למעגלי שחיתות בישראל יש לעיתים נטייה להיסגר כעבור עשרות שנים. למשל, החיוב לפטר את הנאשם אריה דרעי בשנת 1993 מהממשלה יצר תקדים משפטי שחייב את ראש הממשלה, כעבור 30 שנה, לפטר שר מורשע. שמו אגב היה אריה דרעי. אותו אחד.
מעגל השחיתות ההוא הוליד מעגל שחיתות נוסף, שעשוי להיסגר או לא להיסגר, בתקופה הקרובה. כשהתנהל אותו משפט מפורסם בשנות ה-90 נגד יו"ר ש"ס, ניסה הנאשם לסגור את הפרשה בעסקת טיעון מקלה. עו"ד דן אבי יצחק (אז בדיוק עזב את ייצוגו של דרעי) טען במשטרה שכדי לקדם עסקת טיעון כזאת חיפשו אנשיו של דרעי עו"ד מטעם שיתמנה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הם חיפשו ומצאו את עו"ד רוני בר-און (זה המקום להדגיש כי הפרשה המפורסמת רשומה על שמו, על אף שאין כל ראיה שבר-און בעצמו היה שותף למזימה המושחתת).
בר-און אכן מונה על ידי ממשלת נתניהו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אך בעקבות הביקורת הרבה על מינויו התפטר כעבור 48 שעות. לאחר שנחשפה הפרשה הזאת, ואף נפתחה חקירה פלילית בעניינה, הוקמה ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, שתסדיר את הליך המינוי של יועץ משפטי לממשלה.
השיטה שעליה המליצה הוועדה היא שהמועמד לתפקיד יאותר על ידי ועדה מיוחדת בראשות שופט בית משפט עליון. זו תגיש את מועמדיה לשר המשפטים והממשלה היא שבסופו של דבר תבחר את מועמד השר לתפקיד. בשנת 2000 אימצה הממשלה את דו"ח שמגר ומאז ועד היום כך מונו יועצים משפטיים לממשלה. עד היום, אף ממשלה לא התבקשה לעשות שימוש בסעיף אחר באותה החלטה, שנוגע להליך פיטוריו של יועץ משפטי לממשלה. אגב, העיסוק בפיטורים פוטנציאליים של יועץ משפטי לממשלה, נבע מאירוע טראומטי אחר, ישן יותר, שבו אכן פוטר יועץ בנסיבות שערורייתיות (מבחינת הממשלה, לא מבחינת היועץ) - אירוע פרשת קו 300, שגרם לממשלה לפטר את היועץ הנמרץ, יצחק זמיר, שלא הניח לפרשה וביקש לחשוף את האמת ולהביא לדין את האשמים בטיוח.
ובכן, אותו נתניהו, בעל מניות יסוד מפוקפקות בהקמת מוסד ועדות האיתור, הוא זה שרוצה היום לעשות שימוש לראשונה גם בסעיף הפיטורים הפוטנציאלי של פיטורי יועץ (ובמקרה שלנו יועצת). לשם ההגינות, נתניהו כמובן ימחה על ניסוח הפסקה האחרונה שכן הוא בכלל מנוע מתוקף הסדר ניגוד העניינים לדון בסוגיה מעין זו, שיכולות להיות לה השפעות ישירות על תיקו הפלילי האישי. בכל זאת, להווי ידוע ששרי הממשלה לא זזים מילימטר בלי אישור בדיבור או בשתיקה מנתניהו.
