רגע לפני שישראל הופכת למלוכה, נפלטה למפכ"ל הכרזת עצמאות

לרמטכ"ל אייל זמיר נדרש קצת יותר מחודש כדי להוכיח ציבורית את עצמאותו. זמיר אמנם נחשב מלכתחילה כרב-זכויות וניסיון, וממילא היה מועמד גם בעבר לתפקיד, ובכל-זאת הממשלה, ובעיקר העומד בראשה, מנסים ולעיתים מצליחים להרוס כל חלקה טובה. ובעקבות מה שהלך והתברר במשטרה, היה חשש אמיתי שמא גם הרמטכ"ל החדש הסכים מראש לאפשר לממשלה לפגוע במנגנוני שמירת הסף בצבא, שחטפו הרבה אש מתחילת המלחמה - הפרקליטות הצבאית, בתי הדין הצבאיים והמשטרה הצבאית.

התשובה של הרמטכ"ל לנסיונות הללו נשלחה לממשלה לאחר ששר הביטחון, ישראל כץ, הורה לו דרך התקשורת לבחון מדוע תת-אלוף אורן סולומון, החשוד בהדלפות ובעבירות ביטחון המדינה, זומן לחקירה. כץ ניסה להרוויח אהדה מהבייס כשתקף את הפרקליטות הצבאית על כך שחקירת סולומון נובעת מביקורת שמתח על תפקוד הדרג הבכיר בצה"ל. זמיר הגיב במהירות: "הטענה לפיה הקצין נחקר בגין חלקו בתחקירים שקיים, משוללת כל יסוד. הקצין זומן לחקירה בשל חשדות לעבירות ביטחון מידע חמורות". בהודעה זו מלפני שלושה שבועות הבהיר זמיר לכל דכפין שהוא אינו שפוט פוליטי. הוא כמובן כרמטכ"ל כפוף לדרג המדיני, אך לפני הכל כפוף לשלטון החוק.

בשונה מזמיר שמיהר לתת גיבוי לפרשנית החוק בצה"ל - הפרקליטה הצבאית הראשית - המפכ"ל התנהג בדיוק הפוך במשך חודשים. נזכיר שרנ"צ דני לוי זכה לקידום בזק, בשתי דרגות, על-ידי השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר - היישר לכסא המפכ"ל שעליו התיישב לפני שמונה חודשים.
בשונה מזמיר, הוא ממש לא היה המועמד הטבעי לתפקיד, ובמשך חודשים ארוכים, ממש עד לאחרונה, התנהג כחב טובה לבן-גביר.
כמה פעמים כשל בהגנה על החוק, על הנחיות היועצת ועל פסיקות בית המשפט. שני המקרים הבולטים היו העברת היועץ המשפטי של המשטרה מתפקידו (שם בתחילה הודיע שלא יקיים בפועל את הוראת היועצת), וכן ההודעה התמוהה שהוציא נגד היועצת המשפטית לממשלה בעניין זימון הח"כים לחקירה בקשר עם הפריצה לבסיס שדה-תימן. המפכ"ל, שטען בתחילה שהיועצת לא פנתה למשטרה בנושא ולכן אין לו כל כוונה לקדם את חקירת הח"כים, הודה כעבור כמה שעות ששגה. הוא הבין כמה קטן הוציא אותו השר שהפעיל עליו לחץ להפיץ את ההודעה האווילית הזו.

ובכן, אם לא השלתה אותנו טעות אופטימית איומה, נראה שהמפכ"ל לוי בישר אתמול, אולי מבלי שתכנן, על הצהרת העצמאות שלו. בתדרוך שערך לכתבי המשטרה, כשבן-גביר עומד לצדו, נשאל המפכ"ל האם יקיים את פסיקות בית המשפט (הכוונה מטבע הדברים היתה לפסיקות שאינן מקובלות על הממשלה והכנסת). על כך לוי החל להשיב ללא היסוס: "איך אפשר לחשוב, ריבונו של עולם, שמפכ"ל שמוביל את הארגון שומר הסף הכי מרכזי במדינת ישראל, לא יאכוף את החוק, ולא יישמע לפסיקת בית המשפט. אני מצהיר פה, הצהרתי את זה עשרות פעמים, ואני אומר את זה פה קבל עם ועדה: אני ושוטרי משטרת ישראל נשמור על הדמוקרטיה, ניאבק למען הדמוקרטיה, נילחם למען הדמוקרטיה עד טיפת הדם האחרונה שלנו".

בכל הזמן הזה הפגין בן-גביר למצלמות חיוך מלאכותי עצבני, וכשהמפכ"ל ניסה להמשיך: "ואם מישהו חושב אחרת...", השר כבר איבד את הסבלנות והחל להפריע לו, ממש ניסה למנוע ממנו להמשיך לדבר: "הוא עושה לך פרובוקציות", אמר ללוי הפרובוקטור הגדול ביותר שידעה הפוליטיקה הישראלית, "אל תיפול לזה".
איזו פרובוקציה בדיוק הייתה בשאלה: "האם תקיים פסיקות בית-משפט"? כשכמה משרי הממשלה הבכירים דורשים בפומבי לא לקיים אותן. מה יותר נכון מלשאול את השאלה זאת? בן-גביר ממש ניסה לדחוף את לוי אל מחוץ לפריים, ולוי לא זרם אתו.

