ברוך קרא הוא הפרשן והכתב המשפטי של חדשות 13 משנת 2004 ובעל טור קבוע באתר וואלה! היה ממגישי תוכנית התחקירים "המקור" ובעבר היה כתב לענייני משפט ומשטרה בעיתון "הארץ". ברוך קרא הוא חתן פרס סוקולוב לשנת 2013, מחזיק אות אומ"ץ לשנת 2013 ואביר איכות השלטון לשנת 2018. יחד עם תוכנית "המקור" זכה בפרסי האקדמיה בשנים 2016, 2017 ו-2019
האופוזיציה והתקשורת התגייסו למאבק מול האיום האיראני, אך ההנהגה ניצלה את המלחמה להמשך המאבק במערכת המשפט: לוין תקף את נשיא העליון, ונתניהו התחמק מלהכיר בו. עכשיו השאלה היא: האם המערכה מול איראן תסייע לנתניהו להעביר את מינוי דוד זיני לראש השב"כ
במהלך החודשים האחרונים נשמעו יותר ויותר קולות בימין נגד ההשתמטות החרדית, אבל הדיונים הסוערים בוועדת חוץ וביטחון לא היו באים לעולם ללא בג"ץ והיועצת. התוצאה שוב קשה ומפלה, ושוב הזירה היחידה שבה אפשר יהיה להילחם בה היא בג"ץ
ניסיון נוסף של שר המשפטים להדיח את היועמ"שית מדגיש דפוס פעולה מוכר: פארסה חוקתית עטופה בניסיון הפחדה. הסיבה לנוסח ההצעה הקיצוני היא חוסר יכולת ביצוע. לוין לא הצליח להקים ועדה? אז בואו נייתר אותה! מצד שני, כניסה לשאננות אל מול השר הכושל עלולה להיות מסוכנת
במקום לתמרן בחוכמה בתוך מגבלות בג"ץ והיועמ"שית, בחר רה"מ שוב באימפולסיביות שהובילה לפסילת מועמדותו של האלוף זיני לראש שב"כ. במקום לנהל מהלך מחושב מאחורי הקלעים, נתניהו ניסה באופן מגושם לקבע עובדות בשטח, ובכך העניק ליועצת ולבג"ץ את כל הכלים לפסול את המינוי
בעוד השלטון מנסה לקפל את מערכת המשפט, שני משפטנים בולטים סירבו למצמץ ובחרו שלא לברוח. הם לא ביקשו לקבל חיבוק או צ'אפחה, אלא הבינו את גודל השעה. וגם: כשנתניהו תוקף את היועצת, ומנפח ניגוד עניינים מדומיין כדי לערער אותה, זו שיטה. גם בסיציליה עשו את זה
במקום הליך משפטי תקין שמברר את האמת, מתקיים מחזה רופף, שבו ראש ממשלה נאשם מנהל את האולם והשופטים מהססים לאכוף את הכללים. פריבילגיות חריגות, נאומים פוליטיים ועצימת עיניים, הופכים את משפט נתניהו לדוגמה כואבת לשחיקת היסודות של שוויון בפני החוק
קשה לראות יועץ משפטי אחר שאינו בהרב-מיארה שהיה מגיש תשובה לבג"ץ כמו זו שהעבירה בנוגע לעתירה נגד פיטורי ראש השב"כ • אף יועץ אחר גם לא התמודד עם משבר חוקתי כמו זה שהיא מתמודדת איתו, ובכך נאבקת על הדמוקרטיה • בבג"ץ בן גביר היא מראה שוב שהיא לא "דובי לא לא"
ראש הממשלה עשה כמעט הכל כדי לא להגיש תצהיר לבג"ץ, אבל ייתכן שלא תהיה לו ברירה. בניגוד לקרב התקשורתי שלו מול ראש השב"כ, שם הוא נהנה מיתרון ברור, בקרב העובדתי ידו על התחתונה
פרשת איש השב"כ והמסמכים מדגימה את מורכבות עולם ההדלפות: הן נשמת אפה של העיתונות, ומצד שני, ארגון ביון רציני חייב לחקור דלף מידע מתוכו. אבל כל זה לא מעניין את מי שמצאו כעת תירוץ להמציא כזבים חדשים נגד ראש השב"כ. זו הדרך להפריך את טענותיהם, שקר אחר שקר
עד עתה ניסיונותיו של ראש הממשלה למנות שומרי סף נאמנים לא צלחו לרוב, ואם צלחו זה היה באופן חלקי. תעוזת המפכ"ל להחציף פנים ולעמוד מול נסיונות השר הממונה לסכור את פיו, מלמדת אולי שהוא מתחיל להבין את תפקידו, ולהשתחרר מכבליו של בן-גביר ומה שהוא מייצג. הלוואי
הסרטונים של ראש הממשלה בעניין "קטארגייט" לא רק שוברים שיאי היסטריה, אלא מראים כמה עמוק ניגוד העניינים שלו בנוגע לפיטורי ראש השב"כ. כל זה קורה רגע לפני ששופטי בג"ץ יקיימו דיון דרמטי בהדחה. איך הם עשויים להכריע, ומה נתניהו נתן להם, בלי כוונה, על מגש של כסף?
