בוקר 27 במארס 2025 הוא בוקר של חגיגות עבור ממשלת נתניהו שסוף סוף העבירה בשער הניצחון את ספינת הדגל של המהפכה המשטרית שלה - חוק שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. לאחר נאום הדיפסטייט של אתמול, נתניהו כבר עמוק בהפיכה הזאת; הוא לא משאיר את החגיגות ללוין ולרוטמן אלא הולך בעצמו עם האג'נדה הזאת עד הסוף - נגד שלטון הפקידים, נגד בית המשפט העליון, נגד הייעוץ המשפטי לממשלה, נגד התביעה הכללית. האם נתניהו חושש שהפעם כבר אין לו מה להפסיד? שהפעם יש חשש אמיתי לרעידת אדמה שעלולה להקריס את הקרקע שעליה הוא עומד, ושהדרך היחידה להינצל ממנה היא ללכת עד הסוף?
באחד ממופעי המימיקות הפחות משכנעים של נתניהו בשבוע שעבר, כשנשאל בכנסת על ידי עמיתי, יובל שגב, האם הוא, נתניהו, מודאג מפרשת קטארגייט, הוא הרים והוריד כמה פעמים את מבטו עם חיוך וצחוק מאולץ, מלאכותי, מאוד לא משכנע. אני לא מומחה לשפת גוף, אבל מספיק שנים צופה בנתניהו כדי לדעת שזה לא הצחוק הטבעי שלו. האמת היא שלנתניהו יש סיבות טובות מאוד לחשוש מפרשת קטארגייט, ולא בכדי הוא הקדיש כמה סרטונים ומופעים מטורללים פומביים כדי לתקוף את החקירה החדשה בעניין הכסף הקטארי שהגיע לאנשי לשכתו.
כדי לא להלעיט באינפורמציה לא מאומתת, ברמזים, ובמחשבות יצירתיות (כל אלה משרתים את החשודים שנהנים לשחרר הכחשה גורפת כאשר יש פרט אחד לא נכון בדיווח), בואו נתמקד בעובדות, שכבר בשלב הזה אין שום צורך להצמיד להן את המלה "לכאורה". נתחיל עם השורה התחתונה: בין החודשים אפריל לאוקטובר 2024, משכורתו של הדובר הצבאי בלשכת ראש הממשלה, אלי פלדשטיין, מומנה מכסף של ממשלת קטאר. תקראו שוב את המשפט הזה למעלה.
הוא כאמור ללא תוספת של "לפי החשד", ובלי "לכאורה". די היה בפרט המדהים הזה, לפני שניכנס כאן לפיתולי הפיתולים, לקצוות המידע, לסיפורים שעוד צפויים להתרגש עלינו, כדי להרעיד את הארץ, לגרום לראש הממשלה לדפוק על השולחן, כפי שהוא יודע, ולדרוש לדעת - מי אישר את זה? איך זה קרה בלשכתי? לדרוש מיצוי מהיר של החקירה.
אלא שלמרבה הפלא, לא רק שזה לא קרה, קרה ההיפך - ראש ממשלת ישראל תוקף את חוקרי השב"כ שחוקרים את הפרשה הזאת. מילא שעשה זאת בתחילת הפרשה עקב חוסר אמונו, כביכול, בשב"כ וביועצת המשפטית לממשלה, נתניהו עושה זאת עכשיו, לאחר שנחשף מסלול הכסף כולו.
באחרונה פרסמתי כי לאחר שבחודש מרץ פלדשטיין לא קיבל את הסיווג הביטחוני המתאים מהשב"כ, המדינה חדלה מלשלם לו כסף עבור עבודתו, אף שבפועל עבודתו המשיכה כרגיל בלשכת ראש הממשלה. פרסמתי כי מחודש אפריל משכורתו בפועל הועברה מקטאר באופן הבא - קטאר שכרה את שירותיו של היועץ האמריקאי, ג'יי פוטליק, ופוטליק, העביר את הכסף הקטארי לאיש העסקים הישראלי, גיל בירגר, והאחרון העביר אותו לפלדשטיין, הדובר הצבאי של ראש הממשלה. מדובר באותו דובר, רק נזכיר, שקיבל מסמך גנוב מהנגד, ארי רוזנפלד, ושהדליף אותו לעיתון גרמני; הדלפה שכזכור נעשה בה שימוש על ידי ראש הממשלה.
