ח"כ גדעון סער רוצה מאוד להיכנס לממשלה משום שהוא רוצה להישאר על הגלגל הפוליטי. את התובנה הזאת כל ילד יכול לספק. הסקרים מלגלגים עליו כל פעם מחדש, באף לא אחד מהם הוא עובר את אחוז החסימה. אין לו בייס, אין לו אלקטורט, במילים פשוטות אך אכזריות הוא גוויה פוליטית והוא חייב רוח שתפיח חיים בעצמותיו היבשות. מהיכן? הרי המרכז-שמאל לא סופר אותו ומחנה נתניהו לא סובל אותו, אבל סער, פוליטיקאי ממולח ומנוסה, סבור שהזמן יעשה את שלו. אולי הוא גם צודק.
סער הוא בראש ובראשונה פוליטיקאי מקצועי ובניגוד למקובל, לא מדובר בביטוי גנאי. לכן, הצעד שלו (אם בכלל יצלח) לא מפתיע. העניין הוא אחר, סער חוץ מהיותו פוליטיקאי מיומן, קנה לעצמו גם שם כאיש בעל עמוד שדרה ערכי יצוק בסידן. הדימוי הזה עומד כעת למבחן. יש שיאמרו שסער כבר כשל בו. לטענתי עדיין לא, אבל בקרוב מאוד ייכשל, וזהו ההסבר.
נתחיל עם מה שאנחנו כבר יודעים ואז נעבור למה שעדיין לא. אנחנו יודעים כי בניגוד להצהרותיו הקודמות הנחרצות, סער מוכן לשבת בממשלה תחת נתניהו. לסער, כשיחזור בקרוב שוב להתראיין, יהיה קל להתמודד עם הטענה הזאת. ממילא, הוא יגיד, נכנסתי לממשלה יחד עם גנץ ואיזנקוט בתחילת המלחמה, והסיבה שעשיתי זאת אז היא בדיוק אותה סיבה לכך שאעשה זאת עכשיו. את העזיבה באמצע יסביר בקלות בכך שלא נתנו לו אפשרות להשפיע, ועכשיו כשר ביטחון יוכל גם יוכל להשפיע. את אמירותיו הקודמות גם יסביר בקלות, ויבהיר שממילא אף פעם לא תלה את החרמת נתניהו בתיקיו הפליליים, אלא בעיסוק של נתניהו באינטרסים האישיים שלו. כאמור, ממילא הסיבות הללו נדחקות החוצה כשתותחי חיזבאללה וחמאס רועמים.
בעניין עסקת החטופים יהיה הכי קל לסער כי ממילא הציב את עצמו כמי שמחשק את נתניהו מימין לסמוטריץ' ובן גביר. עד היום מיהר לצייץ נגד כל מתווה שצץ. נימוקיו בעיניי היו בלתי משכנעים ובלתי מוסריים, אבל לשם ההגינות נאמר שדבק בהם די מהתחלה. עד כאן, כאמור, לא תהיה בעיה לסער לטעון כי הדימוי הציבורי שלו כאיש עקרונות לא נשרט במאום.
אז איפה בכל זאת הוא עלול לא רק להישרט, אלא להתרסק? לפי ההדלפות שיוצאות מהמו"מ בין אנשי נתניהו לסער, האחרון יקבל זכות וטו על כל מהלך חקיקתי בתחום המשפט. כלומר, כל עוד סער בממשלה - אי אפשר יהיה להעביר חוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים או גרסה חדשה של ביטול הסבירות או פסקת התגברות. אם נתניהו יהיה מוכן לשלם את המחיר הזה לסער, אי אפשר יהיה להקל בו ראש בהתחשב בהרכב המסוכן של הממשלה. ועדיין, האם זה יוכיח לנו שסער דבק בעקרונותיו? לא ממש. עד עתה, גם בלי סער, בזכות הציבור ברחובות (וגם בג"ץ יש לומר), המהלכים המרכזיים של המהפכה המשטרית נכשלו.
היכן הציבור ברחובות לא מצליח לעצור את ההפיכה המשטרית (ובג"ץ מצליח רק לעיתים)? בחודשים האחרונים ממשיכה הממשלה את המהפכה המשטרית בדרך שקטה יותר, כשהיא שמה פס על חוות דעת של היועצת המשפטית לממשלה, וכשהיא מאמצת בפועל חוות דעת משפטיות פרטיות שמספק לה מזכיר הממשלה, יוסי פוקס, אם באופן ישיר או אם באמצעות עורכי דין פרטיים. הסכמה של סער למהלכים כאלה בזמן ישיבתו בממשלה תהווה יריקה בזויה בערכים שכביכול נלחם עליהם עד היום בכסות ממלכתית לעילא. האם יידע בישיבות הממשלה להגן על היועצת המשפטית ועל משניה כשיראה איך אמסלם ורגב מתנפלים עליהם ומשפילים אותם? האם יפצה פה? אני דווקא מניח שכך או אחרת יעשה כן. ובכלל, עד כאן יש סיכוי סביר שסער יסמן וי ברוב שלבי הטופס שיבחן האם נשאר נאמן לערכיו.
