זה לקח זמן, אבל שלשום בערב הבין סוף סוף המפכ"ל הטרי דני לוי, שבהיותו מריונטה עשויה מעץ דליק במיוחד, מסוכן עבורו המשחק הזה שאיתמר בן גביר משחק בו מעל מדורות שהוא (השר הפירומן) מבעיר. לוי הבין שהמכתב האחרון של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לא היה בדיוק הצעה ידידותית, אלא יותר מה שמכונה בשפה המשפטית - מכתב מיצוי הליכים. לוי הבין שאם לא יתאפס מהר בטווח הנראה לעין, הוא ייאלץ להיפרד מאוצר הפיס שזכה בו - כיסא מפכ"ל המשטרה.
לפני כן, חייבים להזכיר את הרקע: לוי חב את פסגת חייו המקצועיים לבן גביר. לולא בן גביר, לא רק שלא היה מפכ"ל, הוא גם לא היה זוכה לדרגת ניצב. ההפתעה בקידומו של של לוי לא הייתה משום שהוא קצין צעיר, אלא להיפך, משום שהוא קצין מבוגר, שרק בגיל 56 הגיע לדרגת תת ניצב (רוב הקצינים פורשים לפני הגיל הזה). בן גביר מזמן פיצח את השיטה, הוא מזהה כאלה שלא היה להם סיכוי ומקפיץ אותם למעלה כדי שיהיו חייבים לו. כך ניסה לעשות לניצב אבשי פלד וכך עשה ללוי.
הוא קידם אותו רק לפני שנה וקצת לתפקיד ניצב. אחרי פסילתו של פלד, על אף שלוי שלא כמקובל לא ביצע עוד תפקיד רוחב כניצב, ועל אף שרק כשנה כיהן כניצב, ועל אף שכמעט בכל המדדים לא הצליח בתפקידו הקודם, הוא קודם על ידי בן גביר לתפקיד המפכ"ל.
הדחתו של היועץ המשפטי למשטרה היא ההסתבכות השנייה של המפכ"ל עם היועצת המשפטית לממשלה, או במילים מדויקות יותר - הסתבכותו השנייה עם שלטון החוק. האירוע הראשון היה סביב הקידום בהפתעה שעשה השר לביטחון לאומי לרפ"ק מאיר סויסה. בן גביר העניק לו דרגות סגן ניצב, על אף שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בעקבות השלכת רימון ההלם לעבר מפגינים בקפלן. מיד אחר כך הודיעה היועמ"שית שהקידום אינו חוקי.
ב-26 לאוגוסט, בשתי מהדורות החדשות, דווח כי המפכ"ל לא מקבל את עמדת היועצת והקידום על תילו עומד. בסופו של אותו שבוע מישהו הסביר ללוי שכמפכ"ל הוא לא יכול להפר את הנחיית היועצת (ובמקביל גם בית משפט מנהלי עצר את הקידום). מה שמדהים הוא שלוי לא למד את הלקח - והשבוע שוב המרה את פי היועצת, שוב הוסבר לו שאסור לו לעשות זאת, ושוב התקפל. אז למה כל זה היה טוב?
לוי מתכחש למילה "הדחה" בהקשר של היועץ המשפטי למשטרה, אלעזר כהנא, וגם מכחיש שיש קשר בין הדחתו לכך שכהנא יצא נגד קידומו של סויסה, וגם דיווח ליועצת המשפטית לממשלה כי המפכ"ל לא התייעץ איתו כמתחייב לפני הקידום. מכל מקום, לאחר הודעת ההדחה שקיבל כהנא, מיהרה היועצת להודיע כי "יש להקפיא את המצב העובדתי הקיים ביחס ליועמ"ש המשטרה, ובכלל זאת להימנע מהעברתו לכל תפקיד אחר". היא הסבירה בין השאר כי "מדובר בהדחה של יועמ"ש ללא כל עילה המצדיקה זאת", וש"מינוי או סיום כהונה של יועצים משפטיים בארגונים שונים לרבות המשטרה נעשים בהיוועצות עם היועצת המשפטית לממשלה, שלהם הם כפופים מבחינה מקצועית".
