מנדט הבדיקה של הוועדה המייעצת למינויים בכירים בשירות המדינה הוא אך ורק בתחום טוהר המידות, ולכן החלטתה לאשר את הצעתו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, למנות את ניצב דני לוי למפכ"ל הבא של משטרת ישראל, היא החלטה מתבקשת ומוצדקת. עשרות ההסתייגויות ששוגרו לוועדה נגד לוי עסקו ברובן ביד הקשה והאלימה שהפעיל נגד המפגינים בתחום גזרתו בשנה האחרונה וביד הקלה שהייתה לו במעצרי המפגינים ששוחררו פעם אחר פעם על ידי בתי המשפט. אלה שכן כיוונו לענייני טוהר המידות היו חלשות ולא מבוססות דיין.
ניצב לוי ייכנס ללא ספק לדפי ההיסטוריה של רשויות אכיפת החוק בישראל. הוא יהיה המפכ"ל הראשון שמונה על ידי מורשע בפלילים, פרובוקטור אלים, גזען שצה"ל החליט שלא לגייסו בשל הסכנה שהוא מהווה לביטחון המדינה. לכאורה, זו לא בעיה של לוי, שכן הוא הממונה, לא הממנה. בכל זאת, לוי בן ה-60 משרת במשטרה כמעט ארבעים שנה. הוא לא יציר כפיו של בן גביר שהונחת על המשטרה בשלהי 2022. העניין הוא שלוי לא באמת הניצב המתאים לתפקיד. הוא קיבל דרגת ניצב רק לפני שנה (על ידי בן גביר כמובן). בעבר, כהונה אחת של שלוש שנים בתפקיד ניצב לא הספיקה לתפקיד מפכ"ל. כאן מדובר בשליש תקופה שבה שירת כניצב, כאשר הוא מדלג על ניצבים שחלקם בתפקיד הרוחב השלישי שלהם.
הטיעון הזה היה מתגמד, שלא לומר מתאיין, לו היה מדובר בכוכב על שכחולי המדים בישראל לא הכירו בעבר. אלא שהנתונים מוכיחים ששנת עבודתו כמפקד מחוז חוף הייתה כושלת במיוחד. די בנתון מרכזי אחד, שלפיו בתקופת כהונתו עלו מקרי הרצח בגזרתו בכ-77 אחוזים כדי להבין זאת. אגב, לוי הוא אמנם רק שנה ניצב, אבל דווקא ותיק מאוד במשטרה. הוא כאמור משרת בה 40 שנה והוא כבר בן 60. העובדה הזאת רק ממחישה כמה נמנעו כל המפכ"לים והשרים ששירת תחתיהם לקדמו מדרגת תת ניצב לניצב (שלא לדבר על דרגת רב ניצב).
זה מוביל אותנו לתכונה המרכזית שכן אפיינה את לוי מאז שבן גביר נכנס לתפקידו - חנופה לשר הממונה. לוי הפעיל יד קשה מאוד בהפגנות נגד השלטון שהיו בגזרתו, בעיקר בקיסריה, והוביל מדיניות מעצרים שערורייתית שפעם אחר פעם התרסקה בבתי המשפט ששחררו את העצורים. מעבר לכך, הוא נראה ונשמע כמי שמבקש את קרבתו של השר. כך למשל, כפי שחשף ג'וש בריינר ב"הארץ", נצפה באירוע חברתי בביתו של פעיל ליכוד המקורב גם לבן גביר, שם הסתודד עם בן גביר ארוכות.
ואחרי כל זה כדאי לזכור שבמקרים רבים, מודל מינוי המשרת על ידי אדונו נכשל במבחן המעשה. "נכשל" - כלומר, האינטרסים של השר לא מתממשים. ממילא במקרים כאלה, האינטרסים של המדינה חשובים פחות. מדוע? כוונת השר הממונה היא למנות עובד ציבור שיהיה נאמן לו אחרי מינויו. זכורה השאלה האלמותית של נתניהו לאחד המועמדים לתפקיד ראש המוסד - "תהיה נאמן לי?" (פורסם על ידי אילנה דיין - ב"ק). דא עקא, בעוד שלפני המינוי המועמד עושה הכול כדי לזכות בו, אחרי המינוי הוא כבר חש עצמו חופשי מהלחץ, אלא אם הוא כבר חושב על המינוי הבא. במקרים של מפכ"ל, רמטכ"ל, וכ"ו התפקיד הבא לרוב לא קיים או לא ממש רלוונטי. זכור המקרה החריג של רוני אלשיך, שהובטח לו במפורש תפקיד ראש השב"כ כתנאי להסכמתו להתמנות למפכ"ל. בתוך זמן קצר הודיע אלשיך בתקשורת כי הוא שחרר את נתניהו מההבטחה.
אם כבר הזכרנו את אלשיך, הוא מקרה מבחן טוב להתחיל בו את הסקירה. אלשיך הוצנח למשטרה מהשב"כ במידה רבה כדי לשרת את נתניהו. זה קרה בעיצומה של חקירת מעונות ראש הממשלה. אחת ההחלטות הראשונות, התמוהות והמטופשות של אלשיך, הייתה למנוע מאגף החקירות לפרסם את המלצותיו בתיק זה. זו הייתה התחלה טובה מבחינת בני הזוג נתניהו, אבל השאר היסטוריה. כאמור, אלשיך שחרר את נתניהו מההבטחה ההיא, ומהר מאוד הגיעו חקירות נתניהו הגדולות, שאלשיך לקח בהן תפקיד מרכזי מאוד, אפילו חריג בהתחשב במעורבות הקטנה שהייתה תמיד למפכ"לים בחקירות אנשי ציבור.
