אתמול חלפו להם 30 הימים שבמהלכם הפרקליטות היתה צריכה להעביר למחלקת החנינות את עמדתה בעניין "בקשת החנינה" של נתניהו. על פי הנוהל של פרקליט המדינה, אם הפרקליטות לא מעבירה את עמדתה בפרק הזמן הזה, יכולה מחלקת החנינות להמשיך בעבודתה ללא חוות דעת כזאת. בפועל, הנוהל הזה לא באמת נאכף, ומן הסתם אנשי המחלקה ימתינו כמה ימים עד שעמיתיהם מהפרקליטות יעבירו להם את עמדתם.
אבל הסיפור המעניין הוא מדוע הפרקליטות מתעכבת. העובדה שהתביעה הכללית מתנגדת לבקשת החנינה של נתניהו אינה בגדר חדשה מסעירה. הפרקליטות ב-DNA שלה מתנגדת לרוב בקשות החנינה, אלא שהיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, נמצאת באירוע הזה תחת שני כובעים.
הראשון הוא היותה התובעת הכללית, ובכובע השני שלה היא זו שמפרשת את החוק לגופי המדינה השונים, והיא גם זו שצריכה לייצג את המדינה בערכאות. בהרב מיארה והפרקליטות מגבשים למעשה שתי חוות דעת, או חוות דעת אחת עם שני חלקים עיקריים. האחת, כאמור, היא עמדה על עצם החנינה. החלק המעניין והחשוב יותר הוא חוות הדעת שמגבשים במשרד המשפטים על חוקיות המהלך. השורה התחתונה היא שהיועצת צפויה לומר למחלקת החנינות, ודרכה לנשיא המדינה, שקבלת "בקשת החנינה" כפי שהיא מנוסחת כרגע לא תואמת את לשון החוק, ולא את לשון הפסיקה, קרי היענות לבקשה הזאת אינה חוקית.
הסיבה העיקרית לאי החוקיות שאנשי היועצת מזהים ב"בקשת החנינה" היא שפשוט לא מדובר באופן אמיתי בבקשת חנינה. כבר הזכרנו כאן בעבר, לשון החוק בעניין חנינות היא רזה מאוד וקובעת כי "לנשיא נתונה הזכות לחון עבריינים". הפסיקה בפרשת החנינה לאנשי השב"כ פירשה בהרחבה את המונח "עבריינים", ככאלה שבפעולה כזאת או אחרת קיבלו אחריות על מעשיהם (גם אם לא הורשעו בדין). במקרה ההוא חלקם הודו ממש, חלקם לא הודו, אבל עצם הפרישה מתפקידם היתה ביטוי שלהם לקבלת אחריות. ב"בקשת החנינה" של ראש הממשלה לא רק שאין קבלת אחריות, ובוודאי לא חרטה. להיפך, הטקסט המדובר הוא כתב אישום נגד רשויות אכיפת החוק שהעלילו עלילה על ראש הממשלה כדי להדיחו.
האם לנשיא המדינה מותר בכל זאת לתת לנתניהו חנינה על סמך בקשתו הנוכחית, לאחר שהיועצת תקבע שמהלך כזה יהיה לא חוקי? באופן פורמלי לנשיא יש יועצת משפטית משלו, היועמ"שית של בית הנשיא, וכבר היו מקרים שבהם כתוצאה מחילוקי דעות בין הייעוץ המשפטי של בית הנשיא לייעוץ המשפטי לממשלה, יוצג הנשיא על ידי היועצת שלו. קשה להאמין שזה יהיה המקרה. קשה מאוד להאמין שהיועצת המשפטית של בית הנשיא, מיכל צוק ספיר, תסבור שהבקשה בנוסחה העכשווי יכולה לייצר חנינה חוקית. הזוי לחשוב כך. איפה בדיוק ה"עבריין" שמוזכר בחוק יסוד: נשיא המדינה? ה"עבריין" המדובר כותב שהוא צדיק, ושרשויות אכיפת החוק הן העברייניות, אולי הן צריכות לקבל חנינה.
