לפני 23 שנה פסל בג"ץ את חוק טל, החוק שהמציא את הקונספציה הוולונטרית לגיוס חרדים - חקיקה שההצלחה שלה נמדדת בתוצאות הרצון הטוב של המלש"בים החרדים. התפישה אמרה: נכון, יש פגיעה בעקרון השוויון כאשר אוכלוסייה אחת פטורה מנשיאה בנטל השירות הצבאי, אך עם זאת, אם ניצור מנגנון שיביא לשיפור בנתוני הגיוס, אזי הפגיעה הזאת תהיה מידתית ביחס למורכבות הסוגיה.
במילים פשוטות, עצם הרעיון האתי שאדם אחד חייב להתגייס בשל הקהילה שאליה נולד, ואדם שני פטור מהגיוס בשל קהילה אחרת שנולד בה, קיבל חותמת חוקית-מוסרית מהכנסת. החוק הזה, ווריאציות נוספות שלו מאוחר יותר, נפסלו במשך שני העשורים האחרונים על ידי בג"ץ, לאחר שהוכח פעם אחר פעם כי השיפור בנתוני הגיוס הוא מגוחך ומעליב.
אחרי אירועי 7 באוקטובר, רבים, גם בשטחי המחיה של הקואליציה, סברו כי הגיע הזמן לשים קץ לקונספציה המעוותת הזאת. איך ייתכן, חשב לעצמו האזרח הממוצע, שמצד אחד אשרת כמה סבבי מילואים בשנה, העסק שלי יקרוס, לבני יאריכו את תקופת השירות הצבאי, ומהצד השני של כביש 4 ימשיכו צעירים להסתובב בשעות היום ברחובות העיר בכיף שלהם?
מעבר לשאלה המוסרית, עמד פה גם צורך מיידי של הצבא, בעיקר לאור העובדה שנתניהו הבהיר שאין לו עניין לסיים את המלחמה בקרוב. יצא שהמלחמה הסתנכרנה לסוף ההארכות שניתנו גם כך למדינה להשיב לבג"ץ: מדוע היא לא מגייסת חרדים בזמן שאין חוק בתוקף שפוטר אותם מהגיוס. תוך כדי המלחמה הודיעה היועצת במפורש שמעתה כל מלש"ב חרדי הוא בר גיוס. לולא הלחץ המשפטי בעניין הזה כלום לא היה קורה בכנסת.
במהלך דיוני הכנסת נשמעו יותר ויותר קולות אחרים בליכוד. נושא הדגל של הקולות האלה היה יו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין. הוא למד את הנושא לעומק, הביא לדיונים משפחות שכולות, אנשי מערכת הביטחון, ואנשי ציונות דתית שמשלבים היטב את אורח החיים הדתיים ולימוד התורה עם השירות הצבאי. אדלשטיין הציג מצג קשוח כלפי חוץ, עד כדי כך שאפילו החל קמפיין אישי נגדו בתוך הליכוד, שהוא זה שעשוי להביא להפלת הממשלה. ההתעקשות של אדלשטיין היתה על עקרון הסנקציות האישיות. כלומר, לכאורה לסיים את עידן הוולונטריזם בשאלת גיוס החרדים - מי שלא יתגייס ייענש. בסוף ליל אמש, החרדים הביסו אותו. אדלשטיין שוב הוכיח כמה עמוד השדרה המוסרי שלו רפוי, עקום, ושוב הוא נהפך לבדיחה פוליטית.
בפועל, המתווה החדש, שעליו הוחלט הלילה, הותיר את תפישת הוולנטריזם על כנה. הפעלת הסנקציות, שעליהן כל כך "התעקש" אדלשטיין, תתבסס גם היא על השאלה כמה חרדים יתגייסו. נכון, אמנם יש גם אכיפה מיידית, אבל היא שולית, כפי שמיד תבינו.