עד כאן העובדות. מכאן השאלות: כיצד זה שיועץ שלא עבר סיווג ביטחוני ממשיך לעבוד בלשכת ראש הממשלה? איך זה שהוא, לשיטת המדינה, ממשיך לעבוד ללא שכר (בהנחה, שכלל לא בטוחה, שמנהליו לא יודעים שקיבל כסף זר)? איך ראש הממשלה לא ידע על כל זה (אם הוא באמת לא ידע)?
בתגובתו לפרסום שלי בשבוע שעבר ולפרסום הקלטותיו של גיל בירגר למחרת בתאגיד, הטיל פרקליטו של פלדשטיין, עודד סבוראי, את הפצצה הבאה בהודעה לעיתונות: "הכספים שפלדשטיין קיבל מאיש העסקים שהקלטתו פורסמה היו עבור שירותי אסטרטגיה ותקשורת שפלדשטיין נתן ללשכת ראש הממשלה ולא עבור קטאר".
כדאי לשים דברים על דיוקם - אין בעולם כולו נוהל שבו אזרח פרטי משלם כסף עבור "שירותי אסטרטגיה ותקשורת ללשכת ראש הממשלה". פלדשטיין יודע זאת היטב, וכמובן מיתמם. מעבר לזה, אני יכול לקבוע בוודאות שבחודש מרץ פוטליק ערך במלון נורמן בתל אביב ראיונות לכמה דוברים ישראלים, שבמהלכם הבהיר למועמדים שמדובר בשירותי יחסי ציבור למדינת קטאר. בין המרואיינים היה גם פלדשטיין.
יתרה מזאת, למיטב ידיעתי יש גם חוזה עבודה מפורט בין פלדשטיין לבין פוטליק. ואחרי ההבהרה הזאת, המשך ההודעה של סבוראי בשמו של פלדשטיין מעניין במיוחד: "מדובר היה בפתרון זמני וחלקי של גורמים בלשכת ראש הממשלה לקושי שהתעורר אצלם בנושא תשלום שכרו של פלדשטיין ממשרד ראש הממשלה, ללא כל השפעה על זהות מקבל השירות - ראש הממשלה".
כשפלדשטיין אומר: "גורמים בלשכת ראש הממשלה" הוא מתכוון לאדם אחד - יונתן אוריך, היועץ האסטרטגי הקרוב ביותר לראש הממשלה, שיושב בלשכת ראש הממשלה, על אף שאינו עובד מדינה, ועל אף שאין לו את הסיווג המתאים לשבת בישיבות הרגישות שהוא יושב בהן. מה שפלדשטיין אומר, במילים אחרות, הוא שאוריך הוא שארגן את קומבינת ההעסקה באמצעות פוטליק-בירגר. יש יסוד סביר להניח שהחלק הזה בהודעתו הוא אמת. לאמירה הזאת, נאמר בזהירות, יש ראיות תומכות.
לתגובה הזאת הגיב עורך דינו של אוריך, עמית חדד: "לאוריך אין שום מושג מי זה גיל בירגר". נניח לצורך העניין שזה נכון, וכלל לא בטוח שכך, זהו המקרה הקלאסי שבו מאמירת הלאו אפשר להסיק על ההן. אוריך לא מזכיר בהודעתו את פוטליק ולא בכדי. הוא יודע שבינו לבין פוטליק התקיים קשר משמעותי, ושברור לחלוטין שפוטליק הוא הצלע הדומיננטית בפרשה הזאת ולא בירגר.
"אוריך", נכתב בהודעה, "הוא יועץ פרטי שאינו עובד מדינה ואינו מועסק בלשכת ראש הממשלה וממילא לא ממונה או אחראי על ההעסקה או ענייני כוח אדם בלשכה, כך שאינו מסדר עבודה או מעביר כספים לאיש". קשה להחליט מאיפה להתחיל להתייחס להודעה המערבבת הזאת.
ראשית, ברור שאינו עובד מדינה, הרי זה בדיוק מה שמאפשר לו לפעול איך שהוא רוצה. כזכור, בין אפריל לאוקטובר גם פלדשטיין אינו עובד מדינה. לכן, המשפט: "וממילא לא ממונה או אחראי על ההעסקה...." הוא זריית חול מגוחכת. להיפך. דווקא בהיותו כזה, הוא בדיוק האיש שמשוחרר ממגבלות מנהליות וציבוריות לדאוג לעניינים חוץ ממסדיים שכאלה בתוך הלשכה. אגב, איש לא פרסם או טען שאוריך בעצמו "העביר כספים לאיש". מוזר.
