השבוע התקיים דיון ער בשאלה האם נשיא המדינה, יצחק הרצוג, מתכוון לתת חנינה לנתניהו בעקבות הבקשה שהגיש האחרון ביום ראשון. ספקולציות רבות הופרחו באוויר, אך בשלב זה אפשר רק לקבוע בוודאות ששני התרחישים הבאים לא יתקיימו: האחד - הרצוג יקבל את הבקשה כפי שהיא; והשני - הרצוג ידחה את עצם הרעיון לתת חנינה לנתניהו.
מצד שני, אפשר לקבוע באותה מידה של ודאות כי הרצוג מעוניין שיתקיים אחד משני התרחישים הבאים: האחד - שחרב החנינה תגרום ליועצת המשפטית לממשלה לרוץ לראש הממשלה עם הצעה להסדר טיעון. חבל על המאמץ של הרצוג. זה לא יקרה.
ה-DNA של התביעה הכללית בישראל הוא שאינה פונה לנאשמים עם הצעות להסדרי טיעון, אלא רק מגיבה לפניות. היועצת אמרה יותר מפעם אחת שהיא פתוחה למו"מ ישיר עם פרקליטי נתניהו על הסדר טיעון, אך לא באמצעות גישור פלילי (שאותו דורשים פרקליטי נתניהו) - הליך שיעצור את המשפט שוב, ויוביל להדלפות מניפולטיביות מצד הסניגורים.
אם הדינמיקה החדשה שיצרה בקשת החנינה תייצר פניה של נתניהו למו"מ ישיר (כפי שקרה בשלהי כהונת מנדלבליט) - אדרבה, כל עוד מו"מ כזה לא יעצור את המשפט. התרחיש השני שהרצוג יהיה מעוניין בו הוא חנינה יצירתית, כלומר חנינה שיש תג מחיר בצידה. להגדרה הכללית הזאת נראה שיש רוב גדול בעם, אבל זה כמובן לא אומר כלום, שכן כל אחד ממלא את משבצת המחיר באופן אחר לחלוטין.
נאמר כבר עכשיו: המחיר המוסרי היחיד שיכול להילקח בחשבון (וגם הוא לא קל משפטית וערכית כלל וכלל) הוא פרישה מוחלטת, מוצהרת וחתומה של נתניהו מהחיים הפוליטיים. אם בכל זאת אתם רוצים להיות פחות טוטאליים, אפשר לקבוע שתקופת הפרישה תשתווה לתקופה שבה פוליטיקאי צריך להיות מורחק מהכנסת אם הוא נדון לעונש מאסר - כלומר שבע שנים. זו האופציה היחידה שיכולה איכשהו, אמנם בקושי רב, להתאים ללשון חוק יסוד: נשיא המדינה, לפיה "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים".
מיהו בדיוק עבריין? בפרשת קו 300 סבר שופט בית המשפט העליון אז, אהרן ברק, שעבריין הוא רק מי שהורשע בדין. ברק נותר בדעת מיעוט. השופטים שמגר ובן פורת חשבו שאפשר להרחיב את המונח "עבריין", כך שיחול גם על כאלה שלא הורשעו אם התקיימו תנאים כאלה או אחרים, למשל אם הם בפועל פרשו מתפקידם (מה שמוכיח לקיחת אחריות גם אם היא לא נאמרה בפה מלא). נזכיר שוב את שהזכרנו פעמים רבות: המקרה של נתניהו אינו דומה לפרשת קו 300, בשל העובדה שנגד אנשי השב"כ כלל לא הוגש כתב אישום, ובעניינו מתבררת האמת כבר חמש שנים. ובכל זאת, פרישה מלאה יכולה ללא ספק לעשות את העבודה גם משפטית, וגם ציבורית.
נתניהו שב ואומר כי אופציית הפרישה היא דמיונית, ושלא יסכים לה בחיים. בבקשה המכונה "בקשת חנינה" לא רק שהוא לא מדבר על פרישה, אלא להיפך, הנימוקים שהוא מציג להרצוג מדוע לקבל את החנינה כוללים את אותם מהלכים כבירים שהוא מתכנן לנו במזרח התיכון יחד עם הנשיא טראמפ.
האופציה "היצירתית" הנוספת שלה נתניהו כן יסכים בלי צל של ספק (גם אם עדיין לא אמר זאת) היא חנינה תמורת הקדמת בחירות. זו אופציה מושחתת בכל מקרה, אך במיוחד עכשיו לאור העובדה שאנחנו ממילא מתקרבים לבחירות. ובכל זאת, למרבה הבושה, לפחות עד לאחרונה, הנשיא לא שלל את הרעיון - הליכה מהירה לבחירות כדי שהעם יחליט. קשה לי להאמין שמחלקת החנינות במשרד המשפטים תתן יד לחרפה הזאת, כפי שקשה לי להאמין שהיועצת המשפטית של הנשיא תתן לה יד, אך אין לדעת. מכל מקום, מי שיחליט לבסוף הוא הנשיא בעצמו.