מתווה החקיקה שנולד הלילה מתבסס על היעד של גיוס 4,800 חרדים השנה (נזכיר שבהיעדר חוק חדש, צה"ל בגיבוי היועצת מתכוונים לשלוח בקרוב כ-50,000 צווי גיוס למלש"בים חרדים), 5,700 חרדים בשנה השניה, ותוך חמש שנים הצגת יעד של 50 אחוז ממחזור הגיוס.
הסנקציות האישיות הן הונאת ישראבלוף משובחת. הן מתחלקות בין אלה שיופעלו באופן מיידי עם קבלת צו הגיוס, לבין אלה שיופעלו רק לאחר שהחרדים, כקבוצה, לא יעמדו בתנאי הגיוס. באשר לקבוצת הסנקציות הראשונה, הרבנים החרדיים לא רק שלא התנגדו לה, חלקם אולי אפילו שמחו עליה - התליית רישיון נהיגה ואי אפשרות להוציא רישיון עבור כל צעיר חרדי שמחויב בגיוס ולא גויס + עיכוב יציאה מהארץ.
הגזירות הללו חיות בשלום עם התפישה החרדית הקלאסית של אוטונומיות מתבדלות. גם כך כיום רבים מתלמידי הישיבות החסידיות והליטאיות לא מחזיקים רישיון נהיגה. באשר לאי יציאה מהארץ, רוב תלמידי הישיבות ממילא לא מרבים בנסיעות לחו"ל, ובאשר למעט שכן, הרי שהוחלט על קיום "ועדת חריגים". מי יישב בוועדת החריגים הזאת? מה יהיו הפרמטרים שלה? אין לדעת. גם כאן, כמו תוצרי עסקנות רבים בסוגיית הגיוס, הכל יכול להיות להיות בלוף אחד גדול, ובתכלס כל מי שירצה לטוס יטוס. התפישה המתבדלת גם מסתדרת היטב עם שאר הסנקציות שיוטלו באופן מיידי: ביטול העדפה מתקנת בשירות הציבורי (הרבנים רוצים את הגברים בישיבות, לא בשירות הציבורי); וביטול סבסוד ללימודים אקדמיים (כנ"ל).
מכאן והלאה אנחנו שוב בתפישת ה"יעדים". אם לאחר חצי שנה החרדים לא יעמדו ביעד החצי שנתי, החרדים המיועדים לגיוס לא יקבלו הנחה במעונות והנחה בתחבורה הציבורית, ואם לא יעמדו ביעד השנתי, אז תיבדק האפשרות (דגש על "תיבדק"), שלא יקבלו ביטוח לאומי. סנקציה של ביטוח לאומי היא אכן משמעותית, אבל כאמור זה יקרה בעוד שנה, ולפי המתווה כרגע, הניסוח הוא "תיבדק".
החרדים בונים, ובצדק, על דברים רבים שעשויים לקרות במהלך השנה הקרובה. נכון לעכשיו, הם יכולים לא להתגייס ולהתמודד היטב עם "הסנקציות" שיוטלו עליהם. מעבר לזה, צה"ל צריך את החיילים כאן ועכשיו; איך זה עוזר למשבר האמיתי של הנשיאה בנטל עכשיו? איך זה מסתדר עם צרכי מערכת הביטחון בימים אלה? איך כל זה מסתדר עם העובדה שמאריכים לילדים שלנו את השירות הצבאי ועם העובדה שרבים מאיתנו נקראים לעוד סבב מילואים?
השאלות הללו מתחדדות עוד יותר לאור העובדה שהסנקציות הכואבות יותר "ייבדקו" רק לאחר שנתיים (מחיר למשתכן, סבסוד דירה יד שניה, צהרונים ומס רכישה). הפגיעות התקציביות בישיבות ייבדקו רק לאחר שתתקיים הבדיקה אם המדינה עמדה ביעדי גיוס החרדים.
השורה התחתונה היא שגם היום, לאחר ליל ההצבעות, קונספציית הוולונטריות חיה ובועטת. נכון שנוסף ממד של סנקציות, אך החרדים הליטאים ומפלגת ש"ס בחרו בפינצטה את אלה שהם יכולים לחיות אתן באופן מיידי; את יישום אלה שמעט יותר קשה להם אתן דחו בחודשים ארוכים.