בשני עניינים אני מוכן להמר שסער ייכשל, יבזה את ערכיו, והלוואי ואתבדה. באוקטובר הקרוב תחלוף שנה מאז בית המשפט העליון פועל בחסר של שני שופטים וללא נשיא. עניין הנשיא אמור להיפתר בקרוב בעקבות פסיקת בג"ץ שחייבה את שר המשפטים, יריב לוין, לכנס את הוועדה בנושא, וספק אם איזושהי התחכמות שהוא מתכנן תסייע לו. בעניין שני השופטים, ללוין אין כל כוונה למלא את החסר, כל עוד הרוב בוועדה לא יסכים למנות את אחד מנציגיו הקיצוניים שסייעו לו להכין את תוכנית המהפכה המשטרית, רפי ביטון או אביעד בקשי. זכותו של לוין לעמוד על כך שמועמד שהוא מאמין בו יתמנה לבית המשפט העליון - לא זכותו להפעיל טרור שיגרום לחברי הוועדה לבחור באדם שהם סבורים שאינו מתאים לתפקיד שיפוט, ושכל הצבתו נועדה לדחוף אצבע בעין המערכת.
הזכרנו כאן כמה פעמים את העובדה שאיילת שקד הביאה ייבוא אישי לבית המשפט העליון מחו"ל. השופטים לא התלהבו מהצנחתו של השופט אלכס שטיין, אבל הם לא מצאו שום סיבה הוגנת להטיל עליו וטו מוחלט. לוין יכול להתאמץ ולחשוב על מועמדים רבים אחרים, אבל הוא לא מעוניין בהם. הוא מעוניין דווקא באלה שהשופטים רואים בהם ככאלה שנמצאים מחוץ לתחום. הוא לא מוכן לנהל מו"מ על אף מועמד אחר. אין לזה תקדים. האם ביטון ובקשי הם המועמדים היחידים עלי אדמות שיכולים להכניס תפישות שמרניות שתואמות את תפישת עולמו של לוין? ואם כן, מה זה אומר על התפישות הללו?
ברור שאחרי כניסתו לממשלה, חצי עם לא יוכל להסתכל על פניו של סער, ובכל זאת, אם הוא רוצה להצטייר באופן היסטורי כאדם ששמר על ערכיו, הוא חייב בין היתר להתנות זאת בהתחייבות של לוין להגיע להסכמות עם בית המשפט העליון על מועמדים אחרים שאינם אלה שסייעו לו להכין את מסמך הבלהות של ארבעה בינואר 2023. לסער אסור לתת ידיו לממשלה שתחליש במודע את בית המשפט העליון.
העניין השני, שבו לדעתי ולצערי סער צפוי להיכשל, הוא החשוב מכולם - הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. כאן היריקה בערכים ובאנשים שהאמינו בו תהיה גועלית עוד יותר לאור ההתבטאויות הקודמות בעניין זה, ובעיקר בשל העובדה הפשוטה שאי הקמת ועדת חקירה ממלכתית על אירועי שבעה באוקטובר היא חרפה מוסרית שאי אפשר להשלים איתה. סער יוכל לשאול בהיתממות: מדוע לא דרשתם זאת ממני כשנכנסתי אז עם גנץ ואיזנקוט לממשלה? התשובה הפשוטה לכך תהיה שמיד אחרי שבעה באוקטובר הייתה דחיפות להכות בחזרה באויב וממשלת החירום שירתה את המטרה הזאת. זו לא הסיטואציה כיום, בעיקר לאור העובדה שהיום באופן ודאי אנחנו יודעים שנתניהו וממשלתו מתנגדים להקמת ועדת חקירה ממלכתית (מה שפחות ידענו אז).
כן, הביביזם יודע לסלוח לאלה ששבים לחיקו כל עוד הם משלמים במזומן. אם שלמה פילבר, עד המדינה, עשה זאת, כל אחד יכול להיות שם בעל תשובה. האם סער רוצה להיזכר כפילבר של המערכת הפוליטית? אם הוא ישלים עם רמיסתה של הרשות השופטת, ועם ההתחמקות של ממשלת ישראל ממתן הדין מול ועדת חקירה ממלכתית, התשובה היא שככזה הוא יזכר. אם סער לא יתנה את ישיבתו בממשלה בכך שההצבעה הראשונה שלה בנוכחותו תהיה הצבעה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, הוא ייזכר לדיראון עולם כאחד הפוליטיקאים המבישים שצמחו כאן.