בימים האחרונים נוצר בלבול רב בשיח לגבי עמדת היועצת המשפטית לממשלה בדבר מינוי דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ הבא, אז כדי לעשות מעט סדר נתחיל עם שתי עובדות פשוטות. הראשונה: בניגוד לדברים שנאמרו פה ושם בימים האחרונים, היועצת לא הכשירה את מינויו של זיני בחוות הדעת לוועדת גרוניס. השניה, היועצת סבורה שמינוי זיני לא ראוי ומעורר קשיים משפטיים גדולים. העמדה הזאת באה לידי ביטוי בחוות דעת מפורטת שהועברה לוועדת גרוניס, שבה היא מצביעה על פגמים במינויו.
באשר לעובדה הראשונה, נסביר בפשטות שהיועצת לא היתה נדרשת למינוי זיני אם היתה חושבת שיש להכשיר אותו. אין שום חוק, החלטה או נוהל שקובעים שיועצת צריכה להעביר חוות דעת לוועדה המייעצת למינוי בכירים (ועדת גרוניס), וגם לא היתה במקרה זה כל פניה אישית מגרוניס ליועצת כדי לכתוב חוות דעת. מה שכן קרה הוא שעם פניית ראש הממשלה לגרוניס בדבר כוונתו למנות את זיני, פנה גרוניס לציבור כולו וביקש מכל מאן דבעי להעביר לו בתוך חמישה ימים מידע שיכול לסייע לו לקבל החלטה האם יש פגם בטוהר מידותיו של המועמד או בטוהר הליך מינויו.
היועצת, כאזרחית חשובה במיוחד, נחשפה לדברים בעייתיים מאד בעניינו של זיני, ולכן העבירה לגרוניס את העובדות לאשורן, וכפועל יוצא מכך גם את עמדתה המשפטית בעניין. אם היתה חושבת שהכל בסדר במינויו כלל לא היתה פונה לגרוניס, כפי שלמשל לא פנתה אליו בעניין מינוי המפכ"ל דני לוי. רוצה לומר, עצם פנייתה של היועצת לגרוניס מלמדת אתכם שיש לשיטתה בעיה עם המינוי. מפאת כבודו ומעמדו המשפטי הרם של כבוד נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, היועצת לא כותבת לו בסוף חוות הדעת: "ולכן עמדתי היא שאסור למנות את זיני". זה לא טקסט רלוונטי להליך כזה; זה טקסט שתכתוב היועצת לבג"ץ אם גרוניס יסבור שמינוי זיני לא ראוי, אבל אנחנו עוד לא בשלב הזה.
באשר לעובדה השניה, כדי להבין את כיוון עמדתה של היועצת בעניין טוהר המינוי של זיני, לא היה צריך לחכות לחודש ספטמבר, היה אפשר ללמוד עליו בחודש מאי. לאחר שראש הממשלה החליט להפר את החלטת היועצת ולמנות את זיני כראש השב"כ, היועצת כתבה מיד שההליך פסול, אך הוסיפה כי גם לאחר שההליך יתבצע מחדש "ספק אם יהיה ניתן למנות את האלוף זיני...הקשיים באפשרות למנות את האלוף זיני התעצמו מאד נוכח הצהרת ראש הממשלה מהיום וספק אם ניתן יהיה לרפא את הפגמים המצטברים הללו". באותו מסמך מה-26.5 היועצת מציעה מנגנון לבחירת ראש שב"כ לפיו הוא ימונה על ידי שר אחר ושהתהליך ילווה על ידי היועצת המשפטית לממשלה. היא מוסיפה שאם אותו שר יתעקש על מינויו של זיני, היא תידרש לעניין בחוות דעת נפרדת.
כזכור, רעיון השר האחר נפל עקב הפשרה שהגיעו אליה הצדדים בבג"ץ (על פי הצעתו של נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית), לפיה מינויו של ראש השב"כ יידחה בשישים יום (תקופה שבה יסתיים רוב חלקו של השב"כ בפרשת קטארגייט), ואז נתניהו יוכל למנות את ראש השב"כ הבא. אבל מה שלא נפלה היא עמדתה של היועצת לפיה קיימת אפשרות ממשית שמינויו של זיני זוהם עקב הסכמתו לקחת חלק בהליך מזוהם, שבו ראש ממשלה ממנה אותו בניגוד להנחיה מפורשת שלה. מבחינה זו לא השתנה כלום מחודש מאי.
