מצד אחד יש נחמה בכך שהפעולות האנטי-דמוקרטיות של יריב לוין הופכות ליותר ויותר מגושמות ומגוחכות. הוא נכשל במשימות הגדולות שהציב לעצמו, והישגיו העיקריים הם בתקיעת המערכת, אי-מינוי שופטים, אי-מינוי בכירים במשרד המשפטים, וכו'. מצד שני, כניסה לשאננות אל מול השר הלא יוצלח הזה גם היא מסוכנת מאד. במצב דברים זה, איך צריך להסתכל על הודעתו מאמש על הנחת הצעת המחליטים שתידון ביום ראשון בממשלה בעניין פיטוריה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה?
לוין הסביר אתמול בהודעתו לתקשורת כי ועדת השרים "שקבועה כבר בכללים הקיימים" תקיים שימוע ליועצת המשפטית לממשלה ותביא את המלצתה בשאלת הדחתה. כמו כן הוא מציע שבמצב זה תוכל הממשלה ברוב של 75 אחוז מחבריה להדיח את היועצת, "וזאת בשים לב למצב המשברי חסר התקדים שנוצר בין הממשלה לבין היועצת".
אחר כך מתאר השר כיצד מאז הבעת אי-האמון של הממשלה ביועצת "רק החריפו חילוקי הדעות בין הממשלה ליועצת, מה שהביא למעשה לשיתוק עבודת הממשלה בשורה של נושאים", ואז מגיע משפט המחץ: "בנסיבות אלה, התייתר למעשה הליך ההתייעצות עם ועדת האיתור, ויש הכרח לאפשר לממשלה לדון ולהחליט ללא דיחוי בשאלת הדחתה של היועצת".
כמו במקרה האלוף זיני, כמו במקרה נציב שירות המדינה, הנס הגדול של שוחרי הדמוקרטיה כאן הוא שבצד השני עומדת חבורת סהרוריים שאיבדה את יכולת הביצוע. הטקסט שכתב אתמול לוין בהודעתו, משול לטקסט הדמיוני הבא שכאילו כתב לוין לנשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, באותיות קידוש לבנה: "כבוד נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית (ההוא שאיני מכיר בנשיאותו), הנה לך הצעת מחליטים חדשה. ניסחתי אותה באופן כזה שלא יקשה עליך לפסול אותה, שלא תידרש בה ליותר מדי פלפולים משפטיים, ומבלי שתזדקק לאקטיביזם משפטי חריג. שלך, (בהרמה להנחתה), יריב".
האופן שבו ממונה ומפוטר יועץ משפטי לממשלה בישראל הוסדר בהחלטת ממשלה לפני כמעט חצי יובל. הרקע להחלטה היה הדוח של ועדה מקצועית בראשות השופט שמגר שהוקמה בעקבות ניסיון עוין להשתלטות על התביעה הכללית בפרשה שכונתה בסוף המילניום הקודם "פרשת בראון-חברון", פרשה שבמרכזה עמד ראש ממשלה צעיר בשם בנימין נתניהו. מסקנות הדוח שאומצו על ידי ממשלת ברק באוגוסט 2000, היו שיועץ משפטי לממשלה צריך להיות ממונה על ידי הממשלה רק לאחר שהומלץ על ידי ועדת איתור, ושבמידה שהממשלה תרצה לפטרו היא תזדקק להידרש לפני כן להמלצת אותה ועדה. הממשלה לא חייבת, לפי אותה החלטה, לקבל את המלצת הוועדה בעניין הפיטורים, אבל חייבת לשמוע את עמדתה. כך קבעה הממשלה לפני 25 שנה.
אז אם ממילא הממשלה לא חייבת לקבל את המלצת הוועדה, מהו שגרם ללוין להוסיף להצעת המחליטים שלו את הסעיף שקובע כי במצב הנוכחי אין שום צורך להיוועץ בוועדת האיתור (ועדת גרוניס)? התשובה המביכה היא שלוין פשוט לא הצליח להקים את הוועדה. וזהו ההסבר לפארסה: בוועדה חברים חמישה. יו"ר הוועדה הפעיל הוא נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס. נציג האקדמיה הפעיל הוא פרופ' רון שפירא, ונציגת עורכי הדין הפעילה, היא עו"ד תמי אולמן. שני התקנים הנוספים: נציג הכנסת ונציג הממשלה - לא מאויישים.