וכך כתוב באותו סעיף מעניין בהחלטת ממשלה: "הסמכות להפסקת כהונה של היועץ תהיה בידי הממשלה בהתייעצות עם הוועדה". בין הסיבות שיכולות להביא לסיום כהונתו של יועץ, נכתב: "קיימים חילוקי דעות בין הממשלה לבין היועץ, היוצרים מצב שבו נמנע שיתוף פעולה יעיל". לכאורה, מבחינת הממשלה, בינגו. האם אפשר להעלות על הדעת חילוקי דעות מובהקים יותר בין הממשלה לבין היועצת מאלה שמתקיימים בקדנציה הזאת? הדחת היועצים המשפטיים, פיטורי בן גביר, מינוי נציב שירות המדינה, גיוס חרדים, סבסוד מעונות חרדים, עילת הסבירות, הוועדה לבחירת שופטים, ועדת חקירה ממלכתית, קידום קצין המשטרה מאיר סוויסה שמואשם בהשלכת רימון הלם על מפגינים, ועוד אין סוף מחלוקות שבלא מעט מהן החליטה היועצת לא לייצג את הממשלה מול בג"ץ.
השאלה המתבקשת היא האם לכך התכוון נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, שספק אם היה משפטן ישר ממנו בתולדות המשפט הישראלי, כשכתב בדו"ח שלו: "חילוקי דעות"? אין סיכוי לכך, גם לא קטן. בואו נחשוב דווקא על מקרה פשוט יותר לכאורה - פיטורי ראש שב"כ. שם הסמכות כולה נמצאת בידי ראש הממשלה. לא ניכנס כאן לשאלת פיטוריו האפשריים של רונן בר וניגוד הענייניים שכרוך בה (פרשת המסמכים המסווגים באופן תיאורטי גם עלולה להגיע לראש הממשלה), אלא נעלה לרגע את הסיפור הדמיוני הבא: ראש הממשלה דורש מראש השב"כ לבצע מעשים לא חוקיים, כמו רצח נחקרים נניח - וראש השב"כ מסרב לבצע את הפשע. האם בעקבות הסירוב הזה מותר לראש הממשלה לפטר את ראש השב"כ? ברור שראש הממשלה יסביר לכל מאן דבעי שלא בשל הסירוב הזה פיטר את ראש השב"כ, אלא מסיבות אחרות, אבל אם באופן תיאורטי יהיו ראיות חד משמעיות לכך שזאת הסיבה לפיטוריו, האם יש סיכוי שבג"ץ לא יתערב בהחלטת ראש הממשלה? ברור שאין.
ועכשיו לנמשל, כל העימותים וחילוקי הדעות של הממשלה עם היועצת (שכאמור אותה הרבה יותר קשה לפטר מראש שב"כ), הם על רקע פעולות או חקיקות שלדבריה נוגדים את החוק הישראלי. האם אפשר לפטר אותה בשל כך? תבוא הממשלה ותגיד: אבל אנחנו מפרשים את החוק אחרת. ובכן, להבדיל, גם נאשמים בעבירות חמורות מגיעים לבית המשפט מצוידים בעורכי דין, שמפרשים את החוק אחרת, ובסוף מי שמכריע בשאלה מי פירש נכון את החוק, אלה השופטים.
העובדות מוכיחות שעד היום, כמעט בכל העימותים שהיו לממשלה עם היועצת בעניין פרשנות החוק שהגיעו לבג"ץ, ידה של היועצת הייתה על העליונה. רק במקרים ספורים, בג"ץ פסק בעד הממשלה (למשל במקרה של מינוי מנכ"לית הרשות השנייה). על המקרים הבודדים הללו לא תוכל הממשלה לטעון ל"חילוקי דעות שמונעים שיתוף פעולה יעיל". ברוב המכריע של המקרים פסק בג"ץ שהממשלה עוברת על החוק. האם בישראל 2024 אפשר לפטר את בכירת שומרי הסף בישראל בגין שמירה על החוק?
הדו"ח שאומץ לפני 24 שנה קבע שהממשלה חייבת להיוועץ עם הוועדה המייעצת בדבר פיטורים אפשריים של יועץ משפטי לממשלה. בראש הוועדה עומד כיום נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, שהתנגד מלכתחילה למינויה של בהרב מיארה משום שסבר שהיא נעדרת ניסיון פלילי. מאידך, לא יהיה הרפתקני להמר על כך שכשסוגיית פיטוריה תגיע לפתח הוועדה שבראשה הוא עומד, הוא יתנגד לפיטורים הללו בשל הסיבות שמניתי לעיל.