גרוניס ביקש להיפגש עם הרמטכ"ל אייל זמיר ביום ראשון הקרוב, ולא בכדי. גם להתנהלותו של זיני מול הרמטכ"ל יש משמעות רבה בוועדת גרוניס. כבר פורסם כי זיני לא דיווח מיידית לרמטכ"ל על הפניה שקיבל מראש הממשלה ולא קיבל את אישורו מראש להתראיין כמועמד לתפקיד ראש השב"כ, זאת על אף שכאלוף מכהן אסור היה לו לעשות זאת ללא אישור. כזכור, בעקבות התנהלות זו הודיע זמיר באופן מיידי על סיום שירותו של זיני. במילים פחות מכובסות, הוא הדיח אותו. את כל מסכת האירועים הללו יבקש גרוניס להבין מזמיר.
ישנו מתח גדול סביב השאלה האם ועדת גרוניס תתן את ברכתה למינוי זיני. ובכן, אחסוך לכם את המתח, בוועדה יהיה רוב שיכשיר את מינויו של זיני, אבל במחילה לא זו השאלה המעניינת. הממשלה ממילא לא מחויבת לקבל את עמדת הוועדה המייעצת למינוי בכירים (לא בכדי היא נקראת הוועדה "המייעצת"). ההנחה המוצדקת היא שעמדת הוועדה תשפיע מאד על שופטי בג"ץ. אבל בואו נהיה אמיתיים: האם, בכל הכבוד, עמדתו של משה טרי, ואפילו של נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ', תשפיע על שופטי בג"ץ? התשובה היא שהעמדה החשובה היחידה באמת בוועדה היא עמדתו של יושב הראש, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס.
גרוניס, למי ששכח, נחשב לאחד השופטים השמרנים שידע בית המשפט העליון, ועמדתו צפויה להשפיע מאד על דיון עתידי בבג"ץ. רק לשם המחשה, אם בצד אחד בדיון יהיו: עמית, ברק ארז, כבוב וגרוסקופף, ומהצד השני יהיו סולברג ומינץ, הרי שבאמצע יש שופטים שמרנים מתונים שעמדותיהם קצת פחות צפויות, כמו וילנר, שטיין וכנפי-שטייניץ. שלושה שופטים כאלה, שיכריעו את הכף, יושפעו מאד מגרוניס.
נכון שגרוניס הוא שמרן בתפישותיו המשפטיות, אבל החלטה שלו כיו"ר ועדה לפיה נפל פגם בטוהר הליך מינויו של זיני, ונפל גם פגם בטוהר מידותיו של זיני עצמו גם בהתנהלותו מול הרמטכ"ל וגם בעצם הסכמתו להתמנות בהליך הלא חוקי שהתרחש בחודש מאי, היא לא בהכרח החלטה אקטיביסטית. מצד אחד, היא הופכת החלטת ממשלה בהליך רגיש; מצד שני, בחודש מאי נתניהו הפר באופן מובהק את הדין הברור והיבש, וזיני לא רק ששיתף עם זה פעולה, הוא גם העלים את הדבר הזה מעיני הרמטכ"ל. ההחלטה של הרמטכ"ל לסיים את שירותו הצבאי של זיני היא לא עניין ערטילאי, אלא עניין רשמי וברור, והחלטות מעין אלה משפיעות מאד דווקא על שמרנים.
לסיכום, בחישוב שלל הספקולציות והאפשרויות המשפטיות, הסיכוי שזיני יתמנה בסופו של דבר לראש שב"כ הוא מעט יותר מחמישים אחוז (אבל ממש מעט), ואם כך יקרה זה יהיה בבחינת בחירת הקרבות של מערכת המשפט במערכה על הדמוקרטיה. בעקבות התנהלותו של זיני בחודש מאי (ורק בשל כך), אני סבור שוויתור כזה יהיה טעות, שדווקא על הקרב הזה אסור לוותר.