מה שיותר הגיוני שיקרה הוא מה שעליו הנשיא מדבר בשיחות סגורות. מתווה כלשהו לפיו נתניהו יעשה אקט כזה או אחר של מעין קבלת אחריות, כזה שיהפוך אותו ל"עבריין" התיאורטי, ובשל כך גם יוכל לקבל חנינה. ברגע שייעשה מהלך כזה, ממילא בקשת החנינה במתכונתה החדשה תיבחן שוב על ידי כל הגורמים - היועצת, מחלקת החנינות, השר הממונה עמיחי אליהו (לוין בניגוד עניינים), וכמובן נשיא המדינה. הם יתבקשו לבדוק האם אותו מעשה הוא בדיחה, מס שפתיים מגוחך, או אקט אמיתי עם משמעות. הקדמת הבחירות, כבר אמרנו, היא בדיחה. אנחנו בשנת בחירות. שמענו על עוד פתרונות יצירתיים, כמו התחייבות לפרישה מוקדמת לאחר הבחירות, ועוד ועוד. כל הדברים הללו הם לעת עתה בגדר תיאורטיים. על פניו, קשה לראות, גם על סמך הפסיקה בפרשת השב"כ, לקיחת אחריות שהיא פחות מפרישה מהחיים הציבוריים. מכל מקום, כרגע מה שעומד מול היועצת הוא רק הטקסט הנוכחי המגוחך של נתניהו, שלתפיסת אנשיה לא מהווה בקשת חנינה, והיענות לבקשה כזאת אינה חוקית.
בשל העיכוב בתגובת הפרקליטות, בפועל מחלקת החנינות עוד לא התחילה באמת לגבש את חוות דעתה. מחלקת החנינות כמובן אינה כפופה ליועצת המשפטית לממשלה; אלא סוברנית לגבש חוות דעת עצמאית משלה. עם זאת, קשה לראות שחוות דעתה תהיה שונה באופן קיצוני מזאת של היועצת באשר לבקשה הנוכחית. מאידך, מחלקת החנינות רשאית לעשות את הצעד הנוסף, שיכול לשנות את המציאות - לפנות למבקש החנינה כדי להבהיר נקודות; זה בדיוק הזמן מבחינתה להעלות אפשרויות ניסוחיות אחרות, וכן מעשים שיביאו לידי ביטוי את קבלת האחריות. פניות כאלה יכולות לעלות גם בשלב הבא, הפעם מבית הנשיא. לא פעם הייעוץ המשפטי של בית הנשיא ומחלקת החנינות עובדות בפועל באופן סימולטני, כתף אל כתף.
הנשיא ידוע כאיש של פשרות והסכמים יצירתיים, אבל פה נראה שלקח על עצמו פרויקט שגדול עליו. הוא מצד אחד נחוש מאד לסיים בצורה זו או אחרת את משפט נתניהו, ומצד שני אמצעיו הלגיטימיים דלים ביותר. בימים האחרונים יוצאים עוד ועוד פרסומים (גידי וייץ ב"הארץ", וספי עובדיה ב"עובדה") שמעלים טענות על עיסוק כלשהו שלו בעניין החנינה, ברמה כזאת או אחרת, טרם בחירתו לנשיא. הרצוג מכחיש מכל וכל את הפרסומים. העניין הוא שגם ללא כל חשד מוקדם או סיפור רקע, היענות לבקשה הנוכחית (ולא משנה כמה טראמפ מעוניין בה, עניין שמשום מה משפיע על הרצוג. כך הוא אומר בשיחות סגורות), נראית לא סבירה ולא רציונלית, מה שרק יעורר עוד ועוד סימני שאלה.
עמדת היועצת המשפטית שתוגש בטווח הנראה לעין למחלקת החנינות היא אמנם לא זו שמכריעה בענייני חנינה, אבל היא תרחיק מאוד את הסיכוי שהפרויקט השנוי מאד במחלוקת של הנשיא, בלשון המעטה, יצלח, והנשיא יודע זאת היטב. הגיע הזמן שהנשיא יפנים ששום פתרון יצירתי זולת פרישה מלאה של נתניהו מהחיים הציבוריים לא יכשיר, או לפחות לא צריך להכשיר, חנינה של ראש ממשלה.