נתחיל עם החלק הוודאי - נשיא בית המשפט העליון הבא של מדינת ישראל יהיה השופט יצחק עמית. על פי החלטת בית המשפט העליון השבוע, זה יקרה באחת משתי הדרכים - או ששר המשפטים, יריב לוין, יכנס את הוועדה לבחירת שופטים "מיוזמתו", או שבית המשפט העליון בפסק דין יכפה עליו לעשות כן. המועד שהשופטים נתנו ללוין כדד ליין הוא תחילת שנת המשפט, כלומר עד שישה בספטמבר, כלומר עד סוף השבוע הבא. השופטים כמובן לא נקבו בשמו של עמית כזה שימונה לכשהוועדה תכונס, אולם ברור לחלוטין שזה מה שיקרה לאור העובדה שיש רוב בוועדה החפץ בשימור שיטת הסניוריטי. בשל העובדה שעמית הוא ותיק השופטים הוא זה שייבחר.
להחלטה הזאת קדם מהלך של לוין. יש שיכנו אותו פתטי, יש שיאמרו שהוא מזכיר שוב את כוונותיו המסוכנות. עם פקיעת המועד שניתן לו להשיב אם הגיע להסכמה עם שאר חברי הוועדה לבחירת שופטים לגבי זהות הנשיא הבא ושלושת השופטים שיש למנות כדי למלא את החסר שנוצר בבית המשפט העליון, הניח לוין בפני בית המשפט את ה"פשרה" שהציע במו"מ. מי שקרא את אותה הצעת "פשרה", שמיד נפרט אותה, חווה דז'ה וו מהימים שקדמו לשבעה באוקטובר.
ההצעה הזאת למעשה הייתה אחת מיני רבות שנזרקו לאוויר במסגרת אפשרויות החקיקה השונות לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים על ידי הקואליציה. כזכור, עקב ההתגייסות המרשימה של הציבור ברחובות, החקיקה הזאת נבלמה, וההצבעה ברגליים בבחירות ללשכת עורכי הדין יצרה בוועדה לבחירת שופטים רוב מובהק שלא יאפשר ללוין להעביר את המועמדים שהוא מעוניין בהם. כשמצד אחד אין חקיקה מתאימה ומצד שני אין רוב בוועדה, מה שנותר ללוין הוא להשתמש בכלי היחידי שבידיו - סמכותו בחוק כיו"ר הוועדה לכנס אותה.
לוין הציע את המפתח הבא לבחירת שלושת השופטים החסרים בבית המשפט העליון - שופט אחד ייבחר על ידי הפוליטיקאים בוועדה, כלומר על ידו, שופט שני על ידי המשפטנים בוועדה, כלומר השופטים ונציגי הלשכה, ושופט שלישי בהסכמה מלאה של כל חברי הוועדה. באשר לבחירת נשיא בית המשפט העליון הציע לוין שבשנה הראשונה יכהן השופט יוסף אלרון, היחיד מקרב שופטי העליון שקרא תיגר על שיטת הסניוריטי והציג עצמו כמועמד, ואחרי פרישתו של אלרון בעוד כשנה יכהן יצחק עמית.
קשה להחליט מאיפה להתחיל לסקור ההצעה הזאת, שכאמור קשה להחליט אם היא יותר זדונית או יותר מטומטמת. אולי בזה שבוועדה לבחירת שופטים אמורים חבריה לבחון מועמדים ספציפיים ולא מועמדים אנונימיים שהעיקר שייבחרו על פי מפתח כלשהו? כלומר, הוועדה אשכרה צריכה לבדוק את כשירות השופטים לתפקידם; או אולי מזה שהצעת ה"פשרה" הזאת היא לא באמת הצעת פשרה, אלא הצעה שהציג לוין במו"מ? בעולם של לוין, עמדת מיקוח שלו היא הצעת פשרה. באשר לשנת הכהונה של אלרון, מה הערך בה לשיטת לוין? לעניין זה ראוי להזכיר שהסמכות לבחירת יו"ר ועדת חקירה ממלכתית נתונה לנשיא בית משפט עליון, ואפשר להיות סמוכים ובטוחים שלו אלרון ימונה לנשיא (מה שכאמור כבר לא יקרה), הוא לא ימנה למשל את הנשיאה בדימוס אסתר חיות לעמוד בראש ועדה כזאת.