מוזר גם המשך ההודעה של חדד בשם אוריך: "מדובר בפרשיה שקרית ומומצאת שמניעיה שקופים וידועים לכל. אין בה שום עבירה". אם הפרשה אכן מומצאת, מה דחוף כל כך לעורך הדין להודיע שבמעשים הממוצאים אין שום עבירה. אם הם מומצאים, לשם מה חוות הדעת המשפטית. דמיינו לעצמכם פרסום על מישהו שגנב פיתה מהמאפיה, וההודעה של עורך דינו היא: "הוא לא גנב פיתה מהמאפיה, ובכל מקרה לקיחת פיתה מהמאפיה המדוברת אינה בגדר עבירה". מילא.
גם לשכת ראש מהממשלה ליהטטה בתגובתה בין סיפור מומצא, לבין השאלה אם בוצעה עבירה: "הפייק החדש הוא ניסיון נואש להמציא הצדקה מצוצה מהאצבע לעבירה שלא מתקיימת". שוב, מה הטיעון? הסיפור מומצא, או שהוא קיים אבל לא מהווה עבירה? אנחנו מכירים את זה שמשפטנים מכסים את כל הפתחים, ובכל זאת כאן מדובר בהודעה לעיתונות, שאמורה להיות הרבה יותר פשוטה מפלפול משפטי. קרה או לא? הסיבה לזליגה מהשאלה העובדתית לשאלה המשפטית נובעת מהדברים שכתבתי בתחילת המאמר הזה: על העובדה שפלדשטיין קיבל כסף מהקטארים כבר אין באמת ויכוח.
בעקבות מלחמת התגובות הללו זומנו עוד באותו ערב אוריך ופלדשטיין לחקירה באזהרה. החוקרים הבינו שכדאי לנעול את החשודים על גרסה לפני שהם מספיקים לזהם עדויות. חשוב להדגיש שלעת עתה פלדשטיין, בחוכמה רבה, פועל באופן עצמאי, מבין היטב שהוא צריך להגן על עצמו ולא על גורמים אחרים.
כמובן, מעבר לשאלות המתבקשות מהעובדות שהצגנו לעיל, הדמיון לא מפסיק לעבוד ולפתח תיאוריות שחלקן אפילו נראות הגיוניות. הרי ידוע שקטאר היא מכונת שוחד משוכללת. כמה גבוה הצליחה מכונת השוחד להגיע בישראל? מה היה בדיוק טיב היחסים בין החברה של אוריך ושל שרוליק איינהורן (שנמנע עד היום להגיע לישראל ולהיחקר), לבין הקטארים, מעבר לעובדה שנשכרו על ידי הקטארים, לכאורה, ב-2022 (הם עדיין מכחישים זאת)?
מה פשר היחס המיטיב שנתן נתניהו בכל השנים לקטארים גם בעניין מזוודות הכסף וגם בעניין אל ג'זירה? כל אלה שאלות טובות, אבל צריך לומר את האמת: בשונה ממה שאתם מכירים מסדרות פשע בנטפליקס, חקירות מתפזרות סופן להיכשל. חקירת משטרה חייבת להיות ממוקדת, יעילה, אוחזת בקרני השור. עיכוב בייצור תוצרי חקירה זמינים כדי להשיג דג שמן יותר, תגיע לרוב לתוצאת: "תפסת מרובה לא תפסת". לכן, בשלב ראשון השב"כ והמשטרה חייבים למצות חקירה זריזה ולהניח בפני הפרקליטות ממצאים שאין עליהם ויכוח. הם קרובים לזה.
באשר לסיפורים הגדולים יותר, יהיה עוד זמן רב לחקור אותם. כך או אחרת, בין הם האש תסכן את שולי גלימתו של ראש הממשלה ובין אם לא, אין לו סיבה לחייך על גרם מדרגות הכנסת כששואלים אותו על קטארגייט. הוא יודע זאת, לכן לא מצליח לזייף חיוך אמיתי. אחרי הכל, עובד בתפקיד רגיש ביותר בלשכתו מומן בכסף קטארי. אם ידע, חמור ביותר; אם לא ידע; חמור גם כן; אם לא רצה לדעת, חמור במיוחד; ואם, כפי שעולה מתגובותיו ההיסטריות, הוא פועל כדי למנוע מהשב"כ והמשטרה לדעת, על כך כבר אין מחילה.