גם הפרשה הזאת מוכיחה: נתניהו לא נרדף על ידי רשויות החוק, אלא מקבל הנחות מהן

יש הרבה מאוד סוגים של שקרים, אבל לענייננו בואו נתמקד בשניים מהם - הסוג הראשון הוא של שקרים שאנשים מספרים ובאמת רוצים שתאמינו להם, כלומר הם רוצים שאתם תעצבו את עמדותיכם ודעותיכם על סמך המצג העובדתי השקרי שאותו דחפו לכם. הסוג השני הוא שקרים שאדם מספר, לא משום שהוא חושב שתאמינו לו; להיפך, הוא משוכנע שלא תאמינו לו, אבל במצב שבו הוא נמצא אין לו ברירה אלא לספר את השקר, על אף שהוא מבין שאיש לא יאמין לו.

אלי פלדשטיין אמר דברים רבים מסמרי שיער בראיון שהעניק לעמרי אסנהיים בכאן 11 על חלקו המרכזי של יונתן אוריך בשתי הפרשות, על השיחות עם ראש הממשלה, על שרוליק איינהורן, ועל הפגישה שהיתה לו בחניון עם צחי ברוורמן. חלק מהדברים שאמר מקבלים חיזוק מהמסרונים ומהראיות הנוספות, חלקם פחות, חלקם חייבים להיחקר במשטרה. טענה אחת שהשמיע תסווג בצדק אצל רובנו כשקר מהסוג השני שהזכרתי, וזאת גרסתו בדבר אי-הידיעה שלו, שעבד עבור קטאר.

נזכיר, פלדשטיין טען גם בחקירה, וגם בראיון, שלא ידע שעבד עבור קטאר. שום דבר, לא בעובדות ולא בשכל הישר, מסתדר עם הגרסה הזאת, ולא בכדי השיב פלדשטיין לאסנהיים "צודק הצופה", כשהטיח בו אסנהיים שהצופה לא יאמין לו. ראשית, כמי שחשף את חלקם של ג'יי פוטליק וגיל בירגר בפרשת קטרגייט, אני מכיר היטב את סדר הדברים. פלדשטיין הציג את ההעסקה באופן הבא: לאחר הכישלון בסיווג הביטחוני, אוריך אומר לו שאיש העסקים הישראלי, גיל בירגר, ישלם לו (הוא לדבריו לא שאל שאלות), וכן טען שההיכרות עם ג'יי פוטליק, הלוביסט שעבד למען קטאר, הגיעה רק לאחר מכן במלון נורמן בתל אביב, בפגישה לפרוטוקול.

האמת היא אחרת. פלדשטיין זומן לראיון אצל פוטליק במלון, כמו דוברים נוספים שהוזמנו לשם; הוא חתם על חוזה עם פוטליק, שלמיטב ידיעתי והבנתי בחוזה הזה היה ברור לו היטב מה תפקידו. בירגר אכן היה זה ששילם לו, אבל פלדשטיין ידע היטב שבירגר הוא צינור העברת כסף מפוטליק, הא ותו לא. כאמור, גם השכל הישר אומר את הברור מאליו: כל אדם רוצה לדעת ממי הוא מקבל את הכסף, ועל מה הוא מקבל את הכסף, בטח כשבאופן פורמלי אותו אדם עובד בלשכת ראש הממשלה. מעבר לכל זה, אחרי הפרסומים השבוע של אבישי גרינצייג ב-I24, ברור לחלוטין שפלדשטיין היה מודע היטב לכך שהוא מדברר מסרים קטריים.

כאמור, פלדשטיין כדובר מוכשר מבין היטב שהציבור לא מאמין לו, אבל אין לו ברירה אלא לדבוק בגרסה הזאת, שכן זו הגרסה היחידה שעשויה לזכות אותו בעתיד. בשפה המשפטית קוראים להגנה הזאת - "טעות במצב הדברים". הכוונה היא למצב שבו הפעולות של האדם נעשות מתוך הבנה שגויה של המציאות. לעניינו, פלדשטיין טוען שאוריך תמרן אותו לעבוד למען קטאר, כשהוא חשב שהוא פועל למען ראש הממשלה. את פלדשטיין פחות מעניין אם אתם תאמינו לו, מה שחשוב לו זה לא להודות בעבירה פלילית בשידור חי.