פרשת קטארגייט היא כבר לא רק "לכאורה" או "לפי החשד". אין כבר ספק שפלדשטיין קיבל משכורת מהקטארים. עכשיו נותר לחקור מי ידע, מי ארגן, ומי עוד קיבל. לכן אין פלא שנתניהו כל כך לחוץ
התפרצות ראש הממשלה בבית המשפט אתמול היתה הכל חוץ מספונטנית. שנים שהוא תוקף את שומרי הסף, אבל עכשיו, כשההתנהגות הזו זוכה לחיבוק מנשיא המעצמה החזקה בעולם, דבר לא ימנע מנתניהו לדבר טראמפיסטית על מלא. המטרה: להראות מי הבוס במדינה, ולהסיח את הדעת מטבח אוקטובר
המסמך המביך של שר המשפטים נועד להסתיר את האמת הפשוטה: זה לא שהיועמ"שית פועלת ללא הרף נגד הממשלה, אלא שהממשלה פועלת ללא הרף נגד הדמוקרטיה. גם אם האקט האלים של לוין צפוי להיחסם בבג"ץ, זה ממש לא הזמן של אנשי המחאה להישאר בבית
לוין והבייס שכחו שיצחק עמית בכלל קודם ע"י שני שרים שמרנים. נשיאי עליון כבר התמודדו עם מערכת פוליטית עוינת, אבל לא כמו שעמית יתמודד איתה. כעת הוא יצטרך להפגין אומץ וגם יצירתיות כדי שדמוקרטיה לא תהפוך למילה חסרת תוכן ושאפשר יהיה להחזיק את המערכת בחיים
"פגישה מוצלחת ובריאות", כתבו שופטי הרכב תיקי האלפים לרה"מ לפני שביטלו שוב את עדותו במשפט. נתניהו אכן יצא מרוצה: הוא ריצה את טראמפ, ריצה את הבייס ואת שותפיו. מי שיצא מתוסכל הן משפחות החטופים, אלא שהן לא יכולות לומר מילה נגד טראמפ, שנהפך לתקוותן האחרונה
הרמטכ"ל המתפטר נכנס לרשימה מכובדת של "מטרות" הקואליציה. ככל שהמלחמה דעכה, רק היה ברור שהתפטרות הלוי קרבה. האבסורד הוא שהתרגלנו לעיוות שמי שמנהל דה פקטו את העסק הם עבריין ובדוקאי לשעבר. האם לרמטכ"ל הבא לא יהיה שווה פשוט להתיישר כדי להימנע מהעינוי?