אבל הדרך הנכונה ביותר להסביר את אותה "הצעה" של לוין היא שבעקבות כישלונו להעביר את גולת הכותרת של התוכנית שהציג במסיבת העיתונאים בינואר 23' - חקיקה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים - הוא מנסה לייצר את אותה מציאות באמצעות הטרור שהוא מפעיל על בית המשפט העליון.
כמו מצב שבו לא יהיה ראש ממשלה במשך שנה
בואו נסביר שניה את שיטת הטרור הזאת: לצורך מינוי נשיא בית המשפט העליון דרוש רוב רגיל, כלומר של חמישה מתוך תשעה. כאמור, הרוב הזה קיים בוועדה כדי למנות את עמית, לכן לוין השתמש בקלף היחיד שיש לו, ופשוט עד היום לא כינס את הוועדה לצורך בחירת נשיא. רק נציין שחברי לשכת עורכי הדין החברים בוועדה סברו שהיו יכולים לכפות הצבעה כזאת על לוין בזמן שכינס את הוועדה (לצורך בחירת שופטים בערכאות הנמוכות), אך שופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה חשבו שלא יהיה נכון לעשות כן. כאמור, הסעד לעניין הזה ממילא הגיע בפסיקה שלשום של בית המשפט העליון, שמחייבת את לוין לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא.
איפה בכל זאת לוין יכול להפעיל לכאורה כוח, והוא אכן מפעיל אותו? במינוי שלושת השופטים החסרים בבית המשפט העליון. נזכיר, לפני 11 חודשים הגיעו השופטות אסתר חיות וענת ברון לגיל פרישה. מאז עובדים בבית המשפט העליון רק 13 שופטים. באוקטובר הקרוב יפרוש גם השופט עוזי פוגלמן מכס השיפוט, ואז בית המשפט העליון יישאר עם 12 שופטים. בשונה ממינוי נשיא לבית המשפט העליון שדורש רוב רגיל, למינוי שופט בעליון דרוש רוב של שבעה מתוך תשעה. כאן כבר אין לאף צד את הרוב הדרוש, ולכן כדי למנות שופטים, הצדדים ייאלצו להגיע לפשרות כפי שהיה תמיד. זה בסדר גמור. זו הייתה בדיוק כוונת המחוקק כשהקשה על בחירת שופטי בית המשפט העליון.
המעשה המכוער של לוין היה הכריכה בין המו"מ על השופטים לבין מינוי נשיא שדורש רוב רגיל. לוין לא היסס להשאיר את אחת משלוש הרשויות שעליהן נשענת הדמוקרטיה הישראלית יתומה מאב במשך קרוב לשנה. דמיינו לעצמכם את מדינת ישראל במשך אותה תקופה יתומה מראש רשות אחרת, נניח ראש ממשלה. תגידו ש"זה לא אותו דבר"? כדי להחזיק דמוקרטיה אמיתית זה בדיוק אותו דבר, אפילו גרוע מזה.
שתי שאלות מרחפות מעל כל הסאגה הזאת. הראשונה למה עשה לוין את מה שעשה אם הניח שהוא צפוי להפסיד בקרב המשפטי, והשנייה היא מה יעשה עכשיו. ראשית, אני ממש לא משוכנע שהתשובה לשאלה הראשונה היא שלוין ידע שיפסיד. לוין פעל בשיטה הידועה של WIN WIN. לא מן הנמנע שחשב שאותו לחץ שהפעיל על השופטים, שבא לאחר ייבוש המערכת במשך כמעט שנה, יגרום להם ברגע האחרון להתפשר לפחות באשר לאחד מהמינויים שהוא מבקש להביא לעליון - ד"ר אביעד בקשי או ד"ר רפי ביטון. אחת ההנחות שלו הייתה שבשיח בין השופטים, אחד מהשמרנים שבתוכם, אולי נעם סולברג, יציע להתפשר על אחד משני מועמדיו של לוין. ההנחה הזאת התרסקה לאור החזית האחידה שהפגינו השופטים.
