כולם הבינו בדיוק על מה היה הדיון אתמול בבית המשפט המחוזי בירושלים, כולם הבינו אבל השתדלו מאוד לא לקרוא לילד בשמו. הפרקליטות דיברה בכותרות כלליות, השופטים גם הם דיברו בשפה רזה וממוקדת, ולסנגור של נתניהו כמובן לא היה עניין מיוחד לדבר על הפיל שבחדר. דווקא הוא כשל בלשונו.
הדיון התכנס בעקבות בקשת ראש הממשלה לדחייה בחודשיים וחצי של עדותו שאמורה להתחיל בשניים בדצמבר. הנימוקים של נתניהו בבקשה הכתובה לא הלכו סחור סחור, כמו בבקשות הקודמות, ומוקדו ישירות בעיסוקו של נתניהו במלחמה ובאירועים שהתרחשו במהלכה מאז בקשתו הקודמת של נתניהו לדחייה.
בתשובה הכתובה של הפרקליטות הודגשו המילים הבאות: "התחלת פרשת ההגנה במועד שנקבע מחויבת למען שמירה על האינטרסים הציבוריים, על הגינות ההליך, ועל עקרון היסוד לפיו הכל שווים בפני החוק". המילים הללו כמובן כיוונו, מבלי לפרט ולהרחיב, לסיפור הגדול שברקע - העובדה שנתניהו בחר להרכיב ממשלה על אף שהוגש נגדו כתב אישום, על אף ניגודי העניינים הכרוכים במצב הזה, ועל אף שהיה קשה לראות איך הוא יכול לנהל מדינה ולשבת בבית משפט מבוקר עד ערב. אז נכון, בכל פרשת התביעה פטרו אותו השופטים מישיבה באולם בית המשפט (דבר שאינו ברור מאליו), אבל להעיד במשפטו, מה לעשות, רק הוא יכול.
לכאורה תשובת הפרקליטות עסקה נקודתית במשפט הפלילי של נתניהו, אבל למעשה, בלי לומר את הדברים במפורש, היא עסקה בסיפור הגדול - היא העבירה בזהירות רבה את המסר כי כל החלטה אחרת של השופטים עלולה להתגלגל בדרך כזאת או אחרת לבג"ץ, שבה תשוב ותישאל השאלה: אם נתניהו לא עומד כאחד האדם לדין, אין שוויון בפני החוק, ובמצב כזה ייתכן מאוד שהחלטת בג"ץ המקורית, שלפיה ראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום, כבר לא מחזיקה מים. במילים אחרות, קבלת בקשת סנגוריו של נתניהו עלולה להוביל אותנו למחול שדים משפטי-חוקתי חדש שאחריתו מי ישורנו.
בימים שקדמו לדיון, מכונת המסרים עבדה ללא לאות. אתם יודעים איך זה עובד: משפט שיופיע אצל יעקב ברדוגו במערכה הראשונה יופיע אצל נתניהו במסיבת העיתונאים הבאה, ואצל עו"ד עמית חדד באולם בית המשפט. כך השבוע נעשה שימוש אינטנסיבי בספין התורן, הלוא הוא ספין המילואימניק. "אם היה מדובר בנהג טנק או בחייל מילואים, הפרקליטות לא הייתה מעלה בדעתה להתנגד לבקשה שגרתית של דחייה קצרה", צייץ שלשום ברדוגו, ותראו איזה קטע, אתמול בדיון אמר עו"ד חדד את המילים הבאות: "כל אדם אחר היה מקבל את בקשת הדחייה אם הוא היה בשירות מילואים, ובהסכמה של התביעה, אז ראש הממשלה שמנהל את כלל המערכה - לא יקבל"?.
באמת צריך להיות גאון כדי להשוות בין שתי הסיטואציות. אדם שנקרא למילואים, עד או נאשם, צריך להתייצב בצה"ל על פי חוק. הוא לא בחר ללכת למילואים, הוא מחויב להתייצב. כשנתניהו עמד מול עותרי בג"ץ 11:0 הוא השיב להם, במילים אלה או אחרות, שהוא גיבור על, יכול לעשות הכול במקביל, מבלי שאינטרס אחד משפיע על השני, ולכן העיקרון של השוויון בפני החוק לא ייפגע, שכן הוא יכול גם לעמוד למשפט וגם לנהל את ענייני המדינה במקביל. זו לא רק הייתה בחירה שלו, הוא גם נלחם עליה, ואף שכנע בטיעוניו את בג"ץ. אם הוא לא יכול לבצע את שתי המשימות הללו במקביל, הרי שבפני בג"ץ הציג מצג שווא.