מאז הושבעה הממשלה, החוק נרמס פעמים רבות, אבל לא הגענו לרגע שבו שר או חבר כנסת הצהיר שהוא שם פס על החוק. השבוע עשו את זה שניים: שר התקשורת קרעי שהצהיר שלא יקיים את צו בג"ץ וח"כ גוטליב שלא מתייצבת לחקירה בטענה מופרכת לחסינות. החשש: גם לזה הציבור עשוי להתרגל
מי שתיזכר תמיד כתובעת בתיקי נתניהו עומדת על כך שלא עזבה את תפקידה בגלל ההפגנות מתחת לביתה והשקרים הפרועים. אבל עולה חשש שפרישתה, לצד פרישתם של בכירים נוספים, תספק לאדריכלי השנאה בדיוק את מה שהם כה רוצים: פרקליטות חנפנית, מוחלשת ומורתעת
גם השבוע המשיך רה"מ לספר על "אתר וואלה הזניח", אבל במקביל סיפר שרצה שמיליארדר ירכוש אותו. בדרכו הסביר נתניהו שעסק שמבקר אותו כושל ועסק שמהלל אותו (ד"ש לערוץ 14) - מצליח. נתניהו לא רק שלא הצליח להרחיק את עצמו מהפרת אמונים - הוא עשה בדיוק להיפך
שר המשפטים מתעקש על מינוי רפי ביטון או אביעד בקשי לשופטים בעליון, על אף הרקורד המשפטי הדל שלהם. יש מספיק משפטנים שמרנים עם ניסיון שמתאימים לעליון אבל לוין רוצה שמועמדיו יהיו "שפוטים" שלו. הצו שחטף מבג"ץ היה מכה אנושה לאגו ואם רק ישחרר - המשבר ייפתר
למרות הניסיונות לדחות את הקץ, רה"מ הגיע מוכן לעדותו בתיקי האלפים. ביומיים הראשונים ניתן לראות שהוא מכוון ל-6 מרכיבים מרכזיים את עדותו, בהם תיקון שגיאותיו בחקירה. החלק החלש ביותר בעדותו - ניסיון הפיכתו לקורבן פוליטי. מה שעובד בבייס עדיין לא עובד בבית משפט
טוב שהרמטכ"ל נזף בדובר צה"ל, אבל דניאל הגרי בא לפרק את הטענה השקרית שנתניהו ממודר. הגרי ביטא את הכאוס שאנו כבר עמוק בתוכו כשברקע הרצון להדיח את היועמ"שית וכשנתניהו עומד להעיד במשפט בזמן מלחמה. ככל שהאירועים יקצינו, הבכירים שנותרו לא שפוטים לא יוכלו לשתוק
זה התחיל בסרטון שבו רה"מ הראה את חששו שפלדשטיין והנגד "יפתחו" את הפה. זה המשיך בסרטון המניפולטיבי על ההסכם בצפון ומסתיים בצו המעצר מהאג שנבע בכלל מכך שנתניהו פוחד מחקירת מחדלי 7 באוקטובר. קו ישיר מחבר בין ניגודי העניינים של נתניהו לחטופים שנמקים בשבי
"חילוקי דעות המונעים שיתוף פעולה יעיל" הוא מושג המפתח בטענה העתידית שעשויה להגיע מצד נתניהו וממשלתו אם יוחלט לפטר את היועמ"שית. ידה של בהרב-מיארה הייתה לרוב על העליונה בבג"ץ ולכן זה לא יחזיק מים. אבל בעצם, מה מונע מהממשלה פשוט לבטל את כל הכללים?
סנגורו של רה"מ הסתבך עם הטיעונים המשונים באולם והאמת יצאה: הכול טקטיקה של דיחוי. עכשיו, כשנתניהו הודה בעצמו שניהול מלחמה תוך כדי משפט מנוגד לאינטרס הציבורי, האם יסיק את המסקנות? אין סיכוי. הוא ינסה להמשיך לגרור את המשפט - כמו שהוא גורר את המלחמה
הפחד מחזרת טראמפ אינו קשור לזירת המלחמה בישראל אלא לכוונותיו הלא מוסתרות לרסק את ה"דיפסטייט" האמריקני. זה יבהיר לנתניהו שהוא לא צריך לפחד יותר ולהוציא לפועל את תוכניותיו ההרסניות - וזה צריך להפחיד את כולנו
מכתבה האחרון של היועמ"שית, שהיה מנוסח כמו "מיצוי הליכים", הבהיר לרנ"צ דני לוי שהוא הזרוע המרכזית של האכיפה בישראל אבל הוא לא פרשן החוק. לוי ירד מהעץ בנוגע להדחת יועמ"ש המשטרה, אבל סערה חדשה בפתח ולוי יצטרך להכריע אם הוא עומד לצד השר העבריין או לצד החוק
רגע לפני 7 באוקטובר, התפילה בהפרדה הציתה עימותים מכוערים בת"א ובתוכנו. השנה רואים ניצני תיקון: ביהמ"ש העליון פסק נכון כשאיפשר תפילה כזו במרחב הציבורי, וגם עמותת ראש יהודי לקחה צעד מבורך אחורה. ויש גם בונוס: לראות את מפיצי השנאה מתפתלים באי נוחות
"המהלך הגאוני" שרקם שר המשפטים כדי לעכב את מינוי עמית לנשיא העליון התפוצץ לו בפנים תוך כדי שהוא משקר את עצמו לדעת. בקרב על הנשיאות הוא יפסיד, אבל לוין מחזיק בכוח בנוגע למינוי שופטים חסרים. מילא שטובת המדינה לא מעניינת אותו, מדהים שהוא מתעקש לסיים כלוזר