כן, ככה זה בישראל, אפריל 2025, אנחנו מאושרים מכך שהמפכ"ל מודיע "קבל עם ועדה" כדבריו שהוא מתכוון לקיים את פסיקות בית המשפט. במציאות שלנו, למרבה הצער והבושה, זה לא דבר ברור מאליו. עוד יותר משמחת העובדה שבאיחור רב מדי - אבל עדיף מאוחר מלעולם לא - המפכ"ל הצליח לגדל עמוד שדרה מול שר שעד היום השפיט אותו, בייש אותו, והפך אותו לבדיחה. המפכ"ל אמר אתמול לשר אל מול המצלמות: לא עוד. הלוואי ויעמוד בזה.
ובכלל, מאז מקרה שדה-תימן, המפכ"ל נפגש עם היועצת המשפטית לממשלה ועם ראש אגף החקירות והמודיעין. הרושם שקיבלו הנוכחים בפגישה היה שהמפכ"ל מתחיל להבין את תפקידו, וסוף-סוף מתחיל להשתחרר מכבליו של בן-גביר. הלוואי.

אם נסקור את מצב שומרי הסף וראשי המערכות הציבוריות בשעה קריטית זו, נקבל את התמונה הבאה: היועצת המשפטית לממשלה נמצאת במעין הליך הדחה, אך אינה מורתעת בעליל. ההנחה היא שפיטוריה לא יעברו את בג"ץ, על אף הרכבו השמרני. ראש הממשלה מנסה למנות, בינתיים ללא הצלחה, נציב שירות מדינה מטעם. הרמטכ"ל, כבר אמרנו, נראה כמי שלא ייתן לרמוס את מוסדות החוק בצה"ל. והמפכ"ל, כאמור, מתחיל לגלות סימני עצמאות. החשש העיקרי כרגע מתמקד בזירה שכולנו עסקנו בה שלשום - שירות הביטחון הכללי.

באופן רשמי בג"ץ עסק שלשום בסוגיית פיטוריו של רונן בר מראשות השב"כ. האמת היא שמבלי להצהיר על העניין הוא עסק בזהותו של ראש השב"כ הבא. מעל לשאלת הפרוצדורה, כללי המשפט המנהלי, ואפילו שאלת ניגוד העניינים של נתניהו, עמדה מעל כולן שאלה אחת מרכזית - מהו אותו "אמון" שדורש ראש הממשלה ביחסיו עם ראש השירות.
היועצת ניסתה להסביר בתשובתה כי המונח "אמון", אין פירושו אמון במובן של משרת-אמון. הקשר בין ראש ממשלה לראש שב"כ אינו כמו הקשר בין שר למנכ"ל שמינה. יש לכך כמה סיבות, העיקרית שבהן היא ששב"כ, על-פי חוק, הוא ארגון ממלכתי (זה הארגון היחיד שהחוק דורש ממנו את התכונה הזאת - "ממלכתיות"), שמופקד על "שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו".
לכן, הדגישה היועצת, האמון הנדרש מראש שב"כ אין פירושו נאמנות לשליט, מציאת חן בעיני השליט וכו'; לכן, אי-אפשר להשתמש במונח "אובדן אמון" כמילת קסם לצורך פיטורים, אלא צריך להבהיר באופן ברור כיצד בדיוק, לתפישת ראש הממשלה, פגע בר בערכים שעליהם הוא אמון לפי חוק שב"כ.

שלא תהיה טעות - גם ליועצת ברור שבר יעזוב בקרוב את השירות. בעניינו גם אפשר למצוא פשרה סבירה, למשל כזו שתקבע מועד פרישה מוסכם. בתקופה המוסכמת תסתיים חקירת פרשת 'קטאר-גייט', או לכל הפחות חלקו של השב"כ בחקירה. העניין הוא שליועצת לא די בכך. היא מבינה היטב שהסיפור הוא לא בר, אלא מחליפו.
ראש הממשלה חייב להבין, סבורה היועצת, שהאמון שלו בראש שב"כ לא יכול להיות נגזרת לנאמנות הפרסונלית של ראש שב"כ אליו. במילים אחרות - אם ראש שירות הביטחון הכללי מזהה שיש אנשים בלשכתו של ראש הממשלה שממומנים על-ידי הקטארים, הוא לא יכול להבליג בשל רצונו להיות "נאמן" לראש הממשלה. וכיוון שככל הנראה היועצת לא תוכל לקבל את ההסכמות הללו מנתניהו, היא רוצה שהדברים ייכתבו בפסק דין מנחה.

היועצת מבינה כי אסור לתת לראש הממשלה להחזיר את השירות לימים אפלים. בשנות החמישים שב"כ היה, בין היתר, זרוע של מפ"אי וריגל אחר יריבים פוליטים; אחר כך, בפרשת קו 300, ניסה לטייח פשעים חמורים שנעשו על-ידי עובדיו, תוך קבלת גיבוי מהדרג הפוליטי (בתקופת ממשלת אחדות. שמאל וימין גם יחד).

מאז שוקם, הפך להיות כפוף לחוק, ארגון שמנסה למלא את ייעודו, גם אם לעתים לא בהצלחה. בשבעה באוקטובר כשל באופן אסוני, כמו צה"ל, כמו הממשלה. אסור שהממשלה תנצל את הכשל כדי לרסק את הממלכתיות של הארגון הזה, שנבנתה בעמל מאז חוקק חוק שב"כ לפני 22 שנה. עד עתה ניסיונותיו של ראש הממשלה למנות שומרי סף נאמנים לא צלחו לרוב, ואם צלחו זה היה באופן חלקי. בג"ץ בר עשוי להשפיע דרמטית על דמותו העתידית של שירות הביטחון הישראלי, ויותר מכך - על הניסיונות להפוך את רשויות המדינה מרשויות הממלכה לרשויות חצר המלוכה.