הממשלה קבעה בזמנו (על פי המלצות הדוח) כי נציג הממשלה יהיה או יועץ משפטי לממשלה לשעבר או שר משפטים לשעבר. כל היועצים לשעבר לא תואמים את האג'נדה של לוין, ושרי המשפטים לשעבר, או שאינם תואמים את האג'נדה שלו, או שהם נגועים בניגודי עניינים (כמו הנגבי, סער ואוחנה). באשר לנציג הכנסת, כל חבר ועדת חוקה יכול להיבחר לוועדה, אלא שסיעות הקואליציה שמתקוטטות ביניהן לא הצליחו לבחור נציג מוסכם (הממשלה מודה בכך בדברי ההסבר להצעה).
אז מה היה הפתרון של לוין לחידלון שלו? לשבור את הכלים, כלומר לקדם את פיטורי היועצת תוך שינוי כללי המשחק, קרי ביטול החובה להיוועץ בוועדת האיתור. אם לא די בכל זה, כדי להוסיף מימד קומי להחלטה, בוועדת השרים המיוחדת שתערוך את השימוע ליועצת הציב לוין גם את השר איתמר בן גביר, זה שהיועצת ביקשה מראש הממשלה לשקול להדיחו מתפקידו כשר לביטחון לאומי (ובאחרונה הגיעה עמו להסדר מבחן בעניין). אין מה לומר, יבשוש יבשוש, אבל יש לו הומור ללוין.
מכאן והלאה התסריט ברור. עתירות לצו ביניים נגד הליך פיטורי היועמ"שית יוגשו בהקדם. משרד המשפטים יידרש להגיש עמדתו (מן הסתם זו לא תהיה היועצת עצמה. סביר שזה יהיה פרקליט המדינה), ומטבע הדברים יודיע שהפיטורים אינם חוקיים. הרכב הסיניוריטי של בית המשפט העליון בראשות הנשיא עמית ייתן צו ביניים, ובהמשך יקבע שההליך אינו חוקי. מדוע? פשוט משום שכל אימת שבג"ץ מזהה חקיקה, או החלטות ממשלה שניתנות על בסיס פרסונלי הן או מבוטלות, או נדחות ליישום לכנסת הבאה. כך קבע בג"ץ בעניין חוק הנבצרות, וכך קבע בעניין חוק טבריה (חוק שנתפר לצורך הבחירות המקומיות בטבריה). וכל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הישראבלוף - ההדרה הפיקטיבית של נתניהו מההליך (שהוא מנוע מלעסוק בו בשל המשפט הפלילי נגדו).
אז אם כך למה לוין עושה את זה? הרי בסבירות גבוהה הוא לא יצליח לפטר את היועצת. התשובה המוכרת היא שבשל חוסר היכולת לבצע, לוין מסתפק במבצעי תודעה - כך שוב הוא מוכיח לבייס את רשעותו של שלטון הדיפסטייט. ועל כך נאמר: נו בחייאת! אתה במחצית השנה השלישית לכהונתך כשר משפטים, וכל מה שהשגת עד היום הוא הגברת הדמוניזציה של המערכת?
אז כן, לוין התגלה כאימפוטנט פוליטי, כזה שההצלחות היחידות שלו הן בהימנעות (לא לכנס ועדה לבחירת שופטים, לא לכנס ועדות לבחירת בכירים במשרד המשפטים, וכו'). עם זאת, אי-ההצלחה שלו לא נופלת מהשמיים. מולו נעמדים בגאון כבר חודשים ארוכים שורה של שומרי סף שלא מתעייפים, שמגיבים לכל מהלך שלו. הם מבינים היטב שגם השחקן הכושל ביותר בכדורגל בכיתה יכול להבקיע גול מול שוער מנומנם שהפקיר ולו לרגע את השער.