אם הזכרנו חקירות אנשי ציבור בכלל ושל נתניהו בפרט, הן עמדו ברקע מינויים של שני יועצים משפטיים לממשלה - הראשון הוא יהודה וינשטיין, פרקליטו לשעבר של נתניהו. הוא מונה ב-2010 אמנם, עוד הרבה לפני שהחלו החקירות המדוברות, אבל כשעל שולחנו הושארה לבה רותחת בדמות התיק הגדול נגד אביגדור ליברמן (אז, מי זוכר, ליברמן ונתניהו היו שותפים לדרך). שר המשפטים אז, יעקב נאמן, היה מחויב לליברמן לא פחות מנתניהו, והוא כמובן זה שהוביל את המינוי. וינשטיין אכן טייח את תיק ליברמן, טייח גם את החשדות בפרשת "ביביטורס". מצד שני, הוא אכזב את הנתניהוז' כשהורה על פתיחת החקירה נגד שרה נתניהו בפרשת המעונות.
וינשטיין הוחלף במי שהיה מזכיר ממשלתו של נתניהו, אביחי מנדלבליט. זה קרה כאשר חוץ מפרשת המעונות שהמתינה להכרעה, הצטברו עוד ועוד פרסומים נגד נתניהו עם חשש אמיתי שיתפתחו לחקירות פליליות. ההמשך ידוע ומוכר - כתב אישום שכולל שלושה אישומים, לרבות אישום עם סעיף שוחד.
חוץ מזה, שני מבקרי המדינה האחרונים גם הם מונו בפועל על ידי נתניהו - הראשון, יוסף שפירא, אמנם נחשב רך ביחס לקודמו, מיכה לינדנשטראוס, אך עדיין פרסם דו"חות שפגעו בנתניהו. הנוכחי, מתניהו אנגלמן, עבר ממש ריאיון אצל שני בני הזוג במעון בבלפור. כזכור, כיום הוא עמל במלוא המרץ כדי לפרסם דו"חות על מחדלי שבעה באוקטובר. האם מטרת המהלך הזה היא להציל את נתניהו מוועדת חקירה ממלכתית כפי שרבים חושבים? הדעות בעניין חלוקות. אני מודה שבאופן אישי די השתכנעתי (שיניתי את דעתי הראשונית שהובעה בין היתר באתר זה), שמהלך כזה לא ימנע בסופו של יום את הקמת ועדת החקירה המיוחלת, ושבכל מקרה כרגע עדיף שתהיה בדיקה כלשהי.
הסיפור של דני לוי שונה מהסיפורים הקודמים. כאן לא מדובר במינוי שאמור רק לטייח חשדות נגד אנשי ציבור, אלא לאפשר מהלך שכבר החל - הפיכת משטרת ישראל לזרוע פרטית למימוש גחמותיו של אדם שאין לו שום עניין בממלכתיות הישראלית, להפוך את המשטרה לגוף שיידע, בין השאר, לעמוד מול הצבא שעדיין נשלט, לשיטת בן גביר, על ידי "האליטות" של פעם (ראו מקרה שדה תימן), להפוך את המשטרה לגוף שיאפשר את יישום האג'נדה הקיצונית של בן גביר, גם אם היא מנוגדת למדיניותו של ראש הממשלה.
המחזה שבו שוטרים, המלווים את בן גביר להר הבית, מעלימים עין מפרובוקציות מסוכנות של מתפללים היא ההמחשה הטרייה והמפחידה במיוחד לאיום הזה. המינוי הזה גם אמור לבסס את המדיניות האלימה של המשטרה מול מפגינים נגד השלטון, וכן לנרמל הכאת בני מיעוטים ללא כל הצדקה על ידי שוטרים. כל מי שעשה עד היום את כל אלה קיבל גיבוי מלא מהשר בהודעות מפנקות לעיתונות.
המבחנים הראשונים של לוי יגיעו מהר: האם בפעם הבאה ששוטר בשער שכם יכה עד זוב דם וללא כל סיבה צלם ערבי, יעז המפכ"ל להוציא הודעה סותרת לזאת של בן גביר? האם כשבן גביר יכתוב שהוא מגבה לחלוטין את המכות הנמרצות של השוטר, לוי יודיע שהוא רואה את המעשים בחומרה ושהוא מצפה שמח"ש יחקרו לעומק את המקרה? האם לוי יגיד אמן לכל מינוי שבן גביר יבקש לקדם? האם הוא יראה את בן גביר, כפי שבן גביר רואה את עצמו, כמי שמחליט על מדיניות החקירות במשטרה? האם יעז לעמוד מולו? וכמובן האם ייתן לאגף החקירות יד חופשית לחקור מעשי שחיתות?
לא הייתי שם את כספי על ההימור שלוי ינהג כאלשיך וכמנדלבליט מהרגע שיקבל לידיו את התפקיד. הארגון ומפקדיו נחלשו מאוד בשנים האחרונות. לוי כאמור איננו ניצב צעיר ולא התבלט אף פעם כמנהיג מעורר השראה. נותר רק לקוות שאולי, רק אולי, שנייה אחרי שייכנס ללשכתו החדשה במטה הארצי בירושלים ויפרוש ידיו על שולחן העץ העבה ורחב הידיים החדש שלו, ייזכר שמעתה הנאמנות שלו צריכה להיות למשטרה ולא למי שבמשך שנים אותה משטרה בדיוק ראתה בו אדם מסוכן לשלום הציבור ולביטחון ישראל, גם אם בזכות אותו אדם, לוי, זכה בתפקיד.