אם זה לא יצליח (מה שקרה בסוף), סבר לוין, נחזק שוב את תחושת הנרדפות, נפיח רוח חיים בגלגלי ההפיכה המשטרית, ואז ננסה מחדש לעורר את החקיקה לשינוי הוועדה לבחירת שופטים. הדברים נאמרו במפורש בהודעתו האחרונה לעיתונות, שבה תיאר את ההחלטה של בג"ץ כהוכחה לנחיצותה של הרפורמה. גם ראינו שבאחת מישיבות הממשלה האחרונות, כשנתניהו, במקרה או שלא במקרה, היה בדיוק מחוץ לחדר, לוין אמר לחבריו השרים שיש להשיג מחדש את הרוב להעברת "הרפורמה".
מהלך ה-WIN WIN השתקף גם בפער המופרע בין התבטאויותיו של לוין לפני החלטת בג"ץ שלשום, לבין התבטאויותיו שנייה אחרי שהתקבלה. במהלך הדיון שהתקיים בבג"ץ לוין יצא מגדרו, התשובות שכתב לבג"ץ נטפו קלישאות מתקתקות בדמות מילים ריקות מכוונה על הצורך באחדות ובהסכמה. בזמן ההליך הוא לא קרא תיגר על השופטים שדנים בתיק. להיפך. הוא דיבר אליהם בכבוד ובנימוס. גם מייצגו בבג"ץ, עו"ד ציון אמיר, היה זהיר בדבריו, ובאופן יחסי אליו ממש לא תוקפני. הכול השתנה בחלוף שניות מרגע שהתקבלה ההחלטה של בג"ץ שלשום, אז שוחררה ההודעה הבאה לכל הכתבים תחת השולח "סביבת לוין": "ההחלטה צפויה, בניגודי עניינים ובחוסר סמכות", נכתב בהודעת ה"סביבה", "הם השופטים של עצמם. למעשה משתלטים על הוועדה לגמרי, מסרבים לקבל כל מי שלא משלהם ורק מוכיחים כמה הרפורמה צודקת". יש יותר מהמילים הללו כדי להוכיח את כל ההסבר לעיל?
כדאי בכל זאת להתעכב רגע על המילים: "הם השופטים של עצמם". מי הם בדיוק אותם שופטים ששופטים את עצמם? לוין יוצא מהנחה די נכונה שלציבור הבייס שלו אין עניין לעשות בדיקת עובדות על כל הודעה וכל אמירה שלו. הוא נמצא בקמפיין מתמשך שמטרתו לבסס את התפישה בציבור, שלפיה בית המשפט העליון הוא שמאלני, סניף של מרצ, פרוגרסיבי ואקטיביסטי, ובעיקר שכל כולו מקשה אידיאולוגית אחת שמתנגדת לכל הערכים שהוא וחבריו בליכוד מאמינים בהם.
ובכן, כדאי לדעת ששלושת השופטים שדנו בעתירה הזאת מונו בתקופת ממשלת נתניהו. לא רק זה, בשונה מחלוקת הכוחות היום, בוועדה שבחרה אותם היה רוב מובהק לפוליטיקאים, וזאת בשל הדיל המפורסם שהיה בין שרת המשפטים אז, איילת שקד, לבין יו"ר לשכת עורכי הדין אז, אפי נוה. יתרה מזאת, שניים מתוך שלושת השופטים הללו הוצעו לתפקידם על ידי שקד. כלומר, הם לא המינויים שהיא התפשרה עליהם, אלא אלה שהיא הציעה בעצמה. מינויו של אלכס שטיין היכה בזמנו את כולם בתדהמה משום ששטיין כלל לא חי עד אז בישראל, לא היה מוכר בציבוריות הישראלית, ונתפש ממש כמעין יבוא אישי של שקד מחו"ל.