אז מצד אחד קשה עד בלתי אפשרי להאמין לפלדשטיין שלא ידע, מצד שני קל מאוד להאמין לו כי מי שדאג להעסקתו אצל פוטליק הוא אוריך. ראשית, אין ספק כי אוריך היה הבוס הישיר של פלדשטיין, בין אם זה היה בוס פורמלי ובין אם לאו. כל ההתכתבויות ביניהם מוכיחות כי פלדשטיין נותן לו דין וחשבון, ושהוא סר למרותו המקצועית. שנית, אין ספק כי אוריך יחד עם איינהורן עבדו עבור קטאר במשך חודשים ארוכים במסגרת פרויקט "לייט האוס"; יתרה מזאת, בידי המשטרה ראיות חד משמעיות שקובעות כי אוריך המשיך לקבל כסף בזמן המלחמה מקטאר (על "לייט האוס"), קרי בזמן ההעסקה של פלדשטיין בלשכה. שלישית, ברור לחלוטין שלפוטליק היה עניין מיוחד באדם כמו פלדשטיין שלא סתם מדברר את קטאר, אלא מדברר אותה מתוך לשכת ראש הממשלה במסרים שמוצגים בשקר כמסרים של ראש הממשלה, זאת במיוחד לאור העובדה שלפלדשטיין לא היו את הכישורים המתאימים לתפקיד, בעיקר אי היכולת לומר אפילו משפט אחד קוהרנטי באנגלית. רביעית, מאותה סיבה שלא הגיוני להניח שפלדשטיין לא ידע שהוא עובד עבור קטאר, לא הגיוני להניח שאוריך לא ידע שפלדשטיין עובד עם פוטליק. הרי אוריך הוא זה שהיו לו קשרי עבודה ותיקים עם פוטליק. האם הגיוני שלא דיברו האחד עם השני על ההעסקה הזאת? זו בדיחה.

השאלה הגדולה היא האם מעבר לעדותו של פלדשטיין בעניין מעורבותו של אוריך, יש בידי המשטרה ראיות לכך. אנחנו יודעים שאוריך השמיד ראיות, השמיד מסרונים, ורק באחד הטלפונים הניידים שלו החוקרים הצליחו לשחזר הודעות. נכון להיום, מעבר לעדות פלדשטיין אין בידי המשטרה ראיה ישירה שמחברת בין העסקתו על ידי פוטליק לאוריך. האמריקאים כזכור לא אפשרו לישראל לערוך חיקור דין לפוטליק (שערוריה מושחתת בפני עצמה), כך שגם הוא לא יכול לאשר זאת. אגב, בשיחות סגורות, כשפרצה הפרשה, אמר פוטליק כי כששכר את פלדשטיין הוא לא ידע שהאחרון מועסק בלשכת ראש הממשלה. גרסה בלתי אמינה בעליל, אבל כאמור ממילא לא נאמרה למשטרה, כך שכרגע היא לא מועילה ולא מזיקה לאיש. בחיקור הדין שנערך לאיינהורן בסרביה הוא הגן על אוריך, וטען כי אוריך לא היה קשור להעסקת פלדשטיין.

מה בכל זאת תומך בגרסת פלדשטיין? כאמור, העובדה שאוריך היה על הפיירול הקטארי, היה קשור בעבותות לפוטליק ואיינהורן, והיה הבוס המובהק של פלדשטיין. האם כל זה יספיק לאישום נגד אוריך גם בסיפור הזה? לא ברור, אבל כן סביר מאד שיואשם על חלקו בפרויקט לייטהאוס שממילא חופף לתקופה שעבד עבור רה"מ, עבירה פלילית בפני עצמה של הפרת אמונים (זאת בהנחה שהתזה של השופט מנחם מזרחי שאוריך אינו איש ציבור לא תתקבל בפרקליטות. ספוילר: היא לא תתקבל).