למרבה התדהמה הנשיא מתייחס ברצינות רבה לפניות של טראמפ בעניין החנינה, שכן הוא סבור שלנשיא האמריקאי יש השפעה רבה על מדינת ישראל, ועל הציבור הישראלי. קשה להבין איך פניה מגוחכת כזאת, מבזה כזאת, בכלל יכולה להילקח בחשבון. מה שעשה טראמפ מעל בימת הכנסת ביום חגה של ישראל, כשהחטופים חזרו, היה הטלת מים פומבית ווולגרית על החוק הישראלי, על המשפט הישראלי, ועל הריבונות הישראלית.
טראמפ ניצל את האופוריה הישראלית באותם רגעים, שנבעה מהתרומה המכרעת שלו להחזרת החטופים, כדי לדחוף את רעיון החנינה ולהחדיר אותו לשיח הישראלי, תוך שהוא מזלזל באישומים נגד ראש הממשלה. למרבה הצער, המופע הזה עבד מצוין על הרצוג; לא פלא שנתניהו פנה השבוע לטראמפ בבקשה שימשיך להפעיל לחץ על הרצוג. בלתי נתפס.
אם אכן ייכנע הרצוג לאופציה של חנינה תמורת הקדמת בחירות (או לאופציה מבישה דומה), החלטתו תיבחן בבג"ץ. נכון שלכאורה, לפי החוק, נשיא איננו שפיט, בגיץ, וכו', אבל כבר יש פסיקות על כך שאת החלטותיו אפשר לתקוף בבג"ץ (מה שקרוי בשפה המשפטית: "תקיפה עקיפה"). כאמור, יש הבדל דרמטי בין פרשת קו 300 למקרה הזה, אך מצד שני בג"ץ הוא הרבה יותר שמרן מבג"ץ בתקופת שמגר-ברק, ולכן ממש לא כדאי לבנות על בג"ץ שהוא בהכרח יעצור את החרפה. הכל על כתפיו של הנשיא. לכן, גם חשוב לו שאוטוריטה משפטית, כמו אהרן ברק או אחר, תגבה את מהלכיו. ברק כבר כתב במאמר ב"הארץ" כי לתפישתו חנינה אפשרית רק לצד פרישה מוחלטת מהחיים הפוליטיים. האם תימצא אוטוריטה אחרת שתתן להרצוג גב להחלטה אחרת?
בניגוד למה שאתם שומעים מנתניהו ושופרותיו, העיתוי של בקשת החנינה שלו לא קשור לעולמות עליונים, לגן עדן שהוא וטראמפ מתכננים לנו פה במזרח התיכון, אלא לעולמות תחתונים מאוד - קומה מינוס אחת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. יום אחרי יום נתניהו נטחן שם בחקירה נגדית איכותית של הפרקליטה יהודית תירוש בתיק 4000, שחושפת את שקריו. נתניהו יודע שיש סיכוי גבוה מאוד שבסוף המשפט הזה הוא יורשע בהפרת אמונים באחד, שניים, או שלושת האישומים נגדו בעבירה זו. פרקליטי נתניהו מאיימים כי המשפט עוד יימשך שנים ארוכות, שכן יש להם עדים נוספים רבים והפתעות. לדעתי מדובר באיום סרק, אבל גם אם כן, שיעשו מה שהם רוצים, זכותם.
בסוף 2026 יש בחירות. אם זה מה שמבטיח נתניהו לבוחריו - ראש ממשלה נאשם במשפט ארוך - זכותו. מוזר, הרי רק אתמול בראיון לרשת זרה כלשהי אמר נתניהו שהמשפט פוגע במדינת ישראל. אני בשוק, נתניהו ירוץ לקדנציה נוספת, למרות שזה פוגע במדינת ישראל?
תקופה לא ארוכה לאחר שהרצוג נכנס לתפקידו הוא סיפר בשיחות סגורות כמה הוא גאה באביו, הנשיא חיים הרצוג, על החנינה שנתן בפרשת השב"כ, שכן כך מנע "מחלוקות בעם". על הרצוג לדעת שאם ייתן חנינה לנתניהו בתנאי המביש הזה של "הקדמת בחירות" לא רק שלא ימנע "מחלוקות בעם", להיפך, הוא רק ילבה אותן ויהפוך את הקרע למדמם וכואב יותר. אם יעשה זאת, הוא ישא אות קין על מצחו לשארית חייו. אם יעשה זאת, ייזכר כנשיא השני שביזה את שלטון החוק ואת המוסד שהוא עומד בראשו. אם אכן יעניק את החנינה במחיר שוק, הרצוג ייזכר כמי שהפך את ראש הממשלה לכזה שעומד מעל החוק. מורשת כזאת היא אפילו גרועה יותר מזאת של סתם נשיא עבריין כמו משה קצב.