ראשי הישיבות הליטאיות והחסידיות בוודאי מכירים היטב את הסוגיה במסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי שעוסקת בסופיות הדין. באותה גמרא מצוטט רבי יוסי הגלילי שאמר: "נגמר הדין - אי אתה רשאי לבצוע, וכל הבוצע הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע, הרי זה מנאץ". במילים פשוטות, ברגע שיש פסק דין, נגמר הסיפור. אי אפשר להגיע לפשרה אחרי שיש פסק דין, "אלא יקוב הדין את ההר". הגישה הזאת של "יקוב הדין את ההר" מיוחסת למשה, בשונה מאחיו, אהרן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, ומחפש את דרך הפשרה כל עוד היא אפשרית.
במשך 27 שנים, לאחר הבג"ץ שקבע ב-98' כי הסדר תורתו אמנותו הוא לא חוקי ופוגע בערך השוויון, חיפשה הפוליטיקה הישראלית דרכים להתפשר, לרצות, לחוקק, לתחמן את הדין, הכל כדי להימנע עד כמה שאפשר מ"יקוב הדין את ההר" בעניין גיוס חרדים. במשך כל השנים הללו המפלגות החרדיות הלכו והתבססו היטב בפוליטיקה הישראלית. מפוזיציה אנטי ציונית שהיתה מרוחקת ואף עוינת למוסדות המדינה, מנגנוני המפלגות החרדיות הלכו ונטמעו בה, תפסו אחיזה במשרדים ממשלתיים, וכמובן בוועדת הכספים בכנסת. גם הטאבו על חברות בממשלה נשבר לפני כמה שנים אצל חלק מהפלגים האשכנזיים (אצל ש"ס אף פעם לא היה טאבו כזה), והמפלגות קיבלו לידיהן תיקים כלכליים מרכזיים. החרדים אימצו את הישראליות היטב בכל הנוגע לזכויותיהם, אך נמנעו מלאמץ אותה בחלק הנוגע לחובותיהם. ביחס הפוך ובלתי מוסבר, ככל שההתערבבות שלהם בישראליות הלכה וגדלה, כך פחתה הדרישה הציבורית הנושנה מהם לשאת בנטל השירות בצה"ל.
מלחמת 7 באוקטובר טרפה את הקלפים. הזעקה לשוויון בנטל כבר לא היתה ערכית, אלא מוחשית. חיילי מילואים נקרעו באין סוף סבבי מילואים, עסקיהם קרסו, משפחותיהם התמוטטו, השירות של החיילים הסדירים הוארך במילואים, ועכשיו הוא מתוכנן להיות מוארך סתם, ללא תגמול כספי הוגן. היריעה של צה"ל הלכה והתקצרה, והצבא לא הצליח לתת מענה מבצעי בכל החזיתות, ומעל הכל האוכלוסיה המשרתת שילמה מחיר דמים כבד שהחרדים לא שילמו אותו (למעט הגיבורים של "נצח יהודה" ושאר היחידות החרדיות).
לפי כל הסקרים, רוב הציבור החילוני והציוני-דתי מאס בעוול המופרע הזה שאנחנו סוחבים אותו 27 שנים, אבל את העוול הזה, גם אחרי 7 באוקטובר, לא רצו לתקן נציגי הציבור הזה בקואליציה. נתניהו לא רצה לסכן את השותפות הקואליציוניות עם החרדים, לבן גביר לא אכפת העוול הזה (הוא בעצמו פרובקטור עבריין שלא שירת בצה"ל, ושרוב חייו פעל נגד צה"ל והשב"כ), וסמוטריץ' החרד"לי (גם הוא עם רקורד של שירות צבאי מביך) קרוב יותר בתפישותיו לחרדים מאשר לציבור המשרת. זה חלק מההסבר לנפילתו מתחת לאחוז החסימה.
בג'ונגל הזה חיפשו נציגי המשרתים הללו אוזן קשבת בפוליטיקה ומחוצה לה. רק באחרונה חוו אכזבה רבתית מיו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין, שנשבע להם כי לא יתפשר על העקרונות הבסיסיים שלהם; אלא שבפועל המתווה שיציג בימים הקרובים הוא עוד וריאציה מתוך המאות שכבר חווינו להסדרת ההשתמטות החרדית.
במשך שנים הגישה של החקיקות השונות היתה הגישה הוולנטרית - ליצור דרבון לחרדים להתגייס לצה"ל. לא חובה, אלא דרבון. אם נרצה לפרגן למובילי החקיקות הללו במשך השנים, נאמר שהם הלכו בדרך אהרן הכהן, דרך הפשרה. אלא שהדרך הזאת התרסקה - נתוני הגיוס בשנים מסוימות ירדו, ובשנים אחרות עלו באופן מיקרוסקופי. בקיצור בדיחה.
כדי לעבור מגישת אהרן הכהן, שלא התאימה במקרה הנ"ל, אל גישת משה רבנו, היה צורך במנהיגות. לא רק הפוליטיקאים האינטרסנטים השתפנו כל השנים, אלא גם הפוקד - משרד הביטחון וצה"ל - שלא עשה דבר כדי לממש את הכלל הכי בסיסי במדינת חוק - קיום החוק!