ומה כל זה אומר על נתניהו? במהלך פרסום שלושת חלקי הראיון התרבו הקריאות לרשויות אכיפת החוק להעמיק חקר בפרשות קטרגייט והבילד בעניין נתניהו, אז מעט סדר: בפרשת קטרגייט נתניהו מסר עדות. גרסתו המוזרה היתה שלא היתה לו כל מודעות להעסקת גורמים מלשכתו על ידי קטאר, אך גם אם היה יודע הוא לא רואה שום בעיה בכך. זו גרסה מופרעת (לא רואה בעיה בכך?) ואף חשודה, כאילו היא מרככת את הקרקע לקראת פצצה שעוד מעט תיפול פה, אבל מעבר לחשד הבריא כרגע אין יותר מדי.

נכון לעכשיו, איש לא הפליל את נתניהו בעניין קטרגייט לא על ידיעה, ובוודאי לא על מעשה. כך שנכון לעכשיו, גם לאחר הפרקים ששודרו, אין מידע חדש שמצדיק את חקירתו של נתניהו באזהרה. גם המשפט המעין דרמטי של פלדשטיין "תעבור לשאלה הבאה" בתשובה לשאלה "האם נתניהו ידע על העסקת העובדים על ידי קטאר?" הוא משפט תמוה, שכן לשיטת פלדשטיין הוא עצמו לא ידע, אז איך הוא בדיוק אמור לדעת שנתניהו ידע?

באשר לפרשת הדלפת המסמך לבילד, המצב מורכב יותר. היועצת, הפרקליטות והמשטרה, עשו בחירה תמוהה שלא לזמן את נתניהו לא לחקירה, ואף לא לעדות, בעניין הדלפת המסמך. באופן תיאורטי, אם נתניהו היה אומר שהדלפת המסמך היתה על דעתו ובברכתו, ייתכן שלפי תזה משפטית מסוימת (שרוב הפרקליטות לא מסכימה איתה, ובכל זאת), התיק היה נסגר בשל היותו של נתניהו "בעל הסוד", ולבעל הסוד מותר לעשות עם המידע מה שהוא חושב שנכון למדינת ישראל. אם כך היה מעיד נתניהו, הרי שאוריך, פלדשטיין ואיינהורן פעלו בראשות ובסמכות, ואז אין תיק פלילי לא נגדם ולא נגד נתניהו. גם אם לא מסכימים עם התזה הזאת, היה מקום לברר את העניין. כך או אחרת, הגרסה הזאת כבר לא רלוונטית, שכן נתניהו בתגובתו לפרויקט של אסנהיים אמר כי לא ידע על ההדלפה. בכך אגב גנז סופית את האפשרות שאוריך יוכל להשתמש בעתיד בקו ההגנה הזה.

אבל השאלה היא לא רק מדוע נתניהו לא נקרא למסור עדות, אלא מדוע לא נחקר באזהרה? פלדשטיין מספר כי סיפר לנתניהו גם לפני וגם אחרי על הדלפת המסמך, ושהיתה שיחת ועידה בנושא יחד עם אוריך. אם נתניהו אינו בעל הסוד, אז האם לא עולה פה לכל הפחות האפשרות שהוא מעורב בעבירה הזאת? היום כבר יודעים בפרקליטות שנתניהו קיבל הנחות מפליגות בפרשה הזאת, ולפי חלק מהגורמים ששוחחתי איתם לא מאוחר לתקנן.

ההנחות הללו מצטרפות להנחות רבות שנתניהו קיבל במהלך הקריירה הפוליטית שלו, כמו בפרשת ביביטורס, פרשת הצוללות, פרשת המעונות, ופרשות נוספות. בניגוד למה שמכונת הרעל אוהבת לספר, נתניהו הוא אחד המאותרגים הגדולים בפוליטיקה הישראלית, לא בגלל שהאנשים ברשויות אכיפת החוק אוהבים או אוהדים אותו, אלא פשוט משום שהם מפחדים מסוכני הרעל שירדפו אותם עד יומם האחרון. תשאלו את החוקרת רינת סבן, ליאת בן ארי, שי ניצן, רוני אלשיך, ואביחי מנדלבליט.