במאמר מוסגר אבל חשוב מאוד נציין כי שלושת השופטים התגלו כשופטים מעולים, חריפים ומאתגרים. תהום פעורה בין התפישה המשפטית שלהם לבין מורשת אהרן ברק. אין פסול בכך. לשם כך בדיוק קיים האיזון העדין בוועדה בין אנשים פוליטיים לבין שופטים (שאגב, גם על בחירתם השפיעו בצורה כזאת או אחרת פוליטיקאים). אז האם אלכס שטיין ויעל וילנר הם השופטים שלוין טוען שהם "בוחרים את עצמם"? יש שקר יותר גדול מזה?
אז מה יעשה לוין עכשיו? הערכתי היא שלא יפר את פסק הדין של בג"ץ בעניין בחירת הנשיא, גם אם למדנו שהוא וחבריו מסוגלים להכול. לוין מפזר רמזים שלא ישתף פעולה עם הנשיא החדש עמית, אבל האמת היא שזה איום ריק. כדי להראות שבכל זאת הצליח לעשות משהו ולא רק דיבר פקה פקה, הוא צריך לעשות אחד משני הדברים: או לחדש את חקיקת הרפורמה - כרגע נראה שאין לו רוב למהלך כזה בקואליציה - או בכל זאת להשתמש בכוח שיש לו בוועדה כדי לכפות על השופטים מועמד אטרקטיבי משלו.
צריך לומר כי קיים סיכוי סביר שאחרי מינוי עמית לנשיא, השופטים, חברי הלשכה, וחברת האופוזיציה בוועדה, קארין אלהרר, יהיו יותר סבלניים להגיע לפשרות בעניין שלושת השופטים לעליון. עם זאת, אין סיכוי שיסכימו לביטון ובקשי, שהכינו יחד עם לוין את תוכנית המהפכה המשטרית, כך שכדאי שלוין ייצא מהאובססיה ויחפש מועמד אטרקטיבי אחר, שיוכל לשווק אותו לבייס שלו כהצלחה. אגב, בניגוד לדיווחים בימים האחרונים, השופטים דווקא הסכימו להצעה למנות את פרופ' מרים ברקוביץ'-ביטון מאוניברסיטת בר אילן כשופטת מוסכמת, על אף שהיא נחשבת באופן מובהק למחזיקה בדעות שמרניות. הוויכוח הוא על השניים הנוספים שלוין עדיין מתעקש שביטון ובקשי יהיו אחד מהם.
אתמול "מקורבי לוין" (זה תמיד או "סביבה", או "מקורבי") שחררו הודעה מצחיקה על ההתנשאות שהפגינה הרשות השופטת כשכינתה בהודעתה את מועמדיו, ד"ר אביעד בקשי וד"ר רפי ביטון: "בקשי וביטון", בלי שהתייחסה לתואריהם האקדמיים. במאמר מוסגר יצוין כי לא היה נגרם אסון אם מי שניסח את ההודעה בבית המשפט העליון היה עובר עליה פעם נוספת ומנסח אותה בצורה יותר מכובדת. אחרי שאמרנו את זה, אם זו רמת הטיעונים של שר המשפטים של מדינת ישראל, אם בזה הוא מתעסק במקום לחשוב איך מוציאים את הרשות השופטת מהבור העמוק שהיא נמצאת בו, קרי מדינת ישראל נמצאת בו, וזאת בזמן שחיילים נהרגים יום יום ו-107 חטופים עדיין נמקים בשבי, נראה שמהשר הזה שום דבר טוב לא יצמח לעם ישראל. יתרה מזאת, בניגוד לעמיתיו השמרנים שהחזיקו בתפקיד הזה לפניו, כמו יעקב נאמן, גדעון סער ואיילת שקד, הוא לא יצליח להביא אפילו הישג אחד למצביעיו שהוא יכול להתפאר בו. כלום. רק הרס וחורבן.