אז האם חקיקה חדשה ברוח המתווה החדש תצליח הפעם לעבור את בג"ץ ולפני כן את היועצת המשפטית לממשלה? באשר ליועצת, בחודשים האחרונים עמדתה בדבר הצורך המיידי לגיוס בני ישיבות נהפך להיות יותר ויותר עיקש וחזק. האם התליית רישיון ואיסור יציאה מהארץ יביאו לשינוי משמעותי מיידי? די ברור שלא, ולכן ספק רב מאד אם תהיה מוכנה להגן על עמדה זו בבג"ץ. באשר לבג"ץ, הסוגיה מורכבת יותר. כיום, כבר אמרנו, בניגוד לשקרי מכונת הרעל, יש רוב שמרני בבג"ץ, ולכן קשה להעריך אם מתווה כזה ייפסל. השאלה העיקרית שבג"ץ יצטרך לבחון היא האם, לאחר שנים שבהן הקונספציה הוולונטרית נכשלה פעם אחר פעם, והאם לאחר 7 באוקטובר, שסוגיית השוויון הפכה לא רק לעקרונית אלא לפרקטית, מותר עוד לדבר בשפת ה"יעדים", או שחובה לעבור לשפה פשוטה וברורה: אם יש חובת גיוס במדינת ישראל אז היא חובת גיוס לכולם.
ומילה לציבור הימני, זה שמצד אחד זועם על ההשתמטות החרדית מהנטל, ומצד שני מתנגד נחרצות למה שהוא רואה כאקטיביזם השיפוטי של בג"ץ: חשבו על זה רגע, כל הדיון הזה שהתקיים בוועדת חוץ וביטחון, המשפחות השכולות שהגיעו ובכו, אנשי הציונות הדתית, אנשי מערכת הביטחון, קריאת התיגר של כמה מהח"כים בליכוד על הפטור הגורף שניתן לחרדים. כל זה לא היה קורה ללא בג"ץ. הרי אם בג"ץ לא היה פוסל את חוקי ההשתמטות עד היום, אז העולם היה ממשיך לנהוג כמנהגו, כפי שאמר לא מזמן גולדקנופף: "מה רע לנו כאן"? מי שהזכיר לכולם שרע לנו כאן ועוד איך הוא בג"ץ.
אם יש עוד גרם של אמת בלבם של אדלשטיין, אילוז וסעדה, הם היו צריכים להודות מול כל מיקרופון לבג"ץ ששבר את הקונספציה המופרעת הזאת, שלפיה אוכלוסיה אחת מחויבת בגיוס ואחת לא. כל הדיונים שערך אדלשטיין בלהט רב לא היו באים לעולם לולא בג"ץ, הרי יוזמת החקיקה הזאת לא נעשתה כי אדלשטיין, או ח"כים בקואליציה החליטו פתאום שחרדים צריכים להתגייס, אלא כי בג"ץ הכריח אותם בפועל לעשות זאת.
ועכשיו, המילואמניקים ובני ובנות זוגם המתנגדים ל"אקטיביזם השיפוטי", תזכרו את זה: גם המתווה המעוות החדש, שאדלשטיין נתן לו הלילה את ידו, יגיע בקרוב לבחינה משפטית. אז לפני ששוב תתפוצצו פבלובית על היועצת ובג"ץ בפעם הבאה שיתערבו, תזכרו שזה כלום לעומת הזעם שתחוו כשהבן או הבת שלכם, הבעל או האישה שלכם, ייקראו שוב למילואים בזמן שההשתמטות החרדית ממשיכה. אדלשטיין, או המחליף שלו, יידרשו לעניין שוב, רק אם בג"ץ יכריח אותם, כי הסיבה למה שקרה כאן בשבועות האחרונים והסתיים בחרפה הלילה הוא לא המצוקה שלכם, אלא החשש שלהם שלא ישרדו פוליטית.