חדד היה משוכנע שבית המשפט לא יפגע בשערה משערות ראשה של הפרה הקדושה המכונה מלחמה, וכמה פעמים במהלך הדיון אתמול חשף בלי להתכוון לאמת שמאחורי הטיעון שלו - טקטיקת הדיחויים. כשהשופט משה בר-עם שאל את עו"ד חדד מה יקרה בפברואר, לאחר חודשיים וחצי של דחייה, השיב חדד: "אי אפשר לדעת", והשופט סינן: "זה ממצה את הכול". אחר כך חדד השתמש במשפט מפליל עוד יותר: "ראש הממשלה החליט שצורכי המדינה חשובים יותר מכל דבר. ואם יכפו עלינו, אז הוא יעדיף את האינטרסים של המדינה". המשפט המגוחך והכאילו תמים הזה הוא תמצית ניגוד העניינים של נתניהו. מה פירוש האינטרסים הלאומיים קודמים? מהם בדיוק האינטרסים הלאומיים? ומהם האינטרסים האישיים? הגעה לבית המשפט היא אינטרס אישי של נתניהו? כנראה שלהיפך, אי הגעה לעדות היא האינטרס האישי של נתניהו.
כדאי להזכיר שמדינת ישראל סבורה שבנימין נתניהו ביצע עבירות פליליות חמורות לרבות עבירת שוחד. האינטרס הלאומי הוא שהחשדות הללו יתבררו. האינטרס האישי של נתניהו הוא למרוח את המשפט הזה. כשנתניהו אומר: "צורכי המדינה חשובים יותר", הוא מתכוון למלחמה כמובן. ובכן, ניהול המלחמה הוא באמת אינטרס לאומי ראשון במעלה. האם, לאור הלהטוטים המילוליים העקומים של חדד אנחנו יכולים להיות בטוחים בכך שהאינטרסים האישיים לא משפיעים על קבלת ההחלטות במלחמה? חדד בעצמו, אולי מבלי ששם לב, הציב מול השופטים את ניגוד העניינים של נתניהו במלוא הדרו.
זמן קצר מאוד לאחר תום הדיון פרסמו השופטים תשובה מתומצתת שעיקרה - קיבלתם מספיק זמן ולא שכנעתם אותנו שיש הצדקה לדחייה. הסיבה לתמצות, ללקוניות ולטכניות היא ברורה. השופטים לא רוצים לדבר על הפיל הגדול שבחדר. הם יודעים היטב שהאמת היא הפוכה. האמת היא, עד כמה שזה שנשמע מוזר, שראש הממשלה צודק. ברור שלא היה לו זמן להתכונן למשפט, ויתרה מזאת, אם את זמנו הוא ניצל להכנה למשפט, אוי ואבוי לכולנו. ישראל כזכור מתמודדת בשבע זירות לחימה, 101 חטופים בעזה, ועשרות אלפי פליטים בארצם. העניין הוא ששופטי בית המשפט המחוזי בירושלים לא היו יכולים להגיד לנתניהו את האמת הפשוטה: בישראל אין חוק צרפתי. אם אתה לא יכול לנהל את המדינה ולעמוד לדין - תפרוש מתפקידך או צא לנבצרות. השופטים לא היו יכולים לומר לו את זה כי הם כלואים בשפת הדין הפלילי שרק על פיו הם בוחנים, ובצדק, את התיק שלפניהם. אבל הם יודעים היטב שזה הסיפור האמיתי.
השופטים לא מצמצו, אבל זה לא סוף פסוק. אם נתניהו היה איש ישר, כזה שהאינטרסים הלאומיים באמת קודמים לאינטרסים האישיים שלו, הוא היה צריך לבוא ולומר לציבור שלאור החלטת השופטים הוא פורש מתפקידו או לחילופין יוצא לנבצרות (לפי החוק, תוך מאה ימים יכול לשוב לתפקידו). הרי חדד בעצמו אמר שיש סתירה בין האינטרסים האישיים לאינטרסים הלאומיים.
אל תעצרו את נשימתכם, זה לא יקרה. לקראת תחילת דצמבר ישטפו את בית המשפט בקשות נוספות. כיום מתנהל הדיון במשך שלושה ימים בשבוע (על אף שיש החלטה לא מיושמת להעביר את הדיונים לארבעה ימים בשבוע). כל דיון מתקיים מתשע בבוקר עד שלוש וחצי אחר הצהריים. ההערכה היא שעדות נתניהו על שני חלקיה (עדות ראשית וחקירה נגדית) תיערך לא פחות מחודשיים. אין ספק שעורכי הדין יבקשו גם להפחית את ימי הדיונים במהלך השבוע ,וגם להפחית את השעות בכל יום ויום. אם ייעתרו לבקשות מעין אלה תוביל להמשך גרירת משפט הזה, שכתב אישום בעניינו הוגש ב-2020, לאין קץ. לשופטים אסור למצמץ גם בעניין הזה. איך אמר נתניהו ממש באחרונה? "סיימנו את השנה הראשונה במלחמת התקומה", כלומר, לפי התוכניות שלו אנחנו עוד הולכים להיות שנים רבות במלחמה. לשופטים אסור להתאים את לו"ז הדיונים במשפט ללו"ז מלחמת התקומה הנצחית של נתניהו.