מקהלת הצווחנים מטעם הממשלה ובראשם בן גביר מיהרה להגיב בזעם המגוחך והקבוע נגד היועצת. אחר כך הגיעה תשובת המפכ"ל ליועצת: "לא מוכרת לי חובה בדין להיוועץ עם היועצת המשפטית לממשלה". ניחא שלא מכיר, ומילא אם חושב אחרת ורוצה להתווכח עם היועצת על פרשנות הדין, הבעיה הקשה הייתה באיגרת ששלח אחר כך לפקודיו, שבה כתב בין השאר: "אין ולא תהיה שום פגיעה בעצמאות הארגון שלנו....לא נאפשר התערבות חיצונית הפוגעת בעצמאות זו".
ספק אם נשמע אי פעם מפגן בורות מביך מעין זה מפיו של איש חוק בישראל. כשאומרים "התערבות חיצונית", מתכוונים בדרך כלל לגורמים אינטרסנטיים חיצוניים, כמו בעלי הון, אינטרסנטיים פוליטיים או כלכליים, וכ"ו - התערבות של היועצת המשפטית לממשלה היא בגדר "התערבות חיצונית" למשטרה? עזבו את ההבנה של התפקיד שהוא נמצא בו. האם מפכ"ל המשטרה לא עבר כנער שיעורי אזרחות? אז בואו נעזור לו רגע: המשטרה היא זרוע האכיפה המרכזית במדינת ישראל, את זה נקווה שהמפקח הכללי יודע. התפקיד של המשטרה הוא לאכוף את החוק; הפרשנית של החוק היא היועצת המשפטית לממשלה. יש מבין? לכן, מותר למפכ"ל להתווכח עם היועצת, מותר לו לנסות לשכנע אותה, מותר לו גם לריב איתה, אבל בסוף עליו לקבל את מרותה בכל הקשור לפרשנות החוק.
ועוד חידוד בעניין זה - בשיחותיי בימים האחרונים עם מקורבי המפכ"ל, הם אמרו לי, בין השאר: "בית משפט הוא שיחליט". גם פה יש ליקוי בהבנה. ברור שבית משפט הוא המחליט, אבל המשטרה אינה גוף פרטי בסכסוך משפטי. זה לא עובד כך. את העמדה החוקית של המדינה (שהמשטרה היא חלק ממנה), קובעת היועצת המשפטית לממשלה. המדינה מתייצבת לבית המשפט עם עמדת היועצת המשפטית לממשלה.
בן גביר ניצל את חוסר ההבנה של המפכ"ל החייב לו כל כך, והכניס אותו למלחמה מיותרת שתוצאותיה היו ידועות מראש. איש לא קבע שאלעזר כהנא יישאר לנצח בתפקידו, וברור שלמפכ"ל יש את הסמכות לארגן את סגל הפיקוד הכללי מחדש. הוא צריך לעשות זאת בתהליך מסודר, ואם הוא רוצה להזיז יועץ משפטי מוערך לכל הדעות (המפכ"ל עד עתה לא טען אחרת) לאחר קדנציה כה קצרה, הוא חייב להיות מצויד בטיעונים חזקים.
לאחר התפוצצות הפרשה בתחילת השבוע חשב המפכ"ל לוי כי טוב, ביום שני במזל טוב גם חיתן את בנו. מישהו הטעה אותו לחשוב שהכול יסתדר. שלשום כבר קיבל מכתב מהיועצת שנפתח במילים הבאות: "כפי שמסרתם, אין בכוונתך למלא אחר הנחייה המשפטית שניתנה ולהורות על הקפאת כל ההליכים הקשורים להעברת הבזק של יועמ"ש המשטרה מתפקידו...". כך מנוסחים מכתבים של מיצוי הליכים, כלומר איום לפני נקיטת הליך כלשהו. המכתב מסתיים במילים: "כל פעולה אחרת שיש בה כדי לקדם את העברת היועמ"ש תהיה פעולה בניגוד לדין".
שלשום דיווחתי במהדורה כי אם המפכ"ל לא ייעתר לבקשת היועצת ייתכן מאוד וימצא עצמו מודח בעתיד הלא רחוק מתפקידו. אין הרכב של בג"ץ בישראל, שהיה מותיר מפכ"ל בתפקידו לאחר שהודיע כי אינו מקבל את מרות החוק, כפי שהוא מפורש על ידי היועצת המשפטית לממשלה.
