בחודש מרס השנה נכנס דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, לבית החולים שיפא בעזה כדי לצלם ולהראות לעולם כיצד מפלצות חמאס בנו תשתית תת קרקעית מבצעית מתחת לבית החולים, כיצד לארגון הזה אין בעיה להשתמש בתשתיות אזרחיות, אפילו כמו בית חולים, לצורך הרס והרג. ההופעה ההיא של הגרי, כמו רבות אחרות, זכתה לתשבוחות מקיר אל קיר.
אלא שככל שחלף הזמן, הגרי הפך יותר ויותר לדמות שלילית בעיני קבוצת משפיענים פוליטית ותקשורתית מטעם נתניהו - חברי כנסת מהליכוד ומחזיקי מיקרופונים, בעיקר בכלי תקשורת שעובדים עבור נתניהו.
איך זה קרה? ככל שצה"ל כתש יותר את עזה, מטרותיו המשמעותיות, מטבע הדברים, הלכו והצטמצמו. למעשה, המטרה האסטרטגית הצבאית היחידה (למעט החזרת החטופים) שלא הושגה עד כה היא חיסול סינוואר.
כך קרה שהמסרים של צה"ל, שיצאו מפיו של הגרי, התמקדו יותר ויותר בכיוון של מיצוי היעדים הצבאיים. יתרה מזאת, בהינתן שצה"ל לא נשאר בכל מקום שהוא כתש, ובהתחשב שאף כוח אחר שאיננו חמאס לא נכנס למקומות שמהם יצא צה"ל, לא פעם צה"ל היה צריך לחזור לאותם מקומות בדיוק. הכניסות והיציאות מהאזורים הללו עלו לא פעם בחיי חיילים. לכן, ככל שחלף הזמן צה"ל הדגיש יותר ויותר את המסר שלפיו בשלו התנאים הצבאיים לעסקת חטופים, המסר שלפיו צה"ל יידע במידת הצורך לחזור למקומות שמהם כבר יצא, וביניהם גם ל"קודש הקודשים" - ציר פילדלפי. גם הגרי וגם הרמטכ"ל, הרצי הלוי, הדגישו בדבריהם את חשיבות החזרת החטופים. המסר לדרג המדיני, דרך ההופעות הפומביות, היה ברור גם מבלי שנאמר בפה מלא - אנחנו כבר 11 חודשים פה, תכלית הפעולות הצבאיות הולכת ומתכהה, לכן תעשו כבר עסקת חטופים, אין יעד חשוב ממנה, תחזירו אותם הביתה.
המסר הזה, גם אם לא נאמר במילים ברורות בציבור, הכעיס מאוד את סביבת נתניהו, שממילא כבר חיפשה הזדמנויות להתפוצץ על צמרת צה"ל. שם עובדים שעות נוספות כדי להפיל את כל המחדל על צה"ל (שכמובן יש לו חלק גדול מאוד בו, אבל יש גם חלק לא קטן ממנו לדרג המדיני). את ישיבות הקבינט כבר אין צורך לתאר. כל ישיבה הופכת מהר לזובור על ראשי מערכת הביטחון: הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד.
ואז הגיע הסרטון האחרון שהגרי שחרר שלשום - הסרטון המצמרר, המפחיד, המתסכל מהמנהרה שבו נרצחו ששת החטופים לפני כשבועיים. בסרטון חשף הגרי את מנהרת המעבר הצרה והנמוכה, את התנאים המזוויעים, וגם את הבקבוקים שאליהם רוקנו החטופים את השתן שלהם. סביר להניח שלו הגרי היה מפרסם את הסרטון הזה לפני כמה חודשים, כולם, לרבות שופרות נתניהו, היו מדברים בזכות חשיבותו האסטרטגית במלחמת ההסברה. אין בכלל ספק כי כמו שתמכו בהפצת סרטון הזוועות היו תומכים גם בהפצת סרטון המנהרות.
עכשיו, לא רק שזה לא קרה, מהרגע ששחרר הגרי את הסרטון, נפתחו עבורו שערי הגיהנום. השופרות פתחו נגדו במתקפה משולבת, שספק אם ראינו אחת כזאת נגד קצין בכיר בצה"ל. כך למשל שמעון ריקלין, שדר בכיר בערוץ 14, כתב: "כיצד דובר צה"ל מתכוון לעזור היום לחמאס לדעתכם?". טל מאיר, כתבת נוספת באותו ערוץ, צייצה: "הלחצים לכניעה כעת בעקבות סרטון החטופים של דובר צה"ל הם מטרה ברורה של סינוואר. תודה הגרי". בעז גולן, שדר בכיר נוסף באותו ערוץ נפלא, כתב: "צה"ל באמצעות דו"צ מנסה לכופף את ידי הממשלה". הכתב הצבאי של הערוץ, נועם אמיר, גינה את הגרי, וחברת הכנסת טלי גוטליב הוסיפה: "מחיאות כפיים סוערות. פשוט לאוסקר. איזה אינטרס שירת הסרטון הכל כך מיותר שהראית הערב?".