לצידו של גרוניס יושבת נציגת לשכת עורכי הדין, תמי אולמן, שבסבירות גבוהה מאוד תצטרף גם היא לעמדת גרוניס. בצד השני עלול לעמוד נציג האקדמיה, פרופ' רון שפירא, המקורב מאוד לנתניהו ולא מן הנמנע שיתמוך בפיטורים. הכהונה של שני החברים הנוספים בוועדה פקעה. לכן, ועדת חוקה צריכה לבחור את נציג הכנסת, ח"כ מכהן, וברור שהנבחר יצטרף לתומכים בפיטורים - מה שבאופן תיאורטי מביא לשוויון. אם כן, הקול החמישי הוא זה שיכריע, וזה הקול של נציג הממשלה. לכאורה, פשוט וקל. בפועל ממש לא. לפי דו"ח ועדת שמגר, שאומץ על ידי הממשלה, נציג הממשלה בוועדה יהיה או שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לממשלה לשעבר. על יועמ"ש לשעבר אין מה לדבר - אין אחד מהם שיתמוך בפיטורי היועצת. באשר לשרי משפטים התמונה יותר מורכבת.
ראשית, ברור שהממשלה לא תציב בוועדה שר שלא תומך בה אידיאולוגית, אז עם מי נשארנו: צחי הנגבי חשוד בפלילים ולכן מנוע כמובן; אמיר אוחנה הוא יו"ר הרשות המחוקקת ולא סביר שיוכל לכהן כנציג הרשות המבצעת. אולי חיים רמון, שמאז הרשעתו בעבירת מין מרבה להשתלח במערכת? האם איילת שקד תספק לנתניהו את מבוקשו? משה נסים בן ה-88 היה חבר בוועדות דומות, אך באחרונה התבטא נגד נתניהו, אז אין לדעת. צחוק הגורל הוא שהאופציה הזמינה ביותר לנתניהו היא גדעון סער. סער הוא האיש שמינה את בהרב מיארה, והוא באופן תיאורטי יכול גם להביא לפיטוריה. לא אתפלא אם גם את האתנן הזה יהיה מוכן סער לתת לנתניהו למען עתידו הפוליטי בליכוד. המלצת הוועדה אינה מחייבת את הממשלה, אבל עשויה להשפיע מאוד על בג"ץ לכשהעניין יגיע לפתחו.
וכל זה עוד לפני שהזכרנו בכלל את סוגיית ניגוד העניינים של נתניהו. אם תגיע התועבה הזאת לשולחן הממשלה, נתניהו ישחק כמובן את משחק המידור ויציג לציבור מצג שווא כאילו אין לו יד ורגל ביוזמת הממשלה. הוא כמובן לא ינכח בחדר במהלך הישיבה שתחליט על הפיטורים. ח"כ אביגדור ליברמן העיר השבוע את עיניי באולפן כשאמר שנתניהו לא יכול להתרחק מההחלטה, שכן הוא היחיד המוסמך לקבוע את סדר היום של ישיבת הממשלה. נצא מהנחה שגם לעניין זה ימצא נתניהו פתרון; לכו תדעו, אולי אפילו לצורך העניין ייצא לנבצרות בת יומיים. ברור לחלוטין שכל זה הוא משחק מגוחך, הרי רק באחרונה נתניהו הפליל את עצמו כשביקש בישיבת הממשלה משר המשפטים, יריב לוין, למצוא פתרון למכשולים שמציבה היועצת בפני הממשלה.
אי אפשר לדון בתרחישים השונים מבלי להעלות את תרחיש התרחישים. המאמר לעיל מנתח אפשרויות שונות על סמך כללי המשחק הבסיסיים בדמוקרטיה הישראלית. הערת אזהרה מחויבת המציאות לקוראינו היא שממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ' יכולה באחת להגיד שהיא פשוט מבטלת את הכללים הללו וקובעת כללים חדשים, שבהם אין בג"ץ, אין יועצת - ואין באמת דמוקרטיה.