באיחור גדול ומביך הבין זאת אתמול מפכ"ל המשטרה ובמהלך היום הוציא את ההודעה המוזרה הבאה: "המפכ"ל ער למתרחש בתקשורת ובהיותו ראש ארגון האמון על שמירה ואכיפת החוק במדינת ישראל ומתוך תחושת אחריות החליט שלא לדון במינוי ראש חטיבת התביעות עד לפגישתו עם היועמ"שית שתתקיים בקרוב, המפכ"ל עדכן את היועמ"שית בדבר החלטתו". יש כמה מוזרויות והתחכמויות בהודעה הזאת, למשל ההתמקדות בתפקיד שאליו הועבר כהנא (ראש חטיבת התביעות), ולא בהדחה מתפקיד היועץ המשפטי של המשטרה. התחכמות נוספת היא שאת החלטתו להקפיא את ההדחה הוא מנמק בכך שהוא "ער למתרחש בתקשורת", ולא למושכלות היסוד הבסיסיות של מבנה שלטון החוק. מילא.
הסיבה האמיתית להחלטה של לוי היא שאולי החל להבין את מגבלות כוחו של הפטרון העבריין שלו, איתמר בן גביר. בישראל עדיין, דגש על עדיין, כוחו של החוק גובר על כוחו של בן גביר. כך יצא שהציוץ של בן גביר על הדיווח של הח"מ שלשום בדבר הדחה פוטנציאלית של המפכ"ל - "בחלומות שלך, גלי" - התיישן לא טוב. המפכ"ל דווקא הבין שבן גביר לא יוכל להגן עליו מפני עבריינות.
אז איך נדע לאן הולך המפכ"ל מכאן? האם בדרך בן גביר או בדרך שלטון החוק? המבחן הבא ייערך בקרוב מאוד. בעקבות ועדת מררי שבדקה את החריגות בתחום הרוגלות, זה כבר חודשים ארוכים שמשטרת ישראל לא משתמשת ברוגלות בחקירותיה, זאת עד שהעניין יוסדר בחקיקה. לפי החוק שמציע בן גביר, השימוש ברוגלות יתאפשר רק לעבירות שדינן מעל עשר שנים (לא כולל), וזאת כדי שלא תיכלל בהן עבירת השוחד (שדינה עשר שנים) - עבירה אקסלוסיבית לעובדי ציבור. במילים פשוטות, לא ניתן יהיה להפעיל רוגלות בחקירות שחיתות ציבורית. במילים עוד יותר פשוטות, לפוליטיקאים קל יותר יהיה לבצע עבירות שחיתות מבלי שיתפסו אותם.
היועצת המשפטית לממשלה, המפכ"ל הקודם, קובי שבתאי, וכמובן היועץ המשפטי של המשטרה, אלעזר כהנא, התנגדו להחרגה הזאת בכל דיון. עם זאת, בן גביר מתעקש על הנוסח הנוכחי. בשיחה שקיימתי עם בכיר במשטרה השבוע הוא אמר לי שבאופן פורמלי המפכ"ל יסכים לעמדת היועצת, אבל ספק אם יילחם עליה. ובכן, אם לא יילחם עליה, כאילו הסכים לעמדת המושחתים. זה יהיה מבחנו. אם יידע להתייצב בתקשורת, או בוועדות בכנסת, ולהסביר את הפגיעה החמורה ביכולות המשטרה לחשוף עבירות שחיתות, ייאבק לא למראית עין אלא באמת, אולי אז נתחיל להשתכנע שהמדינה והחוק מעניינים אותו יותר מפטרונו. אם ייתן לזה לעבור בצורה חלקה - נדע שמשטרת ישראל תחת כהונת לוי ממשיכה לקרוס, להתפורר מבפנים, להפוך לשפוטה של עבריין בממשלה. אם דני לוי ייתן למהלך הזה יד, הוא ייזכר סופית כמפכ"ל שהפך את המשטרה לזרועו הארוכה של שר עבריין.