על מה יצא הזעם? למה סרטון הזוועות היה כלי הסברה מצוין, וסרטון מנהרת הזוועות משרת את חמאס? יש רק הסבר אחד נכון לעיוות הזה, והוא הסבר רע ומתסכל, אבל אמיתי עד אימה: מקהלת השופרות פשוט רוצה שנשכח אותם, את החטופים, או לכל הפחות שהסבל שלהם לא ייהפך למוחשי עד כדי כך, כי ככל שייהפך לכזה - כך יגבר הלחץ הישראלי והבינלאומי לעסקה, והם הרי מתנגדים לעסקה. סרטון המנהרה ממחיש לישראל ולעולם את ההפקרה הנפשעת של החטופים על ידי נתניהו, והאזכור הזה הוא חטא גדול מאוד בעידן הביביזם. לכן, הגרי הוא לשיטתם חוטא שפועל בשירות סינוואר. לא פחות.
הגרי הוא כמובן רק השליח, אבל עקב בחירתו השופרות סבורים שאפשר ורצוי לפגוע בו מילולית. עם זאת, ברור שהדמונים הגדולים הם כל ראשי מערכת הביטחון - הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ, רונן בר וראש המוסד, דדי ברנע. רק בימים האחרונים איתמר פליישמן, עוד סוכן מרכזי של מכונת הרעל, שפך בערוץ 14 דברי בלע מטונפים על הרמטכ"ל שהשורה התחתונה שלהם הייתה: "אם הרצי הלוי לא יילך הביתה, הממשלה חייבת לבעוט אותו". הוא הסביר שצה"ל תחת פיקודו של הלוי מפסיד במלחמה מול חמאס, ולרגע דף המסרים נראה מבולבל. הרי כל האתוס של "הפטריוטים" המזויפים (הם לא באמת פטריוטים של המדינה אלא של נתניהו), הוא שצה"ל מנצח, ואז ינון מגל ניסה לתקן: "בינתים אנחנו מנצחים. הרצי עושה עבודה מצוינת בעזה...מכה קשה לחמאס". פליישמן התווכח איתו והדגיש כי: "אי אפשר לנצח עם רמטכ"ל פוליטי...הרצי הלוי מפקיר את חייליו".
ממה נובע הבלבול במסרים של פליישמן ומגל? הרי ברור שאת מגל לא באמת מעניין להגן על הלוי. במשך שנים נתניהו מנהל באמצעות שלוחיו מלחמה נגד מי שהוא מזהה כאליטות בישראל - היועצת המשפטית לממשלה, פרקליטות המדינה, בית המשפט העליון ופקידות האוצר. אנשיו מכנים את כל אלה "הדיפסטייט". פרקליטים ממושקפים מסאלח א-דין הם טרף קל.
בצה"ל, במשך שנים, היה קשה בהרבה לגעת. גם בשל העובדה שצה"ל הוא זה ששומר עלינו מפני האויב החיצוני, אבל בעיקר משום שבשונה מהמערכות הציבוריות שבהן עובדים אנשים בוגרים אחרי שסיימו את הכשרותיהם ולימודיהם האקדמיים, בצבא "עובדים" הילדים של כל משפחות ישראל. לכן, במשך שנים, צה"ל נחשב לגוף שזוכה באמון הציבורי הגבוה ביותר, ונחשב לגוף המוערך והאהוד ביותר מבין המערכות הציבוריות. לכן, אפילו מפזרי הרעל נזהרו במשך השנים, גם אם פה ושם טפטפו את הרעל שלהם לעבר הצבא.
הזהירות הזאת נגמרה במלחמת "חרבות ברזל". זו המלחמה הראשונה שבה תוך כדי לחימה, מובילי דעת קהל מרכזיים מנהלים קמפיין אגרסיבי, בוטה ומכפיש, נגד צה"ל. הם מנסים להבדיל בין "הלוחמים" ל"צמרת", אבל הניסיון הזה לא עובד. הוא מלאכותי. מכאן הבלבול של פליישמן ומגל.
כשהיו חקירות פליליות נגד נתניהו, תקפו השופרות את המשטרה, אחר כך, עם התפתחות עבודת התביעה, הם עברו לפרקליטות, ליועץ המשפטי לממשלה - ואז למערכת המשפט. כיום ברור שהאיום המשפטי הוא כאין וכאפס לעומת אות הקין שידבק בנתניהו כל חייו - האחריות האישית על האסון הגדול שידעה מדינת ישראל. לכן, היעד ההתקפי היום הוא צה"ל.
נתניהו ושופרותיו הבינו מהר שהדרך היחידה שתביא לשרידות המנהיג אחרי הטבח הנורא, היא להטיל את האחריות כולה על גופי הביטחון. נתניהו יודע שאמירות מנומסות לא יעזרו, ולכן אנשיו פועלים במלוא המרץ לייצר דה לגיטימציה למפקדים בציבור. פשוט כך. כדי להשיג את המטרה הזאת הכול מותר. צמרת צה"ל היא האויב. איך ניסתה שרה נתניהו להסביר לאב השכול, הרב אלחנן דנינו? "נתניהו עומד מול כולם, גם נגד ראשי הצבא". הנה עובדה, איך העזו הרמטכ"ל ודובר צה"ל לשדר את סרטון המנהרות? נכון, הוא אולי ממחיש את הסבל הנורא שהחטופים עוברים, אבל בשביל זה לפגוע בנתניהו? רק דמון יכול לעשות מעשה נורא שכזה.