בעניין הזה תלוי ועומד בג"ץ שנקבע לדיון בחודש אוקטובר. היועצת המשפטית לממשלה, בשונה מכל קודמיה בהקשר הזה, החליטה להגיע לבג"ץ הזה עם ידיים נקיות. גם באירוע הזה, כמו באירועי ההפיכה המשטרית, במקום שאין אנשים התגלתה אישה.
ביום ראשון האחרון התכנסו היועמ"שית, ראש אכ"א, הפצ"רית, ובכירים נוספים רבים בשתי המערכות הללו, ודנו בשאלה הפשוטה - איך מתמודדים עם הפשע הזה שבו ציבור ענק עושה דין לעצמו, פועל בניגוד לחוק ובניגוד לפסיקת בג"ץ, ולא מוכן לקיים את העיקרון הבסיסי שכל חברה מצפה מאזרחיה לקיים - שוויון זכויות בא ביחד עם שוויון חובות.
בעוד שהמתווה המביך שמקדם אדלשטיין מדבר על תחילת אכיפה יעני משמעותית רק בעוד שנה, מערכת הביטחון והיועצת פועלים במהירות להפעלת אכיפה אפקטיבית כבר בשנת הגיוס הקרובה, פשוט משום שצה"ל זקוק נואשות לחיילים משרתים. כדי להסיר את הספין התורן מהדרך, בהודעת היועצת הודגש אתמול הברור מאליו - מאמצי האכיפה יהיו נגד אוכלוסיית המשתמטים כולה ולא רק בני הציבור החרדי.
עד סוף החודש יישלחו 54 אלף צווי גיוס למלש"בים חרדים. במסגרת מאמצי האכיפה יקוצר הליך ההכרזה על ההשתמטות, וכן תיעשה אכיפת צווים בנתב"ג, מעברי גבול, במחסומים ובמעצרים מזדמנים. כמו כן, יבוצעו פעולות אכיפה על בסיס מודיעין שייאסף. על פי התוכנית, במהלך חודש ספטמבר תינתן הזדמנות אחרונה למשתמטים להתייצב מבלי להיעצר. ראש אכ"א הבהיר את הקושי שיש לו בקיבולת המוגבלת במקומות הכליאה, והובהר שנבחנות דרכים כדי להתמודד עם הבעיה.
תוכנית האכיפה של היועצת ושל אכ"א היא במרוץ זמן נגד שעון חקיקת ההשתמטות. עדיין לא ברורים כרגע מהלכיו הפוליטיים המתוכננים של ראש הממשלה. הם תלויים באין סוף פרמטרים, אבל אם הוא באמת, כפי שחלק מהעיתונאים טוענים, רוצה להוביל את מתווה ההשתמטות של אדלשטיין לחקיקה מהירה, מתווה האכיפה של היועצת ייבלם עד ששוב בג"ץ יידרש לעניין, ולא מן הנמנע ששוב יפסול את החקיקה החדשה. בין דיון בבג"ץ לחקיקה חדשה, החרדים ימשיכו להשתמט. בקיצור, מה שקורה 27 שנים.
כמובן שמיד לאחר הודעת היועצת החלה תחרות קולות השבר. "היועצת המשפטית לממשלה תיזכר לדיראון עולם כמי שכפתה על הצבא לחצות את הקו האדום ולעשות צעדים שיגרמו לקרע בל ימחה עם הציבור החרדי", אמר השר פרוש; "חרפה ואיבוד עשתונות", קונן דרעי; "בהרב מיארה הכריזה על עצמה כלוחמת ראשית נגד עולם התורה", זעק גפני.
רבים שואלים בציניות: ואתם חושבים שזה באמת יביא את החרדים לצה"ל? תשכחו מזה, זה לא יקרה, הם לא יבואו, הם ימותו ולא יתגייסו. ובכן, קשה לדעת אם הם צודקים, אבל בואו נשאל כך: יש תזה הטוענת שענישה בכלא לא מרתיעה את רוב עברייני הרכוש, או את סוחרי הסמים למשל; האם בשל התזה האקדמית הזאת (גם אם היא מגובה בנתונים סטטיסטיים ברורים) רשויות האכיפה צריכות להסיר ידיהן מעל החשודים בעבירות הללו? הרי ממילא הם ימשיכו לגנוב ולמכור סמים? נראה שהתשובה די ברורה. די עם הסיסמאות והקלישאות שמטרתן היחידה היא להימנע מתיקון, שמטרתן היא להשאיר את העיוותים המוסריים כפי שהם, רק כדי לא להרגיז בעלי כוח פוליטי.
היועצת לא הכריזה על עצמה כלוחמת ראשית נגד עולם התורה, כפי שטוען גפני, אלא רואה עצמה כלוחמת בעד שלטון החוק השווה לכולם. כשדרעי מדבר על "חרפה" שיבדוק את התנהלותו השערורייתית בזמן המלחמה, שתרמה להפקרת החטופים, ואם פרוש מבקש לזכור את בהרב מיארה לדיראון עולם על זה שאינה נחה על שמריה מול הפרת חוק ממוסדת ומושחתת, זה רק אומר שבפנתיאון הצדק של החברה הישראלית היא תקבל מקום של כבוד.