיומה. הרעיון בחדשות הוא שהן מחדשות לקורא, כלומר הוא לא אמור לדעת עליהן מראש. בקרבת נתניהו אמרו לי השבוע שכשהפרקליטות כתבה בכתב האישום "הוסרה", היא התכוונה מהאתר, וכשציינה "דורדרה", התכוונה מעמוד הבית. גם זה לא נכון. "דורדרה", ירדה ממקום בולט למקום פחות בולט, ו"הוסרה", הכוונה היא מעמוד הבית. אין משמעות להימצאותה של ידיעה באתר אם לא רואים אותה. לא צריך להיות גאון בשביל זה.
המשפט יכול להימשך לנצח
עכשיו הגענו לסאגת 315 הפריטים. מדובר בפלונטר שאיש לא יודע כיצד לצאת ממנו. נזכיר, ההגנה במידה רבה של צדק, טענה לאחר הקראת כתב האישום נגד נתניהו כי האישום בשוחד נעדר קונקרטיזציה; כלומר, ראש הממשלה לא יודע מפני מה להתגונן. השופטים קיבלו את הטענה וציוו על הפרקליטות להכין רשימת פירוט של מה שהתביעה הגדירה "היענות חריגה".
הסנגורים ניסו אתמול ללא הצלחה להביא למחיקת עשרות פריטים מהרשימה הזאת בטענה שלא מיוחסת בהם מודעות לנתניהו. הפרקליטות טענה שנתניהו היה מודע לכולם. בתחילה נראה שהשופטים נוטים לקבל את העמדה העקרונית של ההגנה, אתמול פחות, אך בכל מקרה השופטים סבורים שבשלב זה של המשפט אין מקום לשנות את כתב האישום ונספחיו. הבעיה היא שהמעבר על כל סעיף וסעיף ייקח חודשים, ונכון לעכשיו הגענו ל-40 מתוך ה-315. כמו שזה נראה כרגע, אין לעניין פתרון. צודקת ההגנה שלא מוותרת על עיסוק בפרטים שנתניהו מואשם בהם; צודקת התביעה שלא מוכנה להתחייב בפני ההגנה על מה תחקור נגדית ועל מה לא. נראה שאין מנוס מהעיסוק הסיזיפי הזה. במילים אחרות, המשפט הזה יימשך לנצח, בטח בקצב הדיונים הנוכחי.
דמותו של נתניהו כמתערב סדרתי בתכני עיתונות, באיוש משרות בעיתונות, ובבעלי העיתונות, תתגלם לא רק בתיק 4000 אלא גם בשני התיקים הנוספים. בתיק 1000 מתוארים הניסיונות שלו להשפיע על שוק הטלוויזיה, ובתיק 2000 קיימת ראיית זהב של ממש על הניסיון שלו להשפיע על מה שמתרחש ב"ידיעות אחרונות". כל מה שאמר נתניהו שנראה לו זניח כל כך בוואלה, ו"מה פתאום שאני אתעסק בדבר כזה", לפתע מוקלט וברור בשיחות עם נוני מוזס בהקשר של "ידיעות אחרונות".
שלושת התיקים הללו ייבחנו בסופו של יום כמקשה אחת והעדות של נתניהו השבוע נתנה מסגרת מובהקת לשלושתם. נתניהו הסביר והמחיש לבית המשפט את ההתעניינות האינטנסיבית שלו בעיתונות ובאנשים שעושים אותה. העדות של נתניהו בשבועיים האחרונים אולי הרחיקה אותו עוד קצת מהרשעה בסעיף השוחד (כמובן החקירה הנגדית היא שתקבע סופית), אבל ממש לא הרחיקה אותו מעבירת הפרת האמונים. להיפך. העיסוק שעליו העיד בתקשורת, במקביל לעיסוק שלו ברגולציה של בזק שהועילה לאלוביץ' במאות מיליונים (אלא אם השופטים יקבלו את הטיעון החלש והמקומם שלו שפעל כחותמת גומי) העמיד את נתניהו בניגוד עניינים, שעשוי בהחלט להתברר כניגוד עניינים עם פן מחמיר הדרוש להרשעה בהפרת אמונים.